אנציקלופדיה תלמודית:נחירה

הגדרת הערך - המתת בעלי חיים שבאופנים מסוימים מתירה אותם לאכילה.

פתיחה

נחירה היא המתת בעלי חיים, שלא על ידי שחיטה*, כגון קריעת בעל חיים לאורכו מנחיריו עד החזה^[1], או קריעת הסימנים לארכם^[2] או לרחבם^[3].

נחירה, מצינו אופנים שונים שמתירה בהם, הערך שלפנינו עוסק בנחירה שהיתה במדבר לאחר יציאת מצרים, ובנחירת בעלי חיים שאין בהם שחיטה* כגון עופות, ובגדרי נחירה בבני נח. על בני נח אם מצוים על נחירה, ע"ע בן-נח^[4].

גדרה

התירה

נחירה שהיתה במדבר^[5], יש שכתבו שגדרה היה שבעלי החיים שנעשתה בהם מיתה על ידי אדם, ולא מאליה, לא היו חשובים על ידה נבלה*^[6]. ויש מן האחרונים שכתבו שגדרה היה מעשה המתיר, כשחיטה*^[7]. ויש שכתבו שנחירה שהיתה במדבר^[8], לא היתה התר כלל, והבשר הנחור היה בשר נבלה, אלא שהותרה אכילת נבלה^[9]. נחירה שבעופות ושאר הניתרים^[10], יש מן הראשונים והאחרונים שנראה מדבריהם שכל שהיא מיתה הנעשית על ידי אדם, ולא מאליה, מתירה^[11]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שהיא מעשה המתיר כשחיטה^[12]. נחירה שבן-נח* מחויב בה – לסוברים כן^[13] - אינה התר כלל, אלא אופן להוציא מידי אבר-מן-החי*^[14].

בסימנים

נחירה שהכשירה במדבר, כתבו ראשונים ואחרונים שאם נעשתה בסימנים הכשירה^[15], לפי שנקראת בתורה שחיטה – שהיא בסימנים^[16] - בכתוב: הצאן ובקר ישחט להם^[17], לסוברים שבנחירה הדברים אמורים^[18]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף שלא בסימנים הכשירה^[19].

נחירה בעוף – לסוברים שהתרו על ידי נחירה^[20] - כתבו ראשונים ואחרונים שהנעשית בסימנים מתירה^[21], לפי שהוקש לבהמה – שהתרה על ידי שחיטה^[22] - בכתוב: זאת תורת הבהמה והעוף^[23], מה בהמה בסימנים^[24], אף עוף בסימנים^[25], או שנלמד מן הכתוב: ושפך את דמו^[26], דרך שפיכה, שהיא בסימנים^[27]. ולדעתם, יש שכתבו שחותך הסימנים^[28]. ויש שכתבו אף עוקר הסימנים^[29]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שנחירה בעוף הנעשית שלא בסימנים, אף היא מתירה^[30].

נחירה בעוף בסימן אחד – לסוברים שעוף אינו ניתר אלא בנחירה בסימנים^[31] - כשרה^[32], לפי שנחירה בעוף כמליקה*, שהיא בסימן אחד^[33].

נחירה שנתחייבו בה בני נח – לסוברים כן^[34] - כתבו ראשונים ואחרונים שהיא נחירה בסימנים^[35]. ויש מן האחרונים שכתבו שמחייבת נחירה במפרקת ורוב בשר וסימנים^[36]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינה צריכה להיות בסימנים^[37].

הלכות שחיטה במדבר

נחירה במדבר שהיתה בהגרמה* - לסוברים שנחירה במדבר היתה בסימנים^[38] - יש מן האחרונים שכתבו שפסלה בנחירה, שלא היתה במקום שחיטה^[39], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהגרמה היתה כשרה בה^[40]. שהיה* דרסה* חלדה* ועקור*, לא היו פוסלים בנחירה^[41].

על ידי בן נח

נחירה במדבר שנעשתה על ידי בן-נח*– לסוברים שנחירה התירה במדבר^[42] – יש מן האחרונים שכתבו שלא התירה לישראל^[43], שלדעתם בן נח אינו מצוה על הנחירה^[44], וכל שאינו בתורת נחירה, נחירתו פסולה, מן הכתוב: וזבחת ואכלת^[45], אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו^[46]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שהתירה נחירת בן נח במדבר, לפי שלא היתה מעשה המתיר^[47], ולא היה שייך בה דין בר זביחה^[48].

