אנציקלופדיה תלמודית:רשות הרבים

הגדרת הערך - מקום שאסור להוציא ממנו או לתוכו חפץ בשבת מרשות-היחיד* ומכרמלית*, ואסור לטלטל בו חפץ ארבע-אמות*, ושאם יש בו ספק אם נטמא אדם, ויש בו דעת להישאל, ואינו יודע אם נטמא, ספיקו טהור.

פתיחה

מן התורה אסור להוציא בשבת* דבר מרשות הרבים לרשות-היחיד*, ולהיפך, ועל כך ע"ע מוציא^[1]. ומדברי חכמים אסור אף להוציא דבר מכרמלית* לרשות הרבים ומרשות הרבים לכרמלית, ועל כך ע"ע הנ"ל^[2]. כמו כן מן התורה אסור להעביר דבר מרחק של ארבע-אמות* ברשות הרבים,ועל כך ע"ע מעביר ארבע אמות ברשות הרבים. על ספק-טֻמאה ברשות הרבים, שספיקו טהור, ע"ע ספק טֻמאה.

על האיסור לזרוק דבר מרשות היחיד לרשות הרבים, או להיפך, וכן על האיסור לזורקו מרחק של ארבע אמות ברשות הרבים, ע"ע זורק. על האיסור מדברי חכמים להוציא ולהכניס בשבת מכרמלית* לרשות הרבים, או להיפך, ע"ע כרמלית^[3]. על האיסור להושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, ע"ע מושיט.

גדרו

איזהו רשות הרבים, רחובות^[4] הרחבים שש עשרה אמה^[5], ואינם מקורים^[6] - מכוסים^[7] - ואין להם חומה^[8], או שיש להם חומה אבל הם מפולשים - שפתחיהם מכוונים זה כנגד זה^[9] - משער לשער^[10], ואין דלתותיהם נעולות בלילה^[11]. וכל מקום שהוא רחב שש עשרה אמה על שש עשרה אמה^[12], ומתקבצים שם בני אדם לסחורה ולעשות שם צרכיהם^[13], כשווקים שבערים^[14], ואף על פי שדלתות העיר ננעלות בלילה^[15].

רוחב רשות הרבים שהוא שש עשרה אמה^[16], נלמד מהמשכן^[17], שעגלות, תחתיהם וביניהם וצידיהם, רשות הרבים^[18], שכן רוחב כל עגלה חמש אמות^[19], ושתי עגלות ההולכות זו בצד זו, הרי עשר, וחמש אמות ריוח שבין עגלה לעגלה^[20], הרי חמש עשרה^[21], ועוד צריך להיות ברוחב הדרך עודף אמה^[22], שתיתן חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן לשני צדדים החיצוניים של שתי עגלות^[23], ובאויר שביניהם^[24] היה עומד שם בן לוי, אם היה אחד מהקרשים נופל^[25], שאם היה רואה אחד הקרשים זז, היה רץ לתוך בליטת הקרשים שבצדדים^[26], עד שמגיע לאמת האויר שביניהם, ודוחק עצמו לעמוד בחצי אמה עד שיחזיר הנשלפת למקומה ועל סדרה^[27].

רשות הרבים שאינה אלא כשהיא אינה מקורה^[28], הדבר נלמד מדגלי מדבר^[29].

רשות הרבים שאינה אלא כשהיא מפולשת^[30], הדבר נלמד מדגלי המדבר^[31].

רחובות המפולשים שהם רשות הרבים, אם אין דלתותיהם ננעלות בלילה^[32], הטעם הוא שאין רשות הרבים אלא הנמסר לרבים בכל שעה^[33].

