אנציקלופדיה תלמודית:נדרים ונדבות

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:23, 19 בדצמבר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - קרבנות* שהיחיד מקריב על גבי המזבח, מחמת התחייבות שלו.</span> <span dir="rt...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרבנות* שהיחיד מקריב על גבי המזבח, מחמת התחייבות שלו.

בערך זה יתבארו דיני הקרבנות שהיחיד מביא בנדר ונדבה. על קרבנות-צבור* שהציבור מביאים בנדבה, ע"ע קיץ המזבח.

שמם ומהותם

מהותם

ההתחייבות שמחייב עצמו אדם להביא אחד ממיני הדברים המוקרבים על גבי המזבח שרשאי להביאם ללא שנתחייב בהם מחמת חיוב הנזכר בתורה[1], בא בשני אופנים[2]: א) נדר, דהיינו האומר לגבי קרבנות הבאים בנדבה[3], הרי "עלי"[4], שאומר: הרי עלי עֹלה*[5], או: הרי עלי שלמים*, או: הרי עלי מנחה, או: הרי דמי בהמה זו עלי עולה או שלמים[6], ולאחר זמן הפרישה[7]. ב) נדבה, דהיינו האומר לגבי קרבנות הבאים בנדבה[8], הרי "זו"[9], שאומר: הרי בהמה זו - או דמי בהמה זו[10] - עולה[11], או שלמים, או הרי העשרון הזה מנחה[12].

על החילוק בין נדרים לנדבות, לענין אחריות*, עי' להלן: אחריות[13]. על השוחט בהמת חולין, ואמר ששחטו לשם אחד מהקרבנות,שאם שחטו לשם קרבן הנידר ונידב, נראה כמקדיש קדשים בחוץ ושחיטתו פסולה, לסוברים כן, ואם שחטו לשם קרבן שאינו נידר ונידב, הכל מודים ששחיטתו כשרה, ע"ע שחוטי חוץ וע' שחיטה (א).

שמם

הנדר נקרא כן, כיון שהרגילות הוא שנודר האדם לה' בעת צרה[14]: אם תעשה עמי להפליא להצילני מן הצרה הזאת אביא עולה או שלמים, כענין וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי[15], וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתֹן תתן[16], וידרו נדרים[17]. ונדבה נקראת כן, כי בעת המתן נדבה רוחו אותו להפריש וליתן מיד קרבן[18].

הנידר והנידב

מספר דברים המוקרבים על גבי המזבח באים בנדר ונדבה, מבלי שהאדם יתחייב בהם[19]:

עולה

עֹלה* באה בנדר ונדבה[20], שנאמר: אדם כי יקריב מכם וגו', אם עֹלה קרבנו[21], יכול גזירה, תלמוד לומר: כי יקריב[22] - כלומר: כשיקריב[23] - אינה אלא רשות[24], בקרבנות נדבה דיבר הענין[25], ועיקר דיני העולה נתפרשו בפרשת קרבנות הנדבה[26].

שלמים

שלמים* בא בנדר ונדבה[27], שנאמר: אדם כי יקריב[28], יכול גזירה, תלמוד לומר: כי יקריב[29] - כלומר: כשיקריב[30] - אינה אלא רשות[31], בקרבנות נדבה דיבר הענין[32], ונאמר בהמשך הפרשה: ואם זבח שלמים קרבנו[33], ועיקר דיני השלמים נתפרשו בפרשת קרבנות הנדבה[34]. ועוד, שנאמר: וזאת תורת זבח השלמים וגו', אם על תודה יקריבנו וגו'[35], ואם נדר או נדבה זבח קרבנו[36], וזה מוסב על שלמים - הנאכלים לשני ימים ולילה אחד[37] - שהרי כתוב שם: ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת[38], ותודה* אינה נאכלת אלא ליום ולילה[39].

תודה

תודה* באה בנדר ונדבה[40], שהרי היא קרואה שלמים, כפי שנאמר: וזאת תורת זבח השלמים וגו', אם על תודה יקריבנו וגו'[41], ואם כן כשאומר בפרשית קרבנות הנדבה: ואם זבח שלמים קרבנו[42], גם תודה בכלל, והרי היא באה נדבה[43]. ועוד, שכל דבר שבא לחובה פירשה תורה סיבת החוב, כגון בכור[44], שנאמר בו: כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך[45], וכאן לא פירשה תורה כלום, ופשוט שהוא בא נדבה[46].

מנחות

כל מין מחמישה מיני מנחות - שמביא כל אדם[47]: מנחת סולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מנחת מאפה תנור ומנחת רקיקים[48] - באים בנדר ונדבה[49]. ועל כך ע"ע מנחות. ושם, פרטי הדינים.

מנחת נסכים

מנחת-נסכים* - שהיא באה לחובה בשביל הקרבן[50] - באה בנדר ונדבה[51], שיכול אדם להתנדב המנחה בלבד, בלא הקרבן[52], שנאמר לגבי נסכים: כל האזרח יעשה ככה את אלה[53], ומקרא מיותר הוא, שהרי למעלה מזה כתובים כל דין נסכים[54], אלא שבא ללמד[55], שמתנדבים נסכים[56] - סולת, שמן ויין[57] - בלא קרבן[58]. ועל כך ע"ע מנחת נסכים. ושם, פרטי הדינים, ושיש מהתנאים החולקים וסוברים שאין מתנדבים שמן.

לבונה

מתנדב או נודר אדם לבונה[59], שנאמר: קרבן מנחה[60], קרבן, לרבות דבר הקרב עם המנחה, היינו לבונה[61], שהיחיד יכול לנודבה לקרבן[62], והיא קריבה בפני עצמה על גבי המזבח[63]. ועל כך ע"ע לבונה: כקרבן בפני עצמה. ושם, פרטי הדינים.

עצים

מתנדב או נודר אדם עצים למערכה[64], שנאמר: קרבן מנחה[65], קרבן, מלמד שמתנדבים עצים[66], שהיה לו לכתוב: ונפש כי תקריב מנחה, ומדוע כתב "קרבן" מנחה, אלא לדרוש שמתנדבים עצים[67], וכן הוא אומר: והגורלות הפלנו על קֻרבן העצים[68], ומכאן שעצים נקראו קרבן[69] ומתנדבים אותם[70]. ויש מהראשונים שלמד דין זה מהכתוב: ולקֻרבן העצים[71].

אשם תלוי

אשם-תלוי*, אם מביאים בנדר ונדבה, נחלקו תנאים:

א) לדעת ר' אליעזר - וסתם משנה[72], וכן אמרו לו לבבא בן בוטא[73] - מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה, והוא היה נקרא אשם חסידים[74], שלדעתו אף מה שהתורה חייבתו באשם תלוי הוא כנדבה, שאילו היתה חובה לא היה מתחייב להביא חטאת כשנודע לו אחר כך שחטא בודאי[75]. ובכל יום הוא עומד בספק חטאת ולבו נוקפו שמא חטא, ומצינו שהכשיר הכתוב אשם תלוי ליקרב וליאכל היכן שהוחזק ספק חטא בעדים[76], ואף כאן אנו עדים ("אנן-סהדי*") שבכל יום הוא עומד בספק חטא[77]. אלא שלדעה זו אין להביא אשם תלוי בנדבה למחרת יום הכיפורים, שאינו בבית הספק[78], שבשאר ימות השנה יש לחוש לספק שום חטא או לאו, אבל אחר יום הכיפורים אין לחוש, שהרי כיפר עליו יום הכיפורים[79], וכן בבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מיום שלאחר יום הכיפורים, שלא הניחו לו[80]. והטעם שיכול להתנדב בכל יום, שכן יכול להתנדב בכל עת שיש קצת ספק איסור[81], כגון שעשה בשגגה ספק איסור של תורה שאין חייבים על ודאו קרבן[82], כגון לאו של נבלה*[83], שנאמר באשם תלוי: אשר לא תעשינה ולא ידע ואשֵׁם[84], שאפילו אם אין שגגה אלא בספק איסור-לאו*, דהיינו "לא תעשינה", שאינו מחוייב באשם תלוי, שהרי אין על ודאו חיוב קרבן, מכל מקום בתורת נדבה יכול להביא אשם תלוי[85].

ב) ולדעת חכמים, אין אשם תלוי בא כלל בנדבה[86], שדוקא עֹלה* ושלמים* באים בנדבה[87], שכן עיקר דיניהם נתפרשו בפרשת קרבנות הנדבה[88], אבל חטאת ואשם חובה הם ואינם באים בנדבה[89], שעיקר דיניהם נתפרשו בפרשת קרבנות החובה[90], וכן אשם תלוי עיקר דיניו נתפרשו בפרשת קרבנות החובה[91].

אף להלכה נחלקו ראשונים: א) יש הפוסקים שאשם תלוי אינו בא בנדבה[92], שההלכה כחכמים[93], ואף על פי שהלכה-כסתם-משנה*, כיון שבסדר אחר היא שנויה במחלוקת ויתכן שהיא סתם ואחר כך מחלוקת - שאין הלכה בה כסתם משנה, לסוברים כן[94]. או שאין הכרח לפסוק בה כסתם משנה, ואנו הולכים אחר כללי ההלכה האחרים, לסוברים כן[95] - אנו הולכים אחר הכלל שיחיד ורבים הלכה כרבים[96]. ב) ויש הפוסקים שאשם תלוי בא בנדר ונדבה[97], שההלכה כסתם משנה[98], ועוד, שבבא בן בוטא עשה כך מעשה[99].

אף הפוסקים נחלקו בדבר: יש הפוסקים שאשם תלוי אינו בא בנדר ונדבה[100]. ויש הפוסקים שבא בנדר ונדבה[101]. ויש שנסתפקו בדבר[102].

שאינם באים בנדר ונדבה

מספר דברים המוקרבים על גבי המזבח נמנו ביחוד שאינם באים בנדבה[103]: חטאת* ואשם* - ודאי[104] - אינם באים בנדר ונדבה[105], שכן עיקר דיניהם נתפרשו בפרשת קרבנות החובה[106]. והוא הדין בבכור-בהמה-טהורה* ומעשר-בהמה*[107] וקרבן-פסח*[108], וכן חטאת-העוף*[109].

הנודר והנודב

גר

גר* מביא קרבן בנדר ונדבה[110]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר בפרשת קרבנות נדבה: אדם כי יקריב מכם[111], אדם, לרבות את הגרים[112], שהם כישראל[113], שהרי הם מקבלים ברית כישראל[114], שלא תחשוב שבני ישראל[115] כמשמעו, למעט גרים[116]. ב) נאמר: איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם[117], ישראל, אלו ישראל, גר[118], אלו הגרים, הגר[119], לרבות נשי הגרים[120], שה"א הידיעה שבמילה באה לרבות נשותיהם[121].

לימוד זה נצרך לסוברים - וכן הלכה[122] - שגוי* אינו מביא נדר ונדבה מלבד עולה[123], אבל לסוברים שגוי מביא בנדר ונדבה כל הקרבנות הבאים בנדר ונדבה[124], פשוט שהגר מביא קרבן בנדר ונדבה, שכן לא גרע מגוי[125]. ויש מפרשים שלימוד זה נצרך אף לסוברים שגוי מביא בנדר ונדבה כל הקרבנות הבאים בנדר ונדבה, שכיון שנאמר "מכם", להשים חילוק בישראל, לומר שמהם מקבלים ומהם לא[126], הייתי אומר שהחלק שאינם מקבלים מהם הם הגרים[127].

