אנציקלופדיה תלמודית:נ; ן (האות)

הגדרת הערך - האות הארבעה עשר מכ"ב אותיות של אל"ף בי"ת, ואחת מחמש אותיות מנצפ"ך*.

מהותה

האות נו"ן מאותיות* האל"ף בי"ת של כתב-אשורי*, יש לה שתי צורות - בכתיבת-סת"ם*, וכן בגט* אשה, לסוברים שיש לכותבו בכתב אשורי^[1] - כפופה, נ, ופשוטה, ן, בתחילת תיבה ובאמצעה נכתבת נ כפופה, ובסוף תיבה ן פשוטה^[2].

על הכותב בתחילת התיבה או באמצעה ן פשוטה, או בסופה נ כפופה, אם כשר בכתיבת סת"ם, ע"ע מנצפ"ך.

צורת כתיבת נ כפופה

נ כפופה, ראשה יהיה עבה^[3] כמו ראש של ז*^[4], ומכל מקום לא יהיה כל כך עב וארוך כמו המושב - אלא קצר^[5] - שלא יראה כמו ב*, ולכן נראה שימעט הסופר בראשה רק שיכול לכתוב עליה שלושה תגין של יגעו זה בזה ודיו^[6], שצריך לכתוב תגין* בראשה, כבכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ^[7].

בכתיבה ספרדית^[8] אין הראש עובר משני הצדדים בשוה, אלא הירך יוצאת ממנו בצד ימין קרוב לסופו, ועל כל פנים נוטה מאמצע הראש לימין^[9].

גרון הנ יהיה עב^[10] וקצת ארוך^[11], ארכה מראשה עד תחילת רגלה כמו ב^[12], והמושב משוך לצד שמאל יותר מן הראש היטב, ובעקמומיתה יהיה לה קצת עקב, אמנם תהיה שמה עגולה^[13], ויהיה המושב ארוך, שלא תדמה לאות ב^[14] ויאריך המושב בטוב כדי שיוכל התינוק לקרוא בלי גמגום^[15].

גוף הנ מורכב מז - בראשו^[16] - ומו* - במושבו - ויעלה מספרה י"ג כמנין אחד, כי חותמו של הקב"ה אמת ומודיע שהוא אחד, כי מן הא' עד המ' י"ג אותיות כמנין אחד, ומן המ' ועד ת' י"ג אותיות כמנין אחד, לכן סמך הנ אחר המ, כי חותם המלך ראוי להיות אצלו^[17].

צורת כתיבת ן פשוטה

ן פשוטה, תואר צורתה כמו ז, אך שהיא ארוכה^[18], ראשה עב וצוארה עב וירכה ארוך, שלא תדמה לז^[19], ולא יקצר אותה פחות מארבע קולמוסים עם גגה^[20], וצריך להאריך בירכה של ה-ן הפשוטה, שאם תכפול אותה שתהיה נ כפופה^[21], שאין בין זו לזו כי אם שזו פשוטה וזו כפופה^[22], וכן הדין בכל אותיות מנצפ"ך הסופיות, מלבד מ"ם^[23], ומכל מקום אם לא האריך ן פשוטה כשיעור הכפיפה, כשר בדיעבד^[24], ויש שהזכירו דין זה שאם תכפול תהיה האות כפשוטה באותיות ך*, ף* וץ* בלבד, ולא באות נ^[25]. ולא יאריך הפשוטות - לצד שמאל^[26] - יותר מכפיפות הכפופות^[27].

דרך קצת סופרים למשוך הקו הארוך מן הקצה על ידי בליטה דקה לפניה, ונסתפקו אחרונים אם מה שכתבו ראשונים שתואר צורתה כמו ז^[28] פוסל צורה זאת^[29].

בכתיבה ספרדית^[30] אין הראש עובר משני הצדדים בשוה, אלא הירך יוצאת ממנו בצד ימין קרוב לסופו, ועל כל פנים נוטה מאמצע הראש לימין^[31].

