אנציקלופדיה תלמודית:קרומים
|
|
הגדרת הערך - קליפות העוטפות איברים פנימיים של בעלי חיים, לענין דינים שנאמרו בהם.
פתיחה
בלשון מקרא ובדברים חכמים הקליפה נקראת "קרום"[1], ובא במספר מובנים: א) וקרמתי עליכם עור[2], והוא פועל יוצא[3], מלשון "קרום", כעין קליפה[4], אעשה עליכם קרום של עור[5], עור העולה כקרום דק על הבשר[6]. ב) ליחה שיצאה מחמת מכה ונתקרשה על הנקב וסתמתו כעין קרום[7], והוא הנקרא "קרום שעלה מחמת מכה"[8]. ג) כל גלד[9], ולכן שנינו שאין נותנים פת לתנור בערב-שבת* עם חשיכה, ולא חררה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום[10], דהיינו שיעלה על פניה קליפה מחמת חום האש[11], וכן אמרו שצואה* מותר לקרוא קריאת-שמע* כנגדה, כיון שקרמו פניה[12], שיש בהם גלד מעט[13]. ביחוד בא "קרום" במובן קליפה המקיפה איבר[14], ועל כך בא הנידון בערך שלנו.
"קרום" משמש אף כסימן למהות החֵלב*, ועל כך ע"ע[15].
על קרום שעלה מחמת מכה לענין טרפה* בבעלי חיים, ע"ע ושט[16] וע' נקובה וע' סירכא.
הקרומים האסורים
חמישה מיני קרומים אסורים נמנו בתלמוד[17]: שלושה האסורים משום חֵלב*: א) קרום הטחול*[18]; ב) קרום של המותן[19]; ג) קרום של הכליה[20]; ושנים האסורים משום דם*: א) קרום ביצי הזכר[21]; ב) קרום המוח[22].
על הטריפות הנוהגות בקרום המֹחַ*, ע"ע: הטריפות שבקרום. על הטריפות הנוהגות בקרום הריאה*, ע"ע.
קרום הטחול
קרום הטחול* האסור משום חֵלב*[23], שני מינים יש בו:
א) הקרום הנמצא על דד הטחול - היינו על מקום עוביו[24], בין צד עוביו הדבוק לכרס, ובין הצד האחר של עוביו שאינו דבוק בו[25] - הרי הוא אסור מן התורה[26], שחלב הקרב[27] הוא[28], שהוא שוכב עליו[29] ומחובר לכרס ולחלב[30], והאוכלו במזיד חייב כרת*[31]. ויש מהראשונים שכתב בטעם איסור חלב הטחול, לפי שהוא חלב בשמו ובטבעו, ולכן אף על פי שאינו קרב על גבי המזבח הרי זה אסור[32].
קרום זה, נראה מדברי ראשונים שחלב הוא[33], והוא כעין קרום[34], והקרום עצמו אסרה תורה[35], בין הקרום העליון שעל גבי החלב שעל הטחול, ובין הקרום שלמטה מן החלב, ואינו דומה לקרום של חלב הכליות, שזה שלמטה מן החלב אין חייבים עליו[36], לפי שקרום הטחול דומה יותר לחלב עצמו[37]. ומן האחרונים יש שכתב שדוקא כשכזית חלב דבוק בקרום חייבים עליו, שהקרום עצמו אינו אסור, אלא מחמת החלב שדבוק בו[38], אלא מדרבנן אף הקרום עצמו אסור[39].
ב) הקרום הנמצא על המקום הדק של הטחול, אסור מדרבנן[40], משום הרחקה[41], ואין חייבים עליו כרת[42].
קרום המותן
הקרום שעל המותן האסור משום חֵלב*[43], היינו הקרום שעל חֵלב הכסלים[44], ואיסורו מדרבנן[45]. במהות הכסלים והחלב שעליהם, נחלקו ראשונים ואחרונים, ועל כך ע"ע חֵלב[46]. בטעם איסור הקרום כתבו אחרונים, שהוא משום שיונק מחלב של הכסלים, וכל הנגרר עימו, דהיינו כל חלב אשר תחתיו וממשיך עם הקרום הכל אסור[47].