נחירה בעוף הנעשית על ידי בן נח – לסוברים שעל ידי ישראל מתירה^[49] - יש מן האחרונים שכתבו שאינה מתירה לישראל^[50], שלדעתם בן נח אינו מצוה על הנחירה^[51], או שחיוב בן נח בנחירה^[52], אינו כחיוב ישראל בנחירה^[53], וכל שאינו בתורת נחירה, נחירתו פסולה^[54], מן הכתוב: וזבחת ואכלת^[55], אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו^[56], או מן הכתוב וקרא לך ואכלת מזבחו^[57] שזבחו אסור לך^[58]. ויש מן הראשונים שכתבו שמתירה לישראל^[59], שלדעתם בן נח מצוה על הנחירה^[60], וחשוב בתורת נחירה^[61], או שאף שלדעתם בן נח אינו מצוה על הנחירה, אין צריך בנחירת עוף שהנוחר יהיה בתורת נחירה^[62], שנחירה אינה מעשה המתיר כשחיטה^[63] או שלדעתם פסול "אינו בתורת" הוא מהלכות שחיטה^[64], ועוף נתמעט מהלכות שחיטה^[65].

על חיוב כסוי-הדם* בנחירה, ע"ע כסוי-הדם^[66]. על הנוחר בעזרה, אם עובר משום חלין-שנשחטו-בעזרה*, ע"ע^[67]. על נחירת אותו-ואת-בנו*, אם שייך באיסור אותו-ואת-בנו, ע"ע^[68].

במדבר ובארץ ישראל

במדבר

נחירה, אם התירה לישראל* ביציאתם ממצרים בהיותם במדבר, בשר בהמת חולין לאכילה, לדעת ר' יוסף נחלקו בה תנאים^[69], ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו כן אף לדעת רבא^[70]: ר' ישמעאל אומר לא התירה^[71]. ר' עקיבא אומר התירה^[72], שהכתוב צוה על שחיטת בהמה רק בכניסתם לארץ-ישראל*^[73], מכלל, שקודם כניסתם לארץ, לא הוצרכו שחיטה^[74]. בטעם הדבר שנחירה התירה לדעת ר' יוסף, כתבו אחרונים לפי שלא נצטוו עדין על השחיטה^[75]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלדעת רבא לכל התנאים התירה נחירה בשר בהמה לאכילה^[76], לפי שמחמת שהיו ישראל סמוכים למשכן*, נאסר עליהם לשחוט בהמת חולין, שלא יראה כשוחט קדשים בחוץ^[77], והותרה נחירה, שאינה דומה לשחיטת קרבנות*, שנחירה פסולה בקרבנות^[78]. ולדעתו, קודם הקמת המשכן, לא התירה נחירה בשר בהמה לאכילה, לפי שקודם הקמת המשכן לא היו קרבנות, ושחיטת בהמת חולין לא היתה נראית כקדשים הנשחטים בחוץ, ולא נאסרה שחיטתה, וכן בשר חיה או עוף – לסוברים יש שחיטה לעוף מן התורה^[79] - או בהמה בעלת מום, לא התירה אותם נחירה לאכילה, לפי שפסולים לקרבן^[80], ואין נראים בשחיטתם כקדשים הנשחטים בחוץ^[81], ולא נאסרה שחיטתם, ולא התירה נחירה אלא בהמות תמימות, שנאסרה שחיטתם^[82], או לפי שנאסר לישראל לשחוט חולין שלא יראו כשוחטים לעבודה-זרה*, ולא הותרו רק בשחיטת קדשים, ולפי שבמדבר לא מלו כדין^[83], וערל* אסור באכילת קדשים^[84], ולא יכולים היו לאכול בשר, התירה התורה בשר חולין בנחירה, שאינו נראה כשוחט לעבודה זרה, שעבודתה כעבודת קדשים^[85]. ויש מן האחרונים שכתבו לדעת ר' יוסף שנסתפק בבשר נחירה שנכנס לארץ ישראל אם מותר^[86], שלכל התנאים התירה נחירה בשר חולין לאכילה^[87].

בארץ ישראל

נחירה – אף לסוברים שהתירה במדבר בשר בהמה לאכילה^[88] - משנכנסו ישראל לארץ-ישראל*, אינה מתירה בשר בהמה לאכילה – מן התורה^[89] - מן הכתוב: כי ירחק ממך המקום וכו' וזבחת^[90]. לפי שהיתה להם הרחבה ויכולים היו לאכול בשר, צותה התורה שיאכלו בשר רק בקיום מצות שחיטה^[91] או לפי שהותרה שחיטה, ואין טעם להתיר נחירה^[92]. אף משגלו מהארץ, נחירה אינה מתירה^[93], אף שפסקה רחבתם^[94].

בשר שהותר במדבר בנחירה, והכניסו אותו ישראל עמהם בכניסתם לארץ ישראל, נסתפקו בגמרא אם היה מותר באכילה^[95], יש מן האחרונים שפרשו הספק לפי שכבר חל בו התר אכילה על ידי הנחירה אם נאסר באיסור-עשה* של שחיטה^[96]. ויש מן הראשונים והאחרונים שפרשו הספק באופנים אחרים^[97].

בשר שהותר במדבר בנחירה, והכניסו אותו ישראל עמהם בכניסתם לארץ ישראל, יש מן האחרונים שכתבו שאף לצד שהיה אסור באכילה^[98], טומאת נבילה לא היתה בו, שכיון שבשעת מיתה לא היתה בו טומאה, שנחירתו טיהרתו^[99], אין טומאת נבילה חלה אחר מיתה^[100].

