אנציקלופדיה תלמודית:שליח בית דין

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:30, 19 בדצמבר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - אדם העושה דבר מה בשליחות בית-דין*.</span> == <span dir="rtl">מהותו</span> == <span d...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אדם העושה דבר מה בשליחות בית-דין*.

מהותו

שליח בית דין, הוא שליחו של בית הדין, ונמנו בדברי חכמים מספר תפקידים שהם בכלל זה: א) שליחו[1] של בית דין להזמין[2] בעל-דין* לדין[3], ועל כך עי' להלן: המזמין. ב) שליחו של בית הדין למשכן בעל-חוב*[4], ועל כך עי' להלן: הממשכן. ג) שליחו של בית הדין להכות חיבי-מלקיות* ומכת-מרדות* מלקות* בבית-דין*[5], או להכות אנשים ברשות בית דין[6], ועל כך עי' להלן: המלקה. ד) שליח הממונה בידי בית דין לקבל גזל* מידי הגזלן[7], ועל כך עי' להלן: המקבל גזל המושב.

מינויו

שליח בית דין הרי הוא כבית דין, ואין צריכים שיעידו עדים ששלחוהו לשליחותו[8]. ויש הסוברים שלענין השבת הגזל, במקרה שאין מועיל השבת הגזל אלא לנגזל בלבד ולא לשלוחו[9], שאף על פי שמועילה השבת הגזילה לשליח בית דין[10], אינה מועילה אם לא עשאוהו בית דין שליח בעדים[11].

שליח המזמין

כבודו

אסור לנהוג קלות ראש בשליח בית דין[12] המזמין[13] הבעל-דין* לדין[14], וכל שכן שאסור לבזותו[15] ולהכותו[16].

על עונשו של המבזה ומצער שליח בית דין, עי' להלן[17]. על ההזמנה* לבית-דין*, פרטיה ודיניה, ע"ע הזמנה (ב).

מלקות

המבזה שליח בית דין - שנשלח להזמינו[18] לדין[19] - לוקה[20], שכל המצער שליח בית דין - בדברים[21], שמעיז פניו להתריס עימו[22] ולחרפו[23] - יש לבית דין רשות להכותו מכת-מרדות*[24]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שאין הדברים אמורים אלא כשקם עליו ומכהו[25], ואם גידפו וחירפו אין דינו אלא בנידוי[26].

נידוי

המבזה שליח בית דין - שנשלח להזמינו[27] לדין[28] - חייב נדוי*[29]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שהוא עיקר דינו של המבזה תלמיד חכם, אלא שאם רצו בית דין לזכות אותו מלבד הנידוי, הרשות בידם להכות אותו מכת-מרדות*[30].

לשון הרע ורכילות

אין שליח בית דין - שנשלח להזמין[31] בעל-דין* לדין[32] - חייב באמירת דברים משום לשון-הרע*[33], כשבא לומר שביזוהו[34], שחירף פלוני שליח בית דין[35], או שחירף בית הדין[36], שנאמר: העיני האנשים ההם תעקר[37], שכן משה שלח שליח לקרוא לדתן ולאבירם, וביזו את משה ואמרו: לא נעלה, המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשְׂתרר עלינו גם השְׂתרר[38], ומשה אומר לה': העיני האנשים ההם תעקר[39], ואלמלא שהיה השליח אומר למשה דבריהם, לא היה יודע שאמרו כן[40], ואם היה בזה לשון הרע, לא היהי כותבו בתורה[41]. וכן אינו חייב משום לשון הרע, כשמספר שפלוני לא רצה לבוא לדין[42]. וכן אינו חייב משום רכילות*[43], כשמספר שחירף פלוני בית הדין[44].

נאמנותו

שליח בית דין - שהלך להזמין איש לדין[45] - נאמן כשנים[46], שאינו משקר בבית הדין[47], לענין נידויו[48] של בעל-דין*[49], אם חזר ואמר לבית דין שבעל הדין אינו רוצה לבוא[50], או שאמר שבעל הדין ביזהו[51] או ביזה הדיין[52]. ומכל מקום אין כותבים עליו שטר שמתא*[53] - כדין מי שהזמינוהו בית דין וקבעו לו זמן ולא בא[54] - עד שיבואו שנים ויעידו עליו שנמנע לבוא לבית דין[55], ועל כך ע"ע הזמנה (ב)[56].

