אנציקלופדיה תלמודית:מקום פטור

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:53, 2 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מקום שאין נוהג בו איסור מוציא*

מבוא

מקום פטור הוא אחד מארבע רשויות במלאכת הוצאה מרשות לרשות, והן רשות-היחיד*, רשות-הרבים*, כרמלית* ומקום פטור[1], שאיסור הוצאה מרשות לרשות נוהג ברשות היחיד וברשות הרבים[2], ומדרבנן אף בכרמלית[3], ובמקום פטור אין הוא נוהג, אלא מותר להוציא ממקום פטור לשאר רשויות ומשאר רשויות אליו[4], ונקראת מקום פטור, לפי שאין נוהג בה איסור הוצאה[5].

העברת ארבע אמות במקום פטור - ותתכן העברת ארבע אמות במקום פטור, כגון שרחבו פחות מארבעה טפחים, ואורכו ארבע אמות, שאף הוא מקום פטור[6], או במקום החשוב מקום פטור שלא מחמת קוטנו[7] - יש מן הראשונים שכתבו שמותרת[8], ויש מן הראשונים שכתב שאסורה[9].

בטעם שאין נוהג איסור הוצאה במקום פטור כתבו ראשונים שני טעמים: א) לפי שאין הוא מקום חשוב בכדי שתאסר הוצאה אליו או ממנו[10]. ב) לפי שאין הוא מקום חשוב בפני עצמו והוא בטל לרשות שהוציאו ממנה אליו או שהכניסו אליה ממנו[11].

מהותו

מקום פטור מצינו באופנים שונים: מקום קטן; המקום שמעל עשרה טפחים שברשות הרבים או כרמלית; מקום שאינו ראוי לדריסת אדם, לסוברים כן; אדם שנמצא ברשות אחת ומכניס את פיו לרשות אחרת לשתות שם, לסוברים כן, וכדלהלן:

מקום קטן

בשיעור מקום קטן החשוב מקום פטור נחלקו אמוראים בדעת תנאים: זעירי סובר שנחלקו בכך תנאים, שלדעת רבי שמעון בן גמליאל כל שאין בו ארבעה על ארבעה חשוב מקום פטור, ולדעת חכמים אין הוא חשוב מקום פטור עד שלא יהיה בו שלשה טפחים על שלשה טפחים טפחים[12], ורב דימי בשם רבי יוחנן סובר, שלא נחלקו תנאים בדבר, אלא לדברי הכל אם אין בו ארבעה על ארבעה חשוב הוא מקום פטור[13]. להלכה, שיעור מקום שמחמת קוטנו חשוב מקום פטור הוא כל שאין בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים[14].

מקום שארכו יותר מארבעה טפחים ורחבו פחות מארבעה טפחים, אף הוא חשוב מקום פטור, ואפילו אם שטחו גדול מהשטח שיש בארבעה טפחים על ארבעה טפחים[15].

מקום שיש בו שלשה על שלשה ואין בו ארבעה על ארבעה - לסוברים שהוא מקום פטור[16] - שסמוך לכרמלית - באופן שחשוב מקום פטור אף לסוברים שאין מקום פטור בסמוך לכרמלית[17] - יש מן הראשונים שכתבו שנחלקו תנאים אם הוא חשוב כמקום פטור לענין הוצאה מהכרמלית אליו וממנו לכרמלית, שלדעת ר' שמעון בן גמליאל הרי הוא כשאר מקום פטור אף ביחס לכרמלית הסמוכה אליו, ולדעת חכמים אין הוא חשוב כמקום פטור ביחס לכרמלית הסמוכה אליו, שלדעתם הטעם שמותר להוציא ממקום קטן לשאר רשויות ולהיפך הוא משום שמחמת קוטנו אין הוא חשוב בפני עצמו ובטל לרשות הסמוכה לו[18], וכשיש בו שלשה על שלשה אף על פי שלרשות היחיד או רשות הרבים הוא בטל, לכרמלית שאינה רשות חשובה כרשות היחיד או רשות הרבים, אין הוא בטל[19].

אופן חשיבותו כמקום בפני עצמו

האופן בו מקום קטן חשוב כמקום בפני עצמו כדי להחשב מקום פטור, ולא יחשב בכלל הרשות הסמוכה לו, כתבו ראשונים שהוא על ידי שהמקום גבוה מהרשות הסמוכה בשלשה טפחים, או שהוא נמוך ממנה בשלשה טפחים, או שהוא מוקף מחיצות שגובהן שלשה טפחים[20], או אם יש בו דבר הגורם שההולכים באותה רשות אינם דורסים עליו, לסוברים כן, וכדלהלן[21].

בטעם שמקום קטן החלוק בגובהו שלשה טפחים מהרשות הסמוכה לו חשוב מקום בפני עצמו, ובפחות משלשה אינו חשוב מקום בפני עצמו, נאמרו כמה טעמים: א) לפי שכשחלוק בגובהו פחות משלשה חשוב הוא כשוה בגובהו למקום הסמוך, שכל פחות משלשה כלבוד*, ומשלשה ואילך חשוב הוא כחלוק בגובהו מהמקום הסמוך[22]. ב) לפי שכשחלוק בגובהו פחות משלשה, ההולכים במקום הסמוך דורסים בו, ולפיכך הוא בכלל המקום הסמוך, אבל כשחלוק בגובהו שלשה ההולכים במקום הסמוך אינם דורסים בו, ולפיכך חשוב מקום בפני עצמו[23].

במונחים בו צואה או קוצים

מקום קטן שמונחת בו צואה, או קוצים, שאין בגובהם שלשה טפחים, נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם אם הוא חשוב מקום בפני עצמו: א) יש סוברים בדעת רב אשי, שאינו חשוב מקום בפני עצמו, שכל שאין המקום חלוק בגובהו שלשה טפחים מהמקום הסמוך, חשוב הוא כשוה לו בגובהו[24]. ב) ואביי ורבא וחייא בר רב סוברים, שמקום בו מונחת צואה חשוב רשות בפני עצמו, כיון שאין דורסים בו, ובמקום בו יש קוצים נחלקו: אביי ורבא סוברים שאף הוא חשוב מקום בפני עצמו, כיון שאין דורסים בו מחשש נזק, וחייא בר רב סובר שאינו חשוב מקום בפני עצמו, הואיל ויש ודורסים על הקוצים בסנדלים[25]. ג) ויש שמחלקים בדעת רב אשי בין מקום שמונחים בו קוצים, או שמונחת בו צואה באקראי, לבית הכסא שיש בו צואה, שמקום שמונחים בו קוצים, או שמונחת בו צואה באקראי, אינו חשוב מקום בפני עצמו, שאף על פי שההולכים במקום הסמוך אינם דורסים בו, מכל מקום אין הם מקיפים סביב לו אלא מדלגים עליו בפסיעה במקומו, אבל בית הכסא שיש בו צואה חשוב מקום בפני עצמו, כיון שההולכים במקום הסמוך אינם פוסעים דרכו אלא מקיפים סביב לו[26]. להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שאם אין בגובה הקוצים או הצואה שלשה, אין המקום חשוב מקום בפני עצמו[27], ויש סוברים שאף אם אין בגובהם שלשה הם מקום פטור[28], ויש סוברים שצואה בלבד אף אם אין בגובהה שלשה היא מקום פטור[29].

