אנציקלופדיה תלמודית:נכסים משועבדים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:26, 14 בדצמבר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: קרקעות - או אף מטלטלים, במקרים מסויימים - שנמכרו או ניתנו במתנה, והם משועבדים לאדם אחר לענין גביה מהם.

פתיחה

נכסים משועבדים, היינו קרקעות[1] - או אף מטלטלים, במקרים מסויימים[2] - מכורים[3] או שניתנו במתנה*[4], המשועבדים לאדם אחר, לענין גביה מהם[5], שאף אם מכר נכסיו לאחר, בעל-חוב* נפרע מן הקונה[6]. בפירוש השם נכסים משועבדים, כתבו ראשונים, שהם כמו עבדים ותחת רשות האדון[7], שהרי ורב יעבֹד צעיר[8], תרגומו: ורבא ישתעבד לזעירא[9], וכל שעבוד הוא לשון הכנעה[10].

הניגוד לנכסים משועבדים הם נכסים בני חורין[11], והם קרקעות - שלא נמכרו או ניתנו לאחר - הנמצאות ביד החייב[12], שכן חפשים[13], תרגומו: בני חורין[14]. ויש שנקראו הקרקעות הללו: מחוררין[15].

המוציא מיד הלקוחות הוא מי בעלי המתנות, נקרא טורף[16].

על אגרת-שום*, שכותבים בית-דין* כשגובים מנכסים משועבדים[17], ע"ע אגרת שום. על אדרכתא*, שכותבים בית דין, כדי להרשות לבעל-חוב* לגבות חובו מנכסי החייב, ע"ע אדרכתא. על טרפא*, שכותבים בית דין, כדי להתיר לבעל חוב לגבות מנכסים משועבדים, ע"ע טרפא. גבית-מלוה* מנכסים משועבדים היא רק אם לא היו לו מעות ולא הספיקו המטלטלים של הלווה לגביית החוב, או שאין לו מטלטלים, ועל כך ע"ע גבית מלוה[18]. ושם[19], שמתקנת הגאונים מחרימים[20] קודם לכן על כל מי שיש לו מטלטלים או על כל מי שיודע שיש לו מטלטלים ואינו מביאם לבית-דין*. על סדר גבית מלוה במלוה בשטר, כשיש מספר רב של שעבודים, ע"ע הנ"ל[21]. ושם[22], כשקדם המאוחר וגבה. על סדר גביית מלוה במלוה בעל פה, כשיש מספר רב של שעבודים, ע"ע הנ"ל[23].

בכלל נכסים משועבדים

אין בעל-חוב* טורף מן הלקוחות אלא בקרקע שמכר - או נתן[24] - הלווה[25], אבל מטלטלים*, אינם בכלל נכסים משועבדים שבעל-חוב* נוטל מן הלוקח[26], מפני שאין להם קול[27]. וביארו ראשונים, שאף על פי שהשעבוד* אף במטלטלים הוא מדאוריתא - לסוברים כן[28] - תיקנו חכמים שלא יגבו מהם מן הלקוחות אף במלוה-בשטר*, שכיון שאין להם קול לעיתים קונה אותם בשוק ואינו יודע של מי הם[29].

אפילו היו המטלטלים בידו בשעת הלואה אין המלוה גובה מהם[30], לפי שאין דעת המלוה סומכת על המטלטלים, מפני שהלווה יכול להבריחם[31]. ואפילו התרה המלוה בלקוחות ואמר: אל תקנו ממטלטלי הלווה, אינו גובה מהם[32], מפני שלא חל שיעבודו עליהם כלל[33], או שכיון שאין לו קול[34], אין המלוה סומך על זה, שיאמר: מי יאמר שאני אדע על המכירה ויזדמן לי להודיע ללוקח קודם המכירה[35]. ויש הסוברים שאם התרה המלוה בהם, גובה ממטלטלים, שהם שהפסידו את עצמם[36].

נתן הלווה מטלטלים לאחר במתנת-שכיב-מרע*, המלווה גובה מהנכסים[37], שמתנת שכיב מרע חשובה כירושה[38], ולאחר תקנת הגאונים המלוה טורף מהיורשים אף ממטלטלים[39].

שעבד הלווה למלוה מטלטלים אגב קרקע, יכול לטרוף המטלטלים מהלקוחות, כמו שהוא טורף קרקע[40], אפילו מכר הקרקעות קודם שיקנה המטלטלים[41].

וכתבו ראשונים שהמנהג בספרד שלעולם אין מגבים לבעל חוב ממטלטלים שמכר או שנתן הלווה, מפני תקנת השוק[42].

כשיש נכסים בני חורין

אין נפרעים מנכסים משועבדים, במקום שיש נכסים בני חורין[43], ואפילו היו בני חורין זיבורית[44], והמשועבדים בינונית[45] או עידית[46], ואפילו בתשלומי-נזק*, שהמזיק משלם מהעידית[47], והוא מתקנת-חכמים*[48] מפני תקון-העולם*[49] עבור הלוקח[50], שיבואו הלקוחות לריב ולומר: גבה מהחייב, שהרי יש לך מקום[51], לכן תיקנו שכל זמן שיש אצל בעל חובו כדי חובו לא יטרוף לקוחות[52].

דין זה, שאין נפרעים מנכסים משעובדים במקום שיש נכסים בני חורין, הסתפקו בו בתלמוד אם הוא תקנה שעשו חכמים משום הפסד לקוחות[53], ולכן במקום ששיעבוד הקרקע אינו מחמת מכר אלא שנתנה במתנה[54], לא תיקנו כן[55]. או שמא דין זה הוא אף במתנה, כיון שאלמלא שהיה לחייב הנאה ממנו לא היה נותן לו מתנה, ולכן דומה הוא להפסד לקוחות[56].

להלכה פסקו ראשונים שאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין אף במתנה[57], שכן הביאו בתלמוד ראיה מהברייתא שכך הלכה[58], ואף על פי שדחו הראיה מהברייתא, דיחוי בלבד הוא ואין סומכים עליו[59]. ויש שצידדו שלא נפשט הספק בתלמוד, ומכל מקום ההלכה כצד זה בספק[60].

המוכר קרקע חייב באחריותה, ואם בא אחר והוציא את המקח מיד הקונה מחמת המוכר, ועל כך ע"ע אחריות: אחריות ואחריות נכסים במכירה ובמתנה. ושם[61], שבמוכר קרקע גובה אפילו מנכסים משועבדים. על קבלת אחריות, שנחלקו הדעות אם קיימת אפילו כשלא נזכרה בשטר, ואין חסרונה אלא טעות הסופר, ע"ע אחריות טעות סופר.