כשהזיק לבעל דין

מצוה על שליח בית דין להכות בעל-דין* הנמנע מלבוא לדין[57], ובכל מקום שמסרב אדם לציית לשליח בית דין[58], אם היכהו - או הזיק ממונו[59] - פטור[60], שיש לו רשות להכותו[61], אפילו יכול להצילו בדבר אחר[62], וכן פטור מבושת[63], שנאמר: ושלחה ידהּ והחזיקה במבֻשיו[64], ואנו דורשים: ושלחה ידה, פרט לשליח בית דין[65].

יש שנראה מדבריהם שפירשו וגרסו בירושלמי, שאין שליח בית דין פטור, אלא כשהיכה ברשות בית דין[66].

על אשת השליח, שבא ברשות בית דין להכות אדם, ורב עימו, ובאה להצילו, שהיא פטורה מבושת*, עי' להלן: המלקה[67].

היכהו ומת

שליח בית דין, שהיכה את בעל-דין* הנמנע מלבוא לדין והמיתו בשגגה, יש מהראשונים הסוברים, שפטור מן הגלות[68], שלדעתם זהו שדרשו את הכתוב ברוצח* בשגגה[69]: לחטֹב עצים[70], מה חטיבת עצים רשות - שאם רוצה חוטב, ואם רוצה אינו חוטב[71], שנאמר שם: ואשר יבֹא את רעהו ביער[72], ומהמילה "אשר" משמע, אם ירצה יבוא, אם ירצה לא יבוא[73] - אף כל שהוא רשות, יצא שליח בית דין[74].

שליח הממשכן

כניסה לבית

באיסור האמור בכתוב: בחוץ תעמֹד והאיש אשר אתה נֹשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה[75], נחלקו תנאים: א) יש הסוברים שאיסור זה הוא אף בשליח-בית-דין*[76] - שרשאי למשכן את הלווה אפילו שלא בשעת הלואה*[77] - ומכל מקום לא יכנס לביתו למשכנו[78], אלא אם ימצא לו שום דבר בחוץ יקחנו[79]. שממשמע שנאמר: בחוץ תעמֹד[80], איני יודע שהאיש אשר אתה נושה בו יוציא[81] - ומי יוציאנו אם לא בעל הבית[82], ומילת "והאיש" מיותרת[83] - אלא מה תלמוד לומר: והאיש[84], לרבות שליח בית דין[85], שיש לדרוש: בחוץ תעמוד אתה והאיש שהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושא בו יוציא אליך[86]. והמילה "והאיש" היא דבוקה לפניה ולאחריה, משמשת לפנים: בחוץ תעמֹד והאיש, ולאחריו: והאיש אשר אתה נושה בו[87]. ב) ויש מהתנאים הסוברים שאין איסור זה אמור אלא בבעל-חוב*, אבל שליח בית דין נכנס לביתו וממשכנו[88], שפירוש הכתוב: והאיש שהוא שליח בית דין ואשר אתה נושה בו יוציא אליך[89].

להלכה כתבו ראשונים שאיסור הכניסה לבית על מנת למשכן את הלווה, אמור אף בשליח בית דין[90], שכן שמואל סובר כדעה זו[91].

על הדברים ששליח בית דין אסור למשכן את הלווה בהם, ע"ע משכון.

משכון בכח

אף על פי שהמלוה את חבירו אסור למשכנו בחוזק[92], ואם משכנו בחוזק והזיק, בין בגופו בין בממונו, חייב, כמו באחר[93], אבל שליח בית דין יכול להכותו אם מסרב בו כשמשכנו בזרוע בשוק[94].

על כך שכל מקום שמסרב אדם לציית לשליח בית דין, אם היכהו, פטור, עי' לעיל: המזמין[95].