ברשות היחיד

מקום קטן שרשות היחיד סובבת אותו מכל צדדיו, אינו חשוב מקום פטור אלא רשות היחיד[30], שכל דבר שבתוך היקף מחיצות רשות היחיד חשוב רשות היחיד, בין שהוא גבוה ובין שהוא נמוך, שכן הדרך לבנות ברשות היחיד עליות זו למעלה מזו[31].

בסמוך לכרמלית

מקום קטן - וכן מקום שאינו ראוי לדריסת אדם, לסוברים שחשוב מקום פטור[32] - הסמוך לכרמלית, נחלקו ראשונים ואחרונים אם הוא חשוב מקום פטור: א) יש סוברים שאינו חשוב מקום פטור אלא כרמלית, שכיון שמקום פטור דומה לכרמלית - שמן התורה אף כרמלית היא מקום פטור[33] - מצא מין את מינו וניעור[34]. ב) ויש סוברים, שאף בסמוך לכרמלית הוא חשוב מקום פטור[35].

עמוד שגובהו מעשרה טפחים ומעלה ואין בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ונמצא בתוך כרמלית, כתבו אחרונים שאף לסוברים שאין מקום פטור בסמוך לכרמלית[36], דינו כמקום פטור, שכיון שאויר שמעל עשרה טפחים בכרמלית אין דינו ככרמלית אלא כמקום פטור[37], נמצא שהעמוד אינו סמוך לכרמלית אלא למקום פטור[38]. ויש מי שכתב בדעת ראשונים, שלסוברים שאין מקום פטור בסמוך לכרמלית, אף עמוד זה אינו כמקום פטור אלא ככרמלית[39].

בכלי

כלי שאין בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וגובהו שלשה טפחים ומעלה, המונח ברשות הרבים, או בכרמלית, נחלקו ראשונים ואחרונים אם הוא מקום פטור: יש סוברים שהוא מקום פטור, ואף על פי שעומד להנטל מהמקום בו הוא מונח, מכל מקום הוא חולק רשות לעצמו[40], לפי שבהמצאותו במקום הוא מבטל את תשמיש הרשות שמונח בה ממקומו[41], ויש סוברים שאינו מקום פטור, אלא דינו כרשות שמונח בה[42], שלדעתם כלי אינו חולק רשות לעצמו אלא בטל לרשות שנמצא בה[43], משום שעומד להנטל[44].

כלי שיש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וגובהו משלשה עד עשרה טפחים, כתבו ראשונים ואחרונים שלסוברים שכלי חולק רשות לעצמו[45], חשוב הוא מקום פטור, ואף על פי שמקום ששיעורו ארבעה על ארבעה וגובהו משלשה עד עשרה חשוב כרמלית[46], בכלים לא נתנו חכמים דין כרמלית, אלא העמידום על דין תורה, שכרמלית מן התורה דינה כמקום פטור[47].

על גדרי כלי לענין זה, ע"ע כלים[48] וע' כרמלית[49].

כנגד לחי

מקום שכנגד לחי* שאין בו ארבעה טפחים, הנמצא במבוי הפתוח לרשות הרבים, יש סוברים שנחלקו אמוראים לסוברים שחודו הפנימי של לחי הוא שסותם[50], אם הוא נידון כמקום פטור -לסוברים שרשות הסמוכה לרשות הרבים המוקפת שלש מחיצות אין דינה כרשות היחיד, שאם לא כן הוא חשוב רשות היחיד[51] - שרבא אומר שנידון כמקום פטור, הואיל והוא מקום בפני עצמו שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים, ולפיכך מותר להוציא מאותו מקום לרשות היחיד ולרשות הרבים ולהיפך, ושאביי אומר שגזרו חכמים שלא יהיה דינו כמקום פטור אלא ככרמלית, שהואיל ואין הוא ניכר כמקום בפני עצמו שהרי גובהו שוה לרשות הרבים, אם יטלטלו בו יבואו לטלטל אף ברשות הרבים[52], ובמבוי הפתוח לכרמלית, מודה רבא שהמקום שכנגד לחי חשוב ככרמלית - ואף לסוברים שאף במקום הסמוך לכרמלית נוהג דין מקום פטור, ואין אומרים שכיון שכרמלית היא בת מינה של מקום פטור, שמן התורה כרמלית דינה כמקום פטור[53], מצא מין את מינו וניעור ודין אותו מקום כרמלית[54] - שכיון שגובהו שוה לכרמלית ואינו ניכר כמקום בפני עצמו, הרי הוא חלק מהכרמלית[55].

על עמוד שנמצא ברשות הרבים ורחבו פחות מארבעה על ארבעה, שיש סוברים שאם הוא גבוה תשעה, הואיל ובני רשות הרבים מכתפים עליו את משאם, אינו חשוב מקום פטור אלא רשות הרבים, ע"ע רשות הרבים.

למעלה מעשרה טפחים

למעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים ולמעלה מעשרה טפחים בכרמלית, חשוב מקום פטור[56], שכל למעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים או בכרמלית, אין דינו כרשות הרבים או ככרמלית, ולפיכך חשוב כמקום פטור[57] - אבל למעלה מעשרה טפחים ברשות היחיד אינו חשוב מקום פטור, שרשות היחיד עולה עד לרקיע[58] - ולפיכך אמרו שהזורק דבר מרשות היחיד לרשות הרבים ונח על גבי מקום גבוה מעשרה טפחים שברשות הרבים, פטור[59], וכן אמרו שהזורק דבילה ארבע אמות ברשות הרבים ונדבקה בכותל שברשות הרבים למעלה מעשרה טפחים, פטור, לפי שלא נחה ברשות הרבים אלא במקום פטור[60], וכתבו אחרונים שמכל מקום לכתחילה אסור לעשות כן, שמא תנוח למטה מעשרה[61].

על עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים - שחשוב רשות היחיד[62] - העומד ברשות הרבים או בכרמלית, שיש סוברים שאף על פי שעל גבי העמוד עצמו חשוב רשות היחיד, מכל מקום האויר שעל גביו אינו חשוב רשות היחיד אלא מקום פטור, לפי שרשות היחיד אינה עולה עד לרקיע אלא על ידי מחיצות, ע"ע רשות היחיד.

בגופו של עומד ברשות הרבים

אדם העומד ברשות הרבים, נחלקו ראשונים אם חלק גופו שמעשרה טפחים ומעלה חשוב מקום פטור: יש סוברים שחשוב מקום פטור, שהרי למעלה מעשרה ברשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא הוא מקום פטור[63], ויש סוברים שחשוב רשות הרבים, ואף על פי שרשות הרבים אינה אלא עד עשרה, כיון שעומד על קרקע רשות הרבים, כל גופו בטל לגבי הרשות[64].