הברתה

האות נ היא מאותיות הלשון דטלנ"ת^[32], יתחבט האויר בהוצאתם בלשון, שיכפיל הלשון בחיך סמוך לחניכיים, כדי שהאויר יתחבט תוך הכפל ההוא, וכשיגע הלשון בחוץ מעט ויותר בחזקה מאשר באות ל*, אז יוציא את האות נ^[33].

גימטריא

באותיות שבתורת מספרים, אות נ משמשת במקום חמישים^[34], נגד חמישים שערי בינה אשר במדות ה' יתברך ובתורתו^[35]. אות ן, לדעת הראשונים החושבים את האותיות הסופיות בתורת מספרים שאחרי ת* - שהוא ארבע מאות^[36] - נחשבת לשבע מאות^[37].

אותיות גדולות וקטנות

בין האותיות הגדולות שיש במקרא^[38], הוזכרו בספרי המסורה נ של נצר חסד לאלפים^[39], ן של משפטן^[40], נ ראשונה של נחמו נחמו עמי^[41], ונ של ליני הלילה^[42], ובין האותיות הקטנות^[43], הוזכרו נ של נפתלי אילה שלוחה^[44], ן של נטע ארן^[45], ן של ונבושזבן^[46], נ של נפלה ולא תוסיף^[47], נ של נעו עורים^[48], ן של ונרגן^[49], ון של דברי נרגן^[50].

אותיות משונות

בין האותיות המשונות שנהגו בהן הסופרים^[51], הוזכרו בספרי המסורה: נ דעקים בזנביה - דאקים כרעיהון לבתריהון^[52] - נ' בתורה^[53], ן דעקים רישיהון ולא מזייני - אין תגין* בראשם - ט"ז בתורה^[54], וכן הוזכרו נ מוזרקות, מלשון זרקא^[55], שיש להן צורת תלשא^[56], פעמים בראשה ופעמים בסופה, ונ מעגלות, שהעיגול שלהן קצר^[57].

נ הפוכה של "ויהי בנסוע"

ויהי בנסע הארן ויאמר משה - קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך, ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל^[58] - פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות^[59] מלמעלה ולמטה^[60] להבדילה מן הסמוכות לה^[61], ובטעם הדבר נחלקו תנאים:

א) יש מפרשים הטעם, לומר שאין זה מקומה^[62], שאינה ראויה לכאן, שלא בהליכות מסעות מדובר למעלה ממנה^[63], אלא בדגלים^[64] היתה ראויה ליכתב, בפרשת במדבר סיני^[65], מייד לאחר הכתוב: ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות^[66], כי באהל מועד היה הארון ושם היה ראוי לכתוב: "ויהי בנסוע הארון"^[67], ויש מפרשים שהיתה ראויה ליכתב בפרשת בהעלותך אחר: ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד באם^[68], ונכתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה^[69] של ויסעו מהר ה'^[70] - ולא ויסעו על פי ה'^[71] - שסרו מאחרי ה'^[72], שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני^[73], ויש מפרשים: שבתוך שלשה ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקדוש ברוך הוא^[74], לפורענות שניה^[75], של ויהי העם כמתאוננים^[76], ועתידה פרשה זו - לעתיד, שיהו כל הפורעניות בטלין, ולא ידאגו לפורענות, ויצר הרע בטל^[77] - שתיעקר מכאן ותכתב במקומה^[78].

ב) ויש מפרשים הטעם, שספר חשוב הוא בפני עצמו^[79], שנאמר: חצבה עמודיה שבעה^[80], אלו שבעה ספרי תורה^[81], וכן הוא אומר: ויקרא אתה שבעה^[82], כנגד ספר וידבר - במדבר - שהוא משלים שבעה ספרי תורה^[83]. מכאן אמרו^[84]: ספר שנמחק ונשתייר בו שמונים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסע הארון מטמא את הידים^[85], מגילה שכתוב בה שמונים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסע הארון מטמא את הידים^[86], ששני הפסוקים הללו יחד ספר בפני עצמו הם^[87]. ופרשה זו במקומה נכתבה^[88], שפרשה זו אמורה בתחלת מסע שנסעו מהר סיני, כמו שכתוב למעלה ממנה: ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן וגו'^[89].