קרום זה, יש שכתבו שהוא הקרום הדק המתפשט בכל הכסלים, ומעליו יש קרום עב ולבן[48]. ויש שכתבו להיפך, שהקרום האסור הוא הקרום העב והלבן, ומתחתיו יש עוד קרום דק[49].
קרום הכליה
קרום הכליה האסור משום חֵלב*[50], שני מינים יש בו:
א) הקרום העליון, הוא הקרום שמתחת לחלב, המפסיק בינו לבין הכליה עצמה[51], וחייבים עליו כרת*[52], והוא חלב גמור[53], שהוא מגוף חלב הכליות[54]. ויש שכתב שהקרום העליון הוא חלב ממש שעל הקרום[55].
ב) הקרום התחתון, הוא הקרום הסמוך לכליות, שתחת החלב[56], אסור[57] מדרבנן[58], ואין חייבים עליו כרת[59]. לסובר שהקרום העליון הוא חלב ממש שעל הקרום, הקרום התחתון היינו הקרום הדבוק לכליה[60].
בדיעבד
בדיעבד אם בישל אחד מהקרומים האסורים משום חֵלב*, בין מדאוריתא ובין מדרבנן, צריך בטול-בשישים* להתיר המאכל באכילה[61]. ומכל מקום לענין איסור דיבוק לומר חתיכה-נעשית-נבלה*, כתבו אחרונים שיש להקל בקרומים האסורים מדרבנן, לומר שאין בו חתיכה נעשית נבילה[62].
קרום ביצי הזכר
בקרום ביצי הזכר, האסור משום דם*[63], אמרו: ביצי הגדי, עד שלושים יום - משנולד[64] - מותרים[65], שאין צורך לקלף הקרום שעליהם[66], שעדיין לא מרובה דמו להיבלע באיבריו[67], ואף אם נראו בהם גידים אדומים, הרי הם מותרים[68], שאין אודם זה אלא שומן[69], מכאן ואילך, אם יש בהם גידים אדומים, ידוע שיש בהם זרע ואסורים[70], שכיון שיש בהם זרע, ידוע שיש בהם דם[71], ואם אין בהם גידים אדומים, ידוע שאין בהן זרע, ומותרים[72].
בביצי בהמה-גסה*, נחלקו ראשונים: יש סוברים שכל ביצי זכר, כל זמן שלא היה לו שלושים יום מותרים במליחה בלא קליפה[73], ואף בהמה גסה בכלל זה[74], שלדעתם "גדי" לאו דוקא[75]. ויש סוברים שבבהמה גסה, אפילו תוך שלושים יום יהיו אסורים[76], שלדעתם "גדי" דוקא[77], ודין זה אמור בגדי או טלה[78], שמילת "גדי" כולל צעירי כבשים ועיזים[79], והוא הדין כל בהמה דקה[80].
להלכה כתבו הפוסקים שדין זה הוא בכל ביצי זכר[81].
אף על פי שביצי הזכר - לסוברים כן[82], וכן הלכה[83]. או ביצי בהמה-דקה*, לסוברים כן[84] - קודם שלושים יום מותרים ללא קילוף[85], כתבו ראשונים שלכתחילה נהגו לקלף הקרום בכל ביצי הזכר, אף כשהם פחותים משלושים יום[86], כדי שלא יטעו ולא יקלפו הביצים, כשהם לאחר שלושים יום משנולד[87], אכן, אם נתבשלו עם הקרום, לא נאסרו בדיעבד, אפילו אינם בטלים בשישים[88], שאינם מוחזקים בדם[89], וכל שכן שביצי בהמה גסה קודם שלושים יום, מותרים בדיעבד[90].