על אדם העומד ברשות אחת וטעון משא על חלק גופו שלמעלה מעשרה טפחים, ועקר ממקומו ועמד ברשות אחרת, או שעומד ברשות הרבים ועקר ממקומו והלך ארבע אמות ברשות הרבים ועמד, שאף לסוברים שחלק הגוף הגבוה מעשרה טפחים של אדם העומד ברשות הרבים חשוב מקום פטור[65], חייב משום מוציא או מעביר, ע"ע מוציא.

במים

ים, שחשוב כרמלית[66] - וכן אמת המים, כשהיא חשובה כרמלית[67] - נחלקו אמוראים מאיזה מקום בהם מודדים עשרה טפחים שמשם ולמעלה חשוב מקום פטור: רב הונא סובר, מקרקעיתם[68], ורב חסדא ורבה רב רב הונא סוברים, מפני המים[69]. להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שהלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא[70], ויש סוברים שהלכה כרב הונא[71]. ואמר רב הונא שאף על פי שמודדים מקרקעית הים, מכל מקום לא ימלא אדם מים מתוך הים ממקום שגבוה עשרה טפחים ויכניסם לספינה שבים שיש בה שיעור רשות היחיד, שכיון שאי אפשר לראות את עומק הים לא ידעו שממלא ממקום שגבוה עשרה[72], או שלא ידעו שלמעלה מעשרה טפחים בתוך הים חשוב מקום פטור[73], ויאמרו שמותר להכניס מכרמלית לרשות היחיד, אולם אם עושה היכר כגון שהוציא זיז כל שהוא מדופן הספינה, מותר[74]. היתה גזוזטרא על אמת מים, נחלקו ראשונים בדעת רב הונא אם כשהוציא זיז מותר למלא מים ממקום הגבוה עשרה מקרקעית האמה ולהכניסם לגזוזטרא: יש סוברים שמותר, כשם שמותר בספינה[75], ויש סוברים שאסור, לפי שגזוזטרא פעמים שעומדת על גבי אמה שאינה גבוהה עשרה, ויבואו להתיר למלא מים אף באופן זה, אבל בספינה אין מקום לחשש זה, שספינה אינה מהלכת בים אלא במקום שיש בעומקו עשרה[76].

במקום שיש בו ארבעה על ארבעה

מקום ברשות הרבים או בכרמלית שיש בו ארבעה על ארבעה והוא גבוה עשרה טפחים, ואין מחיצות מקיפות אותו, כגון זיז או אבן שיש בהם ארבעה טפחים על ארבעה הבולטים מהכותל לרשות הרבים או לכרמלית, נחלקו ראשונים אם חשוב מקום פטור: יש סוברים שחשוב מקום פטור כשאר אויר שלמעלה מעשרה ברשות הרבים או בכרמלית[77], ויש סוברים שחשוב כרמלית, שכל מקום שיש בו ארבעה על ארבעה החמירו חכמים שלא יחשב מקום פטור אלא כרמלית[78].

מקום שאינו ראוי לדריסת אדם

מקום שאינו ראוי לדריסת אדם, כגון בית הכסא שיש בו צואה, נחלקו אחרונים אם הוא חשוב מקום פטור: יש סוברים שהוא חשוב מקום פטור[79], ויש סוברים שאינו חשוב מקום פטור[80].

עומד ברשות אחת ושותה ברשות אחרת

אדם שעומד ברשות אחת ומוציא את פיו לרשות אחרת ושותה שם, והמשקים נחים מעט בפיו קודם שבולע אותם - שמן התורה אין משום איסור מוציא בכך שמוציא את המשקה מהרשות בה נמצא המשקה לרשות בה נמצא גופו, אלא שחכמים גזרו על כך, שמא יכניס את המשקה לרשות בה הוא עומד[81] - יש מן הראשונים שכתבו, שההנחה שמניח את המים בפיו קודם שבולעם חשובה הנחה במקום פטור, לפי שפיו כשהוא נמצא ברשות אחרת מהרשות בה נמצא גופו, אינו בטל לרשות בה הוא נמצא, הואיל וגופו אינו שם, ואף אינו בטל לרשות שגופו בה, הואיל ופיו אינו שם[82] - ולדעתם הטעם שאין בשתיה ממשקה שברשות אחרת איסור מוציא, הוא משום שהמשקה נח בפיו שהוא מקום פטור[83], ועל כך שבאופן זה אין משום האיסור שאסרו חכמים להוציא מרשות אחת ולהניח במקום פטור ולחזור ולהוציא לרשות אחרת, עי' להלן[84] - ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים, שההנחה שמניח את המים בפיו אינה חשובה הנחה במקום פטור, אלא ברשות בה פיו נמצא, שפיו בטל לרשות בה הוא נמצא[85], ונתנו טעם אחר לכך שבשתית משקה שברשות אחרת אין איסור הוצאה מן התורה[86].

בסמוך לשתי רשויות

מקום פטור הסמוך מצדו האחד לרשות היחיד ומצדו האחר לרשות הרבים, אמר רב דימי בשם רבי יוחנן, שמותר הן לבני רשות היחיד והן לבני רשות הרבים להוציא מהרשות שהם בה למקום פטור ולהיפך[87], ואין אומרים שכיון שמקום פטור בטל לרשות הסמוכה לו[88], אף כששתי רשויות סמוכות לאותו מקום, הרי הוא בטל לשתיהן, והמוציא מרשות אחת לאותו מקום הוא כמוציא לרשות האחרת[89].

מקום פטור הסמוך מצדו האחד לכרמלית ומצדו האחר לרשות היחיד או לרשות הרבים, יש ראשונים שצדדו שלדעת רב שאמר שמקום שאין בו ארבעה על ארבעה הסמוך לשתי חצרות שלא נשתתפו בשתופי-מבואות* דנים אותו כבטל לשתי החצירות ואסור להוציא ממנו לאחת משתי החצרות, או מהחצרות אליו, שעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה[90] - שבשל תורה, היינו במקום פטור הסמוך לרשות הרבים ולרשות היחיד מותר להוציא ממנו אליהם ומהם אליו[91] - הוא הדין שעשו חיזוק לדבריהם במקום פטור הסמוך מצדו האחד לכרמלית - שאיסור הוצאה אליה אינו אלא מדרבנן[92] - ומצדו האחר לרשות הרבים או לרשות היחיד, שיהיה בטל לשתי הרשויות הסמוכות אליו, ואסור להוציא ממנו לאחת מהן, ולדעת רבי יוחנן שאמר שמקום שאין בו ארבעה על ארבעה הסמוך לשתי חצרות שלא נשתתפו מותר להוציא ממנו אליהן ומהן אליו[93], אף במקום פטור הסמוך מצדו האחד לכרמלית ומצדו האחר לרשות הרבים או לרשות היחיד, מותר להוציא מהן אליה וממנה אליהן[94], ויש סוברים שאף לדעת רב מותר להוציא מהן אליה וממנה אליהן, שדוקא בסמוך לשתי חצרות, ששתי הרשויות הן רשויות של דבריהם, עשו חכמים חיזוק לדבריהם, אבל בסמוך מצדו האחד לכרמלית ומצדו האחר לרשות היחיד או רשות הרבים, שאחת הרשויות היא רשות מן התורה ואחת היא רשות מדרבנן, לא עשו חכמים חיזוק[95].