שישים ריבוא

רשות הרבים, אם צריכים שיעברו בה שישים ריבוא, נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים הסוברים, שאינו רשות הרבים עד שיעברו בו שישים ריבוא^[34], כפי שהיה בדגלי מדבר^[35], שכל שאינו דומה לדגלי המדבר אינו חשוב רשות הרבים^[36], ואם אין שישים ריבוא עוברים בה, הרי זו כרמלית*^[37], ואף על פי שהיו במדבר כפלי כפלים, שהרי היו בו אנשים ונשים וטף וערב רב - ואף בגברים לא נמנה אלא מבן עשרים עד שישים^[38] - כיון שמהמשכן אנו למדים לכל ענייני שבת, אנו למדים מן המנין שהוזכר בתורה^[39]. ב) ויש מהראשונים הסוברים שאף אם אין עוברים בו שישים ריבוא, הרי זה רשות הרבים^[40], שאין לנו ללמוד מדגלי מדבר אלא לענין רשות הרבים ממש שלא תהא מקורה ושיהא בה שש עשרה אמה ושתהא מפולשת, אבל לא לענין מנין הדורסים בה^[41], וגם לא הוזכר זה בשום מקום לא בתלמוד שלנו^[42] ולא בירושלמי^[43].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש הפוסקים שאף אם אין שישים ריבוא עוברים בה, הרי זו רשות הרבים^[44]. ויש הפוסקים שכל שאין שישים ריבוא עוברים בה, הרי זו כרמלית^[45].

לסוברים שאינו רשות הרבים עד שיעברו בו שישים ריבוא^[46], כשהיתה הדרך בתור העיר, נחלקו הדעות: יש מפרשים שצריכים שיעברו באותה הדרך שישים ריבוא^[47]. ויש מפרשים דהיינו שיש בעיר שישים ריבוא שיכולים לעבור בו^[48]. ויש מפרשים שיכנסו בעיר שישים ריבוא, כאלו הכרכים והעיירות שהם פתוחים למקומות הרבה ורגילים בהם סוחרים וכיוצא בהם^[49]. ויש מפרשים, שתהא דרך מפולש לרבים שיהא ביכולת לעבור בו גם שישים ריבוא^[50].

אף לדעת הסוברים שאינו רשות הרבים עד שיעברו בו שישים ריבוא^[51], יש המצדדים שמסילה שעוברים בה רבים מעיר לעיר אין מדקדקים בה שיעברו עליה שישים ריבוא^[52].

בזמן הזה

בזמן הזה, יש מהראשונים ואחרונים שכתבו שאין לנו רשות הרבים גמור, שכל רשות הרבים שלנו כרמלית^[53], שהרי אין מבואות שלנו רחבות שש עשרה אמה - ורשות הרבים אינו אלא כשהוא רחב שש עשרה אמה^[54] - ולא שישים ריבוא בוקעים בו^[55], ורשות הרבים אינו אלא - לסוברים כן^[56] - כששישים ריבוא עוברים בו.

@@@ רמב"ם מדבר מ"מ ב"י

כשאינו רחב ט"ז אמה

אף על פי שרשות הרבים אינו אלא כשהוא רחב שש עשרה אמה^[57], יש מהראשונים הסוברים שבאופנים מסויימים רשות הרבים היא אף בפחות משש עשרה אמה:

א) מבואות^[58] הרחבות שש עשרה אמה, אף על פי שמקצתם מתקצרים ואין בו שש עשרה אמה, יש מהראשונים סוברים, שאם אורכם לרשות הרבים הרי הם רשות הרבים^[59], כיון שרבים בוקעים בו^[60], שאי אפשר לרשות הרבים להתלקט במלקט^[61], והדברים אמורים כשהמבוי מפולש משני צידיו לרשות הרבים^[62]. ויש שכתבו שכל שאורכם לאורך רשות הרבים, אפילו אינם רחבים שש עשרה אמה בשום מקום מהם, הרי הם רשות הרבים^[63].

ב) מבואות הרחבים שלוש עשרה אמות ושליש, ושני ראשיהם מפולשים לרשות הרבים שהוא רחב שש עשרה, יש מהראשונים סוברים שהוא רשות הרבים^[64], כיון שרבים בוקעים בהם^[65].