שליח המלקה

הלקאוהו ומת

שליח בית דין המכה מלקות* אחד מחיבי-מלקיות* ממה שאמדוהו בית דין ומת תחת ידו, פטור מן הגלות[96], אם משום שעשה מצוה[97], או שכיון שאמדוהו אנוס* הוא[98]. ויש מהראשונים המפרשים שזהו שדרשו את הכתוב ברוצח* בשגגה[99]: לחטֹב עצים[100], מה חטיבת עצים רשות - שאם רוצה חוטב, ואם רוצה אינו חוטב[101], שנאמר שם: ואשר יבֹא את רעהו ביער[102], ומהמילה "אשר" משמע, אם ירצה יבוא, אם ירצה לא יבוא[103] - אף כל שהוא רשות, יצא שליח בית דין[104].

הוסיף שליח בית דין רצועה אחת יתר על מה שאמדוהו ומת, הרי זה גולה על ידו[105].

אשת השליח

היכה השליח ברשות בית דין, ורב עימו המוכה, ובאה אשת השליח להצילו, הרי היא פטורה מבושת*[106], שנאמר: וקרבה אשת האחד[107], ואנו דורשים: ולא שליח בית דין[108]. או משום שנאמר: וקרבה אשת האחד להציל את אישהּ[109], ואנו דורשים: ולא שליח בית דין[110]. או משום שנאמר שם: ושלחה ידהּ[111], ואנו דורשים: ולא אשת שליח בית דין[112], שאינה חייבת[113], כיון שבעלה היה רשות לו להכותו והוא היכהו, יכלה להצילו ולביישו[114]. ואם היכהו השליח שלא ברשות, הרי היא חייבת בבושת[115], שנאמר: ושלחה ידהּ[116] - והוא מיותר, שהיה לו לכתוב: "וקרבה אשת האחד להציל את אישהּ מיד מכהו והחזיקה במבֻשיו", ואנו דורשים[117] - לרבות אשת שליח בית דין[118].

המקבל גזל המושב

הגוזל את חבירו שחייב להחזיר את הגזילה[119], אם היא שוה פרוטה*[120], ואם נשבע לשקר שאינו חייב לו, שנינו שחייב להחזיר הגזילה לנגזל עצמו, ולא לשלוחו[121], שנאמר: לאשר הוא לו[122], כלומר לנגזל שהגזילה היא לו[123], שהמילים "לאשר הוא לו" ממעטות[124] שלא יתננו לשלוחו שיולך לו[125], שכיון שנשבע לו אי אפשר לו להביא כפרתו - אשם-גזלות* - עד שיעשה השבה מעולה לידו של נגזל[126], ומכל מקום יכול ליתנו לשליח בית דין[127], וכיון שמסרו לו נפטר[128], שנאמר: יתננו[129], ומילה זו מיותרת, שכבר נאמר: ושלַּם וגו' לאשר הוא לו[130], ועוד, שהיא איננה במקומה, שלא היה לו לומר אלא "יתננו לאשר הוא לו", ולכן דרשו חכמים שיש נתינה אחרת שאינה לו, וכפי ש"אשר הוא לו" מיעט שלוחו של נגזל[131], "יתננו" ריבה שליח בית דין[132].

בפירוש הדין של השבת הגזילה לשליח בית דין, נחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שתקנה היא שתיקנו חכמים, מפני תקנת-השבים*, שלא נתחייב לזה - שגזל פרוטה[133] - להוציא מנה בהוצאות הדרך[134], ונותנו לשליח בית דין והוא שומרו בידו עד שיבוא הנגזל[135], או שנותנו לשליח בית דין שיפקידו בבית דין עד שיבוא הנגזל[136], ואם נאבד ביד שליח בית דין קודם שיגיע ליד בעלים, או אפילו לבית דין פטור, ולפיכך משנתן לשליח בית דין יכול להביא אשמו ואין השבת גזילו ליד בעלים ולא אפילו ליד בית דין מעכבת[137]. ויש הסוברים לדעה זו, שהדברים אמורים כשנותן לשליח שיביאהו לנגזל[138]. ב) ויש מפרשים שדין זה הוא מתקנת חכמים מפני תקנת השבים שלא למונעו מלהשיב ולהביא כפרתו[139], ונותנו ביד שליח בית דין להביאו לידי הנגזל, ונותן בידו הוצאות הדרך[140], או יחזיקו בידו עד שיבוא נגזל אליו[141]. ג) ויש מפרשים שהמשנה נשנית קודם תקנת השבים, ומוסר הגוזל הגזילה ביד שליח בית דין שיוליכנו לנגזל, ומשעה שמסרו אינו חייב באחריותו[142], ויכול להביא אשם-גזלות* מייד כשמסרו לידו, ואין צריך להמתין עד שתגיע הגזילה ליד הנגזל[143], ואין דין זה משום תקנה, אלא מעיקר הדין[144].