הוצאה דרך מקום פטור

הוצאה מרשות היחיד למקום פטור וממנו לרשות הרבים, או מרשות הרבים למקום פטור וממנו לרשות היחיד, אסורה מדרבנן[96], שגזרו שלא לעשות כן, שאף על פי שלא העביר מרשות היחיד לרשות הרבים, מכל מקום כיון שגרם לחפץ שהיה ברשות אחת להיות ברשות אחרת יש בכך משום זלזול באיסורי שבת, ושמא יבוא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים[97].

בשני מעשים נפרדים

האיסור להוציא דרך מקום פטור הוא הן לעמוד במקום פטור ולהעביר דבר מרשות היחיד או מרשות הרבים דרך מקום פטור - שההעברה במקום פטור שהמעביר עומד בו חשובה כהנחה, לסוברים כן[98] - לרשות הרבים או לרשות היחיד[99], והן להוציא דבר מרשות היחיד או מרשות הרבים, להניחו במקום פטור ולחזור ולהוציאו לרשות הרבים או לרשות היחיד[100], שאף על פי שבאופן זה ההוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך נעשתה בשני מעשים נפרדים, שהרי מעשה ההנחה במקום פטור מפסיק ביניהם, מכל מקום אף באופן זה יש זלזול באיסורי שבת ויבוא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים[101].

בשני בני אדם

הוציא אדם אחד חפץ מרשות היחיד והניחו במקום פטור, נחלקו ראשונים ואחרונים אם מותר לאדם אחר להוציא את החפץ ממקום פטור לרשות הרבים, וכן להיפך: א) יש סוברים שאסור לו להוציאו[102], שאף באופן זה יש זלזול באיסורי שבת ויבוא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים[103]. ב) ויש מצדדים שמותר לו להוציאו[104], וכתבו אחרונים, שלדעה זו אף אדם אחד אם הוציא למקום פטור ואחר כך הלך למקום אחר ושוב חזר, הרי הוא כאדם אחר, ומותר לו להוציא ממקום הפטור לרשות האחרת[105].

בהוצאה שאין בה איסור מוציא

הוציא חפץ מרשות היחיד או מרשות הרבים והניחו במקום פטור, וההוצאה היתה באופן שאף אם היתה נעשית ברשויות שהוצאה מאחת מהן לאחרת אסורה לא היה בה איסור, כתבו אחרונים שמותר להוציאו ממקום פטור לרשות אחרת[106], ולפיכך אם קוף - או נכרי[107] - הוציא דבר מרשות היחיד או מרשות הרבים והניחו במקום פטור, מותר להוציאו לרשות אחרת - אף לסוברים שהחלפה על ידי שנים אסורה[108] - וכן אם הוציא דבר דרך מלבוש מרשות היחיד או מרשות הרבים והניחו במקום פטור - והוצאה דרך מלבוש אין בה איסור[109] - מותר להוציאו ממקום פטור לרשות אחרת[110].

כשאין אפשרות שלא להניח במקום פטור

כשאין אפשרות להעביר את החפץ מרשות לרשות דרך מקום פטור, אם לא על ידי שינוח במקום פטור, כגון העומד ברשות אחת ומכניס את פיו לרשות אחרת ושותה שם, ופיו חשוב מקום פטור - לסוברים כן[111] - שאי אפשר שלא ינוחו המים מעט בפיו קודם שיבלעם, כתבו ראשונים שלא גזרו בדבר, לפי שבאופן זה אין מקום לחשוש שיוציא מרשות אחת לאחרת בלא הנחה[112].

ברשויות שאיסור הוצאה מאחת מהן לאחרת הוא מדרבנן

המוציא מרשות היחיד או מרשות הרבים לכרמלית דרך מקום פטור, וכן המוציא מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים דרך מקום פטור, נחלקו ראשונים בדעת תנאים ואמוראים אם יש איסור בדבר: א) יש סוברים שאפילו הניח במקום פטור אסור מדרבנן, כדרך שאסרו לעשות כן ברשויות שאיסור ההוצאה בהן הוא מן התורה[113]. ב) ויש סוברים, שאם הניח במקום פטור מותר, ואם לא הניח במקום פטור אסור, שבהניח במקום פטור שאף ברשויות שאיסור ההוצאה מאחת לאחרת הוא מן התורה, הוצאה זו אסורה משום גזירה דרבנן בלבד, ברשויות שאיסור ההוצאה מאחת לאחרת הוא מדרבנן לא גזרו בה חכמים, ובלא הניח במקום פטור, שהוצאה זו אסורה מן התורה ברשויות שאיסור ההוצאה מאחת לאחרת הוא מן התורה - שכשלא נח במקום פטור, אף על פי שעבר דרך שם, הרי זה כמוציא מהרשות שעקר ממנה לרשות שהניח בה[114] - אף ברשויות שאיסור ההוצאה מאחת לאחרת הוא מדרבנן, הרי זה בכלל האיסור שמדרבנן להוציא מרשות היחיד ומרשות הרבים לכרמלית ולהיפך[115]. ג) ויש סוברים, שאפילו לא הניח במקום פטור מותר, שלא אסרו חכמים להוציא מרשות היחיד ומרשות הרבים לכרמלית ולהיפך אם מעביר דרך מקום פטור[116]. ד) ויש מצדדים, שלא בכל מקום התירו אם לא הניח במקום פטור, אלא בספינה - שהיא רשות היחיד - בלבד התירו לשפוך שפכים ממנה לים - שהוא כרמלית[117] - דרך מקום פטור, משום דוחק שיש בספינה שאינו יכול לנהוג בה כדרך שנוהג בבית[118]. אף להלכה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאפילו הניח במקום פטור אסור[119]. ב) ויש סוברים שאם לא הניח אסור ואם הניח מותר[120]. ג) ויש סוברים שאף אם לא הניח מותר[121], ויש שכתבו בדעתם שלא התירו בלא הניח אלא במקום כבוד-הבריות*, כגון לעשות צרכיו ברשות היחיד אף על פי שהצואה תתגלגל לכרמלית דרך מקום פטור[122].