קדימת בעל חוב ובעלים

נכסים משועבדים, אם בעל-חוב* קודם בהם או בעליהם, נחלקו אמוראים: לדעת רמי בר חמא[62], אם יש מעות ללוקח - לפרוע החוב[63] - אינו יכול לסלק בעל החוב[64] מן הקרקע, שבעל החוב קודם[65]. ולדעת רבא[66], אם יש מעות ללוקח יכול לסלק בעל החוב בעל כורחו[67], וכן הלכה[68].

עשו אפותיקי* בקרקע, שאמר הלווה למלוה: לא יהיה לך פירעון אלא מזו, הכל מודים שבעל החוב קודם ללוקח, ואינו יכול לסלקו מהקרקע במעות[69].

חזר הקונה ומכרו לאחר

ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי - והיא בינונית[70], ששעבוד בעל-חוב* עליה[71], שהרי בעל חוב גובה מהבינונית שבקרקעות[72], ולא השאיר שמעון בינונית אצלו[73] - ובא בעל-חוב* של ראובן - ולא מצא לו שום נכסים בני חורין[74] - רצה מזה גובה, רצה מזה גובה[75], שאם רצה לגבות מלוי, גובה אותה שדה, שאומר לו: נטלת קרקע המשועבדת לי[76], שהיא קרקע בינונית שדיני מוטל עליה[77], ואף על פי שאין גובים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, אפילו הן זיבורית[78], שונה הדבר כאן[79], שאינו בעל חובו, והוא בא עליו מכח טרפא*[80]. או ששונה הדבר כאן, שאין כלל בני חורין וכולם משועבדים הם[81], שהרי זה הבעל חוב בא מכח ראובן[82]. ואם רצה לגבות משמעון, גובה[83].

בביאור המציאות שבה יכול בעל החוב לגבות משמעון, נחלקו גאונים וראשונים: יש סוברים שגובה אפילו עידית משמעון[84], שאומר לו: אתה לקחת כל השדות ונכנסת תחת ראובן להשתעבד לחובי, וכל זמן שאמצא משל ראובן אצלך כלום, לא אטריח את לוי שהניח לי מקום לגבות[85], וכל מקום שעדיף לבעל חוב יותר גובה, אם עדיף לו לגבות משמעון, שיש גביו עידית, גובה ממנו, ואם עדיף לו לגבות מלוי, כגון שיש גבי לוי בינונית וגבי שמעון זיבורית, גובה מלוי[86]. ויש סוברים שאינו גובה משמעון אלא זיבורית[87], אבל מן העידית שביד שמעון אינו גובה, שאפילו מראובן בעל חובו לא היה גובה כלל[88], שכפי שראובן יכול להגבותו איזה מאותן שדתי שדות הבינוניות שהיו לו, אף שמעון דוחה את בעל החוב לאיזה מהן שירצה[89], שמה מכר לו ראשון לשני, כל זכות שתבוא לידו[90].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: רוב הפוסקים פוסקים שרשאי אף לגבות עידית משמעון[91]. ויש הפוסקים שאינו רשאי לגבות ממנו אלא זיבורית[92].

במה דברים אמורים שיכול בעל החוב לגבות מלוי, כשקנה בינונית[93], אבל קנה עידית וזיבורית לא[94], שיכול לומר לו: לכן טרחתי וקניתי קרקע שאינה ראויה לך[95]. ואף אם קנה בינונית אין הדברים אמורים אלא אם לא הותיר בינונית כמותה[96], שאינו יכול לומר לו: הנחתי לך מקום לגבי שמעון[97], אבל שייר בינונית כמותה גבי שמעון, אינו גובה ממנה, שיכול לומר לו: הנחתי לך מקום לגבות ממנו[98]. וכתבו ראשונים שלשון זו אינו בדוקא[99], שלא שייך לומר כך אלא לגבי בעלים ולא לגבי לוקח ראשון[100], ועיקר הטעם אינו אלא משום מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, והוא היה יכול לדחותו אצל בינונית אחרת שכמותה[101], אבל אם לא הותיר בינונית כמותה אינו יכול לדחותו אצל זיבורית, שהראשון אף הוא לא היה יכול לדחותו אצל זיבורית[102].

ובמה דברים אמורים שיכול לגבות החוב מלוי, כשקנאם שמעון מראובן בבת אחת[103], אבל אם קנאם זה אחר זה וקנה זיבורית באחרונה, אינו גובה מלוי[104], אלא אם כן לקח משמעון אותה שלקח מראובן באחרונה, שיכול לומר לו: הניח לך שמעון מקום לגבות הימנו כשלקח את זו ואין זו בשעבודך, שאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין[105], וכשם שאם היתה הבינונית עדיין ביד שמעון היה דוחה אותו ממנו אצל זיבורית שקנה באחרונה, כך יכול לוי לדחותו אצל זיבורית שנשארה ביד שמעון שהיתה בת חורין באחרונה[106]. ויש מהראשונים הסוברים, שאף בשני שטרות גוב מלוי, שיכול שמעון לומר: מדוע אמרו חכמים שאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין אפילו הן זיבורית, משום תקנתו של הלוקח הראשון, ותקנה זו לא נוחה לי[107], והאומר: אי-אפשי-בתקנת-חכמים* שומעים לו[108].

שדה שנמכרה בידי גזלן והשביחה

גזל שדה ומכרה והשביחה הלוקח, אם השבח* יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה מבעל השדה ונוטל הקרן עם שאר השבח מן הגזלן[109], הקרן מנכסים משועבדים ושאר השבח מבני חורין[110], ואם הכיר בה שהיא גזולה כשלקחה אינו נוטל מן הגזלן אלא הקרן בלבד ומפסיד שאר השבח היתר על ההוצאה[111], ועל הגזלן להביא ראיה שהלוקח הכיר בה[112]. ויש הסוברים שאם כתב לו את האחריות*, יש לו שבח נכסים, אף על פי שהכיר בה שאינה שלו[113]. היתה ההוצאה יתירה על השבח, בין שהכיר בה שהיא גזולה בין שלא הכיר בה, אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח נוטלו מבעל השדה ונוטל הקרן מן הגזלן מנכסים משועבדים[114].

על גביית השבח* וטעם הגבייה, ועל גביית ההוצאות וטעם הגבייה, ע"ע שבח.