משומד

משומד* אינו מביא קרבן בנדר ונדבה[128], שנאמר בפרשת קרבנות נדבה: אדם כי יקריב מכם[129], מכם - ולא כולכם[130], להשים חילוק בישראל, לומר שמהם מקבלים ומהם לא[131] - להוציא את המשומדים[132] העוברים על התורה[133], שאינם מקבלי ברית[134], שאין מקבלים נדבתם[135], ש"מכם" משמע ישראלים כמוכם, להוציא משומדים[136], שהרי הפרו ברית, וכן הוא אומר: זבח רשעים תועבה[137].

אישה ועבד כנעני

נשים[138] ועבדים[139] מביאים קרבן בנדר ונדבה[140], שנאמר: איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם[141], בישראל, לרבות נשים ועבדים[142], שהמילה "בישראל" מיותרת, שאם באה לרבות את הגר, פשוט שגר המתגייר בישראל הוא מתגייר, אלא שבא לרבות את אותם הנדבקים בישראל והטפלים אליהם והם נשים ועבדים[143].

גוי

גוי* נודב ונודר להביא קרבן, שנאמר: איש איש מבית ישראל וגו' אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם[144], ואמרו: איש, מה תלמוד איש איש, להביא את הגוים שהם נודרים בנדרים ונדבות כישראל[145]. שמזה שהוסיף לכתוב: מבית ישראל[146], יש לדרוש הכפילות של "איש איש", איש מהעולם ואיש מבית ישראל[147]. ועוד, שנאמר: ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה[148], שבעלי מומים לא יקריבו מהם, אבל תמימים יקריבו[149].

מקבלים מהגוי קרבנות אפילו שהוא עובד עבודה זרה[150], ואין מבדילים בגוים כדרך שמבדילים בישראל שלא לקבל מן המשומדים[151], שכן מיעטנו את המשומד מהמילה "מכם"[152], ויש לדרוש: בכם חילקתי ולא באומות העולם[153], שבישראל כתוב מיעוט "מכם", אבל בכתוב "איש איש", שלמדים משם לגוים שנודרים קרבנות כישראל[154], לא כתוב מיעוט להוציא עובד עבודה זרה[155].

בקרבן בנדר ונדבה שהגוים מביאים, נחלקו תנאים:

א) לדעת ר' יוסי הגלילי - ויש גורסים ר' עקיבא[156]. ולדעת סתם משנה[157] - מביאים כל קרבן, מלבד חטאת* ועֹלה* ושלמים* של נזירות*[158], שנאמר בכתוב ממנו למדנו שהגוי מביא קרבן בנדר ונדבה[159]: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעֹלה[160], ומפורשת שם הקרבת עולה[161]. אין לי אלא עולה, מנין לרבות את השלמים, תלמוד לומר: נדריהם[162]. מנין לרבות את התודה*, תלמוד לומר: נדבותם[163]. מנין לרבות את העופות[164], דהיינו עולת-העוף*[165], שכן חטאת-העוף* אינה באה בנדבה[166], ויש צורך בריבוי מיוחד לעוף, שכן הכתוב עצמו אינו עוסק אלא בבהמות[167], והמנחות[168] , והיין - לנסכים[169] - והלבונה והעצים - שיכול להתנדב ולהביא יין[170] ולבונה[171] ועצים[172] - תלמוד לומר: נדריהם, לכל נדריהם, נדבותם, לכל נדבותם[173], אם כן למה נאמר אשר יקריבו לה' לעולה - שמשמע שאין מביאים אלא עולה[174] - פרט לנזירות[175], שהואיל ואין נזירות חלה עליו[176], אינו יכול להביא קרבן נזיר[177], שעולה סתם יכולים להביא, ולא עולת נזירות, שאם נדר בנזיר*, אין נזירות חלה עליו, לפי שיש בה עולה חטאת ושלמים[178]. ואף על פי שנאמר בסמוך: תמים זכר[179], שזה אינו רק עולה, כיון שמרבים מכתוב זה גם גרים[180] ונשים[181], ומהם בודאי מקבלים כל מיני קרבנות, הוא הדין מגוים[182].

ב) ולדעת ר' עקיבא - ויש גורסים: ר' יוסי הגלילי[183] - אשר יקריבו לה' לעֹלה[184], אין לי אלא עולה בלבד[185], והוא הדין עולת העוף[186], ואף על פי שנאמר שם: לכל נדריהם ולכל נדבותם[187], הכל מוסב על "לעֹלה"[188], דהיינו שאת הכל יקריבו עולה, שכן נאמר בסמוך: תמים זכר[189], שזה אינו רק עולה[190]. ויש שלמדו שאין מקבלים אלא עולות מהכתוב: ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם[191], ואף על פי שמקרא זה בבעלי מומים נאמר, שכן כתוב: מכל אלה[192], הרי ממילא יוצא מזה שרק לחם אלהיכם, שהוא עולה, מקבלים מהם תמימים[193]. בטעם הדבר שאין הגוי מקריב אלא עולה, כתבו ראשונים, שהגוי אינו במדרגה שיתכן שיקריב שלמים - שבשרו, מלבד חזה-ושוק*, נאכל לבעלים[194] - שלא יתכן שיאכלו ה׳ יתעלה והגוי על שולחן אחד[195], ואין ראוי גם כן שיקריב קרבנות באים על חטא, כי אינו מחוייב בהם[196]. ואחרונים כתבו הטעם, שכשמביא גוי קרבן כוונתו שיהיה כולו כליל לה', וקרבן כזה הוא רק עולה[197].

להלכה פסקו ראשונים שאין מקבלים מגוים אלא עולות בלבד[198], ואפילו עולת-העוף*[199], שההלכה כר' עקיבא[200], ואף על פי שמשנה השנויה בסתם, בלי מחלוקת, ונחלקו בדבר תנאים בברייתא הלכה - לסוברים כן[201] - כסתם משנה, כאן ההלכה כר' עקיבא, שכן האמוראים נשאו ונתנו בדעתו[202].

בשותפות

עולת בהמה

שנים מתנדבים או נודרים בשותפות עולת בהמה[203]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה'[204], כל הקדשים באים בשותפות[205], שפתח ביחיד: אשר יקריב[206], וסיים ברבים: אשר יקריבו[207], לומר שכל נדר וכל נדבה מאיזה מין שיהיה או איזה קרבן שיהיה, יקריב אותו יחיד ויקריבו אותו שנים בשותפות[208]. ב) נאמר בעולת הבהמה: תקריבו את קרבנכם[209], מלמד שהיא באה נדבת שנים[210], ששנים מתנדבים עולה בשותפות[211], והוא הדין לרבים, כי כולם יקראו בשם שנים כל עוד שלא יהיו ציבור[212]. דהיינו שכיון שבתחילת הכתוב נאמר: כי יקריב[213], היה לו לומר אף כאן בלשון יחיד: תקריב, ועוד, שכיון שנאמר שם: אדם[214], יש לומר בלשון יחיד: תקריב, וכיון שנאמר בלשון רבים: תקריבו, הרי ששנים מתנדבים בהמה לעולה בשותפות[215], ופירוש הפסוק: אדם כי יקריב[216], והוא יחיד, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן[217], וכן גם כן תקריבו[218], בין רבים[219]. ויש מהראשונים שכתב שדין זה הוא דברי קבלה[220].

עולת העוף

שנים מתנדבים או נודרים בשותפות עולת-העוף*[221], שאפילו פרידה אחת - תור אחד, או בן יונה, כשאינו בא בצמד[222] - של תורים או בני יונה[223] מביאים אותה בשותפות[224]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה'[225], כל הקדשים באים בשותפות[226], שפתח ביחיד: אשר יקריב[227], וסיים ברבים: אשר יקריבו[228], לומר שכל נדר וכל נדבה מאיזה מין שיהיה או איזה קרבן שיהיה, יקריב אותו יחיד ויקריבו אותו שנים בשותפות[229]. ב) נאמר בעולת העוף: ואם מן העוף עֹלה קרבנו לה' והקריב מן התֹּרים או מן בני היונה[230], והקריב, מלמד שהיא באה נדבת שנים[231], שהמילה "והקריב" מיותרת, שיכל לכתוב: ואם מן העוף עולה קרבנו לה' מן התורים או מן בני היונה[232], אלא בא לרבות הקרבה אחת, ש"קרבנו" משמע יחיד, ואחר אמר "והקריב", באופן אחר שהוא בשיתוף[233]. ויש מהראשונים שכתב שדין זה הוא דברי קבלה[234].

שלמים

שנים מתנדבים או נודרים בשותפות שלמים*[235]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה'[236], כל הקדשים באים בשותפות[237], שפתח ביחיד: אשר יקריב[238], וסיים ברבים: אשר יקריבו[239], לומר שכל נדר וכל נדבה מאיזה מין שיהיה או איזה קרבן שיהיה, יקריב אותו יחיד ויקריבו אותו שנים בשותפות[240]. ב) נאמר: ואיש כי יקריב זבח שלמים[241], והמילה "ואיש" מיותרת, שכבר נאמר בתחילת הפרשה: איש איש[242], והיה לו לומר: וכי יקריב, אלא בא לדרוש[243]: ואיש[244], לרבות את השותפים[245], שמיתור הו' אנו למדים לרבות שותפים[246], שהוא כאילו אמר: איש ואיש, ובזה מרבה השותפים שמביאים שלמים[247]. ויש מהראשונים שכתב שדין זה הוא דברי קבלה[248].

כשמביאים שלמים בנדבה בשותפות, אחד מניף לכולם[249], ועל כך ע"ע תנופה.

מנחה

המנחה[250] אינה באה בשותפות[251]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר: ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'[252], ונפש, יחיד משמע ולא שנים[253]. ואף על פי שלמדים - לסוברים כן[254] - ששאר הקדשים באים בשותפות מהכתוב: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה'[255], מכל מקום יש לך להוציא מזה הכלל מי שהוציאו הכתוב בפירוש[256]. ב) נאמר: סֹלת יהיה קרבנו[257], ומקרא מיותר הוא, שלא היה צריך לומר אלא "סולת יהיה" שמובן שחוזר על מנחה הנזכר בתחילת הפסוק: ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'[258], אלא בא לדרוש[259]: קרבנו[260] - של יחיד[261] ולא שותפים[262] - היחיד מביא מנחה נדבה ואין השותפים מביאים מנחה נדבה[263]. ויש מהראשונים שכתב שדין זה הוא דברי קבלה[264].

יין ולבונה ועצים

בתורת כהנים שנינו, שכשם שאין שנים מביאים מנחה נדבה[265], כך אין מביאים לא יין ולא לבונה ולא עצים[266], שכולם נתרבו מהמילה "קרבנו"[267], ממנה למדים - לסוברים כן[268] - שהמנחה אינה באה בשותפות[269]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים, ובדעת ראשונים להלכה, שבאים בשותפות[270].

יורשי מנחה

אף על פי שאין שנים מתנדבים מנחה[271], אם הניח מנחה לשני בניו ומת, הרי אלו מביאים אותה[272], שלענין הקרבה הרי הם קרואים "נפש" - שממילה זו למדים שאין המנחה באה בשותפות, לסוברים כן[273] - כיון שאינם שותפים בה לגמרי[274], או שאינם שותפים כלל במנחה זו, שהרי לא קנו אותה כלל[275].