להלכה פסקו ראשונים שמשעה שמסר הגזלן הגזל לשליח בית דין אינו חייב באחריותו[145], ויצא ידי חובתו[146], ונחלקו אחרונים בדעתם אם הוא מעיקר הדין[147]. או אינו אלא תקנת חכמים[148]. וכן נחלקו אם מועיל כשמפקיד אצל שליח בית דין על מנת שיבוא הנגזל אצלו[149]. או שאינו מועיל אלא אם נותן לשליח שיביאהו לנגזל[150].

שליח זה המקבל הגזל המושב, נחלקו בו הדעות: יש סוברים שאינו מועיל אם לא עשאוהו בית דין שליח בעדים[151]. ויש סוברים שמועיל אף אם לא עשאוהו בעדים[152].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע שליח.
  2. ↑ ע"ע הזמנה (ב).
  3. ↑ עי' מו"ק טז א וקדושין ע ב.
  4. ↑ עי' ב"מ קיג א.
  5. ↑ עי' משנה מכות ח א.
  6. ↑ עי' ירו' ב"ק פ"ח ה"ג.
  7. ↑ עי' משנה ב"ק קג א; עי' תוספ' ב"ק פ"י.
  8. ↑ עי' הלכה למשה גזו"א פ"ז ה"י, בד' רש"י ב"ק קג א ד"ה לשליח ב"ד ותוס' שם ד"ה אבל, ושא"ר שלא הזכירו תנאי זה, ושכ"מ מל' משנה שם.
  9. ↑ עי' ציון 121 ואילך.
  10. ↑ עי' ציון 127 ואילך.
  11. ↑ עי' שו"ע חו"מ שסז ב; עי' לבוש שם; עי' הלכה למשה שם, בד' טור שם ס"ב.
  12. ↑ רמב"ם סנהדרין פכ"ה ה"ה, ועי' רדב"ז שם, שהוא ע"פ הגמ' שבציון 20; עי' טור חו"מ סי' ח סט"ז, ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ גמ' שבציון הנ"ל; עי' שו"ע שם ה.
  13. ↑ ע"ע הזמנה (ב).
  14. ↑ עי' רמב"ם שם.
  15. ↑ עי' ציונים 20, 29.
  16. ↑ עי' ציון 25.
  17. ↑ ציונים 20 ואילך, 29 ואילך.
  18. ↑ ע"ע הזמנה (ב).
  19. ↑ עי' קדושין ע ב.
  20. ↑ עי' יבמות נב א, לגי' רשב"א וחי' הר"ן קדושין יב ב, בשם ספרי דוקני (וכ"מ מר"ן שם (ו ב), בשם נוסחאי דוקני): דרב מנגיד וכו' ומאן דמבזי שליחא דרבנן; עי' יבמות שם, לגי' רש"י שם ד"ה דמתפקר: דמתפקר (וכעי"ז בגמ' שם, לגירסתנו: דפקיר), לפי רש"י שבציון 22; עי' קדושין שם: דרב מנגיד וכו' ועל דמצער שלוחא דרבנן (וכ"ה בגמ' שם ע ב), לפי ראשונים שבציון 21, ועי' ציון 25, שי"מ בע"א; רב מר עוקבא בשם שמואל בירו' קדושין פ"ג ה"ח.
  21. ↑ רשב"א וחי' הר"ן קדושין יב ב, בפי' הגמ' שם שנקטה "מצער" (וכ"מ מכס"מ סנהדרין פכ"ה ה"ו, בד' רמב"ם שבציון 24), ע"פ הגמ' יבמות שם, ורש"י שבציון הבא, ועי' ציון 25, שי"מ בע"א.
  22. ↑ רש"י יבמות שם, בפי' יבמות שם שנקטה "דמתפקר".
  23. ↑ עי' גאונים וראשונים שבציונים 35, 36, 44.
  24. ↑ רמב"ם שם, ועי' כס"מ שבציון 21; עי' טוש"ע שם.