ביצי עוף זכר, כתבו אחרונים שאף הם צריכים קילוף, שכיון שאף לביצי העוף יש קרום, אף בהם שייך דין זה, ומכל מקום לענין דיעבד, כשנתבשלו בשכחה בלא קילוף וניקור, מותרים[91].
על ביצי זכר, אף לאחר שלושים יום, שמותרים אם צלאם, ע"ע צלי.
הגדרת הערך
- ↑ עי' ציונים 2, 8, 10, 12, 14.
- ↑ יחזקאל לז ו.
- ↑ רד"ק שם; עי' מלבי"ם שם באור המילות.
- ↑ מצודת ציון שם.
- ↑ מצודת דוד שם.
- ↑ מלבי"ם שם. ועי' צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות עבריות ע' קרם, וצ"ב.
- ↑ עי' מאירי חולין מג א.
- ↑ גמ' שם ומז ב ומח א; יבמות עו א.
- ↑ עי' רש"י ברכות כה א ד"ה קרמו.
- ↑ ת"ק במשנה שבת יט ב. ועיי"ש שר' אליעזר חולק, ולדעתו צריך רק שיקרום התחתון שלה, וע"ע שבת.
- ↑ עי' ס' הערוך ע' קרם א'; עי' הגה בשו"ע או"ח רנד ה.
- ↑ עי' רב יהודה אמר רב בברכות שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה קרמו.
- ↑ עי' משנה חולין מב א וברייתא שם נו א וגמ' שם וצג א וב.
- ↑ ציון 209 ואילך.
- ↑ ציון 70 ואילך.
- ↑ עי' רב כהנא ואיתימא רב יהודה בחולין צג א.
- ↑ עי' רב כהנא ואיתימא רב יהודה בגמ' שם, ורש"י ד"ה דטחלא.
- ↑ עי' רב כהנא ואיתימא רב יהודה בגמ' שם, ורש"י ד"ה שבעוקץ ואוצר לעזי רש"י שם.
- ↑ עי' רב כהנא ואיתימא רב יהודה בגמ' שם.
- ↑ עי' רב כהנא ואיתימא רב יהודה בגמ' שם, ורש"י ד"ה דביעי.
- ↑ עי' רב כהנא ואיתימא רב יהודה בגמ' שם, ורש"י ד"ה דמוקרא.
- ↑ עי' ציון 18.
- ↑ רש"י חולין צג א ד"ה על הדד; מ"מ מאכ"א פ"ז הי"א, בשמו ובשם הרשב"א; עי' סמ"ג לאוין קלח; עי' חי' הר"ן שם; ב"י שם, בשם רש"י וכל הפוסקים; טוש"ע יו"ד סד י: הצד הגס.
- ↑ ט"ז שם סק"י; פר"ח שם ס"ק טז, בד' רי"ו תא"ו נט"ו ח"ה אות ט (קכה ד, ועי' ב"י שם, שפי' בע"א), ובשם הט"ז.
- ↑ עי' רב ירמיה בר אבא בשם רב בחולין צג א; עי' גמ' שם, במסקנה; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
- ↑ ע"ע חֵלב ציון 356 ואילך.
- ↑ רש"י שם ד"ה אמאי; ר"י מלוניל שם; עי' סמ"ג שם; עי' אר"ח איסורי מאכלות סי' פה וכלבו סי' קד; עי' ר"ן שם (ל ב) וחי' הר"ן שם.
- ↑ רן שם וחי' הר"ן שם. ועי' דרכ"ת סי' סד ס"ק סג ותורת הנקור הירושלמי עמ' קלא.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה חות; עי' תשו' רבינו אפרים באו"ז ח"א סי' תיג, והובא במרדכי חולין רמז תרכג.
- ↑ ע"ע חֵלב ציון 4 ואילך. עי' גמ' שם, במסקנה.