אחריות

מה בין נדרים לנדבות[276], אחריות*[277]: א) נדר - כשאמר: הרי "עלי"[278] - אם הפריש קרבנו ואבד או נגנב חייב באחריותו[279], שנאמר: ונרצה לו לכפר עליו[280], את ש"עליו" חייב באחריותו[281], כלומר: כשיתכפר בנדרו אז הוא נרצה, אבל קודם כפרה אינו נרצה[282], ובאיזה קרבן אמרתי לך, באותו ש"עליו"[283]. ומנין ש"עליו" קבלת אחריות[284], שכיון שאמר "עלי" דומה כמי שטוען הדבר על כתיפו[285], ואף על פי שהבהמה כעת בבית אוצרו של הקדוש ברוך הוא, לא קיים נדרו, שמכל מקום נדר להביא קרבן ולא הביא[286]. ב) נדבה - כשאמר: הרי "זה"[287] - אם מת או נגנב, אינו חייב באחריותו[288], שכיון שלמדנו מונרצה לו לכפר עליו[289], שאת ש"עליו" חייב באחריותו, הרי שאת שאינו "עליו" אינו חייב באחריותו[290], שכשאומר הרי "זו", בהמה זו שאבדה או נגנבה היא כעת בבית אוצרו של הקדוש ברוך הוא[291].

יש מהראשונים שכתבו טעם נוסף לחילוק בין נדר שחייב באחריותו לנדבה שאינו חייב באחריותה, כי הנדר נדר בא על הרוב כשנודר על צרה שניצל ממנה[292], וראוי שיתחייב בה, אף אם אבדה הבהמה, אבל נדבה היא שנדבה רוחו אותו, ולכן אינו ראוי לחייבו אם אבדה הבהמה[293].

סוף החיוב באחריות

הנודר להביא קרבן, שחייב באחריותו[294], נחלקו תנאים עד היכן חייב באחריות*: לדעת תנא קמא, חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם לבית הבחירה[295], שנאמר: ונדריך תשא ובאת[296]. ולדעת ר' יהודה - חייב בטיפול הבאתם - עד שיביאם עד באר הגולה - בור קבוע של מים שהיה בלשכת הגולה שבעזרה[297] - מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותם[298], שאותה לשכה היתה בקודש וראויה לשחיטת קדשים - אפילו קדשי-קדשים* שאינם נשחטים אלא בצפון[299] - שהרי היא - לסוברים כן[300], וכן הלכה[301] - בצפון[302]. ויש מהראשונים הסוברים שאין מחלוקת בדבר, והכל מודים שחייב באחריות עד שיביאם לבית המקדש, ולא נקט ר' יהודה "באר הגולה" אלא לסימן בלבד, שכיון שהכתוב מדבר בבני "הגולה"[303], נתן להם סימן שחייבים באחריות עד שיבואו לבאר "הגולה"[304]. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם, שסוברים שר' שמעון בברייתא חלוק על הספרי, ולדעתו כל עוד לא הקריב הקרבן חייב באחריות[305], שכן למדנו דין האחריות מהכתוב: ונרצה לו לכפר עליו[306].

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש הסוברים שחייב באחריותו עד שיביא לעזרה[307] וימסור ליד כהן[308], וביארו אחרונים, שאף הקרבן לא הורצה ולא עשה פעולתו הראויה לו לעשות, מכל מקום מידי נדרו נפטר ואין מחוייב להביא ולקיים נדרו, כי בזה שהביא לעזרה נפטר, והוא כאילו לא נדר כלל[309]. ויש מהראשונים הסוברים שחייב באחריותו עד שיקריב כמו שנדר[310], ואפילו הביאו ליד כהן, כל שלא הקריבו כמו שנדר לא יצא ידי חובתו[311].

כשלא עלה לשם חובה

נדר להביא קרבן[312], והיה הקרבן כשר, אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה, כגון ששחטו[313] שלא לשמו - שהוא פגול*, אף לדעת הסוברים שנפטר מאחריות משעת ההבאה לעזרה, אף שלא הוקרב הקרבן[314] - צריך להביא קרבן אחר לצאת ידי נדרו[315].

שור זה עלי

האומר: שור זה עלי עולה, אינו חייב באחריותו[316], אף על פי שאמר "עלי", כיון שאמר "זה"[317], ואם כן יש לפרש[318] שלא אמר "עלי" אלא שעליו להביאו[319], כלומר: לטרוח עד שיוקרב[320].

דמי שור זה

האומר: דמי שור זה עלי עולה, ומת השור, חייב לשלם[321], אף על פי שכשהשור קיים הוא גופו קדוש[322]. אבל האומר: דמי שור זה עולה, אינו חייב באחריותו[323].

אמר: שור זה ודמיו עלי עולה, הוקבע - ואחריותו עליו[324] - ואם נפסל, לא יביא בדמיו אלא שור[325].

כשהתנה שלא להתחייב באחריות

האומר: הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה, אינו חייב באחריותה[326], ואינו נחשב כמתנה-על-מה-שכתוב-בתורה*, שתנאו בטל[327]. ומספר טעמים נאמרו לכך שאינו נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה: א) שכיון שיש נדבה שדינה בכך[328], מן הסתם לדעת כן הוא נודר, שיהא נדרו כנדבה[329]. ב) שכיון שבידו לנדוב קרבן, בידו להתנות שיהיה נדרו לענין אחריות כנדבה[330]. ג) אינו נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה, כיון שהוא לא נתחייב בדבר זה מעולם ומנדבת ליבו אמר כן[331].

שהרי אינה ממצות התורה לנדור, אלא שתלוי ברצונו של אדם, רק לשון "עלי" משמע חיוב אחריות, ואם כן כשאומר מפורש שלא יהא חייב באחריות אינו חייב[332].

כשנפל מום

האומר שור זה עֹלה*, ונפל בו מום, אם יכול להביא בדמיו שנים, נחלקו תנאים: א) לדעת תנא קמא, אם רצה יביא בדמיו שנים[333], ואף על פי שאם נדר להביא גדול והביא קטן לא יצא[334], שכיון שאמר זה אקריב עולה ונסתאב, הלך לו נדרו, שזה אינו ראוי להיקרב, אבל שם שאמר: הרי עלי שור, חייב עד שיביאנו[335], וכן הלכה[336]. ב) ולדעת רבי, הדבר אסור[337], שלדעתו אף כשנדר להביא קטן והביא גדול, לא יצא[338].

האומר שור זה עולה, ונפל בו מום, אם יכול להביא בדמיו איל, נחלקו תנאים: א) לדעת תנא קמא במשנה, אפילו הביא בדמיו איל אחד, יצא[339], וכן האומר: איל זה עולה ונסתאב, אם רצה, יביא בדמיו כבש, כבש זה עולה ונסתאב, אם רצה יביא בדמיו איל[340], אף על פי שדעתו כסוברים - וכן הלכה[341] - שאם נדר להביא קטן והביא גדול יצא[342], שלדעתו אם נסתאב, אף אם נדר גדול יכול להביא קטן[343]. ב) ולדעת תנא קמא בברייתא, לא יביא בדמיו איל - שקטן הוא יותר מידי[344] - אבל מביא בדמיו שני אילים[345], שלדעתו אף על פי שנתסאב, אם נדר גדול לא יביא קטן[346], הלכך אין יכול להביא איל, אבל שני אלים יביא, שאף זה גדול ודומה לשור[347], שבכל מקום שנים חשובים מאחד ואפילו שניהם שוים[348]. ג) ולדעת רבי, הסובר שאף כשנדר להביא קטן והביא גדול, לא יצא[349], האומר שור זה עולה, או איל זה עולה, או כבש זה עולה, אף על פי שנסתאב, אינו מביא בדמיו ממין אחר[350].

להלכה פסקו ראשונים, שהאומר שור זה עולה ונפל בו מום, אפילו הביא בדמיו איל אחד יצא[351], והאומר: איל זה עולה, ונפל בו מום, אם רצה יביא בדמיו כבש[352], וכן אם נדר כבש ונפסל, אם רצה יביא בדמיו איל[353], שכן ההלכה כתנא קמא שבמשנה[354].

האומר: שני שוורים אלו עולה, ונפל בהם מום, נחלקו בהם תנאים: לדעת תנא קמא, אם רצה יביא בדמיהם אחד[355], וכן הלכה[356]. ורבי אוסר[357] לכתחילה, אבל אם הביא יצא, שכיון שאמר "זה" אינו חייב באחריותו[358].

הבאת הנדר

הנודר סתם

הנודר סתם, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא במשנה - ור' אלעזר בן עזריה במשנה[359], ור' שמעון בשם ר' עקיבא בתוספתא[360], כיון שלא פירש[361] - מביא הפחות שקרבנות[362], שהמוציא-מחברו-עליו-הראיה*[363]. ולדעת תנא קמא בתוספתא, מביא את הגדול שבהם[364], שאין זה דרך כבוד להביא לגבוה אלא המעולה שבמין[365]. ויש מפרשים הטעם, משום שסתם נדרים להחמיר[366].

להלכה פסקו ראשונים, שהנודר סתם מביא מן הגדולים שבמין שנדר[367], וכתנא קמא בתוספתא[368], ואף על פי שבמשנה לא נחלקו שהולכים אחר הפחות שבמין, והלכה-כסתם-משנה*, כיון שבתוספתא תנא קמא חלוק על ר' עקיבא, הרי שחכמים חלוקים עליו, וכל מקום שנחלק ר' עקיבא עם חביריו הרבים, הלכה - לסוברים כן[369] - כמותם[370].

החשיבות של הקרבן נקבע לפי שווי הבהמה והעוף[371]. ולכן יש מהראשונים שפירשו שלסוברים שהנודר סתם מביא מן הפחותים במין שנדר[372], לדעת תנא קמא במשנה, הנודר עולה סתם, מביא כבש[373], שכן במקומו היו הקינים יקרים[374], כפי ששנינו: מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינר זהב[375]. ולדעת ר' אלעזר בן עזריה, הנודר עולה סתם, מביא תור או בן יונה[376], שכן במקומו היו הקינים בזול[377].

כיון שבנדרי-הקדש* הלך אחר לשון-בני-אדם*[378], אם אותו המקום רגילים לקרות בסתם לאחד מן המינים, מביא כאנשי המקום[379]. ולכן יש מהראשונים שפירשו שלסוברים שהנודר סתם מביא מן הפחותים במין שנדר[380], לדעת תנא קמא במשנה, הנודר עולה סתם, מביא כבש[381], שבמקומו לא היו קוראים "עולה" סתם אלא לעולת בהמה, ופחותה שבעולת בהמה הוא כבש[382]. ולדעת ר' אלעזר בן עזריה, הנודר עולה סתם, מביא תור או בן יונה[383], שכן במקומו היו קוראים "עולה" סתם גם לעולת העוף[384]. ופסקו, שאף על פי שלהלכה הנודר סתם מביא מן הגדולים במין שנדר[385], אם דרך אנשי המקום לקרות עולה סתם אפילו לעולת העוף, מביא פרידה אחת תור או בן יונה, ואם דרכם שאין קוראים עולה סתם אלא לעולת בקר, יביא שור, וכן כל כיוצא בזה[386], שיכול להביא מאיזה מין שירצה, אפילו שהוא הקטן[387], שאף על פי שמדרך כבוד להביא מהגדול שבמין[388], כאן מזה המין רוצה להביא ולא מאחר[389].

הרי עלי למזבח

האומר: הרי עלי למזבח, יביא קומץ - שהוא השיעור שלא יפחות ממנו הנודב לבונה* למזבח[390] - לבונה[391], שאין לך דבר שקרב כולו למזבח כמות שהוא, אלא לבונה[392], והיכן שאמר הרי עלי למזבח, סתם, משמע דבר שנקטר כולו[393].

עולת העוף

האומר: הרי עלי עולת-העוף*, מביא תור או בן יונה[394], שנאמר בעולת העוף הבאה בנדבה: והקריבו הכהן אל המזבח[395], והקריבו, אפילו פרידה - תור אחד, או בן יונה, כשאינו בא בצמד[396] - אחת[397].