  25. ↑ עי' רש"י קדושין שם ד"ה דמצער שליח דרבנן, בפי' הגמ' שם שנקטה "מצער"; רשב"א ור"ן וחי' הר"ן שם, בשמו, ודחו; עי' סמ"ק מצוריך סי' קל, בהג"ה. ועי' ציון 21, שי"מ בע"א.
  26. ↑ עי' ציון 29 ואילך. עי' סמ"ק מצוריך שם.
  27. ↑ ע"ע הזמנה (ב).
  28. ↑ עי' קדושין ע ב; עי' סמ"ק מצוריך סי' קל, בהג"ה.
  29. ↑ עי' גמ' שם: מאי טעמא שמתיה מר וכו' ציער שליחא דרבנן; עי' רמב"ם ת"ת פ"ו הי"ד וסנהדרין פכ"ה ה"ה; עי' טור חו"מ סי' ח סט"ז; עי' שו"ע שם ה.
  30. ↑ עי' כס"מ סנהדרין שם וב"י שם, בד' רמב"ם שם, בפי' הא', ועיי"ש ושם בפי' הב', שפי' בע"א.
  31. ↑ ע"ע הזמנה (ב).
  32. ↑ עי' רבא במו"ק טז א.
  33. ↑ עי' רבא בגמ' שם: לא מיתחזי כלישנא בישא, לפי מאירי שם וכ"מ מרמב"ם ורמ"א דלהלן, ועי' ציון 43, שי"מ בע"א; רמב"ם סנהדרין פכ"ה ה"ו; עי' שו"ע חו"מ יא א; עי' רמ"א בשו"ע שם ח ה.
  34. ↑ עי' רמ"א שם.
  35. ↑ עי' רבא בגמ' שם: דמתפקר בשליחא דבי דינא, לפי רש"י שם ד"ה דאי מתפקר, ועי' ציונים 36, 44, שי"מ בע"א; עי' שו"ע יא שם.
  36. ↑ עי' רבא בגמ' שם: דמתפקר בשליחא דבי דינא, לפי מאירי שם (ועי' ציון 44), ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א; עי' שו"ע שם.
  37. ↑ במדבר טז יד. רבא בגמ' שם.
  38. ↑ במדבר שם יג.
  39. ↑ שם יד.
  40. ↑ עי' רש"י שם ד"ה העיני האנשים; עי' רש"י כ"י שם.
  41. ↑ סמ"ע שם ס"ק כד.
  42. ↑ עי' שו"ע שם.
  43. ↑ עי' רבא בגמ' שם: לא מיתחזי כלישנא בישא, לפי שאילתות שאי' קל ורש"י כ"י שם, ועי' ציון 33, שי"מ בע"א.
  44. ↑ עי' רבא בגמ' שם: דמתפקר בשליחא דבי דינא, לפי שאילתות שם ורש"י כ"י שם (ועי' ציון 36), ועי ציון 35, שי"מ בע"א.
  45. ↑ רש"י ב"ק קיב ב; עי' רמב"ם סנהדרין פכ"ה ה"ה; עי' טור חו"מ סי' ח סט"ז; עי' שו"ע שם ה.
  46. ↑ עי' רבינא בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  47. ↑ רש"י שם ד"ה מהימנינן.
  48. ↑ ע"ע נדוי.
  49. ↑ עי' גמ' שם, בד' רבינא; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  50. ↑ עי' רש"י שם ד"ה שליח דרבנן; עי' רמב"ם שם; עי' טור חו"מ יא ס"ב; עי' שו"ע שם א.
  51. ↑ עי' רמב"ם שם, ועי' תו"ח שם, הלימוד מהגמ'; עי' טור שם וח שם; עי' שו"ע ח ה ויא א.
  52. ↑ עי' רמב"ם שם, ועי' תו"ח שם, הלימוד מהגמ'; עי' טוש"ע יא שם.
  53. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  54. ↑ ע"ע הזמנה (ב) ציון 137 ואילך.
  55. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  56. ↑ ציון 152 ואילך.