מלוה בשטר ובעל פה

המלוה את חבירו בשטר[115], גובה מנכסים משועבדים[116], אבל המלוה את חבירו בעדים - או שהודה בפני עדים שהוא חייב לו[117], נקרא מלוה-על-פה*[118] - וגובה מנכסים בני חורין בלבד[119]. ונחלקו אמוראים: א) לדעת עולא, דבר תורה אחד מלוה-בשטר* ואחד מלוה על פה גובה מנכסים משועבדים[120], מפני שהשעבוד* לדעתו דאוריתא[121], ומה טעם אמרו מלוה על פה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין, משום הפסד הלקוחות[122], שלא יוכלו להיזהר בדבר שאין ידוע לעולם[123], לפי שאין לה קול[124] ולא ידעו הלקוחות שלווה ממנו[125]. ולא חשו לזה במלוה בשטר, שהם אלה שהפסידו לעצמם[126], שכיון שיש שני דברים: שטר ועדים, יוצא קול[127], והלוקח הפסיד על עצמו שלא שאל עד שידע שנכסיו של זה משועבדים במלוה שעליו[128]. ואף על פי שהשעבוד אף במטלטלים הוא מדאוריתא, תיקנו חכמים שלא יגבו מהם מן הלקוחות אף במלוה בשטר, שכיון שאין להם קול לעיתים קונה אותם בשוק ואינו יודע של מי הם[129]. וכן הלכה[130]. ב) ולדעת רבה, דבר תורה אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין[131], מפני שהשעבוד לדעתו אינה אלא תקנת-חכמים*[132], ומה טעם אמרו מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים, כדי שלא תנעול דלת בפני לווים[133]. ולא חשו לזה במלוה על פה, ששם אין קול[134].

יש הגורסים, שלדעת ר' יוחנן וריש לקיש מלוה על פה גובה מן הלקוחות[135], ופירשו ראשונים, שלא באו אלא לומר שמדין תורה אף במלוה על פה גובה מן הלקוחות[136], שלדעתם השעבוד דאוריתא[137].

שבועת הבא להיפרע מנכסים משועבדים

הנפרע מנכסים משועבדים, אינו נפרע אלא בשבועה[138] שלא נפרע חוב זה[139] כלום[140], ושלא מכרו לאחר ולא מחלו[141], וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה*[142]. ומשביעים אותו כעין שבועת התורה[143], בנקיטת חפץ[144]. ונשבע קודם ואחר כך נוטל[145].

בטעם השבועה כתבו ראשונים, שאם היה גובה המלוה מן הלווה עצמו, והיה טוען הלווה: הישבע לי שלא פרעתיך, היו משביעים אותו[146], ואם לא טען כן אין אנו טוענים לו, הואיל והוציא המלוה שטר, אבל בשביל לקוחות אנו טוענים, שמא אם היית גובה מן הלווה היה טוען לך: הישבע לי שלא פרעתיך והיית צריך להישבע, ועכשיו אנו טוענים כן, מדין פתח פיך לאילם[147].

בזמן הזה, שבועה זו נעשית לאחר שבועת הלווה, הנשבע שאין לו כלום לתת לבעל חובו[148], ועל כך ע"ע גבית מלוה[149].

מת הלווה תוך הזמן, ובא המלוה לטרוף מלקוחות, נחלקו בו גאונים וראשונים: א) יש הסוברים שנפרע שלא בשבועה[150], שכן חזקה* - לסוברים כן[151], וכן הלכה[152] - אין-אדם-פורע-תוך-זמנו*[153], עבר זמנו, לא יגבה אלא בשבועה[154], וכפי הדין ביתומים[155], כך הדין בלקוחות[156]. ב) ויש הסוברים שאם מת הלווה תוך הזמן ובא המלוה לטרוף מלקוחות צריך שבועה[157], ועדיפים לקוחות מיתומים, ואינו גובה מן הלקוחות בלא שבועה[158], שביתומים אנו אומרים שאם היה פורע האב היה פוקד על זה בזמן שמת, שחש לטובת היתומים, ולכך גובה מהם בלא שבועה, אבל גבי לקוחות לא אכפת לו, ושמא פרע ולא פקד, לכך צריך שבועה[159]. או שהטעם הוא, שכן היכן שהודה בשעת מיתה שלא פרעו, גובה מיתומים בלא שבועה, וממשועבדים צריך שבועה, אף כאן הדין כך[160]. ואין חילוק בזה בין מלוה בשטר[161], ומלוה על פה, אם יש בו עדים בהלואה ובקביעת הזמן, שאם אין עדים נאמן בשבועת-הסת* במִגו* שלא היו דברים מעולם, או לא קבעת לי זמן בסופו, או כבר עבר הזמן ופרעתיך בזמני[162].

ירושה

מלוה-על-פה*, אם גובה מנכסים המשועבדים אצל היורשים, נחלקו אמוראים: א) לדעת רב ושמואל - ורבא[163], ורב אשי[164], וכן נאמר סתם בתלמוד[165] - אינו גובה מן היורשים[166], שלדעתם שעבוד* אינו אלא מתקנת-חכמים*[167]. ב) ולדעת ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש - ורב פפא[168] - במלוה על פה גובה מן היורשים[169]. אם משום שלדעתם שעבוד הוא מדאוריתא[170]. או משום שהשעבוד הוא מדרבנן, ותיקנו שיגבה מן הלקוחות, כדי שלא תנעול דלת בפני לווים[171]. ג) ויש מהאמוראים הסוברים שמחלוקת תנאים היא, אם במלוה על פה גובים מהיורשים[172].

להלכה פסקו ראשונים שבמלוה על פה גובה מן היורשים[173]. במה דברים אמורים, כשאין חשש שמא פרעו, כגון שהוא עומדים שם היורשים משעה שהודה בהלוואה ועד שעה שמת[174], אבל אם יצאו היורשים, אנו אומרים שכבר השיב לו באותה שעה החוב[175]. ואין הדברים אמורים אלא כשירשו היורשים קרקע, אבל כשירשו מטלטלים, אין גובים מהם[176]. זהו מן הדין[177], אבל הגאונים - האחרונים[178] - תיקנו שיהא בעל חוב גובה מהיורשים מטלטלים שהניח אביהם[179], שסומך המלווה על מטלטלים כמו על קרקעות[180], שבימים ראשונים שהיו ישראל על מכונם היה עיקר עסקם רק בקרקע ולכן כל שיעבודי המלוים היה רק על קרקעות, אבל בדורות הללו שאין אנו מיושבים בקרקעות ובכמה מקומות אין מניחים אותנו לקנות קרקעות וכל עסקינו במטלטלים, כל השיעבודים מדין תורה על המטלטלים, לבד בלקוחות אי אפשר לטרוף מהם כיון שאין קול למכירתם והמלוים אין סומכים על זה על טריפת לקוחות[181], וכן דנים ישראל בכל בית-דין* שבעולם[182], וכל דיין שאינו גובה ממטלטלים מסלקים אותו ממשרתו[183]. ויש מהראשונים הסוברים, שתקנת הגאונים לא היתה אלא במלוה בשטר אבל במלוה על פה לא תיקנו, שאין בו משום נעילת דלת, שאינו שכיח, ולכן לא תיקנו בה שיגבו מטלטלים שירשו מאביהם, שהעמידו הדבר על דין התורה[184]. ולא נהגו כן, אלא אף במלוה על פה גובים מהם[185].