הרי עלי בסלע

אמר: הרי עלי בסלע - כלומר: קרבן הניקח בסלע[398] - למזבח, יביא כבש - לעֹלה*[399] - שאין לך דבר שקרב בסלע למזבח אלא כבש[400], שכיון שנאמר באשם*, המובא מאיל*, שהוא בן שנתיים[401], כסף שקלים[402], דהיינו שתי סלעים[403], אם כן, כבשׂ*, שהוא בן שנה[404], שוויו סלע[405]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים, שהכבש ונסכיו, נתפרש בתורה-שבעל-פה* ששוויים סלע[406], שלדעתם זהו ששנינו שהאומר הרי עלי שור, יביא הוא ונסכיו במנה, עגל, יביא הוא ונסכיו בחמש, איל, יביא הוא ונסכיו בשתים, כבש, יביא הוא ונסכיו בסלע[407]. ויש מהראשונים שפירשו, שהתנא נקט שיעור שהיו עומדים בימיו[408].

בתוספתא שנינו שהאומר סלע זה למזבח, יביא בה עגל[409], ופירשו אחרונים, לדעת הסוברים שהאומר הרי עלי בסלע למזבח דינו בכבש, כיון שהתנא נקט שיעור שהיו עומדים בימיו[410], שבמקומו של התנא של התוספתא, שוויו של עגל היה סלע[411].

האומר: הרי עלי בסלע למזבח, ופירש הקרבן, ושכח מה שפירש, יביא בסלע מכל דבר ודבר שקרב למזבח[412], דהיינו שיביא מכל אחד מהדברים הקרבים למזבח שוה סלע[413], ובלבד שיוכל לקנות דבר שלם בסלע[414], ואף על פי שאם אמר בסתם הרי עלי בסלע למזבח, ולא פירש, מביא כבש[415], שמזה שפירש הקרבן, יש להסתפק אף במינים אחרים[416].

הרי עלי לבונה

האומר: הרי עלי לבונה*, לא יפחות מקומץ*[417], שנאמר: והרים ממנו בקֻמצו מסֹּלת המנחה ומשמנהּ ואת כל הלבֹנה[418], מקיש[419] לבונה להרמה של מנחה, מה הרמה של מנחה קומץ[420], אף לבונה קומץ[421]. או שהדבר נלמד בגזרה-שוה* "אזכרה" "אזכרה"[422], נאמר במנחת נדבה "אזכרה": ונתן עליה לבֹנה, והביאה וגו' וקמץ משם מלֹא קֻמצו וגו' על כל לבֹנָתָהּ והקטיר הכהן את אזכרתהּ[423], ונאמר במנחת מרחשת "אזכרה": והרים הכהן מן המנחה את אזכרתהּ[424], מה מנחה שכתוב בה לבונה, שיעורה בקומץ[425], אף לבונה קומץ, ואפילו מביאה בפני עצמה[426]. על שיעור קומץ זה, שנחלקו בו אמוראים בירושלמי, אם משערים בקומצו של הכהן או בקומץ הבעלים[427], ע"ע קומץ.

במה דברים אמורים, שלא פירוש שיעור הלבונה, אבל אם רצה להביא אפילו קורט של לבונה, מביא[428].

האומר "הרי עלי לבונה", שנינו בתוספתא שמביא דמיה[429], וביארו אחרונים שרשאי להביא דמים, אבל אם רצה להביא לבונה ממש, מביא[430]. וכן כתבו ראשונים, שמי שרצה להתנדב לבונה יכול להביא הדמים וליתנם לשופר - משופרות המקדש, שהיה כתוב עליו: לבונה[431] - והגזברים לוקחים המעות שבשופר וקונים מהם לבונה ומקטירים על גבי המזבח[432].

הרי עלי עצים

האומר: הרי עלי עצים, לא יפחות משני גזירים[433], כאותם המסודרים על המערכה[434], עוביים כמחוקות ואורכם אמה[435].

האומר: הרי עלי עץ, מביא גזר אחד[436], אורכו אמה[437], שזה קרבן בפני עצמו וזה קרבן בפני עצמו[438].

האומר: הרי עלי עצים - אם רצה[439] - מביא דמי שני גזירי עצים[440], ונותן לשופר - משופרות-המקדש*, שהיה כתוב עליו: עצים[441] - וכהנים לוקחים אותו משם ולוקחים בדמים עצים ומקריבים אותם לגבי המזבח[442].

שכח מה פירש

פירש נדרו - באחד מאותם הקריבים כולם למזבח[443] - ושכח מה פירש, יביא מכל דבר שקרב - כולו[444] - למזבח[445], לפיכך מביא עולת בהמה[446] ועולת-העוף* ומנחת-נסכים* ולבונה* ויין בפני עצמו[447], שמלבד היין שמביא עם מנחת נסכים מביא אף יין לבדו, ששמא ליין לבדו נתכוין[448].

שומנה של הבהמה

יש מהראשונים מפרשים, שמי שנדר שור או איל או כבש או עגל וכיוצא בהם לא יביא כחוש ביותר שבאותו המין מפני שדמיו מועטים, ואינו חייב להביא היפה השמן ביותר, שאין שם למעלה ממנו, אלא יביא הבינוני[449], שלדעתם זהו ששנינו שהאומר הרי עלי שור, יביא הוא ונסכיו במנה, עגל, יביא הוא ונסכיו בחמש, איל, יביא הוא ונסכיו בשתים, כבש, יביא הוא ונסכיו בסלע[450], שדמים אלו הם דמי הבינוני שבכל מין[451], שאלו הדמים הם הדמים הבינונים לאלו הדרים באותו זמן באותם ארצות[452]. ואם הביא הכחוש יצא ידי נדרו[453].

אמר סתם ונגנב

אמר: הרי עלי עולה, והפריש שור ונגנב, פוטר עצמו בשה[454], שאף על פי שהנודר חייב באחריותו[455], כיון שלא נדר שור מתחילה לא קבע נדרו בשור, ואם מת או נגנב מוציא עצמו בכבש[456].

כשקבע סכום לנדרו

האומר: הרי עלי שור שוה מנה, יביא שור ששוה מנה באותו מקום חוץ מנסכיו[457], שהרי כך קְבָעוֹ[458]. הביא שנים במנה, לא יצא[459], אפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר[460], שהרי קבע שור אחד במנה[461].

קבע נדרו ושכח מה קבע

הנודר עולה מן הבקר וקבע נדרו ושכח מה קבע - אם שור אם עגל[462] - נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, הסובר שהנודר להביא קטן והביא גדול יצא[463], הרי זה יביא שור[464], שאף על הצד שקבע נדרו בעגל, כשמביא שור יצא[465], וכן הלכה[466]. ולדעת רבי, הסובר שהנודר להביא קטן והביא גדול לא יצא[467], יביא פר ועגל[468].

נדר תודה* או שלמים* וקבע נדרו בבקר, ושכח במי קבעו - שיש להסתפק בזכרים ונקבות[469] - נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, הסובר שהנודר להביא קטן והביא גדול יצא[470], הרי זה יביא פר ופרה[471], וכן הלכה[472]. ולדעת רבי, הסובר שהנודר להביא קטן והביא גדול לא יצא[473], יביא פר ופרה עגל ועגלה[474].

שכח באיזה מין קבע נדרו, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, הסובר שהנודר להביא קטן והביא גדול יצא[475], מביא פר ופרה איל ורחל שעיר ושעירה[476], וכן הלכה[477]. ולדעת רבי, הסובר שהנודר להביא קטן והביא גדול לא יצא[478], יביא פר ופרה עגל ועגלה איל ורחלה שעיר ושעירה גדי וגדייה טלה וטלייה[479].

כשלא הביא כפי נדרו

הנודר גדול והביא קטן - כגון האומר: הרי עלי עֹלה* שור, והביא עגל[480], או האומר: שור גדול עלי, והביא קטן[481] - לא יצא[482], שהרי לא הביא כמו שנדר[483]. נדר קטן והביא גדול - כגון האומר: הרי עלי עולה עגל, והביא שור[484], או האומר: שור קטן עלי, והביא גדול[485] - נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא - וסתם ברייתא[486] - יצא[487], שיש בכלל מרובה מועט[488], וכן הלכה[489]. ולדעת רבי, לא יצא[490].

נדר להביא - שור[491] - שחור, והביא לבן, לבן, והביא שחור, לא יצא[492].

נדר להביא זכר, והביא נקבה, נקבה, והביא זכר, לא יצא[493].

על הנודר להביא עולה מן הכבשים, והביא פלגס*, שנחלקו תנאים אם יצא ידי חובה, ע"ע פלגס. ושם, על הנודר להביא עולה "כבש או איל", שאינו יוצא ידי חובה אם הביא פלגס. על הנודר להביא עולת-העוף*, והביא תחילת הציהוב, ע"ע תורים ובני יונה.