הניתרים בה

עופות

עופות - לסוברים שאין שחיטה לעוף מן התורה^[101] - הרבה מן הראשונים והאחרונים סוברים שאינם מותרים אלא על ידי נחירה בסימנים^[102], לפי שהוקשו לבהמה בכתוב: וזאת תורת הבהמה והעוף^[103], מה בהמה בסימנים^[104] אף עוף בסימנים^[105]. ויש מן האחרונים שנראה בדבריהם שאינם צריכים נחירה^[106]. מדברי חכמים אין נחירה מתירה עופות^[107].

דגים

דגים אינם צריכים נחירה^[108]. לפי שנחירה נקראת שחיטה בכתוב: הצאן ובקר ישחט להם^[109] - לסוברים שנחירה התירה במדבר^[110] - ודגים שלא כללם הכתוב עמהם אלא נכתב בהם אסיפה, בכתוב: אם את כל דגי הים יאסף להם^[111], מלמד שבאסיפה בלבד מותרים, או אף לסוברים שנחירה לא התירה, לפי שלשון אסיפה משמעה אסיפה בלבד, וממעטת נחירה^[112].

חגבים

חגבים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת גאונים שצריכים נחירה^[113], לפי שלדעתם, בני נח נצטוו בכל בעלי החיים על הנחירה^[114], ובסיני לא נאמר לישראל ציווי על חגבים, לפיכך נשאר חיוב נחירה לישראל, כדין כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני, שלישראל נאמרה ולא לבני נח^[115]. ולדעת הרבה ראשונים וכן אחרונים בדעת גאונים אינם צריכים נחירה^[116], מן הכתוב: אוסף החסיל^[117], שבאסיפה בלבד מותרים^[118]. או לפי שהוקשו לדגים – שאינם צריכים נחירה^[119] - בכתוב: זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ^[120], הרומשת במים אלו הדגים, והשורצת על הארץ אלו החגבים^[121].

דרנים

דרנים - תולעים הנמצאים בין עור ובשר הבהמה^[122] – אינם מותרים על ידי נחירה^[123] – אף לסוברים שחיוב נחירה שנאמר לבני נח נשאר לישראל בסיני^[124] – שחשובים כחלק מבשר הבהמה ואין להם התר אלא כבהמה^[125].

מפרכסת

נחירה בעוף – לסוברים שמתירה לישראל^[126] - אם מתירה מפרכסת*, יש מן האחרונים שכתבו שאינה מתירה^[127], לפי שהתר מפרכסת נלמד מן הכתוב תזבח ואכלת^[128], ואינו אלא בזביחה ולא בנחירה^[129], או לפי שנחירה אינה מדין שחיטה^[130]. ויש שכתבו שמתירה^[131], שנחירה בעוף היא כשחיטה^[132].

נחירה לבן-נח* - לסוברים שבן נח מצוה על הנחירה^[133] - אם מתירה מפרכסת – לסוברים שבישראל מתירה^[134] - נחלקו בה אחרונים: יש שכתבו שמתירה, כשחיטה^[135]. ויש שכתבו שאינה מתירה^[136], לפי שהתר מפרכסת, לישראל נאמר על ידי שחיטה, בכתוב: בני ישראל^[137], ולא לבן נח^[138]. או לפי שבשחיטה – שאין צריך בה נטילת כל החיות, שמועיל בה רוב סימנים^[139] - נתחדש התר מפרכסת, ובנחירה – שצריך נטילת כל החיות שלא מועיל בה רוב סימנים, לסוברים כן^[140] - לא נתחדש בה התר מפרכסת^[141].

טומאת נבלה

טומאת נבלה* אם היתה בבהמה נחורה במדבר – לסוברים שנחירה התירה בהמה לאכילה במדבר^[142] - יש שכתבו שהיתה טהורה מטומאת נבילה^[143]. ויש שכתבו שהיתה טמאה טומאת נבילה^[144].

באופנים שנחירה אינה מתירה לישראל באכילה^[145] - לסוברים שבמדבר טיהרה מטומאת נבילה^[146] - יש מן האחרונים שנסתפקו אם מטהרת מידי טומאת נבילה^[147]. ויש מן האחרונים שנראה בדבריהם שאינה מטהרת מידי טומאת נבילה^[148].

על בן-פקועה* אם צריך נחירה, ע"ע בן-פקועה^[149]. על כך שהנחירה מטהרת מידי טומאת נבלה* ע"ע. על נחירת טריפה, אם מטהרת מידי טומאת נבלה*, ע"ע טרפה^[150]. על כך שנחירה אינה עושה טרפה*, ע"ע^[151]. על כך שהנוחר אינו חייב בתשלומי ארבעה-וחמישה*, ע"ע^[152].

הערות שוליים