  57. ↑ עי' ראשונים שבציון 68.
  58. ↑ עי' רי"ו מישרים נל"א ח"ב (צב ב), והובא בב"י חו"מ סי' ח סט"ז; כ"מ מרמ"א בשו"ע שם ה.
  59. ↑ עי' רי"ו שם; עי' רמ"א שם, ועי' בהגר"א שם ס"ק כד, שהוא ע"פ ב"ק כה א.
  60. ↑ עי' מדרש תנאים כה יא; רי"ו שם; עי' נמוק"י ב"ק כז ב (יב ב); עי' רמ"א שם, ועי' בהגר"א שם ס"ק כג, שהוא ע"פ הברייתא שבציון 65.
  61. ↑ עי' מדרש תנאים שם.
  62. ↑ עי' גמ' שם, בפי' הברייתא שבציון 65; רי"ו שם.
  63. ↑ עי' רש"י שם ד"ה פרט לשליח בי"ד, בפי' הברייתא שבציון הבא ואילך.
  64. ↑ דברים כה יא.
  65. ↑ ברייתא שם. וע"ע ה (ב) ציון 124 ואילך.
  66. ↑ כ"מ מברייתא בירו' ב"ק פ"ח ה"ג, לגי' שדה יהושע שם: לרבות שליח בית דין, לפי ירו' שם, ושדה יהושע שם, ועי' ציון 118, שי"ג בע"א.
  67. ↑ ציון 106 ואילך.
  68. ↑ עי' רמב"ם רוצח פ"ה ה"ו; עי' מאירי מכות ח א, בשם גדולי המחברים.
  69. ↑ מאירי שם, בשם גדולי המחברים, והסכים לו; עי' מג"ע שם, בד' רמב"ם שבציון הקודם. ועי' ציון 99, שי"מ בע"א.
  70. ↑ דברים יט ה. עי' משנה שם ח א, לפי גמ' שם; ספרי שופטים פיס' קפב.
  71. ↑ עי' רבא בגמ' שם, במסקנה; רע"ב שם פ"ב מ"ב.
  72. ↑ דברים שם.
  73. ↑ עי' רבא בגמ' שם, במסקנה, ור"ח שם.
  74. ↑ אבא שאול במשנה שם, לגירסתנו, ועי' מלא"ש שם, שמצא מוגה, שגרס בע"א: מה היער רשות לניזק ולמזיק, ולפי"ז הלימוד הוא מ"ביער"; אבא שאול בספרי שם. ועי' פהמ"ש לרמב"ם שם, שהלכה כמותו, ולכאו' אין הכוונה שת"ק חלוק עליו, וצ"ב.
  75. ↑ דברים כד יא.
  76. ↑ עי' ברייתא בב"מ קיג א, לפי גמ' שם ב; ברייתא א' בגמ' שם; עי' שמואל בגמ' שם א.
  77. ↑ עי' ציונים שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. ואילך, שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. ואילך.
  78. ↑ עי' טור חו"מ סי' צז סי"ב; עי' שו"ע שם ו.
  79. ↑ טוש"ע שם.
  80. ↑ דברים שם.
  81. ↑ עי' דברים שם.
  82. ↑ רש"י ב"מ שם ד"ה ממשמע: אלא מי.
  83. ↑ הכתב והקבלה שם.
  84. ↑ דברים שם.
  85. ↑ עי' ברייתא שם; עי' פסי"ז שם; עי' ר"י בכור שור שם, בסתם.
  86. ↑ רש"י שם ד"ה לא שליח.
  87. ↑ הכתב והקבלה שם.
  88. ↑ עי' ברייתא ב' בגמ' שם; עי' ר"י בכור שור שם, בשם איכא למאן דאמר.
  89. ↑ עי' רש"י שם א ד"ה מאי לאו.
  90. ↑ רמב"ם מלוה פ"ג ה"ד; יראה"ש סי' קלב; טור חו"מ סי' צז סי"ב; שו"ע שם ו.
  91. ↑ עי' ציון 76. עי' יראה"ש שם.
  92. ↑ ע"ע משכון. עי' רי"ו מישרים נל"א ח"ב (צב ב).