על ידי היכר הוצאת זיז

רשות היחיד שאינה קבועה בארץ, כגון ספינה שגבוהה עשרה ורחבה ארבעה, או כגון גזוזטרא - מרפסת - שגבוהה עשרה ורחבה ארבעה, שדרך היא להוציא זיזים מאותה רשות, כיון שאינה סמוכה לקרקע ואין לחוש שמא יתקלו ההולכים בסמוך בזיזים, נחלקו אחרונים אם מותר להוציא ממנה לכרמלית דרך מקום פטור כשעושה היכר זיז שמורה על כך שמוציא דרך מקום פטור - יש סוברים, שההיכר הוא בכך שעושה נקב בזיז ומכניס דרך הנקב[123], ויש סוברים שההיכר הוא אפילו מוציא שלא דרך הנקב, ואפילו שלא במקום הזיז[124] - לסוברים שבדרך כלל אסור להוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור[125]: א) יש סוברים שמותר להוציא ממנה לכרמלית, וכשם שהתירו להוציא באופנים מסויימים כשיש איסור הוצאה מדרבנן כשעושה היכר זיז[126]. ב) ויש סוברים שאסור להוציא ממנה לכרמלית אפילו על ידי היכר זיז[127]. ג) ויש סוברים, שמעיקר הדין אסור להוציא ממנה לכרמלית, ולפיכך להוציא מגזוזטרא לכרמלית או מכרמלית לגזוזטרא אסור, אלא שבספינה הקלו משום דוחק שיש בספינה שאינו יכול לנהוג שם כדרך שנוהג בבית[128]. ד) ויש סוברים, שמותר להוציא ממנה לכרמלית, אלא שבגזוזטרא שעל מים שהם כרמלית ויש בין פני המים עד לגזוזטרא עשרה טפחים, אסור להכניס מהמים לגזוזטרא על ידי היכר זיז, ואף על פי שלמעלה מעשרה שעל פני המים הוא מקום פטור[129], ונמצא מכניס מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור, שחששו שמא יעלו המים ולא יהיו עשרה טפחים בין המים לספינה, ונמצא מכניס מכרמלית לרשות היחיד שלא בדרך מקום פטור, אבל בספינה אין לחשוש לכך, שאם יעלו המים, אף הספינה עולה עמהם[130].

רשות היחיד הקבועה בארץ, כתבו ראשונים שאסור להוציא ממנה לכרמלית דרך מקום פטור על ידי היכר זיז, ואף על פי שהוצאת זיז מרשות היחיד שאינה קבועה בארץ למקום פטור מתירה הוצאה ברשויות אלו, לסוברים כן[131], שכיון שאין דרך להוציא זיזים מרשות היחיד הקבועה בארץ, כדי שלא יתקלו בהם ההולכים בסמוך, חששו שמא יוציא בלא היכר זיז[132].