ירשו היתומים קרקע ומטלטלים, ואינו מפורש בשטר שיגבה ממטלטלים בין בחייו בין במותו, והיתומים רוצים שיגבה מהקרקע ולא מהמטלטלים, הדין עם היורשים[186], שלא תיקנו להכריחם במטלטלים אלא במקום שאין שם קרקע, אבל במקום שיש שם קרקע דינו במקומו עומד שמטלטלים של יתומים אינם משועבדים לבעל חוב[187].

היה על אביהם חוב של מנה - ולא הניח לא קרקעות ולא מטלטלים[188] - אלא קרקע שוה חמישים, ובא בעל חוב וטרפה, ונתנו לו היורשים חמישים משלהם, ולקחוה ממנו, יכול לחזור ולטורפו בשביל חמישים זוז הנשארים[189], אלא אם כן פירשו: אלו החמישים זוז שאנו נותנים לך הם בשביל הקרקע ששווה חמישים זוז[190], ואז אין בעל חוב מאוחר ממנו יכול לטורפה, שהוא כאילו הגבו אותה לו בחובו וחזרו ולקחוה ממנו[191].

על גדר חיוב היורשים לפרוע חוב אביהם, ע"ע יורש (א): בחובות המוריש. על כך שלאחר שתיקנו הגאונים לגבות מהיורשים אף מהמטלטלים שהניח אביהם[192], אם תפס המלוה מטלטלי הלווה, אפילו לאחר מיתה, מועיל, ע"ע תפיסה.

שבועת הבא להיפרע מנכסי יורשים

הנפרע מן היורש* - בין קטן בין גדול[193] - לא יפרע אלא בשבועה[194] שלא נפרע חוב זה[195] כלום[196], ושלא מכרו לאחר ולא מחלו[197], וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה*[198]. ומשביעים אותו כעין שבועת התורה[199], בנקיטת חפץ[200]. ונשבע קודם ואחר כך נוטל[201].

בטעם השבועה כתבו ראשונים, שאם היה גובה המלוה מן הלווה עצמו, והיה טוען הלווה: הישבע לי שלא פרעתיך, היו משביעים אותו[202], ואם לא טען כן אין אנו טוענים לו, הואיל והוציא המלוה שטר, אבל בשביל היורשים אנו טוענים, שמא אם היית גובה מן הלווה היה טוען לך: הישבע לי שלא פרעתיך והיית צריך להישבע, ועכשיו אנו טוענים כן, מדין פתח פיך לאילם[203].

היה החוב לזמן, ותבע בזמנו - שמת הלווה בתוך הזמן והניח יתומים[204] - יפרע שלא בשבועה[205], שכן חזקה* - לסוברים כן[206], וכן הלכה[207] - אין-אדם-פורע-תוך-זמנו*[208]. עבר זמנו, לא יגבה אלא בשבועה[209].

ביתומים בהם הדברים אמורים, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים דהיינו דוקא מיתומים גדולים, אבל מיתומים קטנים אין גובים כלל[210]. אם משום שאינם בכלל מצות פריעת חוב אביהם[211]. או משום שיש לחוש שמא התפיסו אביהם צרורות, ומתוך שהיתומים קטנים אין יודעים לחקור דבר[212], ואף על פי שאין חוששים לפירעון בתוך הזמן - לסוברים כן[213], וכן הלכה[214] - להתפסת צרורות חוששים אף בתוך הזמן[215]. ב) ויש מהראשונים הסוברים שגובים אף מיתומים קטנים[216], שכשם שאין חוששים לפירעון בתוך הזמן, אין חוששים להתפסת צרורות בתוך הזמן[217].

להלכה כתבו הפוסקים שכשם שגובים מיתומים גדולים, כך גובים מיתומים קטנים[218].

לסוברים - וכן הלכה[219] - שגובים אפילו מיתומים קטנים[220], כתבו ראשונים שהדברים אמורים, שהיה מלוה-בשטר*[221], או אפילו מלוה-על-פה* והעמיד אביהם בדין ונתקבל העדות בפניו[222],

שאם אין עדים, נאמן בשבועת-הסת*, במִגו* שלא היו דברים מעולם או לא קבעת לי זמן או כבר עבר הזמן ופרעתיך בזמנו[223].

מכר היורש הנכסים

יורש* שמכר כל נכסי אביו, בעל-חוב* טורף מהלקוחות[224], ואין הלוקח יכול לדחותו אצל היתומים[225], אפילו אם יש ביד היורש נכסים משלהם[226], דהיינו קרקעות שלו[227], ואפילו של אביו זיבורית[228] ושלו עידית[229], אינו יכול לסלקו בעידית שלו, שלא מדעתו[230], לפי שנכסיו אינם משועבדים לחוב אביו[231], וכל שכן שאין מחוייבים לפרוע מלוה אביהם במעות שלהם[232]. ואם היורש רוצה לסלק המלוה במעות יכול לסלקו מהנכסים שמכר אף על פי שלא ירש המעות מאביו אלא אם כן עשה אביו נכסים אלו אפותיקי* מפורש לבעל חוב[233]. אבל אם אין ליורש משל עצמו לא מטלטלים ולא מעות אלא קרקע, ורוצה ליתן למלוה כדי לסלקו מן הלקוחות, יכול המלוה לומר איני רוצה אלא בנכסים שהניח אביך שהם משועבדים לי ואפילו הם פחותים מנכסי היורש שאין מכריחים לאדם ליטול נכסים שאינו חפץ בהם ולא היה שיעבודו עליהם[234].

מכר היורש כל נכסי אביו, ואין בעל חוב יכול לטרוף מהלקוחות, כגון שמכרם לגוים, נחלקו גאונים וראשונים: יש סוברים שגובה מהדמים שביד היתומים[235], שאין החיוב לשלם מטעם חוב אביהם[236], אלא מטעם מזיק שיעבודו של חבירו, שהוא חייב[237], ואין לך מזיק גדול מזה שהכניסו למקום שאינו יכול לגבותו[238]. ויש סוברים שאינו גובה מהם[239], שאין אלו אותם המעות שהניח אביהם[240], ואין זה דומה למזיק שיעבודו של חבירו, כיון שלא קלקל כלום בגוף הקרקע[241].

מכרו היתומים מטלטלים ואין בעל חוב יכול לטרוף מלקוחות, הכל מודים שאין היתומים חייבים לשלם, שאין שעבוד בעל חוב על המטלטלים, ואף על פי שתיקנו הגאונים לגבות ממטלטלים של יתומים[242], היינו דוקא בעוד שהם בידם, אבל אם מכרו מעמידים אנו על דין התורה ואין חייבים לשלם[243].