  93. ↑ רי"ו שם.
  94. ↑ רי"ו שם, והובא בקצור בב"י חו"מ סי' ח סט"ז.
  95. ↑ ציון 58 ואילך.
  96. ↑ עי' משנה מכות כב ב; עי' רש"י שם ד"ה אם מת וח א ד"ה ושליח ב"ד, בפי' המשנה שבציון 99 ואילך, ועי' ציון 69, שי"מ המשנה בע"א; עי' רמב"ם סנהדרין פט"ז הי"ב; עי' ראב"ד בהשגות רוצח פ"ה ה"ו; עי' רמב"ן שם ח ב; עי' מאירי שם, בפי' הא', ודחה.
  97. ↑ כ"מ מרש"י ח א שם; עי' יראה"ש סי' ריז; כ"מ ממאירי שם, בפי' הא'.
  98. ↑ רמב"ן שם.
  99. ↑ עי' רש"י שם ושם; עי' ראב"ד שם; עי' רמב"ן שם. ועי' ציון 69, שי"מ בע"א. ועי' מג"ע שם, בטעם שהרמב"ם ל"פ כן, משום שאי"צ לכפול הדין בב' משניות, ועי' רש"י כב ב שם, שאכן פי' שהוא דין א'.
  100. ↑ דברים יט ה. עי' משנה שם ח א, לפי גמ' שם; ספרי שופטים פיס' קפב.
  101. ↑ עי' רבא בגמ' שם, במסקנה; רע"ב שם פ"ב מ"ב.
  102. ↑ דברים שם.
  103. ↑ עי' רבא בגמ' שם, במסקנה, ור"ח שם.
  104. ↑ אבא שאול במשנה שם, לגירסתנו, ועי' ציון 74, שי"ג בע"א; אבא שאול בספרי שם. ועי' פהמ"ש לרמב"ם שם, שהלכה כמותו, ועי' ציון הנ"ל.
  105. ↑ עי' משנה מכות כב ב.
  106. ↑ עי' ספרי שבציון הבא ואילך; עי' ירו' ב"ק פ"ח ה"ג, ור"א פולדא ופ"מ שם, בפי' הברייתא שבציון 111 ואילך.
  107. ↑ דברים כה יא.
  108. ↑ ספרי כי תצא פיס' רצב, לגירסתנו, ועי' הג' הגר"א שם, שמחק, ועי' ציון הבא ואילך, שי"ג בע"א.
  109. ↑ דברים שם.
  110. ↑ ספרי שם, לגי' שדה יהושע לירו' שם, ועי' ציון 107 ואילך, שי"ג בע"א; עי' פסי"ז שם. וע"ע ה (ב) ציון 124 ואילך.
  111. ↑ דברים שם.
  112. ↑ ברייתא א' בירו' שם. וע"ע הנ"ל: שם. ועי' משך חכמה שם, בצורה המדוייקת של הלימוד מהכתוב.
  113. ↑ שדה יהושע שם.
  114. ↑ משך חכמה שם, בפי' הירו' שם.
  115. ↑ עי' ירו' שם, ופ"מ שם, בפי' הברייתא שבציון הבא ואילך.
  116. ↑ דברים שם.
  117. ↑ עי' פ"מ שם.
  118. ↑ ברייתא ב' בירו' שם, לגירסתנו, ועי' ציון 66, שי"ג בע"א.
  119. ↑ ע"ע גזל ציון 92 ואילך.
  120. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 107 ואילך.
  121. ↑ עי' משנה ב"ק קג א; עי' תוספ' ב"ק פ"י; עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פר' יג.
  122. ↑ ויקרא ה כג. תו"כ שם; גמ' שם ב; רש"י שם א ד"ה יוליכנו אחריו; ר' ברוך הספרדי שם; רע"ב שם פ"ט מ"ה.
  123. ↑ קרבן אהרן לתו"כ שם.
  124. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  125. ↑ עי' תו"כ שם; עי' רש"י שם.
