אנציקלופדיה תלמודית:שתוקי

הגדרת הערך - מי שמכיר את אימו ואינו מכיר את אביו.

שמו ומהותו

פנויה שזינתה וילדה^[1], הרי בנה נקרא שתוקי^[2], והוא כל שהוא מכיר את אימו ואינו מכיר את אביו^[3], והוא ספק ממזר*^[4], שמא מממזר* נתעברה או שמא מאחד מן העריות*^[5], ונקרא שתוקי, כיון שהוא שתוק לקרוא את אביו^[6], שקורא אבא, ואימו משתקתו^[7].

על בעל* ואשתו שנולד להם בן, שאין חוששים שמא זינתה האישה והולד הוא מאחר, אלא מעמידים את הבעל בחזקת אביו של הנולד, ע"ע אב (א)^[8].

ביאה בקהל

דבר תורה שתוקי כשר לבוא בקהל^[9], שנאמר: לא יבֹא ממזר בקהל ה'^[10], ודרשו: ממזר ודאי לא יבוא, אבל ספק ממזר יבוא^[11], והשתוקי ספק ממזר הוא^[12], שכיון שאין ידוע מי אביו^[13], שמא מממזר* נתעברה או מאחד מן העריות*^[14]. ואף על פי שאין אנו מכירים אביו, אינו אסור לישא אישה שמא ישא אחותו מאביו, מפני שהוא דבר שאינו מצוי^[15], היינו שלא מצוי שתינשא לו אחותו^[16], או שהשתוקי אינו מצוי ודבר שאינו מצוי לא גזרו בו חכמים^[17], ואין אוסרים בעריות ומחזיקים אותן בשאר בשר מספק עד שיוודע בודאי שזו ערוה עליו, שאם לא כן כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהם יהיו אסורים להינשא בכל מקום, שמא יפגעו בערוה^[18]. וכן מותר האסופי מן התורה לישא ממזרת, שאף ב"קהל ה' " דרשו: בקהל ודאי לא יבוא אבל בספק קהל יבוא, והשתוקי ספק קהל הוא^[19].

אף על פי שמן התורה שתוקי מותר לבוא בקהל^[20], חכמים עשו מעלה ביוחסין* ואסרו ספק ממזר לבוא בקהל, ולפיכך השתוקי אסור לישא בת ישראל^[21].

כשנבדקה אימו

במה דברים אמורים שהשתוקי פסול מגזירת חכמים לבוא בקהל^[22], כשלא נבדקה לישאל ממי^[23], ומתה או שנתחרשה עד שאינה יכולה ליבדק^[24], אבל אם בדקוה, ואמרה: לכשר נבעלתי, נחלקו תנאים: א) אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי^[25], שיש לבדוק אחריו^[26], ובא להשמיע לנו שאם בודקים את אימו ואומרת: לכשר נבעלתי, נאמנת^[27], ואף לאחר שגזרו חכמים ששתוקי פסול לבוא בקהל^[28], שתוקי זה כשר לבוא בקהל^[29], אף כשהרוב פסולים אצלה^[30], שסובר כרבן גמליאל ור' אליעזר, שאישה פנויה שנבעלה לאדם שאין אנו יודעים מי הוא, שהיא פסולה לכהונה שמא נתין* או ממזר* הוא^[31], ופסלה בביאתו - לסוברים כן^[32], וכן הלכה^[33] - ולדעתו האישה נאמנת אף להכשיר את ביתה, ועל כך ע"ע יוחסין^[34]. ב) ולדעת ר' יהושע, שאישה פנויה אינה נאמנת אף על עצמה, והרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה^[35], האישה אינה נאמנת להתיר בנה לבוא בקהל, ולהוציאו מכלל שתוקי, האסור מגזירת חכמים לבוא בקהל^[36].

להלכה פסקו בתלמוד כאבא שאול^[37], שפנויה שנתעברה מזנות נאמנת להעיד על בנה שכשר הוא, מפני שנבעלה בישראל, ואף על פי שרוב העיר שזנתה בה פסולים^[38].