הערות שוליים

  1. ↑ שבת ו א; רמב"ם שבת פי"ד ה"א; טוש"ע או"ח שמה א.
  2. ↑ ע"ע מוציא וע' רשות היחיד וע' רשות הרבים.
  3. ↑ ע"ע כרמלית ציונים 6 - 7.
  4. ↑ שבת ח ב; רמב"ם שבת פי"ד הי"ב; טוש"ע או"ח שמו א.
  5. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם פ"א מ"א.
  6. ↑ עי' ציון 15.
  7. ↑ עי' ציונים 56, 77, 85.
  8. ↑ עי' תוס' שבת קא א ד"ה הני; רמב"ם שבת פי"ד הי"א; עי' טוש"ע או"ח שמו ב.
  9. ↑ ריטב"א שבת קא א ד"ה אמר ומיוחס לר"ן שם ד"ה אבל, בשם רא"ה. ועי' תולדות זאב שבת ז א ד"ה ואמר. ועי' ציון 11 שי"ס שהטעם שמותר להוציא ממקום שאין בו ד"ט על ד"ט לרשות אחרת ולהיפך, משום שבטל לרשות האחרת, ולכא' אי"ז טעם אלא להתיר הוצאה מרשות אחרת, אבל העברת ד"א במקום שאין בו ד"ט על ד"ט אסורה, וצ"ע.
  10. ↑ עי' תורי"ד שבת ז א ד"ה אצטבא.
  11. ↑ עי' רש"י שבת ו א ד"ה אדם ושם ז א ד"ה אילימא ושם עירובין ט א ד"ה מקום וד"ה ובלבד ושם עז א ד"ה מעלין ושם פז א ד"ה אלא וד"ה התם; עי' ספר הישר סי' קצ. ועי' תורי"ד שם שהק' על ספר הישר, שכשהמקום בטל לרה"ר (כגון שמוקף מכל צדדיו רה"ר) מ"ט המוציא מרה"י אליו אינו חייב, ועי' לשונות רש"י הנ"ל שמשמע שהביטול אינו לרשות הסמוכה למקום פטור אלא לרשות שהוציא ממנה או שהכניס אליה.
  12. ↑ עירובין פז ב.
  13. ↑ שבת ז א וע"ב ושם ח ב.
  14. ↑ רמב"ם שבת פי"ד ה"ז; טוש"ע או"ח שמה יט, ועי"ש י.
  15. ↑ רמב"ם שבת פי"ד ה"ז; טור או"ח סו"ס שמה, ועי' מ"מ שם.
  16. ↑ עי' ציונים 12, 13.
  17. ↑ עי' ציון 34. עי' חזו"א או"ח סי' קג ס"ק כא, שמדובר באופן שבציון 38.
  18. ↑ עי' ציון 11.
  19. ↑ רש"י עירובין פז א ד"ה התם, בד' רב דימי שם בד' חכמים ורשב"ג שם. ועי' ריטב"א שם ד"ה ואלא ומאירי שם ד"ה מה, ומרכה"מ שבת פט"ו הי"ד בד' רמב"ם שם, שכ' בד' גמ' שם בע"א.
  20. ↑ רמב"ם שבת פי"ד ה"ז; טוש"ע או"ח שמה יט.
  21. ↑ עי' ציון 25 ואילך.
  22. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שבת פ"א מ"א; עי' רמב"ם שבת פי"ד ה"ז; עבוה"ק בית נתיבות ש"ג ס"ה; ב"י או"ח סי' שמה; עי' פמ"ג שם סי' שסג מ"ז ס"ק א סוד"ה אמר; קהלת יעקב (ברוכין) שם ז א, ועי' קהלת יעקב שם שהיינו לד' רב אשי בגמ' שם.
  23. ↑ עי' גמ' שם לד' אביי ורבא וחייא בר רב, וקהלת יעקב שם בד'.
  24. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 22.
  25. ↑ עי' שבת ז א בצואה וקוצים המונחים ברה"ר, ועי' רמ"א בשו"ע או"ח שנה ג (ומ"ב שם ס"ק לב) שה"ה במונחים בכרמלית, (לסוברים שיש מקום פטור בסמוך לכרמלית, עי' ציון 35 ואילך), ועי' מג"א שם ס"ק יד שד' גמ' שם הם במקום קטן, (ואף לתו"ש ובי"מ שבציון 85 שצואה בבית הכסא היא מקום פטור אפילו יש בה ד' על ד' טפחים, צואה שאינה בבית הכסא אינה מקום פטור אלא אם אין בה ד' על ד').
  26. ↑ עי' מג"א שם ומחה"ש שם בד' מרדכי שם סי' שעז ורמ"א בשו"ע שם, בד' רב אשי בגמ' שם, ועי' תו"ש ובי"מ שבציון 85 שכ' בע"א.
  27. ↑ רמב"ם שם; עבוה"ק שם; טוש"ע שם שמה י.
  28. ↑ ראבי"ה סי' רא; הג"מ שם פט"ו אות ד.
  29. ↑ תורי"ד שם.
  30. ↑ מ"מ שבת פי"ד ה"ז; ב"י או"ח סוס"י שמה; רמ"א בשו"ע שם יט.
  31. ↑ ב"י שם, ומשמע שם שמפרש כך את ד' מ"מ שם, ועי' חזו"א או"ח סי' עג ס"ק ו, וע"ע רשות היחיד.
  32. ↑ עי' ציון 85.
  33. ↑ ע"ע כרמלית ציון 14.
  34. ↑ ר"ן שבת ז א בשם אחרים, והג"מ שבת פט"ו אות ד, וכס"מ שם פי"ד ה"ו וב"י או"ח סוס"י שמה בד' רמב"ם שם וטור שם, בפי' ד' הגמ' עירובין ט א; רמ"א שם יח ושם יט בדעה ראשונה. ועי' בהגר"א שם ס"ק נב וחזו"א או"ח סי' עג ס"ק ד שכ' בפי' ד' הגמ' שם בע"א, בד' הראשונים שבציון 35, ועי' ציון 55. ועי' רש"ש שם פז א בד' רש"י שם ד"ה התם לרב דימי שם בד' חכמים שם, שמצדד שמקום פחות מג"ט על ג"ט סמוך לכרמלית חשוב מקום פטור, אבל מקום ג"ט על ג"ט חשוב ככרמלית, וצ"ב טעם החילוק, ועי' אור החמה שם שפשטות ד' רש"י שם בע"א.
  35. ↑ רש"י שבת ז א ד"ה דעד; רשב"א שם ק א ובעבוה"ק בית נתיבות ש"ג סי' עג; ריטב"א שם ז א ד"ה דעד; מאירי שם ד"ה ממה; ר"ן שם ז א (ב ב מדפי הרי"ף); מ"מ שבת פי"ד ה"ו; רמ"א בשו"ע או"ח שמה יט בדעה שניה.
  36. ↑ עי' ציון 34.
  37. ↑ עי' ציון 56 וע' כרמלית ציון 87 ואילך.
  38. ↑ פמ"ג או"ח סי' שמה מש"ז ס"ק יא; עי' רע"א שם ס"ט; בה"ל סי' שמו ד"ה ברשויות.
  39. ↑ בי"מ שם סי' שמה ס' יח, בד' הג"מ שבת פט"ו ד וב"י שם בסופו, ועי' ד"מ שם ג.
  40. ↑ הג"א שבת פ"א סי' טו; אבן עוזר שם ה א ובשו"ע או"ח סי' שמה; בי"מ שם ס"ו. ועי' רש"י שם ח א ד"ה פחות ורמב"ן שם ה א ד"ה הכא ור"ן שם, שהטעם שאין כרמלית בכלים הוא משום שלא גזרו חכמים לבטלם מתורת כלי, וכ"מ בריטב"א שם ד"ה אימור, ומשמע שלד' כלי אינו בטל לרשות שהוא שם, אלא הוא מקום פטור, ועי' ציון 42 בד' רש"י. ועי' תוספת שבת שם ס"ק י ואבן העוזר שם ומ"ב שם ס"ק טז, שאף כלי בכרמלית הוא מקום פטור, ומסתימתם משמע שהיינו אף לסוברים שאין מקום פטור בסמוך לכרמלית, עי' ציון 34, (ונראה שהיינו משום שבכלל מה שלא תקנו חכמים כרמלית בכלים, כדלהלן, היינו אף בכלי שבתוך כרמלית), אבל עי' רע"א שם סי' שמט ס"ה שמשמע שלסוברים שאין מקום פטור בסמוך לכרמלית, אף לד' שכלי ברה"ר חשוב מקום פטור, כלי בכרמלית חשוב כרמלית.
  41. ↑ עי' אבן עוזר שבת שם.