נכסים שנגבו בידי היורשים

יתומים שגבו קרקע בחוב שהיה לאביהם אצל אחרים, בעל-חוב* חוזר וגובה אותה מהם[244], שאותו הקרקע משועבד לבעל חוב של אביהם כאילו היה גבוי כבר בחיי אביהם[245]. אכן, לאחר תקנת הגאונים שבעל חוב גובה מנכסי יתומים אפילו ממטלטלים[246], בעל חוב גובה אף ממטלטלים שגבו יתומים בחוב אביהם[247].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 25 ואילך. עי' רשב"ם ב"ב מב א ד"ה מנכסים משועבדים; תפא"י גיטין פ"ה מ"ב יכין סק"ד.
  2. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  3. ↑ עי' רשב"ם ב"ב מב א ד"ה מנכסים משועבדים; תפא"י גיטין פ"ה מ"ב יכין סק"ד.
  4. ↑ עי' גיטין נ ב; עי' רמב"ם מלוה פי"ט ה"ב.
  5. ↑ עי' רשב"ם שם.
  6. ↑ עי' משנה כתובות פז א; עי' תשו' רב נטרונאי בשו"ת הגאונים שע"צ ח"ד ש"ז סי' טו.
  7. ↑ ס' הערוך ע' שעבד.
  8. ↑ בראשית כה כג.
  9. ↑ אונקלוס שם. עי ס' הערוך שם.
  10. ↑ עי' צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות נכריות ע' שעבד.
  11. ↑ עי' משנה כתובות קא ב וגיטין מח ב וב"ב קעה א-ב; עי' רש"י כתובות כא א ד"ה מנכסים בני חורין ונא ב ד"ה מן המחוררין.
  12. ↑ עי' רע"ב גיטין פ"ה מ"ב.
  13. ↑ ישעיהו נח ו וירמיהו לד ט-יא וטז.
  14. ↑ ת"י שם ושם ושם.
  15. ↑ ברייתא כתובות נא ב, לפי רש"י שם ד"ה מן המחוררין.
  16. ↑ רמב"ם מלוה פי"ח ה"א.
  17. ↑ ע"ע אגרת שום ציון 9 ואילך.
  18. ↑ ציונים 98 ואילך, 109 ואילך, 152 ואילך.
  19. ↑ ציון 152 ואילך.
  20. ↑ ע"ע חרם.
  21. ↑ ציון 378 ואילך.
  22. ↑ ציון 382 ואילך.
  23. ↑ ציון 415 ואילך.
  24. ↑ שו"ע חו"מ קיג א.
  25. ↑ טור שם; שו"ע שם: מהלקוחות.
  26. ↑ עי' רבא בב"ק יא ב; עי' רמב"ם מלוה פי"ח ה"ה; עי' טור שם וסי' קיז ס"ג; עי' שו"ע שם וקיז ג.
  27. ↑ עי' גמ' שם, בד' רבא; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  28. ↑ ע"ע שעבוד.
  29. ↑ עי' יד רמ"ה ב"ב קעה א.
  30. ↑ עי' טור חו"מ סי' קיג ס"א; עי' שו"ע שם א.
  31. ↑ טור שם.
  32. ↑ עי' בעה"ת שמ"ג ח"א סי' ג, במקנה; טור שם; עי' שו"ע שם.
  33. ↑ טור שם.
  34. ↑ עי' ציון 27.
  35. ↑ עי' בעה"ת שם.
  36. ↑ עי' בעה"ת שם, שכן שמע שהחכימו חכמי לוניל, ודחה.
  37. ↑ עי' רשב"א ב"ב קלג א; עי' טור חו"מ סי' קיג ס"ב; עי' שו"ע שם א.
  38. ↑ ע"ע מתנת שכיב מרע. טור שם.
  39. ↑ עי' ציון 179 ואילך. עי' ב"י חו"מ סי' רנב ס"א.
  40. ↑ עי' טור חו"מ סי' קיג ס"ג; שו"ע שם א.
  41. ↑ שו"ע שם.
  42. ↑ עי' טור חו"מ סי' ס ס"ד: בכל הארץ הזאת. ועי' טור סי' קיג ס"ג.
  43. ↑ משנה גיטין מח ב; רמב"ם מלוה פי"ט ה"ב; עי' טור חו"מ סי' קיא ס"ו; עי' שו"ע שם ח.
  44. ↑ ע"ע עדית בינונית וזבורית. עי' משנה שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  45. ↑ ע"ע הנ"ל.
  46. ↑ ע"ע הנ"ל. רמב"ם שם.
  47. ↑ ע"ע תשלומי נזק. עי' מ"מ שם.
  48. ↑ עי' גמ' שם נ ב.
  49. ↑ רש"י כתובות צב א ד"ה רצה מזה גובה.
  50. ↑ עי' תוס' שם ד"ה ראובן, בשם רבו; עי' תוס' רא"ש שם.
  51. ↑ עי' רש"י גיטין שם ד"ה במקום שיש בני חורין.
  52. ↑ עי' רש"י כתובות שם.
  53. ↑ בעיא דרב אחדבוי בר אמי בגיטין נ ב, בצד הא'.
  54. ↑ עי' רש"י שם ד"ה במתנה היאך.
  55. ↑ עי' בעיא דרב אחדבוי בר אמי בגמ' שם, בצד הא'.
  56. ↑ עי' בעיא דרב אחדבוי בר אמי בגמ' שם, בצד הב'.
  57. ↑ עי' רי"ף שם (כה א); עי' רמב"ם מלוה פי"ט ה"ב; עי' טור חו"מ סי' קיא ס"ו; עי' שו"ע שם ח.
  58. ↑ עי' גיטין נ ב, במסקנה, שמר קשישא בריה דרב חסדא פושט ספקו של רב אחדבוי בר אמי ע"פ ל' הברייתא. עי' רי"ף שם; עי' מאירי שם.
  59. ↑ עי' רי"ף שם.
  60. ↑ עי' מ"מ שם.
  61. ↑ ציון 13.
  62. ↑ כתובות צא ב, לפי תוס' שם ד"ה מאי וב"ק צו א ד"ה הניחא, ולפי רמב"ן כתובות שם, בד' רש"י ב"מ טו ב ד"ה הניחא, שהוא המ"ד שבגמ' שבציון 64, ועי' מאירי כתובות שם, שפי' בע"א, שאף רמי בר חמא מודה למ"ד שבגמ' שבציון 67.
  63. ↑ רש"י שם ד"ה אי אית ליה.
  64. ↑ ב"ק צו א וב"מ טו ב וקי ב: הניחא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבע"ח.
  65. ↑ רש"י ב"מ שם ד"ה לא מצי מסלק.
  66. ↑ כתובות שם, לפי תוס' שם ושם, ולפי רמב"ן שם, בד' רש"י ב"מ שם ד"ה הניחא, שהוא המ"ד שבגמ' שבציון 67.
  67. ↑ עי' ב"ק שם וב"מ שם ושם: למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב.