המעות שמביא מהם

מי שנדר נדר לא יביאנו ממעות מעשר-שני*, שהרי נתחייב בקרבן זה, וכל המחוייב בקרבן לא יביא קרבנו אלא מן החולין[494], ועל כך ע"ע דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין[495].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 19 ואילך.
  2. ↑ עי' ויקרא כב כא: לפלא נדר או לנדבה, וכג לח: ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם; עי' קינים פ"א מ"א; עי' ספרי נשא פיס' לד; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד הי"ד.
  3. ↑ עי' ציון 19 ואילך.
  4. ↑ עי' משנה ורמב"ם שבציון הבא ואילך.
  5. ↑ עי' קינים שם; עי' רמב"ם שם.
  6. ↑ רמב"ם שם.
  7. ↑ רש"י מגילה ח א ד"ה נדר ונדבה; עי' רש"י חולין קלט א ד"ה הא דאמר.
  8. ↑ עי' ציון 19 ואילך.
  9. ↑ עי' משנה ורמב"ם שבציון הבא ואילך; עי' רמב"ם שם ה"ה.
  10. ↑ רמב"ם שם ה"ד.
  11. ↑ עי' קינים שם; עי' רמב"ם שם.
  12. ↑ רמב"ם שם.
  13. ↑ ציון 276 ואילך.
  14. ↑ עי' רמב"ן ויקרא כב יח.
  15. ↑ בראשית כח כ.
  16. ↑ במדבר כא ב.
  17. ↑ יונה א טז. רמב"ן ויקרא שם.
  18. ↑ עי' רמב"ן שם.
  19. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  20. ↑ עי' כריתות כה א; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א.
  21. ↑ ויקרא א ב-ג. עי' תו"כ שבציון הבא ואילך; עי' ערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' פט ס"א.
  22. ↑ ויקרא א ב.
  23. ↑ עי' רש"י שם.
  24. ↑ תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פר' ב.
  25. ↑ רש"י שם.
  26. ↑ עי' ויקרא א ג-יז. עי' רב אשי בכריתות כה א.
  27. ↑ עי' כריתות כה א; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א.
  28. ↑ ויקרא א ב.
  29. ↑ שם.
  30. ↑ עי' רש"י שם.
  31. ↑ תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פר' ב.
  32. ↑ רש"י שם.
  33. ↑ ויקרא ג א. עי' ערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' פט ס"א.
  34. ↑ עי' ויקרא ג א-יז. עי' רב אשי בכריתות כה א.
  35. ↑ ויקרא ז יא-יב.
  36. ↑ שם טז.
  37. ↑ ע"ע אכילת קדשים ציון 104 ואילך וע' שלמים.
  38. ↑ שם.
  39. ↑ ע"ע אכילת קדשים ציון 117 ואילך וע' תודה. ערה"ש שם.
  40. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א.
  41. ↑ ויקרא ז יא-יב.
  42. ↑ ויקרא ג א.
  43. ↑ עי' ערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' פט ס"ב.
  44. ↑ ע"ע בכור בהמה טהורה.
  45. ↑ דברים טו יט.
  46. ↑ עי' ערה"ש שם.
  47. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פי"ב ה"ד.
  48. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' ערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' פט ס"ה.
  49. ↑ עי' רמב"ם שם פי"ד ה"א
  50. ↑ ע"ע מנחות. ערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' פט ס"ה.
  51. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א.
  52. ↑ ערה"ש שם.
  53. ↑ במדבר טו יג.
  54. ↑ עי' במדבר שם ח-יד. רש"י מנחות קד א ד"ה אזרח.
  55. ↑ עי' ברייתא שם.
  56. ↑ ברייתא שם.
  57. ↑ עי' במדבר שם ט-י. ערה"ש שם. וע"ע מנחות.
  58. ↑ רש"י שם. והלימוד כעי"ז בקצור אף בברייתא שם עג ב.
  59. ↑ עי' משנה מנחות קו ב; עי' תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פר' ח; עי' תו"כ וברייתא שבציון 173; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א ופט"ז הי"ג.
  60. ↑ ויקרא ב א.
  61. ↑ ע"ע לבונה ציון 42.
  62. ↑ תו"כ שם, וראב"ד ורבינו הלל ור"ש שם.
  63. ↑ עי' משנה שם וברייתא שם כ א וגמ' שם יא ב וקו ב; עי' תו"כ שם; רמב"ם פי"ד שם; סמ"ג עשין קפו.
  64. ↑ עי' שקלים פ"ו מ"ו ומשנה מנחות קו ב; עי' תוספ' שקלים פ"ג; עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א וכהמ"ק פ"ו ה"ט.
  65. ↑ ויקרא ב א. רש"י מנחות שם ד"ה קרבן ופסקי רי"ד שם, בפי' הברייתא שבציון הבא.
  66. ↑ ברייתא שם.
  67. ↑ פסקי רי"ד שם.
  68. ↑ נחמיה י לה. ברייתא שם.
  69. ↑ עי' רש"י שם ד"ה וכן הוא אומר.
  70. ↑ עי' פסקי רי"ד שם.
  71. ↑ נחמיה יג לא. רמב"ם מעה"ק שם, ועי' אבהא"ז שם.
  72. ↑ משנה חולין מא א, לפי ר' יוחנן בגמ' שם.
  73. ↑ משנה כריתות כה א, לפי' גמ' שם ב.
  74. ↑ משנה שם א.
  75. ↑ ע"ע אשם תלוי ציון 43 ואילך. עי' גמ' שם, בד' ר"א.
  76. ↑ ע"ע אשם תלוי ציון 121 ואילך.
  77. ↑ רש"י חולין שם ד"ה בכל יום.
  78. ↑ עי' "אומרים לי" לבבא בן בוטא במשנה כריתות שם.
  79. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 1290 ואילך. עי' רש"י שם ד"ה עד שתכנס.
  80. ↑ עי' משנה שם.
  81. ↑ עי' תני ר' חייא קמיה דרבא בגמ' שם א-ב, ועי' גמ' שם ב, דהיינו כר' אליעזר וכ"אמרו לו".
  82. ↑ עי' רש"י שם ב ד"ה מאי טעמא.
  83. ↑ עי' תני ר' חייא קמיה דרבא בגמ' שם א-ב; רש"י ב שם.
  84. ↑ ויקרא ה יז. עי' רבא (בגמ' שם ב, לגירסתנו. לגי' שטמ"ק שם אות ג: רבה) בגמ' שם, לדעה זו.
  85. ↑ עי' תוס' שם ד"ה אשם.
  86. ↑ עי' משנה כריתות כה א.
  87. ↑ עי' ציונים 20 ואילך, 27 ואילך. עי' גמ' שם, בד' חכמים.
  88. ↑ עי' ויקרא א ג-יז ושם ג א-יז. עי' רב אשי בגמ' שם.
  89. ↑ עי' ציון 105. עי' גמ' שם, בד' חכמים.
  90. ↑ עי' ויקרא ד כז-לה ושם ה א-טז וכ-כו. כ"מ מרב אשי בגמ' שם.
  91. ↑ עי' ויקרא ה יז -יט. עי' רב אשי בגמ' שם, בד' חכמים.
  92. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ב הי"ח, לפי ב"י יו"ד סי' ה וד"ח לרא"ש חולין פ"ב סי' יד ס"ק נב; רמב"ם שגגות פ"ח ה"א, לפי עין משפט כריתות כה א אות ד; כ"מ מרמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ג, ששינה מהמשנה שבציון 104; מאירי חולין מא ב.
  93. ↑ פהמ"ש לרמב"ם כריתות שם; רע"ב שם פ"ו מ"ג; ב"י יו"ד סי' ה, בד' רמב"ם שחיטה שבציון הקודם.
  94. ↑ ע"ע הלכה כסתם משנה ציון 58 ואילך.
  95. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 70 ואילך.
  96. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך. עי' ב"י שם, בד' רמב"ם שחיטה שבציון 92; עי' ד"ח שם, בשם ב"י.
  97. ↑ רא"ש חולין שם, לפי ד"ח שם; טור או"ח סי' א, שכ' שאומרים יה"ר אחר פ' אשם והוסיף שאחר פ' חטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה בנדבה, לפי ב"י שם וש"ך יו"ד שם סק"ז, וטור יו"ד שם, לפי ב"י שם, ועי' תב"ש לשו"ע יו"ד שם סק"ח, שפי' בע"א, שהטור נסתפק בדבר.
  98. ↑ עי' ב"י שם, בד' טור יו"ד שם; עי' ד"ח שם, בד' רא"ש שם.
  99. ↑ ע"ע הלכה: על פי מעשה ציון 427 ואילך. עי' ב"י או"ח שם, בד' טור שם.
  100. ↑ שו"ע או"ח א ז, לפי ש"ך יו"ד סי' ה סק"ז, ושו"ע יו"ד ה א, לפי בהגר"א שם סק"א.
  101. ↑ רמ"א בשו"ע שם, בשם יש פוסלין.
  102. ↑ רמ"א שם בסו"ד: ויש להחמיר, ורמ"א בשו"ע או"ח שם, לפי ש"ך יו"ד שם.
  103. ↑ עי' ציון הבא.
  104. ↑ משנה חולין מא ב, ועי' ציון 74 ואילך.
  105. ↑ עי' ספרי נשא פיס' לד; עי' משנה שם; עי' כריתות כה א; רמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ג; עי' שטמ"ק תמורה שם, בשם תוס' אחרות.
  106. ↑ עי' ויקרא ד כז-לה ושם ה א-טז וכ-כו. כ"מ מרב אשי בכריתות כה א.
  107. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ג; עי' שטמ"ק תמורה כא ב אות כו, בשם תוס' אחרות.
  108. ↑ רמב"ם שם: ופסח.
  109. ↑ עי' רש"י כת"י מנחות עג ב ד"ה העופות; עי' לקוטי הלכות שם (ל ב) זבח תודה ד"ה מנין.
  110. ↑ עי' תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פר' ב ואמור פר' ז; עי' ברייתא בירו' שקלים פ"א ה"ד; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ב.
  111. ↑ ויקרא א ב. עי' תו"כ וברייתא שבציון הבא.
  112. ↑ תו"כ ויקרא שם; ברייתא בירו' שם.
  113. ↑ רבינו מיוחס שם.
  114. ↑ חזקוני שם: שהם.
  115. ↑ ויקרא שם.
  116. ↑ מזרחי שם.
  117. ↑ ויקרא כב יח. עי' תו"כ שבציון הבא.
  118. ↑ עי' ויקרא שם.
  119. ↑ ויקרא שם.
  120. ↑ תו"כ אמור שם.
  121. ↑ עי' קרבן אהרן שם. וע"ע ה (ב) ציון 81 ואילך.
  122. ↑ עי' ציון 198 ואילך.
  123. ↑ עי' ציון 158 ואילך.
  124. ↑ עי' ציון 184 ואילך.
  125. ↑ עי' צ"ק מנחות עג ב.
  126. ↑ עי' ציון 129 ואילך.
  127. ↑ עי' קרבן אהרן לתו"כ אמור פר' ז.
  128. ↑ עי' ויקרא דבורא דנדבה פר' ב; עי' ברייתא חולין ה א; עי' ברייתא בירו' שקלים פ"א ה"ד.
  129. ↑ ויקרא א ב. עי' תו"כ וברייתא שבציון 132.
  130. ↑ רבינו מיוחס שם.
  131. ↑ קרבן אהרן שם.
  132. ↑ תו"כ שם; ברייתא שם, לגי' כל כ"י וד' ונציה: המשומד (ובדפוסים המצויים נשתנה מחמת הצנזורה); ירו' שם, לגי' כי"ל וד' ונציה (ובדפוסים המצויים נשתנה מחמת הצנזורה); רבינו מיוחס שם.
  133. ↑ רבינו מיוחס שם: בתורה. וע"ע משומד.