  42. ↑ עבוה"ק בית נתיבות ש"ג סט"ז, ובחי' רשב"א שם ד"ה ומסתברא וד"ה ומצאתי; מאירי שם ח א ד"ה מי; מג"א שם ס"ק ד; עי' תוספת שבת שם; ח"א הל' שבת כלל מח ס"ח, ועי' מ"ב שם ושעה"צ שם ס"ק טו, ועי' רע"א שם סי' שמט ס"ה שכ' בד' רש"י שבת קא א ד"ה אבל, שכלי בכרמלית חשוב כרמלית (ומצדד שאף כלי ברה"ר חשוב כרה"ר), ועי' בי"מ שם סי' שנה ס"א שכ' בד' רש"י בע"א, ועי' ציון 40 בד' רש"י.
  43. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 42, שלד' מטעם זה אף כלי שיש בו שיעור כרמלית דינו כרשות שמונח בו, וע"ע כרמלית ציון 158. ועי' גמ' שם ח א שכלי המונח ברה"ר ויש בו שיעור רה"י דינו כרה"י, ואינו בטל לרשות שנמצא בה, ועי' רשב"א שם ד"ה ומסתברא, שכיון שגבוה י' טפחים נמצא שאינו ברה"ר, שרה"ר אינה תופסת אלא עד י' טפחים, עי' גמ' שם ז ב וע"ע רשות הרבים, ועי' דברי ברוך (רוזנברג) ח' הוצאה סי' כז אות ד שביאר בע"א.
  44. ↑ רשב"א שם ז א ד"ה אביי; עי' מיוחס לר"ן שם ח א ד"ה פחות בשם הרא"ה.
  45. ↑ עי' ציון 40.
  46. ↑ ע"ע כרמלית ציונים 68 - 70.
  47. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 14 – 15. הגהות אשר"י לרא"ש שבת פ"א סי' טו; אבן העוזר או"ח סי' שמה; בי"מ שם ס"ו, וע"ע הנ"ל ציון 162.
  48. ↑ ציון 795 ואילך.
  49. ↑ ציון 177 ואילך.
  50. ↑ ע"ע לחי ציון 113 ואילך. ועי"ש שנחלקו אמוראים אם חודו הפנימי של לחי הוא שסותם או חודו החיצון.
  51. ↑ עי' רשב"א עירובין ט א ד"ה מקום וריטב"א שם ד"ה מקום בפי' ראשון, בד' רש"י שם, וע"ע רשות היחיד.
  52. ↑ רש"י שם ד"ה ובלבד, ורשב"א וריטב"א שם בד', (ורשב"א שם ד"ה ולענין), בד' גמ' שם. ועי' רשב"א וריטב"א שם שכ' בד' גמ' שם בע"א.
  53. ↑ ע"ע כרמלית ציון 14.
  54. ↑ עי' ציון 34.
  55. ↑ חזו"א או"ח סי' עג ס"ק ד, בד' גמ' שם, ועי' בהגר"א או"ח סי' שמה ס"ק נב שמשמע כן, (ועי' אבן ישראל [פישר] לרמב"ם שבת פי"ז ה"ד שכ' בע"א). על דין המקום לד' הסוברים שמקום המוקף שלש מחיצות הוא רשות היחיד, עי' רשב"א וריטב"א שם ובה"ל שם סי' שסה ד"ה מפני.
  56. ↑ משנה שבת ק א; גמ' שם ז ב; רמב"ם שבת פי"ד ה"ה וה"ז; טוש"ע או"ח שמה יב ויח.
  57. ↑ עי' שם ז ב וש"נ ורמב"ם שם ה"ג וטוש"ע שם יב, וע"ע רשות הרבים, לגבי רה"ר, וע"ע כרמלית ציון 87 ואילך, לגבי כרמלית.
  58. ↑ עי' שם ז ב ורמב"ם שם ה"ג וטוש"ע שם ה, וע"ע רשות היחיד.
  59. ↑ שם קא א, (בד' חכמים שם, ועי"ש שבטרסקל שדיברו חכמים, חולק ר' יוסי ב"ר יהודה, לפי שלד' הוא רה"י); רמב"ם שבת פי"ד הי"ח.
  60. ↑ עי' משנה שם ק א; רמב"ם שם.
  61. ↑ שעה"צ סי' שמה ס"ק מז.
  62. ↑ ע"ע רשות היחיד.
  63. ↑ עי' ציון 56. רשב"א שבת ה א ד"ה הא, ושם בד"ה ידו בשם הראב"ד. ועי"ש ובמ"מ שבת פי"ג ה"ב שכ"כ בד' ירושלמי שם פ"א ה"א: והוא שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע, ועי' מרה"פ שם שכ' בד' ירושלמי בע"א.
  64. ↑ תוס' רי"ד שם קב א ד"ה ה"ג; ריטב"א עירובין לג א ד"ה ויש, בשם הר"מ ב"ר שניאור. ועי' מג"א או"ח סי' שמז ס"ק ה ושו"ע הרב שם ס"ו ומ"ב שם ס"ק ח שהביאו שתי השיטות.
  65. ↑ עי' ציון 63.
  66. ↑ ע"ע כרמלית ציון 39.
  67. ↑ עי' תוס' עירובין פז ב ד"ה אלא ורשב"א שם ד"ה אלא וריטב"א שם ד"ה בין, שאף באמת המים נחלקו האמוראים דלהלן.
  68. ↑ שבת ק ב.
  69. ↑ שבת שם, וע"ע הנ"ל ציון 118.
  70. ↑ אגודה שם בשם גאונים; רי"ף שם; רמב"ם שבת פי"ד ה"ה, ועי' שם פט"ו ה"כ; טוש"ע או"ח שמה יח ושנה א.
  71. ↑ עי' ראב"ד לרמב"ם שם, ובני ציון סי' שמה ס"ק לד בד' (וצ"ע ממה שלא השיג בפי"ד ה"ה); אגודה שם בשם רשב"ט וריב"א; ראבי"ה שם סי' רא, ועי' שו"ת ראב"ן סי' ס.
  72. ↑ פנ"י שם ד"ה אתמר.
  73. ↑ רע"א לשו"ע שם.
  74. ↑ גמ' שם, ועי' ריטב"א שם בד'.
  75. ↑ תוס' עירובין פז ב ד"ה אלא בתי' ראשון; תוס' רא"ש שם ד"ה אלא בתי' ראשון.
  76. ↑ תוס' שם בתי' שני ושלישי (ועי"ש בתי' שלישי שכ' טעם נוסף); תורא"ש שם בתי' שני ושלישי; רשב"א שם ד"ה אלא; ריטב"א שם ד"ה בין; מאירי שם ד"ה המשנה השביעית.
  77. ↑ עי' ציון 56. תוס' עירובין פט א וע"ב ד"ה במחיצות ורא"ש שם פ"ט סי' ב בד' ירושלמי שם פ"י: זיזין וכתלין שגבוהין עשרה ורחבין ארבעה מותר לכאן ולכאן; עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ג סי' מד; עי' ריטב"א שם צ א ד"ה ואמרינן בשם השר מקוצי; עי' בי"מ או"ח סי' שנג ס"ב ובהגר"א שם סי' שמה ס"ק מג וקר"א שם פט א, בד' רמב"ם שבת פט"ו ה"ד; מ"ב שם ס"ק סו. וע"ע כרמלית ציון 116.
  78. ↑ תוס' שם בשם ר"י; רשב"א שם צ א ד"ה ופרקינן, ואילך; רא"ש שם בד' גמ' שם צב א; שו"ע שם טז. וע"ע הנ"ל ציון 114.
  79. ↑ תו"ש סי' שנה ס"ק טו ובי"מ שם, בד' ד"מ שם ס"ק ג בד' מרדכי שבת סי' שעז.
  80. ↑ עי' מג"א שם ס"ק יד, שד' מרדכי שם שצואה בבית הכסא היא מקום פטור, היינו כשאין בה ד"ט על ד"ט, ועי' מחה"ש שם בד'. וכ"כ מ"ב שם ס"ק לב.
  81. ↑ עי' עירובין צט א, וראשונים דלהלן בד' הגמ'.
  82. ↑ עי' תוס' שם כ א ד"ה לא ורא"ש שם פ"י סי' ו ותוס' רא"ש שם כ א ד"ה לא, בשם רש"י, (וברש"י לפנינו אינו); עי' שו"ע הרב סי' שמז ס"ז.
  83. ↑ תוס' שם; רא"ש שם; תוס' רא"ש שם.
  84. ↑ עי' ציון 112.
  85. ↑ ריטב"א שם ד"ה לא, ובשבת יא א ד"ה תנן ואילך, ועי"ש שמשמע שמפרש כך את ד' רש"י שהביאו הראשונים שבציון 80.