  68. ↑ כ"מ מכתובות שם, במסקנה, שהעיקר כרבא; מאירי ב"מ טו א וכתובות שם.
  69. ↑ עי' ב"מ טו ב, ורש"י ד"ה דשוייא נהליה.
  70. ↑ עי' רש"י כתובות צב א ד"ה רצה מזה גובה וב"ק ח ב ד"ה ומכר שדה, ע"פ גמ' שבציון 93.
  71. ↑ רש"י כתובות שם.
  72. ↑ ע"ע גבית מלוה ציון 156 ואילך. עי' משנה גיטין מח ב.
  73. ↑ רש"י ב"ק שם.
  74. ↑ ריטב"א כתובות שם.
  75. ↑ רבה בכתובות שם; רבא בב"ק שם; עי' רמב"ם מלוה פי"ט ה"ג; עי' טור חו"מ סי' קיט ס"א; עי' שו"ע שם א.
  76. ↑ עי' רש"י כתובות שם ד"ה רצה מזה גובה וב"ק שם ד"ה רצה (הא').
  77. ↑ עי' רש"י כתובות שם.
  78. ↑ עי' ציון 43 ואילך.
  79. ↑ עי' רש"י כתובות שם; תוס' שם ד"ה רצה וב"ק שם ד"ה רצה.
  80. ↑ עי' רש"י שם.
  81. ↑ תוס' כתובות שם; עי' תוס' ב"ק שם. ועי' שטמ"ק כתובות שם.
  82. ↑ תוס' כתובות שם.
  83. ↑ עי' רש"י שם וב"ק שם ד"ה רצה (הב').
  84. ↑ עי' רש"י כתובות צב א ד"ה רצה מזה גובה, וסותר לרש"י שבציון 87, וצ"ב; שטמ"ק שם, בשם תר"י בשם רבינו האיי גאון.
  85. ↑ רש"י שם.
  86. ↑ שטמ"ק שם, בד' רב האי ורש"י.
  87. ↑ כ"מ מרש"י ב"ק ח ב ד"ה רצה (הב'), וסותר לרש"י שבציון 84, וצ"ב; עי' רמב"ן כתובות שם; עי' ריטב"א שם; עי' שטמ"ק שם, בשם תר"י: לכאו' נראה.
  88. ↑ ריטב"א שם.
  89. ↑ עי' רמב"ן שם.
  90. ↑ רמב"ן שם.
  91. ↑ עי' טור חו"מ סי' קיט ס"א; עי' שו"ע שם א; עי' לבוש שם.
  92. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  93. ↑ רבא בכתובות צב א ורבא בב"ק ח ב (ועי' שטמ"ק כתובות שם, שהוא מגוף דברי האמורא ולא פי' הגמ'), ורש"י ב"ק שם ד"ה ולא אמרן וד"ה אלא דזבן; עי' רמב"ם מלוה פי"ט ה"ג; עי' טור חו"מ סי' קיט ס"א; עי' שו"ע שם א.
  94. ↑ עי' רבה בכתובות שם; רבא בב"ק שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  95. ↑ רבה בכתובות שם; עי' רבא בב"ק שם.
  96. ↑ עי' רבה בכתובות שם; עי' רבא בב"ק שם.
  97. ↑ רבא בב"ק שם.
  98. ↑ עי' רבה בכתובות צב ב; רבא בב"ק שם.
  99. ↑ תוס' כתובות שם ד"ה אבל; עי' תוס' רא"ש שם.
  100. ↑ תוס' שם; פסקי תוס' שם סי' שכה; תוס' רא"ש שם.
  101. ↑ תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם.
  102. ↑ תוס' שם, ע"פ ב"ק ח א.
  103. ↑ עי' רש"י כתובות צב א ד"ה כל שדותיו; עי' תוס' שם ד"ה ראובן, בשמו, ובמסקנה; עי' תוס' רא"ש שם, בשם רש"י; עי' טור חו"מ סי' קיט ס"ב; עי' שו"ע שם א.
  104. ↑ עי' רש"י שם; עי' תוס' רא"ש שם, בשמו; טוש"ע שם.
  105. ↑ עי' ציון 43 ואילך. רש"י שם; עי' תוס' רא"ש שם, בשמו.
  106. ↑ עי' תוס' שם, במסקנה; טור שם.
  107. ↑ תוס' שם, בשם רבו; תוס' רא"ש שם.
  108. ↑ עי' תוס' שם, בשם רבו; עי' תוס' רא"ש שם.
  109. ↑ עי' רי"ף ב"מ יד ב (ז א וח ב), בפי' הגמ' שם, ע"פ ב"ק צו א; רמב"ם גזו"א פ"ט ה"ו.
  110. ↑ עי' ב"מ שם, בפי' הברייתא שם; רמב"ם שם ה"ז.
  111. ↑ עי' רי"ף שם (ח ב); רמב"ם שם.
  112. ↑ מ"מ שם: ונלע"ד.
  113. ↑ מ"מ שם, בשם יש מי שכתב.
  114. ↑ עי' רי"ף שם; רמב"ם שם.
  115. ↑ ע"ע מלוה בשטר.
  116. ↑ משנה ב"ב קעה א; עי' רמב"ם מלוה פי"א ה"ד; עי' טור חו"מ סי' לט ס"ב; עי' שו"ע שם א.
  117. ↑ שו"ע חו"מ לט א.
  118. ↑ ע"ע. טור שם ס"א; שו"ע שם.
  119. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  120. ↑ גמ' שם ב.
  121. ↑ גמ' שם, בד' עולא. וע"ע שעבוד.
  122. ↑ עולא בגמ' שם.
  123. ↑ רשב"ם שם ד"ה משום פסידא דלקוחות.
  124. ↑ רמב"ם מלוה פי"א ה"ד.
  125. ↑ רבינו גרשום שם.
  126. ↑ עי' גמ' שם, בד' עולא.
  127. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה גובה מנכסים בני חורין.
  128. ↑ עי' רבינו גרשום שם; עי' רשב"ם שם; רמב"ם שם.
  129. ↑ עי' יד רמ"ה שם.
  130. ↑ עי' רי"ף שם (פב ב); רמב"ם שם; עי' רא"ש שם פ"י סי' מט.
  131. ↑ גמ' שם.
  132. ↑ עי' גמ' שם, בד' רבה. וע"ע שעבוד.
  133. ↑ רבה בגמ' שם.
  134. ↑ עי' גמ' שם, בד' רבה.
  135. ↑ קדושין יג ב, לגירסתנו, וגי' תוס' רי"ד שם, בשם הספרים, ותוס' רא"ש שם, ועי' להלן, שי"ג בע"א; ב"ב קעה ב, לגירסתנו, וגי' יד רמ"ה שם, בהו"א, ועי' להלן, שי"ג בע"א. בקדושין שם, לגי' תוס' רי"ד שם, וב"ב שם, לגי' יד רמ"ה שם, בשם רבנן דיקאני: ואינו גובה מן הלקוחות.
  136. ↑ עי' יד רמ"ה שם; עי' תוס' רא"ש קדושין שם; עי' פנ"י גיטין נא א, בד' תוס' שם ד"ה או.