  134. ↑ עי' תו"כ שם; עי' חזקוני שם.
  135. ↑ עי' רש"י שם ד"ה להוציא.
  136. ↑ עי' מזרחי שם.
  137. ↑ משלי כא כז. תו"כ שם.
  138. ↑ ע"ע אשה.
  139. ↑ ע"ע עבד כנעני.
  140. ↑ עי' תו"כ אמור פר' ז; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ב.
  141. ↑ ויקרא כב יח. עי' תו"כ שבציון הבא.
  142. ↑ תו"כ שם.
  143. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  144. ↑ ויקרא כב יח.
  145. ↑ תו"כ אמור פר' ז; ברייתא חולין יג ב ונזיר סב א ומנחות עג ב ותמורה ב ב. והיינו כסוברים שלא דברה-תורה-כלשון-בני-אדם (ע"ע ציון 1 ואילך, ושם, ציון 3 ואילך, שי"ח. וע"ע הנ"ל ציון 30 ואילך).
  146. ↑ ויקרא שם.
  147. ↑ עי' תורה תמימה שם אות קה: ויתכן
  148. ↑ ויקרא שם כה. עי' רש"י שם; עי' ריב"א שם, בשמו; רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ב; עי' תוס' מנחות שם ד"ה איש; עי' חזקוני שם יח.
  149. ↑ עי' רש"י שם כה; עי' ריב"א שם, בשמו; עי' תוס' שם; עי' חזקוני שם יח. ועי' תוס' שם וחזקוני שם וריב"א שם כה, הטעם שצריכים ב' לימודים.
  150. ↑ עי' ברייתא חולין ה א; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ב.
  151. ↑ עי' ציון 128 ואילך. עי' ברייתא שם.
  152. ↑ ויקרא א ב. עי' ציון 129 ואילך.
  153. ↑ עי' ברייתא שם.
  154. ↑ עי' ציון 144 ואילך.
  155. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בכם מכם.
  156. ↑ תו"כ אמור פר' ז; מדה"ג שם כב יח.
  157. ↑ עי' סתם משנה מנחות עב ב, לפי ר' יוחנן בגמ' שם עג ב.
  158. ↑ עי' ריה"ג שבציון הבא ואילך. וע"ע איל נזיר וע' חטאת נזיר וע' עולת נזיר.
  159. ↑ עי' ציון 144 ואילך.
  160. ↑ ויקרא כב יח.
  161. ↑ עי' ר"ע בתו"כ שם; עי' ריה"ג בברייתא שם.
  162. ↑ ויקרא שם. ר"ע בתו"כ שם; ריה"ג בברייתא שם.
  163. ↑ עי' ר"ע בתו"כ שם; עי' ריה"ג בברייתא שם.
  164. ↑ ר"ע בתו"כ שם; ריה"ג בברייתא שם.
  165. ↑ רש"י כת"י שם ד"ה העופות; לקוטי הלכות שם (ל ב) זבח תודה ד"ה מנין.
  166. ↑ עי' ציון 109.
  167. ↑ עי' לקוטי הלכות שם.
  168. ↑ ר"ע בתו"כ שם; ריה"ג בברייתא שם, לגי' ילק"ש אמור רמז תרלט, ובברייתא שם, לגירסתנו, ליתא.
  169. ↑ רש"י כת"י שם ד"ה והיין.
  170. ↑ עי' ציון 51 ואילך.
  171. ↑ עי' ציון 59 ואילך. רש"י שם ד"ה והיין והלבונה.
  172. ↑ עי' ציון 64 ואילך. עי' רש"י שבציון הקודם.
  173. ↑ ר"ע בתו"כ שם; ריה"ג בברייתא שם.
  174. ↑ רש"י שם ד"ה מה ת"ל לעולה.
  175. ↑ ר"ע בתו"כ שם; ריה"ג בברייתא שם.
  176. ↑ ע"ע גוי ציון 401 ואילך וע' נזירות.
  177. ↑ עי' רש"י כת"י שם ד"ה פרט לנזירות.
  178. ↑ עי' רבינו גרשום שם; רש"י שם ד"ה פרט לנזירות.
  179. ↑ ויקרא שם יט.
  180. ↑ עי' ציון 117 ואילך.
  181. ↑ עי' ציון 141 ואילך.
  182. ↑ עי' תורה תמימה שם כב אות קה.
  183. ↑ תו"כ אמור פר' ז ומדה"ג שם כב יח, עיי"ש הל'.
  184. ↑ ויקרא שם.
  185. ↑ ר"ע בברייתא מנחות עג ב.
  186. ↑ עי' בית ישחק מעה"ק פ"ג ה"ב, בד' ר"ע שבציון 184 ואילך, ע"פ זבחים פג ב. ועי' כס"מ שם ולקוטי הלכות שם (ל ב) זבח תודה סוד"ה מנין.
  187. ↑ ויקרא שם.
  188. ↑ שם.
  189. ↑ ויקרא שם יט.
  190. ↑ עי' תורה תמימה שם כב אות קה.
  191. ↑ ויקרא כב כה. עי' רמב"ם שם; עי' רלב"ג שם.
  192. ↑ ויקרא שם.
  193. ↑ עי' אבהא"ז שם.
  194. ↑ ע"ע אכילת קדשים ציון 24א ואילך וע' קדשים קלים וע' שלמים.
  195. ↑ עי' רלב"ג
  196. ↑ רלב"ג שם.
  197. ↑ ע"ע. תורה תמימה שם יח כב אות קה.
  198. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ב; עי' רלב"ג ויקרא יח כה; עי' מדה"ג שבציון 200.
  199. ↑ רמב"ם שם.
  200. ↑ עי' כס"מ שם; לקוטי הלכות מנחות עג ב (לא א) בגוף הס'. וע"ע הלכה: כר' עקיבא מחברו ציון 596 ואילך. ועי' מדה"ג פ' אמור כב יח, שהביא הדעה הב' שבציון 184 ואילך, בשם ריה"ג (לגירסתו שבציון 183), וכ': והלכתא כותיה.
  201. ↑ ע"ע הלכה כסתם משנה ציון 83 ואילך. ושם ציון 85, שי"ח.
  202. ↑ עי' גמ' שם. עי' לקוטי הלכות שם (ל ב - לא א) בגוף הס'. וע"ע הלכה: מתוך סוגיות התלמוד ציון 139 ואילך.
  203. ↑ ע"ע עֹלה. עי' משנה מנחות קד ב; עי' תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פ"ג ופ"י; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"א ופי"ד ה"ב.
  204. ↑ ויקרא כב יח.
  205. ↑ רבי בתו"כ שם פ"ח; רבי בברייתא מנחות קד ב: הכל; עי' קרי"ס פי"ד שם, וסותר לקרי"ס שבציון 211, ועמד ע"ז בדובב מישרים שם, וצ"ב.
  206. ↑ ויקרא שם.
  207. ↑ שם.
  208. ↑ קרבן אהרן לתו"כ שם.
  209. ↑ ויקרא א ב.
  210. ↑ תו"כ פ"ג שם. ועי' תו"כ שם, שנצרך כתוב ללמדנו ד"ז, ולא ניתן ללמוד דינו מעולת העוף הבאה בשותפות (עי' ציון 221 ואילך), שכן ניתן ללמוד דינו ממנחה שאינה באה בשותפות (עי' ציון 250 ואילך). ועי' סמ"ג עשין קפג.
  211. ↑ רש"י שם; קרי"ס פ"ג שם, וסותר לקרי"ס שבציון 205, ועמד ע"ז בדובב מישרים פי"ד שם, וצ"ב.
  212. ↑ קרבן אהרן שם.
  213. ↑ ויקרא שם.
  214. ↑ ויקרא שם.
  215. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  216. ↑ ויקרא שם.
  217. ↑ ויקרא שם.
  218. ↑ ויקרא שם.
  219. ↑ קרבן אהרן שם.
  220. ↑ רמב"ם פי"ד שם, ועי' ציוני מהר"נ שם וערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' סז ס"ב.
  221. ↑ עי' משנה מנחות קד ב; עי' תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פ"י; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"א.
  222. ↑ עי' משנה מנחות קד ב וקינים פ"ג מ"ו; עי' תוספ' שקלים פ"ג; עי' תו"כ שם ופר' ז; עי' ברייתא זבחים סה א וסז ב; עי' ברייתא כריתות ח ב; עי' יומא מא ב, ורש"י ד"ה כגון שלקח ורבינו אליקים שם; עי' רש"י שם נה ב ד"ה ונברור וב"מ פד ב ד"ה פרידה; עי' קן מפורשת, במבוא.
  223. ↑ ע"ע תורים ובני יונה.
  224. ↑ עי' משנה שם; עי' תו"כ פ"י שם; רמב"ם פי"ד שם.
  225. ↑ ויקרא כב יח.
  226. ↑ רבי בתו"כ שם פ"ח; רבי בברייתא מנחות קד ב: הכל; עי' קרי"ס שם, וסותר לקרי"ס שבציון 231, ועמד ע"ז בדובב מישרים שם, וצ"ב.
  227. ↑ ויקרא שם.
  228. ↑ שם.
  229. ↑ קרבן אהרן לתו"כ שם.
  230. ↑ ויקרא א יד. עי' תו"כ שבציון הבא.
  231. ↑ ת"ק בתו"כ שם; עי' חזקוני שם; עי' קרי"ס פ"ג שם, וסותר לקרי"ס שבציון 226, ועמד ע"ז בדובב מישרים שם פי"ד, וצ"ב.
  232. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  233. ↑ קרבן אהרן שם.
  234. ↑ רמב"ם פי"ד שם, ועי' ציוני מהר"נ שם וערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' סז ס"ב.
  235. ↑ עי' משנה מנחות קד ב; עי' תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פ"י ואמור פר' ז; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"א; רמב"ם שם פי"ד ה"ב.
  236. ↑ ויקרא כב יח.
  237. ↑ רבי בתו"כ ויקרא שם פ"ח; רבי בברייתא מנחות קד ב: הכל; עי' קרי"ס שם פי"ד, וסותר לקרי"ס שבציון 245, ועמד ע"ז בדובב מישרים שם, וצ"ב.
  238. ↑ ויקרא שם.
  239. ↑ שם.
  240. ↑ קרבן אהרן לתו"כ שם.
  241. ↑ ויקרא שם כא.
  242. ↑ שם יח.
  243. ↑ עי' קרבן אהרן לתו"כ אמור שם.
  244. ↑ ויקרא שם כא.
  245. ↑ תו"כ שם, לגי' קרבן אהרן שם (וכ"מ מקרי"ס דלהלן), ועי' להלן, שי"ג בע"א; קרי"ס שם פ"ג, וסותר לקרי"ס שבציון 237, ועמד ע"ז בדובב מישרים פי"ד שם, וצ"ב. ועי' תו"כ שם, לגירסתנו שהלימוד הוא מ"איש".
  246. ↑ עי' קרבן אהרן שם. וע"ע ו (ב) ציון 122 ואילך.
  247. ↑ קרבן אהרן שם. ועי' תו"כ שם, לגי' קרבן אהרן שם, שמ"איש" (ולגירסתנו מה-ו' שב"ואיש") אנו למדים שהיחיד מביא שלמי נדבה ואין הציבור מביאים שלמי נדבה, ועל כך ע"ע קיץ המזבח.
  248. ↑ רמב"ם פי"ד שם, ועי' ציוני מהר"נ שם.
  249. ↑ עי' משנה מנחות צג ב, ורש"י כת"י ד"ה שאחד מניף; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ט הט"ו; עי' סמ"ג עשין קפג.
  250. ↑ ע"ע מנחות.
  251. ↑ עי' משנה מנחות קד ב; עי' תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פ"ח ופ"י; עי' ר' יוחנן בזבחים ה ב; רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"ב.
  252. ↑ ויקרא ב א.
  253. ↑ רבי בברייתא מנחות קד ב, וגמ' לעיל שם, במסקנה, וזבחים ה ב, לפי א' מגדולי הראשונים (נד' בשיטת הקדמונים) שם ולח"מ מעה"ק שם ה"ג וקרבן אהרן לתו"כ שם פ"י (וכ"מ מתוס' מנחות שם ד"ה מה), ועי' ציון 263, שי"מ בע"א, ועי' תורה תמימה שם אות ב, שפי' בע"א הדיוק מל' נפש.
  254. ↑ עי' ציונים 204 ואילך, 225 ואילך, 236 ואילך.
  255. ↑ ויקרא כב יח.
  256. ↑ עי' קרבן אהרן לתו"כ פ"ח שם. ועי' סמ"ג עשין קפו ודובב מישרים מעה"ק שם ה"ב.
  257. ↑ ויקרא ב א.
  258. ↑ שם.
  259. ↑ עי' קרבן אהרן לתו"כ שם פ"י.
  260. ↑ ויקרא שם.
  261. ↑ קרבן אהרן שם.
  262. ↑ קרי"ס שם.