סימניות הללו, אמרו עליהן במסורה: תשע נו"נין מנוזרות בכל המקרא, שתיים מהן בתורה ושבעה במזמור יאמרו גאולי ה'^[90], וביארו ראשונים שהם מענין נזורו אחור^[91], והן נונין הפוכות^[92] המנוזרות לאחור^[93], שהם נזורו אחור והיו כפויי טובה ולא זכרו הטובות שהשם עושה עמהם בנסיעתם ובחנייתם, כי ארון ה' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה^[94], וכן ענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה^[95], וכן כי בנסוע הארון היה אומר משה קומה ה' ויפוצו אויביך^[96], וכן ובנחה שהיו יגעים מהדרך יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל^[97], ובכל זה נזורו אחור והפכו לעורף, כמו אלו הנוני"ן ההפוכות המנוזרות^[98]. ומספר טעמים כתבו ראשונים מדוע שמו נוני"ן מנוזרות יותר משאר אותיות: א) נ הפוכה דומה לכ ור, פירוש 'אך' 'רק' כל מקום שאמר אך ורק מיעט^[99], מה בא למעט, לומר שאין זה מקום הפרשה הזו^[100]. ב) לדעה שנכתבה שלא במקומה^[101], ולפירוש שמקומה לאחר והקימו את המשכן עד באם^[102], האות נ משתוקקת למקומה שהוא לאחר האות ם שבמילה באם, ושיבואו אחריה ס וע, כפי סדר הא"ב, וכפי שהוא במילה בנסע^[103]. ג) שאם תמנה הפרשיות שיש מן "ונסע אהל מועד", שהוא מקומה של הפרשה - לדעה שנכתבה שלא במקומה^[104], ולפירוש זה^[105] - עד "ויהי בנסע הארון תמצאם חמישים, ולכך היו הסמנין מנוני"ן ללמדך שפרשה זו פונה לסוף חמישים פרשיות שהוא מקומה^[106]. ד) לפי שהם כפרו בטובת העננים שהיה ענן ה' נוסע לפניהם ומאחריהם ומן הצדדים^[107], וזה היה מהטובות הגדולות שעשה השם עמהם, ואחר שהם היו כפויי טובה בעננים, רצה ה' להודיעם עוונם שהיה בענין העננים, ולכן שם לסימן שני נוי"ן של ענן^[108].

ומספר רב של מנהגים בצורת הנ: א) נ הפוכה לאחור לפני ולאחר הפרשה של ויהי בנסע^[109], ובביאור צורת נ הפוכה אמרו שמניחים פני הנו"ן כמו שהיא, ומהפכין רגלה לאחור, והיא גדולה כשאר אותיות הספר^[110], וכן ביארו ראשונים: כאדם הכורע על ברכיו לפני המלך ומבקש ממנו צרכיו^[111], וכן המנהג בימינו^[112]. ב) ללא סימן לפניה ולאחריה, והנ של ויהי בנסע והנ הראשונה של כמתאננים הפוכות^[113]. ג) כנ"ל, ואף הנ של ובנחה הפוכה^[114]. ד) כנ"ל, ושתי אותיות הנ של כמתאננים הפוכות^[115]. ה) ללא סימן לפניה ולאחריה, והנ של בנסע הפוכה, וכן שני אותיות הנ של כמתאננים^[116]. ו) ללא סימן לפניה ולאחריה, והנ של בנסע והנ של ובנחה הפוכות^[117]. ז) ללא סימן לפניה ולאחריה, והנ של בנסע הפוכה^[118]. ח) ללא סימן לפניה ולאחריה, והנ של ובנחה הפוכה^[119]. ט) נ הפוכה לאחור לפני ולאחר הפרשה, ובנוסף הנ של ויהי בנסע והנ של ובנחה והנ הראשונה של כמתאננים הפוכות^[120]. י) נ הפוכה לאחור לפני ולאחר הפרשה, ובנוסף הנ של ויהי בנסע ושתי אותיות הנ של כמתאננים הפוכות^[121]. יא) נ הפוכה לאחורה לפני ולאחר הפרשה, ובנוסף הנ של ויהי בנסע ושתי אותיות הנ של וינסו משנאך הפוכות^[122]. יב נ הפוכה לאחור לפני ולאחר הפרשה, והנ של של ובנחה הפוכה^[123]. יג) אין כלל נ הפוכה, אלא שעל נ של בנסע ושל ובנחה ושל כמתאננים כתוב באויר כמין נ ^[124]. יד) נ של בנסע ושל ובנחה ושל כמתאננים הפוכות, ובנוסף יש להם כמין נ למטה באויר ^[125]. טו) אין נ הפוכה, אלא שראשי הנ גדולות^[126].