  137. ↑ גמ' שם, בד' ר"י ור"ל.
  138. ↑ עי' משנה כתובות פז א ושבועות מה א; עי' רמב"ם מלוה פי"ד ה"א ופכ"ב ה"י; עי' טוש"ע חו"מ סי' קד ס"י; עי' שו"ע שם ד.
  139. ↑ עי' ראשונים שבציון 147; רמב"ם פכ"ב שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  140. ↑ טור שם.
  141. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' בעה"ת ש"ג ח"ו סי' יג; עי' טור שם; עי' שו"ע שם.
  142. ↑ ע"ע: שטר אמנה. עי' בעה"ת שם; טור שם; שו"ע שם.
  143. ↑ ר' זירא בירו' כתובות פ"ט ה"ז, והובא בר"ח שבועות שם (מח א בד' וילנא) וסמ"ג עשין צה והגמ"י שם; עי' רמב"ם שם.
  144. ↑ ע"ע שבועה. סמ"ג עשין צה; טוש"ע שם.
  145. ↑ עי' רמב"ם שם.
  146. ↑ ע"ע שבועה.
  147. ↑ ע"ע טוען ונטען: "פתח פיך לאלם". עי' רש"י כתובות שם ד"ה מנכסים משועבדים; עי' רע"ב שם פ"ט מ"ז.
  148. ↑ עי' טור חו"מ סי' קד ס"ט; עי' שו"ע שם ד.
  149. ↑ ציון 269 ואילך.
  150. ↑ רמב"ם מלוה פי"ד ה"א; שו"ע חו"מ עח ב, בשמו.
  151. ↑ ע"ע אין אדם פורע תוך זמנו ציון 1 א. ושם, ציון 2, שי"ח.
  152. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 2.
  153. ↑ מ"מ שם, בד' הרמב"ם, ע"פ גמ' שבציון 208.
  154. ↑ רמב"ם שם.
  155. ↑ עי' ציון 205 ואילך.
  156. ↑ עי' מ"מ שם ולבוש שם, בד' הרמב"ם.
  157. ↑ רמב"ן ב"ב ה א, בשם רב האי; טור חו"מ סי' עח ס"ב, בשם רב האי והרא"ש; מ"מ שם, בשם ראיתי מי שחולק ובשם תשו' רבינו האי; שו"ע שם, בשם י"א.
  158. ↑ לבוש שם, בשם י"א.
  159. ↑ רמב"ן שם, בד' רב האי; לבוש שם, בשם י"א.
  160. ↑ עי' מ"מ שם, בשם ראיתי מי שחולק ובשם תשו' רבינו האי.
  161. ↑ עי' טור שם, בשם רב האי והרא"ש.
  162. ↑ טור שם ס"ג.
  163. ↑ עי' ערכין ו ב.
  164. ↑ עי' ב"ב קנז א.
  165. ↑ עי' ב"ק קד ב.
  166. ↑ עי' קדושין יג ב וב"ב מב א וקעה ב.
  167. ↑ עי' גמ' שם, בד' רב ושמואל. וע"ע שעבוד.
  168. ↑ עי' ב"ב קעו א.
  169. ↑ עי' קדושין שם וב"ב קעה ב; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' גיטין פ"ו ה"ה.
  170. ↑ עי' גמ' שם, בד' ר"י ור"ל. וע"ע הנ"ל.
  171. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם קעו א.
  172. ↑ עי' ר' חנינא בגיטין נ ב - נא א, לפי פנ"י שם נא א, בד' רש"י שם ד"ה קצובין, להצילו מדחיית התוס' שם, שרש"י מפרש שר' חנינא סובר כרב יוסף דלהלן; עי' רב יוסף בערכין שם, בפי' מח' ת"ק ור' יוסי במשנה שם.
  173. ↑ עי' רי"ף קדושין יג א (ו ב) וב"ק קיא ב (לח ב) וב"ב קעה א (פב ב); עי' רמב"ם מלוה פי"א ה"ד; עי' יד רמ"ה ב"ב שם; עי' או"ז ח"ג ב"ב סי' רנח, בשם ר"ח; עי' רא"ש שם פ"י סי' מט; עי' טור חו"מ סי' קז סט"ו; עי' שו"ע שם א.
  174. ↑ עי' ר' יוסה בירו' גיטין פ"ו ה"ה; עי' או"ז ח"ג ב"ב סי' רנח, בשם ר"ח בשם הירו'; עי' פסקי רי"ד ב"ב קעה א, בשם הירו'. ועי' הגמ"י מלוה פי"א ה"ד, בשם הירו' בשם ר"ח.
  175. ↑ עי' ר' יוסה בירו' שם.
  176. ↑ עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שם.
  177. ↑ כ"מ מרא"ש כתובות פ"ט סי' יד; שו"ע חו"מ קז א.
  178. ↑ רמב"ם מלוה פי"א הי"א; טור שם סי"ג, בשמו.
  179. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' ס' העיטור אות כ - כתובות (לד א במהד' רמ"י), בשם הנגיד בתשו' למר רב שלום ורב נטרונאי, שכן נהגו ריש גלותא ובשתי הישיבות ודייני בבל וראשי הישיבות; עי' רא"ש שם; עי' טור שם, בשם הרמב"ם ובשם הרא"ש; שו"ע שם. וע"ע על תקנת גאונים זו בס' תקנות הגאונים (טיקוצינסקי) פ"ב.
  180. ↑ רא"ש שם.
  181. ↑ ערה"ש שם ס"א.
  182. ↑ עי' ס' העיטור שם, בשם הנגיד בתשו' למר רב שלום ורב נטרונאי; רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו.
  183. ↑ עי' ס' העיטור שם, בשם הנגיד בתשו' למר רב שלום ורב נטרונאי.
  184. ↑ עי' בעה"ת שס"א ח"א סי' ח, בשם ר"ת ורבינו אפרים, והביא ראיה לדבריהן מגיטין ל ב; עי' טור שם סט"ו, בשם י"א.
  185. ↑ טור שם.
  186. ↑ עי' בעה"ת שס"א ח"א סי' ז, בסתם, ושכ"ה בכתוב שם (ועי' כעי"ז בכתוב שם לראב"ד פסחים ט ב); עי' מ"מ מלוה פי"א הי"א, בסתם ובשם קצת המפרשים; עי' טור חו"מ סי' קז סי"ז; עי' שו"ע שם א.
  187. ↑ בעה"ת שם; עי' מ"מ שם, בסתם ובשם קצת המפרשים; עי' טור שם.
  188. ↑ עי' בדה"ב חו"מ סי' קז סי"ח, שכ"ה לאחר תקנת הגאונים שבציון 179 ואילך; שו"ע שם ו. ועי' סמ"ע שם ס"ק יח וש"ך שם סק"ט.