  263. ↑ תו"כ שם: אין; עי' רבי בברייתא שם, וגמ' לעיל שם, במסקנה, וזבחים שם, לפי תוס' שם ד"ה נפש, כדי שלא יסתור לתו"כ דלעיל, ש"נפש" הנזכר בברייתא ובגמ' נקט משום שהוא רישא דקרא, ועי' ציון 253, שי"מ בע"א. ועי' תו"כ שם, בטעם שאין למדים להיפך, שבא בשותפות, כפי הדין בעולת הבהמה (עי' ציון 203 ואילך) ועולת העוף (עי' ציון 221 ואילך).
  264. ↑ רמב"ם פי"ד שם, ועי' ציוני מהר"נ שם וערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' סז ס"ב.
  265. ↑ עי' ציון 250 ואילך.
  266. ↑ תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פ"י, כהמשך לדרשה שבציון 257 ואילך.
  267. ↑ ויקרא ב א.
  268. ↑ עי' ציון 257 ואילך.
  269. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  270. ↑ מלבי"ם פ' ויקרא סי' צז וערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' סז ס"ד, בד' רבי שבציון 252 ואילך והרמב"ם שהשמיט.
  271. ↑ עי' ציון 250 ואילך.
  272. ↑ עי' ר' יוחנן בזבחים ה ב; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"ג.
  273. ↑ עי' ציון 252 ואילך.
  274. ↑ לח"מ שם, בד' רמב"ם שם, בפי' גמ' שם ו א, במסקנה.
  275. ↑ עי' לח"מ שם, בד' רש"י שם ד"ה שאני התם.
  276. ↑ קינים פ"א מ"א; רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"ה.
  277. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  278. ↑ עי' ציון 3 ואילך.
  279. ↑ עי' קינים שם; עי' רמב"ם שם.
  280. ↑ ויקרא א ד.
  281. ↑ ר' שמעון בברייתא מגילה ח א.
  282. ↑ עי' רש"י שם ד"ה את שעליו.
  283. ↑ רש"י שם.
  284. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה מאי משמע.
  285. ↑ עי' ר' יצחק בר אבדימי בגמ' שם.
  286. ↑ כ"מ מרש"י חולין קלט א ד"ה הא דאמר.
  287. ↑ עי' ציון 8 ואילך.
  288. ↑ עי' קינים שם; עי' רמב"ם שם.
  289. ↑ ויקרא שם.
  290. ↑ עי' ר' שמעון בברייתא מגילה שם.
  291. ↑ כ"מ מרש"י חולין שם.
  292. ↑ עי' ציון 14 ואילך.
  293. ↑ עי' רמב"ן ויקרא כב יח.
  294. ↑ עי' ציון 279 ואילך.
  295. ↑ ספרי ראה פיס' עז, לגירסתנו; ילק"ש ראה רמז תתפד; מדה"ג פ' ראה יב כו, בסתם. ועי' ענף הלל לרבינו הלל לספרי שם, שבספרי כ"י רומי וכ"י לונדון: הבירה, ועי' ענף הלל שם, שכ' שכ"ג רבינו הלל שם.
  296. ↑ דברים יב כו. עי' ת"ק בספרי וילק"ש שם; עי' מדה"ג שם. ועי' מלבי"ם פ' ראה סי' מה, שת"ק הוא ר"ש (ועי' סנהדרין פו א), לשיטתו שבמשנה מעילה יט א, ועי' יצחק ירנן שבציון 305, שפי' בע"א.
  297. ↑ ע"ע בור הגולה ציון 1 ואילך. עי' רבינו הלל שם.
  298. ↑ ספרי שם; ילק"ש שם. ועי' סד"ר שם, שתמה מה ענין בור הגולה לקרבן, עיי"ש מש"כ ליישב. ועי' מלבי"ם שם, ע"פ משנה שם, שלד' ר' יהודה האחריות היא עד זריקת הדם, ולכן אמר עד באר הגולה שהיא אצל מקום השחיטה, ועי' הר המוריה מעה"ק פי"ד ה"ה, שפי' בע"א.
  299. ↑ ע"ע קדשי קדשים וע' שחיטה (ב).
  300. ↑ ע"ע לשכות ציון 349. ושם ציון 351, שי"ח.
  301. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 350.
  302. ↑ ראב"ד לספרי שם, בפי' הא', ועי' ציון הבא ואילך, שי"מ בע"א.
  303. ↑ עי' ספרי שם: במה הכתוב מדבר אם בקדשי הארץ כבר אמור הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.
  304. ↑ עי' ראב"ד לספרי שם, בפי' הב', ועי' ציון 302, שי"מ בע"א.
  305. ↑ עי' יצחק ירנן, בד' ר"ש בברייתא שבציון 280 ואילך ובד' רמב"ם שבציון 310.
  306. ↑ ויקרא א ד. עי' ר"ש בברייתא שבציון 280 ואילך.
  307. ↑ עי' רש"י חולין קלט א ד"ה דמיתסר הקרבה. ולכאו' ס"ל כת"ק שבציון 295.
  308. ↑ עי' תוס' חולין כב ב ד"ה והביא, בתי' הב'.
  309. ↑ הר המוריה מעה"ק פי"ד ה"ה.
  310. ↑ רמב"ם שם. ועי' או"ש שם שבמילה "שנדר" כוונתו לדין שבציון 454 ואילך.
  311. ↑ מל"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הקודם. ועי' יצחק ירנן שבציון 305, שהרמב"ם פוסק כר"ש בברייתא, ועי' מלבי"ם שבציון 298, ולכאו' לדעתו פסק הרמב"ם כר' יהודה בספרי שבציון הנ"ל.
  312. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  313. ↑ ע"ע שחיטה (ב).
  314. ↑ עי' ציונים 295 ואילך 307 ואילך. עי' רש"י שבציונים 307, 315.
  315. ↑ עי' רש"י זבחים ב א ד"ה אלא, בפי' משנה שם.
  316. ↑ משנה ערכין כ ב, לפי ר' חייא בר רב בגמ' שם. הרמב"ם השמיט, ועי' מער"ק מעה"ק פי"ד ה"ו, שעמד ע"ז וכ' שאולי לא הזכירו מפני שפשוט הוא ע"פ ל' הדין שבציון 321, וסיים: ודוחק, ועי' הר המוריה שם וערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' פט סי"ג וסי"ד.
  317. ↑ ערה"ש שם סי"ג.
  318. ↑ עי' ערה"ש שם.
  319. ↑ עי' ר' חייא בר רב בגמ' שם. ועי' מנחות קח ב.
  320. ↑ תוס' ערכין שם ד"ה אמר: שיתקרב.
  321. ↑ משנה ערכין כ ב; רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"ו.
  322. ↑ עי' תוס' שם ד"ה והא, בשם ר"י. ועי' תוס' שם ד"ה אמר, בשם ר"י, וערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' פט סי"ד.
  323. ↑ עי' תוס' שם ד"ה אמר.
  324. ↑ רש"י מנחות קח ב ד"ה הוקבע.
  325. ↑ עי' רב מנשיא בר זביד אמר רב בגמ' שם; רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ז.
  326. ↑ עי' רבא בר"ה ו א; עי' רב המנונא במנחות קט א; רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"ו: אמר.
  327. ↑ ע"ע מתנה על מה שכתוב בתורה. עי' תוס' ר"ה שם ד"ה על; עי' תוס' רא"ש שם.
  328. ↑ עי' ציון 288 ואילך.
  329. ↑ תוס' רא"ש שם.
  330. ↑ עי' שו"ת הלק"ט ח"ב סי' רמג, בד' תוס' שבציון 327, ועי' ציונים 331, 332, שי"מ בע"א.
  331. ↑ מער"ק שם; עי' ערה"ש שבציון הבא. ועי' מער"ק שם, שכ' שיתכן שלכך כיוונו התוס' שבציון 327, ועי' ציונים 330, 332, שי"מ בע"א.
  332. ↑ ערה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' פט סט"ו, בד' תוס' שבציון הנ"ל, ועי' ציונים 330, 331, שי"מ בע"א.
  333. ↑ עי' משנה מנחות קח א.
  334. ↑ עי' ציון 482. עי' רש"י שם ד"ה אם רצה.
  335. ↑ רש"י שם ב ד"ה זה ונסתאב, בפי' גמ' שם.
  336. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ו.
  337. ↑ רבי במשנה שם א, לפי גמ' שם ב.
  338. ↑ עי' ציון 490. עי' גמ' שם.
  339. ↑ משנה מנחות קח א, לפי גמ' שם ב, במסקנה, וכס"מ מעה"ק פט"ז ה"ו.
  340. ↑ ת"ק במשנה שם.
  341. ↑ עי' ציון 489.
  342. ↑ עי' ציון 487 ואילך. עי' מנחות קח ב, במסקנה: תרי תנאי ואליבא דרבנן, ורש"י ד"ה ממינא למינא מאי וד"ה תרי תנאי.
  343. ↑ עי' ראשונים שבציון 346.
  344. ↑ רש"י שם ד"ה לא יביא.
  345. ↑ ברייתא שם.
  346. ↑ רבינו גרשום שם א ד"ה תרי תנאי; עי' רש"י שם ב ד"ה תרי תנאי.
  347. ↑ רבינו גרשום שם א.
  348. ↑ רש"י שם ד"ה גדול והביא קטן.
  349. ↑ עי' ציון 490.
  350. ↑ עי' רבי במשנה שם א. ועי' רבי בברייתא שם ב, ועי' גמ' שם: תרי תנאי ואליבא דרבי, ורש"י ד"ה תרי תנאי כו', שב' תנאים נחלקו בד' רבי, שלפי התנא של המשנה הקפידא היא על הקרבן, ולפי התנא של הברייתא הקפידא היא על המנחות ומשום בילה (ע"ע).
  351. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ו.
  352. ↑ עי' רמב"ם שם.
  353. ↑ רמב"ם שם.
  354. ↑ עי' כס"מ שם, בד' רמב"ם שבציון 351.
  355. ↑ משנה מנחות קח א.
  356. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ו.
  357. ↑ משנה שם.
  358. ↑ עי' ציון 288 ואילך. רש"י שם ד"ה ורבי אוסר.
  359. ↑ עי' משנה מנחות קז א, לפי גמ' שם ב, ורש"י שם ד"ה מר כי אתריה ופסקי רי"ד שם.
  360. ↑ עי' תוספ' מנחות פי"ג: ר' שמעון אמר וכו' כדברי ר"ע וכו'.
  361. ↑ פסקי רי"ד שם.
  362. ↑ עי' משנה שם א, לפי גמ' שם ב, ורש"י שם ופסקי רי"ד שם.
  363. ↑ עי' ר"ש בשם ר"ע בתוספ' שם.
  364. ↑ עי' תוספ' שם לאחר דברי ר"ש בשם ר"ע, ועי' אבהא"ז מעה"ק פט"ז ה"ג, דהיינו כת"ק בתוספ' שם, ועי' חס"ד וחזו"י שם, שפי' בע"א.
  365. ↑ לח"מ שם.
  366. ↑ ע"ע נדר. חס"ד לתוספ' שם.
  367. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ג.
  368. ↑ אבהא"ז שם, בד' רמב"ם שם. ועי' חס"ד לתוספ' מנחות פי"ג, שפי' בע"א.
  369. ↑ ע"ע הלכה: כר' עקיבא מחברו ציון 606 ואילך. ושם ציון 608, שי"ח.
  370. ↑ עי' אבהא"ז שם, בד' רמב"ם שם.
  371. ↑ עי' ראשונים שבציונים 374, 377, וצ"ב אם הרמב"ם שבציונים 382, 384, יודה לזה.
  372. ↑ עי' ציון 362 ואילך.
  373. ↑ עי' משנה שם א.
  374. ↑ כ"מ מרבינו גרשום מנחות קז ב ד"ה מר כי אתריה ורש"י שם ד"ה מר כי אתריה, בפי' גמ' שם: מר כי אתריה וכו', בד' ת"ק שבציון הקודם, ועי' ציון 382, שי"מ בע"א; עי' פסקי רי"ד שם, בפי' גמ' שם, בד' ת"ק שבציון הקודם, ועי' ציון 382, שי"מ בע"א.
  375. ↑ משנה כריתות ח א. עי' פסקי רי"ד מנחות שם.
  376. ↑ משנה מנחות שם א.