  86. ↑ עי' תוס' שם בפי' שני ותוס' רא"ש שם בפי' שני וריטב"א שם, שהיינו משום שאין מחשיבים את בליעת המים בגופו כהנחה, ואין הנחת המים אלא בפיו שנמצא באותה רשות ממנה עקר את המשקה, לפי שמשעה שבאו המים לפיו הם בטלים לגופו.
  87. ↑ שבת ח ב וש"נ; עי' רמב"ם שבת פי"ד הט"ו ומ"מ שם בד'.
  88. ↑ עי' ציון 11.
  89. ↑ עי' עירובין עז א ורש"י שם עו ב ד"ה אויר ושם עז א ד"ה מעלין.
  90. ↑ עי' עירובין עו ב, וע"ע שתופי מבואות, וע"ע חכמים עשו חיזוק לדבריהם ציונים 92 – 93.
  91. ↑ עי' ציונים 87 - 89.
  92. ↑ ע"ע כרמלית ציון 6 ואילך.
  93. ↑ עי' גמ' שם עז א, וע"ע שתופי מבואות, וע"ע חכמים עשו חיזוק לדבריהם ציון 94.
  94. ↑ עי' תוס' שם ד"ה הכא בתי' שני.
  95. ↑ עי' תוס' שם בתי' ראשון; רשב"א שם ד"ה הכא; עי' ריטב"א שם ד"ה ופרקינן.
  96. ↑ שבת ו א ושם ח ב; עי' רמב"ם שבת פי"ד הט"ו ומ"מ שם בד'; טוש"ע או"ח שמו א.
  97. ↑ רש"י שם ו א ד"ה ובלבד; מאירי שם ד"ה זהו.
  98. ↑ ע"ע מוציא, ושם שי"ס שאינה כהנחה, ולד' העברה זו אסורה מה"ת משום מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.
  99. ↑ עי' רמב"ם שבת פי"ד הט"ו ומ"מ שם בד'; טוש"ע או"ח שמו א.
  100. ↑ עי' ב"י שם בד' טור שם (ועי"ש שיש גי' נוספת בד' טור), ועי' ב"ח שם שכ' בד' טור בע"א, ועי' פרישה שם; בי"מ שם, ועי"ש שהוכיח כן מעירובין פז א; עי' שו"ע הרב שם ס"ב; מ"ב שם ס"ק ח; חזו"א או"ח סי' קד ס"ק ה.
  101. ↑ בי"מ שם; עי' שו"ע הרב שם.
  102. ↑ סמ"ג ל"ת סה ד"ה אבל מקום; עי' פרישה או"ח סי' שמו ס"ק א; בי"מ שם (עי"ש שמצדד מתחילה שמותר, ומסיק שאסור מחמת ד' סמ"ג); שו"ע הרב שם ס"ב; גאון יעקב עירובין כ א ד"ה לא.
  103. ↑ שו"ע הרב שם.
  104. ↑ חזו"א או"ח סי' קד ס"ק ה.
  105. ↑ בי"מ שם.
  106. ↑ חזו"א או"ח סי' קד ס"ק ה; בצל החכמה ח"ג סי' יז אות ג.
  107. ↑ בצל החכמה שם.
  108. ↑ עי' ציון 102.
  109. ↑ ע"ע מוציא.
  110. ↑ חזו"א שם.
  111. ↑ עי' ציון 80.
  112. ↑ תוס' עירובין כ א ד"ה לא; רא"ש שם פ"י אות ו; תוס' רא"ש שם כ א ד"ה לא.
  113. ↑ עי' ציון 96. עי' עירובין פז א וע"ב לד' זעירי, ועי"ש שרב דימי חולק, אבל עי' בעה"מ שם פז ב ד"ה ואהדין, ורשב"א שם ד"ה רבינא, וריטב"א שם ד"ה ויש, ואילך, ומאירי שם ע"א ד"ה זהו, ורא"ש שם פ"ח סי' ח, שלמסקנת הגמ' שם אף רב דימי שם סובר כזעירי, ועי' להלן שי"ס שאף למסקנא רב דימי חולק.
  114. ↑ ע"ע מוציא.
  115. ↑ עי' עירובין שם לד' רב דימי שמתיר להעביר ברשויות דרבנן דרך מקום פטור, ועי' ריטב"א שבת קא א ד"ה ומנא, ובהגר"א או"ח סי' שנה ס"ק כד, שהיינו רק בנח במקום פטור אבל בלא נח אסור, ועי' רי"ף עירובין עז א וכתוב שם לראב"ד שם פז ב (וכ"מ במרדכי שבציון 116) שד' רב דימי אף למסקנה שם, ועי' ציון 113 שי"ח.
  116. ↑ עי' רש"י שבת קא א ד"ה אבל, ותוס' שם ד"ה רבי, ורשב"א שם ד"ה אלא, וריטב"א שם ד"ה ומנא, וחי' הר"ן שם ד"ה אלא, בד' ר' יהודה שם, ועי"ש שחכמים חולקים; עי' מרדכי שם סי' שעו בד' רב דימי בעירובין שם.
  117. ↑ ע"ע כרמלית ציון 39.
  118. ↑ בי"מ שם סו"ס א.
  119. ↑ בעה"מ שם; רשב"א שם ובעבוה"ק בית נתיבות ש"ג סי' רכ, רלה, רלו; מאירי שם; עי' מרדכי שם שמצדד כן ובי"מ שם סי' שנה סו"ס א בד', ועי' תו"ש סי' שנג ס"ק א שכ' בד' מרדכי בע"א; רא"ש שם; טור או"ח סי' שמו; שו"ע שם א בשם י"א (הראשון); רמ"א שם שעב ו.
  120. ↑ עי' בהגר"א שם ובי"מ שם ומ"ב סי' שמו ס"ק ח (ובשעה"צ שם ס"ק ז) וסי' שנה ס"ק ל, בד' שו"ע שם שמו א בשם י"א (השני).
  121. ↑ עי' מרדכי שם ורמ"א שם שכ' ד' המרדכי, ותו"ש שם בד', ועי' בי"מ שם שכ' בד' בע"א; עי' מ"מ שבת פט"ו ה"כ בד' רמב"ם שם, ועי' ב"י שם סי' שנה שכ' בד' רמב"ם בע"א. ועי' רי"ף שם ושו"ע שם שמו א בשם י"א (השני) שכ' שמותר להעביר דרך מקום פטור ברשויות דרבנן, אבל לא מבואר בדבריהם אם היינו אף בלא הנחה במקום פטור, (ועי' אחרונים שבציון 120 בד' השו"ע).
  122. ↑ בי"מ שם בד' מרדכי שם.
  123. ↑ מ"מ שבת פט"ו ה"כ, בד' רמב"ם שם; שו"ע או"ח שנה א.
  124. ↑ עי' ב"ח שם; ט"ז שם ס"ק ה; עי' בהגר"א שם ס"ק ט; מ"ב שם ס"ק יב.
  125. ↑ עי' ציון 113. ולד' המתירים להוציא דרך מקום פטור ברשויות דרבנן, עי' ציונים 115, 116, עי' תו"ש שם ס"ק ח שמשמע שמותר רק אם הוציא זיז להיכר, (ועי"ש שמשמע שבכ"מ מועיל זיז ולא רק ברה"י שאינה קבועה בארץ, ודלא כיראה"ש שבציון 132), אבל עי' שו"ע שם שמו א ורמ"א שם שנה ג, שמשמע שלמתירים להוציא דרך מקום פטור ברשויות דרבנן אי"צ זיז.
  126. ↑ עי' תו"ש שם, בד' טוש"ע שם שנה ג. ועי"ש שמצדד כן בד' רמ"א בשו"ע שם (לגבי גזוזטרא).
  127. ↑ בהגר"א או"ח סי' שנה ס"ק י. ועי"ש שד' שו"ע שם ג שמתיר ע"י זיז, היינו לסוברים שמותר להוציא דרך מקום פטור ברשויות דרבנן, עי' ציונים 115, 116.
  128. ↑ עי' פמ"ג שם א"א סוס"ק א ובי"מ שם סו"ס א, בד' ד"מ שם ס"ק ב (ע"פ ד' רה"ג שהובא במ"מ שבת פט"ו ה"כ).
  129. ↑ עי' ציון 66 ואילך.
  130. ↑ לבושי דוד על מג"א שם ס"ק ז, בד' ד"מ שם.
  131. ↑ עי' ציונים 126, 130.
  132. ↑ עי' יראה"ש סי' רעד (עמ' קד מהד' תורה שבכתב) בד' רב הונא שבת ק ב, ועי' מ"מ שבת פט"ו ה"כ שמשמע שדין זיז המועיל להיכר שוה לדין זיז לרב הונא. וכ"מ מד"מ שבציון 128 ומלבושי דוד שבציון 130, שהנידון בזיז אינו אלא או בספינה או בגזוזטרא. ועי' ציון 125.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מקום_פטור&oldid=159363"