  126. ↑ עי' ר' ברוך הספרדי שם; רא"ש שם פ"ט סי' כא.
  127. ↑ עי' משנה שם; עי' תוספ' שם; עי' תו"כ שם.
  128. ↑ ר' ברוך הספרדי שם.
  129. ↑ ויקרא שם. תו"כ שם.
  130. ↑ ויקרא שם.
  131. ↑ עי' ציון 122 ואילך.
  132. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  133. ↑ עי' משנה ב"ק קג א.
  134. ↑ רש"י שם ד"ה לשליח ב"ד (ולפי"ז הלימוד שבציון 129 ואילך, אינו אלא אסמכתא, וע"ע אסמכתא (א): בדרבנן); עי' תוס' שם ד"ה אבל ותוס' ר"פ שם, בשמו, ודחו, ועי' קרבן אהרן לתו"כ ויקרא דבורא דחובה פר' יג; עי' רשב"א שם; נמוק"י שם (לו ב); רע"ב שם פ"ט מ"ה; דרישה חו"מ סי' שסז סק"ב, בד' רמב"ם גזו"א פ"ז ה"י, ועי' ציון 143, שי"מ בע"א.
  135. ↑ תוס' שם ותוס' ר"פ שם, בד' רש"י, ועי' ציון 138, שי"מ בע"א.
  136. ↑ עי' רשב"א שם.
  137. ↑ רשב"א שם.
  138. ↑ עי' ש"ך שם סק"ח, בד' רש"י, ועי' ציון 135, שי"מ בע"א.
  139. ↑ עי' רא"ש ב"ק פ"ט סי' כא.
  140. ↑ עי' דרישה שם והלכה למשה שם, בד' רא"ש שבציון הקודם. ועי' דרישה שם, שנ' מלשונו שפי' כן אף בד' רש"י ונמוק"י שבציון 134, וצ"ב.
  141. ↑ עי' דרישה שם, בד' רא"ש שבציון 139.
  142. ↑ ע"ע אחריות.
  143. ↑ עי' תוס' שם; עי' תוס' ר"פ שם; עי' תוי"ט שם והלכה למשה שם, בד' רמב"ם שם, ועי' ציון 134, שי"מ בע"א.
  144. ↑ הלכה למשה שם, בד' רמב"ם ותוס'.
  145. ↑ עי' פסקי תוס' ב"ק סי' רנב.
  146. ↑ עי' רמב"ם גזו"א פ"ז ה"י; עי' טור חו"מ סי' שסז ס"ב; עי' שו"ע שם ב.
  147. ↑ עי' דרישה שם סק"ב, בד' רמב"ם שם, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  148. ↑ עי' תוי"ט ב"ק פ"ט מ"ה והלכה למשה שם, בד' רמב"ם שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א; עי' דרישה שם סק"ב ופרישה שם סק"ב, בד' טור שם; עי' סמ"ע שם, בד' שו"ע שם.
  149. ↑ עי' דרישה שם סק"ב, בד' טור שם, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; עי' סמ"ע שם סק"ו, בד' שו"ע שם, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  150. ↑ עי' ש"ך שם סק"ח, בד' טוש"ע שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א
  151. ↑ עי' שו"ע חו"מ שסז ב; עי' לבוש שם; עי' הלכה למשה גזו"א פ"ז ה"י, בד' טור שם ס"ב.
  152. ↑ עי' הלכה למשה שם, בד' רש"י ב"ק קג א ד"ה לשליח ב"ד ותוס' שם ד"ה אבל, ושא"ר שלא הזכירו תנאי זה, ושכ"מ מל' משנה שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שליח_בית_דין&oldid=160711"