  189. ↑ עי' אביי בכתובות צא ב; עי' רמב"ם מלוה פי"ח ה"י; עי' טור שם. ועי' שו"ע שם.
  190. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; טור שם.
  191. ↑ עי' רמב"ן שם; עי' מ"מ שם, בשמו ובשם הרשב"א; עי' רא"ש שם פ"י סי' ה; עי' ר"ן שם (נ א); עי' שו"ע שם.
  192. ↑ עי' ציון 179 ואילך.
  193. ↑ עי' תני אביי קשישא בגיטין נ א, לפי גמ' שם; עי' גמ' שם ב; רמב"ם מלוה פי"ד ה"א, ועי' מ"מ שם. ועי' הגמ"י שם, ראיה לכך שהלכה כתני אביי קשישא.
  194. ↑ עי' משנה כתובות פז א ושבועות מה א; רמב"ם שם: והנפרעים; עי' טור חו"מ סי' קח ס"ה; עי' שו"ע שם ג.
  195. ↑ עי' ראשונים שבציון 203; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 139, לענין שבועת הטורף.
  196. ↑ עי' טור שבציון 140, לענין שבועת הטורף.
  197. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 141, לענין שבועת הטורף.
  198. ↑ ע"ע: שטר אמנה. עי' ראשונים ואחרונים שבציון 142, לענין שבועת הטורף.
  199. ↑ ר' זירא בירו' כתובות פ"ט ה"ז, והובא בר"ח שבועות שם (מח א בד' וילנא) וסמ"ג עשין צה והגמ"י שם; עי' רמב"ם שם.
  200. ↑ ע"ע שבועה. סמ"ג עשין צה; טוש"ע שם.
  201. ↑ עי' רמב"ם שם.
  202. ↑ ע"ע שבועה.
  203. ↑ ע"ע טוען ונטען: "פתח פיך לאלם". עי' רש"י כתובות שם ד"ה מנכסים משועבדים; עי' רע"ב שם פ"ט מ"ז.
  204. ↑ טור חו"מ סי' עח ס"א; שו"ע שם א.
  205. ↑ עי' ב"ב ה ב; רמב"ם מלוה פי"ד ה"א; עי' טוש"ע שם.
  206. ↑ ע"ע אין אדם פורע תוך זמנו ציון 1 א. ושם, ציון 2, שי"ח.
  207. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 2.
  208. ↑ גמ' שם.
  209. ↑ רמב"ם שם.
  210. ↑ עי' תוס' ב"ב ה ב ד"ה ואפילו; עי' עליות דר"י שם; עי' רא"ש שם פ"א סי' ט, בשמו.
  211. ↑ ע"ע יורש (א) ציון 182 ואילך. עי' תוס' שם.
  212. ↑ עי' עליות דר"י שם; עי' רא"ש שם, בשמו; עי' ר"ן כתובות ק ב (נח ב), בשם י"ח, ודחה.
  213. ↑ ע"ע אין אדם פורע תוך זמנו ציון 1 א. ושם, ציון 2, שי"ח.
  214. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 2.
  215. ↑ עי' רא"ש ב"ב שם, בשם רבינו יונה (עי' ציון 212); עי' ר"ן כתובות שם, בשם י"ח, ודחה.
  216. ↑ עי' בעה"ת שי"ד ח"א סי' יג; עי' רמב"ן ב"ב ה א; עי' רשב"א שם ב; רא"ש שם; עי' טור חו"מ סי' עח ס"א; עי' מ"מ מלוה פי"ב ה"א, בשם רמב"ן ורשב"א, ובד' רמב"ם שם; עי' ר"ן כתובות שם.
  217. ↑ רא"ש שם; עי' ר"ן שם.
  218. ↑ עי' ב"י חו"מ סי' עח ס"א, וביאר הטעם, שהרמב"ם ורוב הראשונים נוקטים כן (עי' ציון 216); עי' שו"ע שם א.
  219. ↑ עי' ציון הקודם.
  220. ↑ עי' ציון 216 ואילך.
  221. ↑ עי' טור חו"מ סי' עח ס"א, לפי ב"י שם; עי' שו"ע שם א, לפי ש"ך שם סק"ג.
  222. ↑ טוש"ע שם.
  223. ↑ שו"ע שם.
  224. ↑ עי' בעה"ת ש"ד ח"ד סי' ב; טור חו"מ סי' קז ס"ה: הנכסים; שו"ע שם ג: טורף הלקוחות.
  225. ↑ בעה"ת שם.
  226. ↑ טור שם.
  227. ↑ עי' שו"ע שם.
  228. ↑ ע"ע עדית בינונית וזבורית.
  229. ↑ ע"ע הנ"ל.
  230. ↑ שו"ע שם.
  231. ↑ עי' בעה"ת שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  232. ↑ עי' רא"ש ב"ב פ"ט סי' ב.
  233. ↑ עי' בעה"ת שם; טור שם ס"ו; עי' שו"ע שם.
  234. ↑ עי' בעה"ת שם, במסקנה; טור שם.
  235. ↑ כ"מ מרא"ש ב"ב פ"ט סי' ב, וסותר לרא"ש שבציון 239, וצ"ב; עי' טור חו"מ סי' קז ס"ז, ועיי"ש במסקנה שאינו נוקט כן לדינא מחמת הרא"ש שבציון הנ"ל, ועי' ש"ך שם סק"ח, בד' הטור; עי' שו"ע שם ד ולבוש שם, בשם יש מי שאומר.
  236. ↑ עי' טור שם: ונ"ל.
  237. ↑ ע"ע שעבוד.
  238. ↑ טור שם; עי' לבוש שם, בשם יש מי שאומר.
  239. ↑ עי' רא"ש שם, בד' רב האי; טור שם, בשם תשו' הרא"ש, וסותר לרא"ש שבציון 235, וצ"ב; שו"ע ולבוש שם, בשם י"א.
  240. ↑ עי' רא"ש שם, בד' רב האי.
  241. ↑ עי' טור שם, בשם תשו' הרא"ש; לבוש שם, בשם י"א.
  242. ↑ עי' ציון 179 ואילך.
  243. ↑ עי' טור חו"מ סי' קז ס"ח.
  244. ↑ עי' רב נחמן בפסחים לא א; עי' רמב"ם מלוה פי"א ה"ט; עי' טור חו"מ סי' קז ס"ט; עי' שו"ע שם א.
  245. ↑ עי' גמ' שם, בד' רב נחמן; עי' טור שם.
  246. ↑ עי' ציון 179 ואילך. עי' בעה"ת שמ"ג ח"ד סי' יג, והובא בב"י שם; כ"מ משו"ע שם.
  247. ↑ עי' בעה"ת שם; עי' שו"ע שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נכסים_משועבדים&oldid=160606"