ויש מן האחרונים החולק על כל זה, וסובר שסימניות שאמרו היינו לעשות פרשה לפניה ולאחריה, שאף על פי שמן הדין היה שלא להפסיק שם, למרות זאת הפסיקה התורה בפרשה, אם משום שאין זה מקומה^[127] או משום שספר חשוב בפני עצמו^[128], וכתב שאם כותב נ הפוכה לפני ולאחר הפרשה הרי הוא כותב שתי אותיות בתורה שלא לצורך ופוסלה^[129].

במדרש שנינו על פרשת ויהי בנסע: פרשה זו נקוד עליו מלמעלה ומלמטה^[130], וביארו אחרונים שלדעת המדרש אין הסימניות האמורות נ הפוכה, אלא שמנוקד על ויהי בנסע וכן בסוף אלפי ישראל^[131].

נ הפוכה במזמור קז בתהלים

שבע נו"נין מנוזרות שבמזמור יאמרו גאולי ה' שאמרו^[132], נחלקו בהם המסורות: יש מוסרים ששש הראשונות הן לפני כל פסוק מהפסוקים: יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה, יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים, המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה, ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו, יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג^[133], ויש המשמיטים הנו"נים שלפני שני הפסוקים הראשונים, ומוסיפים במקומם עוד שני נו"נים לפני שני הפסוקים הבאים אחריהם: יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתלבע, ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקתיהם יוציאם^[134]. הכל מודים שנו"ן שביעית היא לפני הפסוק שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך^[135].

בטעם הנו"נים כתבו ראשונים שבאים לידרש במקום אכין ורקין למעט^[136] - שנ הפוכה דומה לכ ור^[137] - לומר: צעקו קודם גזר דין נענין, אחר גזר דין אין נענין^[138].

נ הפוכה של "בחרן"

כתבו ראשונים שבפסוק וימת תרח בחרן^[139] ן הפוכה^[140], וביארו אחרונים שעקום ראשה ואין לה עלים^[141] - תגין* בראשה - ונקראת הפוכה, כי שתהפך, יראה התג כרגל הנ^[142], או שאין לה תגין וראשה מוסב לאחור^[143], וטעם ההיפוך כתבו ראשונים לומר: עד כאן, עד אברהם, חרון אף של מקום^[144], לומר שתרח מת ברשעו בחרון אף של מקום, אלא שיש לו חלק לעולם הבא בזכות בנו, והציל הפרי את האילן^[145]. ויש גורסים בדברי ראשונים: נ הפוכה לפניה^[146]. וכתבו ראשונים שאם לא נכתבה הפוכה אין הספר פסול^[147]. ויש מהראשונים שכתבו שיש בה ן מלופפת^[148]. ובימינו אין נהוג כלל לשנות צורת ן^[149] או להוסיף נ הפוכה לפני המילה, או לעשותה מלופפת^[150], ובטעם הדבר כתבו אחרונים שאין אנו בקיאים בצורת ההיפוך ומוטב שלא לעשותה כלל מלעשותה שלא כדין^[151].

הערות שוליים