  377. ↑ כ"מ מרבינו גרשום ורש"י שם ב, בפי' גמ' שבציון 374, בד' ראב"ע שבציון הקודם, ועי' ציון 384, שי"מ בע"א; פסקי רי"ד שם, בפי' גמ' בציון 374, בד' ראב"ע שבציון הקודם, ועי' ציון 384, שי"מ בע"א.
  378. ↑ ע"ע לשון בני אדם ציון 119 ואילך וע' נדרי הקדש.
  379. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ג (וכ"מ מרע"ב שבציונים 382, 384), וצ"ב אם הראשונים שבציונים 374, 377, יודו לזה.
  380. ↑ עי' ציון 362 ואילך.
  381. ↑ עי' משנה מנחות קז א.
  382. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם ורע"ב שם פי"ג מ"ו, בפי' גמ' שם ב: מר כי אתריה וכו', בד' ת"ק שבציון הקודם, ועי' ציון 374, שי"מ בע"א.
  383. ↑ משנה מנחות שם א.
  384. ↑ פהמ"ש שם ורע"ב שם, בפי' גמ' שבציון 382, בד' ראב"ע שבציון הקודם, ועי' ציון 377, שי"מ בע"א.
  385. ↑ עי' ציון 367 ואילך.
  386. ↑ רמב"ם שם.
  387. ↑ לח"מ שם; עי' מצפה שמואל לתוספ' מנחות פי"ג סק"א.
  388. ↑ עי' ציון 365.
  389. ↑ עי' לח"מ שם.
  390. ↑ עי' ציון 417 ואילך.
  391. ↑ עי' תוספ' מנחות פי"ג; עי' ברייתא מנחות קו ב; רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"א.
  392. ↑ עי' ברייתא שם; רמב"ם שם. ועי' גמ' שם קו ב - קז א, לפי רש"י שם קו ב ד"ה ותו ליכא, שלילת שאר הדברים שניתן לנדוב למזבח (עי' ציון 19 ואילך) שאינם קרבים למזבח כמות שהם.
  393. ↑ רש"י שם סוד"ה פירשתי, לגי' צ"ק שם.
  394. ↑ עי' ברייתא כריתות ט א; רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"י.
  395. ↑ ויקרא א טו. עי' רש"י זבחים סה א ד"ה והקריבו.
  396. ↑ עי' משנה מנחות קד ב וקינים פ"ג מ"ו; עי' תוספ' שקלים פ"ג; עי' תו"כ שם ופר' ז; עי' ברייתא זבחים סה א וסז ב; עי' ברייתא כריתות ח ב; עי' יומא מא ב, ורש"י ד"ה כגון שלקח ורבינו אליקים שם; עי' רש"י שם נה ב ד"ה ונברור וב"מ פד ב ד"ה פרידה; עי' קן מפורשת, במבוא.
  397. ↑ ברייתא כריתות שם. ועי' רש"י זבחים שם וקרבן אהרן לתו"כ ויקרא דבורא דנדבה פר' ז.
  398. ↑ רש"י כריתות י ב ד"ה הרי עלי בסלע.
  399. ↑ עי' ברייתא מנחות קז ב, שפי' שהוא לעולה; חס"ד לתוספ' מנחות פי"ג.
  400. ↑ עי' ברייתא מנחות שם וכריתות שם; רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ב. ועי' כריתות שם, הראיה שכבש הוא בסלע.
  401. ↑ ע"ע איל ציון 1 ואילך.
  402. ↑ ויקרא ה טו.
  403. ↑ ע"ע אשם ציון 52 ואילך. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה הרי עלי וד"ה מדכתב רחמנא.
  404. ↑ ע"ע כבש ציון 14 ואילך.
  405. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה הרי עלי.
  406. ↑ עי' רש"י מנחות שם ד"ה יביא הוא ורע"ב שם פי"ג מ"ח, בפי' המשנה שבציון הבא, ועי' ציון 449, שי"מ בע"א. ועי' תוס' שם ד"ה כבש, לד' זו, שבין כבש לבדו ובין כבש עם נכסיו שוויים סלע.
  407. ↑ משנה שם.
  408. ↑ עי' תוס' שם, במסקנה.
  409. ↑ עי' תוספ' מנחות פי"ג, לגירסתנו. ועי' חס"ד שם, בתחי' דבריו, שצידד שיש להגיה הגירסא ולגרוס: כבש (וכ"ה לכאו' לד' הראשונים שבציון 406 ואילך).
  410. ↑ עי' ציון 408.
  411. ↑ עי' חס"ד שם, ע"פ תוס' שבציון הנ"ל.
  412. ↑ עי' תוספ' מנחות פי"ג: הפרשתי למזבח וכו'; עי' ברייתא מנחות קז ב, ורש"י ד"ה פירשתי; עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ב.
  413. ↑ עי' רש"י שם.
  414. ↑ רש"י שם: מסלע.
  415. ↑ עי' ציון 400 ואילך.
  416. ↑ עי' רש"י שם.
  417. ↑ שקלים פ"ו מ"ו ומשנה מנחות קו ב; רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג.
  418. ↑ ויקרא ו ח. גמ' שם.
  419. ↑ ע"ע הקש.
  420. ↑ ע"ע מנחות וע' קומץ.
  421. ↑ גמ' שם.
  422. ↑ עי' ירו' שקלים פ"ו ה"ד.
  423. ↑ ויקרא ב א-ב. תלמיד רשב"ש לירו' שם; פ"מ שם, ע"פ תו"כ דלהלן. ועי' קה"ע ותקלין חדתין שם, שפי' בע"א, ועי' ר"ש בתו"כ ויקרא דבורא דנדבה פר' ט, וקרבן אהרן שם.
  424. ↑ ויקרא ב ט. פ"מ שם, ע"פ תו"כ דלהלן. ועי' קה"ע ותקלין חדתין שם, שפי' בע"א, ועי' ר"ש בתו"כ שם, וקרבן אהרן שם.
  425. ↑ ע"ע מנחות.
  426. ↑ תלמיד רשב"ש שם. ועי' ר' אילא בירו' שם, לפי תלמיד רשב"ש שם, שאין ללמוד השיעור מלחם-הפנים (ע"ע) ששיעור הלבונה המושמת בו בשני קמצים, קומץ לכל בזך (ע"ע בזיכין ציון 9 ואילך), שכן עצם שיעור זה לא למדנו אלא ממנחת חוטא (ע"ע הנ"ל ציון 11).
  427. ↑ עי' ירו' שקלים פ"ו ה"ד.
  428. ↑ רע"ב שקלים פ"ו מ"ו.
  429. ↑ תוספ' שקלים פ"ג.
  430. ↑ חס"ד שם.
  431. ↑ ע"ע שופרות המקדש. עי' פי' הרא"ש שקלים פ"ו מ"ד.
  432. ↑ פי' הרא"ש שם; רע"ב שם.
  433. ↑ עי' שקלים פ"ו מ"ו ומשנה מנחות קו ב; עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג.
  434. ↑ ע"ע קרבן עצים. פי' הרא"ש שקלים שם.
  435. ↑ רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ אביי בר הונא אמר רב חמא בר גוריא בזבחים סב ב, שהוא שיעור ב' גזירי עצים, וע"ע הנ"ל.
  436. ↑ ר' בא בר ממל בירו' שקלים פ"ו ה"ד; רמב"ם שם.
  437. ↑ רמב"ם שם.
  438. ↑ ר' לעזר בירו' שם, ע"פ משנה יומא כו ב: ושנים בידם שני גזירי עצים, וע"ע קרבן עצים.
  439. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"ג.
  440. ↑ תוספ' שקלים פ"ג; עי' רמב"ם שם.
  441. ↑ ע"ע שופרות המקדש. עי' פי' הרא"ש שקלים פ"ו מ"ד.
  442. ↑ עי' תוספ' שם; עי' פי' הרא"ש שם; עי' רע"ב שם.
  443. ↑ רש"י מנחות קו ב ד"ה פירשתי.
  444. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז הי"א.
  445. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם.
  446. ↑ ע"ע עֹלה.
  447. ↑ רמב"ם שם.
  448. ↑ עי' כס"מ שם, בד' רמב"ם שם.
  449. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ד, ועי' כס"מ שם, ע"פ פהמ"ש שבציון 452, ולח"מ שם, שכך פי' הרמב"ם המשנה שבציון הבא, ועי' ציון 406, שי"מ בע"א. ועי' כס"מ שם, מקור נוסף לרמב"ם מר"ש בשם ר"ע בתוספ' מנחות פי"ג: איל לא גדול וכו', ועי' הר המוריה שם.
  450. ↑ משנה מנחות קז ב.
  451. ↑ כס"מ שם, בד' רמב"ם שם.
  452. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם, והובא בכס"מ שם.
  453. ↑ רמב"ם שם, ועי' הר המוריה ויכהן פאר שם, במקור דברי הרמב"ם.
  454. ↑ עי' רבא בב"ק עח ב, לפי תוס' שם ד"ה מי; רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ז, ועי' מגיה לבני יוסף שם; עי' פסקי תוס' שם סי' קעח. ועי' תוס' תמורה כ א ד"ה רבי.
  455. ↑ עי' ציון 279 ואילך.
  456. ↑ ראב"ד שם; שטמ"ק שם, בשמו.
  457. ↑ עי' משנה מנחות קז ב; רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ה.
  458. ↑ רש"י שם ד"ה אמר הרי עלי; רע"ב שם פי"ג מ"ח.
  459. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  460. ↑ משנה שם.
  461. ↑ רש"י שם ד"ה שור במנה; רע"ב שם.
  462. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ט.
  463. ↑ עי' ציון 487 ואילך.
  464. ↑ עי' מנחות קז ב; עי' ראב"ד בהשגות שם.
  465. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ממה נפשך.
  466. ↑ רמב"ם שם.
  467. ↑ עי' ציון 490.
  468. ↑ ת"ק במשנה שם א, לפי גמ' שם ב, שהיא ד' רבי שבסיפא של משנה שם ב; עי' ראב"ד בהשגות שם.
  469. ↑ ע"ע שלמים וע' תודה. רש"י מנחות קז ב ד"ה פירשתי.
  470. ↑ עי' ציון 487 ואילך.
  471. ↑ עי' מנחות קז ב.
  472. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"י.
  473. ↑ עי' ציון 490.
  474. ↑ ת"ק במשנה שם, לפי גמ' שם, שהיא ד' רבי שבסיפא של משנה שם.
  475. ↑ עי' ציון 487 ואילך.
  476. ↑ עי' גמ' שם.
  477. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"י.
  478. ↑ עי' ציון 490.
  479. ↑ ת"ק במשנה שם, לפי גמ' שם, שהיא ד' רבי שבסיפא של משנה שם.
  480. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"א.
  481. ↑ עי' רש"י מנחות קו ב ד"ה קטן והביא גדול.
  482. ↑ עי' משנה שם קז ב; רמב"ם שם.
  483. ↑ קרי"ס שם.
  484. ↑ עי' רמב"ם שם.
  485. ↑ רש"י קו ב שם.
  486. ↑ עי' ברייתא שם קח ב: ובטהורים עגל וכו', לפי גמ' שם.
  487. ↑ משנה קז ב שם.
  488. ↑ רש"י שם ד"ה ממה נפשך; רע"ב שם פי"ג מ"ו.
  489. ↑ עי' רמב"ם שם ופהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם ומ"ח.
  490. ↑ משנה שם.
  491. ↑ עי' תוס' מנחות קז ב ד"ה שחור.
  492. ↑ משנה שם; רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ב.
  493. ↑ רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ב, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ משנה שבציון הקודם.
  494. ↑ עי' משנה מנחות פב א; רמב"ם מעה"ק פט"ז הט"ו.
  495. ↑ ציון 32. ועל הלימודים לכך, ע"ע הנ"ל ציון 9 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נדרים_ונדבות&oldid=160680"