- ↑ רמב"ן ויקרא ג ט. ועי' תורת הנקור הירושלמי עמ' ב שצידד שלסוברים שהוא מחלב הקרב, אף הוא קרב ע"ג מזבח.
- ↑ עי' רש"י חולין צג א ד"ה אמאי; עי' ר"י מלוניל שם; עי' סמ"ג לאוין קלח.
- ↑ סמ"ג שם.
- ↑ חכמ"א כלל כח סי' ה שכ"מ מגמ' ופוסקים; תוע"ר ליראה"ש סי' מז ס"ק לב, בד' רש"י וסמ"ג שבציון 33 ואילך ואו"ז שבציון 37.
- ↑ עי' ציון 56 ואילך.
- ↑ או"ז ח"א סי' תמח, בשם רבינו יצחק ב"ר שמואל.
- ↑ כרתי סי' סד ס"ק יג.
- ↑ שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' כח, בד' הכרתי.
- ↑ עי' חולין צג א, במסקנה, לפי חי' הר"ן שם (וכ"מ משא"ר שבציון 24); עי' רמב"ם מאכ"א פ"ז הי"א; עי' סמ"ג לאוין קלח; עי' טוש"ע יו"ד סד י.
- ↑ תשו' רבינו אפרים באו"ז ח"א סי' תיג, והובא במרדכי חולין רמז תרכג.
- ↑ גמ' שם, במסקנה.
- ↑ עי' ציון 19.
- ↑ עי' רי"ף חולין צג א (ל ב); עי' טוש"ע יו"ד סד ו וב"י שם.
- ↑ עי' קרי"ס מאכ"א פ"ז.
- ↑ ציון 591 ואילך.
- ↑ טהרת אהרן סק"ו; דרכ"ת סי' סד ס"ק לז, בשמו.
- ↑ עי' רש"י חולין צג א ד"ה חלב שהבשר, והובא באו"ז ח"א סי' תמח; עי' טור יו"ד סי' סד.
- ↑ טהרת אהרן סק"ו; דרכ"ת שם ס"ק לז, בשמו.
- ↑ עי' ציון 20.
- ↑ עי' רש"י חולין צג א ד"ה עילאה, לגירסתנו: חלב ממש שעל הכליות יש עליו קרום דק, ועי' להלן וציון 55, שי"ג בע"א; או"ז ח"א סי' תמח, בשם רבינו יצחק ב"ר שמואל, שכ"ה בפירושים אחרים של רש"י: חלב ממש שעל הקרום ועליו קרום דק חופה מלמעלה (ועי' לעיל וציון הנ"ל, שי"ג בע"א), והסכים לו; עי' סמ"ג לאוין קלח; עי' מאירי שם.
- ↑ גמ' שם; רמב"ם מאכ"א פ"ז הי"ב; טוש"ע יו"ד סד יב.
- ↑ רש"י שם; ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
- ↑ סמ"ג שם; עי' חי' הר"ן שם. ועי' רמב"ם שם: כחלב שעל הכוליא. וע"ע חלֵב: חלב הכליות.
- ↑ או"ז שם, בשם רש"י, ושרבינו יצחק ב"ר שמואל דחה, ועי' ציון 51, שי"ג ברש"י בע"א.
- ↑ כ"מ מרש"י חולין צג א ד"ה עילאה וד"ה תתאה, לגירסתנו, ועי' ציון 60, שי"ג בע"א; או"ז ח"א סי' תמח, בשם רבינו יצחק ב"ר שמואל; כ"מ מאו"ז שם, בשם רבינו יצחק ב"ר שמואל, שכ"ה בפירושים אחרים של רש"י.
- ↑ עי' חולין צג א, ורש"י ד"ה תתאה; עי' רמב"ם מאכ"א פ"ז הי"ב; עי' טוש"ע יו"ד סד יב.
- ↑ עי' רמב"ם שם; קרי"ס שם; ערה"ש שם סמ"ד.
- ↑ עי' גמ' שם.