דבר נמוך הנמצא ברשות הרבים

כל דבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה שלושה טפחים, חשוב כקרקע והוא רשות הרבים^[66]. היה הדבר גבוה שלוש, ומשלוש עד תשעה בכלל, אינו רשות הרבים, שאין דורסים עליו ואין מכתפים עליו^[67], לפיכך אם הוא רחב ארבע על ארבע הוא כרמלית*, ואם אינו רחב ארבע על ארבע הוא מקום-פטור*^[68]. היה הדבר גבוה תשעה טפחים מצומצמים ורבים מכתפים עליו, הרי זה רשות הרבים, אפילו אינו רחב ארבעה^[69], שמפני שצורך הרבים הוא, אין משגיחים על מידת אורכו ומידת רוחבו^[70]. היה גבוה מתשעה ועד עשרה ורבים מכתפים עליו, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאם הוא רחב ארבע על ארבע הוא כרמלית, ואם אינו רחב ארבע על ארבע הוא מקום פטור^[71], ולא אמרו שאם רבים מכתפים עליו הוא רשות הרבים^[72], אלא בתשעה טפחים מצומצמים, לא פחות ולא יותר^[73], שאינו לא גבוה ולא נמוך^[74]. ויש סוברים שכל שהוא גבוה מתשעה ועד עשרה ורבים מכתפים עליו, הרי זה רשות הרבים, אפילו אינו רחב ארבעה^[75].

היו קוצים - שאין דורסים עליהם רבים^[76], שלא יזוקו^[77] - והם אינם גבוהים שלושה טפחים, נחלקו בהם אמוראים: לדעת אביי ורבא, הרי הם מקום פטור^[78]. ולדעת חייא בר רב ורב אשי - ויש גורסים: רב מנשיא^[79] - הרי הם רשות הרבים^[80], אם משום שדורסים עליהם בסנדליהם^[81]. או שאף על פי שאין דורסים עליהם חשובים כקרקע^[82], שכל פחות משלושה הרי הוא לבוד* עם הקרקע, ועוד, שאי אפשר לרשות הרבים להיות שוה כולו כמתלקט במלקט^[83]. וכן הלכה^[84].

היתה צואה*, שאינה גבוהה שלושה טפחים, נחלקו בה אמוראים: לדעת חייא בר רב - ואביי ורבא^[85] - הרי היא מקום פטור^[86], שאין דורסים עליה אפילו בסנדליהם^[87]. ולדעת רב אשי - ויש גורסים: רב מנשיא^[88] - הרי הם רשות הרבים^[89], שאף על פי שאין דורסים עליה, היא חשובה כקרקע^[90], שכל פחות משלושה הרי הוא לבוד עם הקרקע, ועוד, שאי אפשר לרשות הרבים להיות שוה כולו כמתלקט במלקט^[91].

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים שצואה שאינה גבוהה שלושה טפחים היא רשות הרבים^[92], אם משום שגורסים בתלמוד רב אשי^[93] - והלכה כמותו כנגד האמוראים שקדמו לו^[94] - או שפוסקים כן, למרות שגורסים בתלמוד "רב מנשיא"^[95], וכן הלכה^[96]. ויש מהראשונים הפוסקים שצואה שאינה גבוהה שלושה טפחים היא מקום פטור^[97], שכן גרסו בתלמוד "רב מנשיא"^[98], וכיון שאביי ורבא וחייא בר רב שוים בצואה, אין הלכה כרב מנשיא שהוא יחיד ובטל במיעוטו^[99].

גומא

גומא ברשות הרבים, נחלקו בה אמוראים: א) לדעת רב יוסף לעולם היא רשות הרבים^[100], שאף אם עמוקה הרבה משתמשים בה על ידי הדחק^[101], ומניחים בה בני רשות הרבים חפצים שבידם עד שיחזרו ויבואו דרך שם ויטלו אותם, ונמצא שצריכים לה רבים, הלכך רשות הרבים היא^[102]. ויש המפרשים שרב יוסף לא דן אלא בגומא שהיא עמוקה תשעה טפחים בצמצום^[103], שהרי היא כרשות הרבים, כפי הדין בעמוד שהוא רשות הרבים דוקא - לסוברים כן^[104] - כשגובהו תשעה טפחים בצמצום^[105]. ב) ולדעת רבא, אם הגומא אינה עמוקה שלוש, הרי היא רשות הרבים^[106], שכן רבים הדורסים אותה^[107], ומכאן ואילך אינה רשות הרבים, שכן תשמיש על ידי הדחק אין שמו תשמיש^[108], אלא היא כרמלית*^[109] אם היא רחבה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ואם לא, הרי היא מקום-פטור*^[110], וכן הלכה^[111].