- ↑ או"ז שם, בשם רש"י, ועי' ציון 56, שי"ג ברש"י בע"א.
- ↑ עי' דע"ק בהשמטות שבסוף ח"א, לגבי קרום הטחול; עי' דרכ"ת סי' סד ס"ק סד, בשמו; עי' ערה"ש שם סנ"ו.
- ↑ עי' דע"ק שם, בקרום הנמצא במקום הדק של הטחול (עי' ציון 40 ואילך); עי' דרכ"ת שם, בשמו.
- ↑ עי' ציון 21.
- ↑ רש"י חולין צג ב ד"ה הני ביעי; ר"ן שם (לא א).
- ↑ מר בר רב אשי בגמ' שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה שריין; ר"ן שם.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ עי' תוה"א לרשב"א ב"ג ש"ג: מסתברא; עי' תוה"ק שם: יראה לי; מ"מ מאכ"א פ"ז הי"ג, בשם הרשב"א, והסכים לו; ר"ן שם (לא א-ב).
- ↑ עי' תוה"א שם; מ"מ שם, בשם הרשב"א, והסכים לו.
- ↑ עי' מר בר רב אשי בגמ' שם, ורש"י ד"ה אזרען ור"ן שם.
- ↑ עי' רש"י ור"ן שם.
- ↑ עי' מר בר רב אשי בגמ' שם.
- ↑ עי' תוה"ק ב"ג ש"ג; עי' טור יו"ד סי' סה.
- ↑ ד"ח לרא"ש חולין פ"ז ס"י ס"ק מג, בד' טור שבציון הקודם, ושהטור הבין כן בד' רש"י שבציון הבא, ועי' ציון 76, שי"מ רש"י בע"א; דמש"א צג ב (רלב ג), בד' תוה"ק שבציון הקודם; פר"ח שם סק"ט, בד' רש"י שבציון הבא; עי' פר"ח שם, בד' רמב"ם שבציון 78, בפי' הב', ושהוא עיקר, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ הרמב"ם בע"א.
- ↑ רש"י חולין צג ב סוד"ה שריין; רמב"ם שבציון 78, לפי פר"ח שם, בפי' הב'; ר"ן שם (לא א).
- ↑ ד"ח שם, בד' מ"מ מאכ"א פ"ז הי"ג, שפי' כן רש"י שבציון הקודם ורמב"ם שבציון 78, ועי' ציון 74, שי"מ רש"י והרמב"ם בע"א; עי' כנה"ג שם הגב"י אות כג, בד' רי"ו שבציון 80; עי' פר"ח שם, בד' הרמב"ם, בפי' הא', ודחה.
- ↑ רמב"ם שבציון הבא, לפי פר"ח שם, בפי' הא', ודחה; כ"מ מרי"ו שבציון 80.
- ↑ עי' רמב"ם שם הי"ד.
- ↑ פר"ח שם, בד' הרמב"ם: כשבים.
- ↑ עי' רי"ו תא"ו נט"ו אות יג (קכז ב).
- ↑ שו"ע יו"ד סה ד, לפי פר"ח שם סק"ט וכרתי שם סק"ד ודרכ"ת שם ס"ק כו.
- ↑ עי' ציון 73 ואילך.
- ↑ עי' ציון 81.
- ↑ עי' ציון 76 ואילך.
- ↑ עי' ציון 64 ואילך.
- ↑ עי' או"ה ש"כ סי' ה; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד סה ד; עי' ב"ח שם, בד' טור שם.
- ↑ עי' או"ה שם; עי' ש"ך שם ס"ק יא, בשמו.
- ↑ ע"ע בטול בשישים.
- ↑ עי' או"ה שם; עי' ש"ך שם, בשמו; עי' דמש"א חולין צג ב (רלז ג).
- ↑ עי' פמ"ג שם ש"ד סק"ט.
- ↑ דע"ק סי' סה ס"ק יג, לפי דרכ"ת שם ס"ק כז.