אויר רשות הרבים

אף על פי שאסור להעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים^[112], הזורק - ברשות הרבים דבלה שמנה ונדבקה^[113] - בכותל, וזרקה ארבע אמות למעלה מעשרה טפחים, כזורק באויר^[114], שאין אויר רשות הרבים למעלה מעשרה^[115], שרשות הרבים אינה תופסת אלא עד עשרה^[116], ואויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד עשרה טפחים^[117], וכל למעלה מעשרה ברשות הרבים מקום-פטור* הוא^[118], והרי האויר מקום פטור^[119], ולא ברשות הרבים נח^[120], שאף אינו רשות-היחיד*, שאין רשות היחיד אלא דבר המסויים ורחב ארבעה^[121].

חורים שבכתלים

חורים שבכתלי רשות הרבים - הפונים כלפי רשות הרבים^[122] - נחלקו בהם אמוראים: לדעת אביי, הם כרשות הרבים^[123], שכן נוח תשמישם^[124]. ולדעת רבא, אינם כרשות הרבים^[125], אלא רשות לעצמם הם^[126], ונידונים לפי מידותיהם^[127]: אם יש בהם ארבעה על ארבעה טפחים וגבוהים עשרה, הם רשות-היחיד*^[128], ואם יש בהם ארבעה על ארבעה^[129], ואינם גבוהים עשרה^[130] הם כרמלית^[131], ואם אין בהם ארבעה על ארבעה - אף על פי שהם גבוהים עשרה^[132] - הם מקום-פטור*^[133], וכן הלכה^[134].

במה דברים אמורים, כשהחורים גבוהים שלושה טפחים, אבל אם אינם גבוהים שלושה טפחים - אפילו רחבים ארבעה על ארבעה^[135] - כל הפחות משלושה מדין לבוד* הרי הוא כארץ, והם כרשות הרבים^[136].

מדבר

מדבר, נחלקו בו ראשונים בדעת תנאים ואמוראים: א) יש מפרשים שהמדבר היה רשות הרבים^[137], בזמן שהיו ישראל במדבר^[138], ואינו רשות הרבים^[139] בזמן הזה^[140], אלא כרמלית*^[141], שאינו מקום הילוך לרבים, שהולכי מדברות אינם מצויים^[142], וכרמלית הוא מקום שאין בו הילוך תמידי לרבים^[143], ואם היו רבים מצויים שם תדיר, הרי הוא בכלל רשות הרבים^[144]. ב) ויש מהראשונים המפרשים להיפך, שהמדבר דינו כרשות הרבים^[145] בזמן הזה^[146], שאין ישראל דרים בו אלא כל מי שירצה הולך ועובר בתוכו^[147], ואף על פי שאין רבים הולכים בו^[148], שלדעתם אין צורך שיהיו שישים ריבוא מהלכים ברשות הרבים^[149], ומדבר לא היה דינו כרשות הרבים^[150], אלא ככרמלית^[151], בזמן שהיו ישראל במדבר^[152], שהיו מחנותיהם סדורים בו^[153], שהיה לגביהם כמו בקעה ושדה שדינם ככרמלית^[154]. ויש שכתבו החילוק לדעה זו, שבזמן שהיו ישראל במדבר היה המדבר מצמיח מה שזורעים בו, ולא יכלו להלך בו רבים, והוא כרמלית, ובזמן הזה שאין המדבר מצמיח, יכולים להלך בו, והוא רשות הרבים^[155].

להלכה נראה מדברי הפוסקים שמדבר דינו ככרמלית^[156].

יערות

לדעת הסוברים - וכן הלכה^[157] - שמדבר דינו בזמן הזה ככרמלית*^[158], אף יערות דינם ככרמלית^[159], שכל שאין בו הילוך תמידי לרבים ולא תשמיש רשות היחיד הרי זה כרמלית^[160]. ולדעת הסוברים שמדבר דינו בזמן הזה כרשות הרבים^[161], אף יערות דינם כרשות הרבים^[162], ואינם דומים לים שהוא כרמלית^[163], שהים אין תשמישו נוח כיער, ואינם דומים לבקעה שהיא כרמלית^[164], שאף על פי שיש רשות לרבים להיכנס לתוכה, אין להם צורך בה כיער, שהכל צריכים לעצים, ולהם דרך עליו כמדבר^[165].

הערות שוליים