על רבן גמליאל ור' אליעזר עצמם, שאמרו שהאישה נאמנת על עצמה, שנחלקו אמוראים אם מודים לאבא שאול, שנאמנת אף להכשיר ביתה, ע"ע יוחסין^[39]. על נאמנות זו של האישה להכשיר הולד, אף ברוב פסולים, אם יש בזה חילוק בין כשידוע שהבועל הלך אצלה או כשאין ידוע הדבר ושמא הלכה היא אל הבועל, ע"ע הנ"ל^[40]. נאמנות זו, אם מועילה לביאה בקהל בלבד, או אף לבוא בקהל כהונה, ע"ע פסולי כהונה; פסולי קהל.

בממזר

שתוקי, אם אסור בממזרת, נחלקו תנאים ואמוראים: א) לדעת סתם משנה - ור' מאיר^[41] ור' יהודה בתוספתא^[42], ושמואל^[43]. ויש הסוברים כן בדעת תנא קמא^[44] - ממזר ושתוקי מותרים לבוא זה בזה^[45], שנאמר: לא יבֹא ממזר בקהל ה'^[46], ודרשו: בקהל ודאי לא יבוא, אבל בקהל ספק יבוא^[47]. ב) ולדעת ר' אליעזר - ורב^[48], ורבא^[49]. ויש הסוברים כן בדעת ר' יהודה במשנה^[50] - ממזר ושתוקי אסורים לבוא זה בזה^[51], לפי שאנו חוששים שמא אין השתוקי ממזר^[52].

להלכה פסקו ראשונים כר' אליעזר^[53], ששתוקי אסור בממזר^[54], שכן כשנחלקו רב ושמואל, הלכה כרב באיסורים^[55], ועוד, שרבא סובר כמותו^[56], ושם נחלק רבא עם אביי^[57] וההלכה כרבא מול אביי^[58], ועוד, ששנוי במשנה תחילה בסתם כדעה החולקת, ואחר כך שנויה מחלוקת תנאים בדבר, וסתם ואחר כך מחלוקת, אין הלכה כסתם^[59]. ואם נשאו לא יקיימו, אלא יוציאו בגט*^[60], והולד הולך אחר הפגום^[61].

בספק ממזר

שתוקי, אם אסור בשתוקית ושאר ספק ממזר, נחלקו תנאים ואמוראים: א) לדעת סתם משנה - ור' מאיר^[62] ור' יהודה בתוספתא^[63], ושמואל^[64]. ויש הסוברים כן בדעת תנא קמא^[65] - שתוקי וכל הספיקות מותרים לבוא זה בזה^[66], שאף על הצד שממזר הוא, נאמר: לא יבֹא ממזר בקהל ה'^[67], ודרשו: בקהל ודאי לא יבוא, אבל בקהל ספק יבוא^[68]. ב) ולדעת ר' אליעזר - ורב^[69], ורבא^[70]. ויש הסוברים כן בדעת ר' יהודה במשנה^[71] - שתוקי וכל הספיקות אסורים לבוא זה בזה^[72], ושתוקי לא ישא שתוקית^[73], לפי שאנו חוששים שמא אחד מהם אינו ממזר והשני ממזר^[74].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וסוברים שהכל מודים ששתוקי מותר בשתוקית^[75], ונדחו דבריהם^[76].

להלכה פסקו ראשונים כר' אליעזר^[77], ששתוקי וספק ממזר אסורים לבוא זה עם זה^[78], שכן כשנחלקו רב ושמואל, הלכה כרב באיסורים^[79], ועוד, שרבא סובר כמותו^[80], ושם נחלק רבא עם אביי^[81] וההלכה כרבא מול אביי^[82], ועוד, ששנוי במשנה תחילה בסתם כדעה החולקת, ואחר כך שנויה מחלוקת תנאים בדבר, וסתם ואחר כך מחלוקת, אין הלכה כסתם^[83]. ואם נשאו לא יקיימו, אלא יוציאו בגט*, והולד ספק כאבותיו^[84].

תקנתו לינשא

כיון שהשתוקי אסור מגזירת חכמים^[85] לבוא בקהל^[86], ואסור - לסוברים כן^[87], וכן הלכה^[88] - בממזרת ושתוקית ושאר ספק ממזר, אין לו תקנה אלא שישא גיורת* או משוחררת, שהגרים וממזרים מותרים - לסוברים כן^[89], וכן הלכה^[90] - זה בזה, אבל הולד נשאר שתוקי, בין שהשתוקי נשא גיורת, ובין שגר נשא שתוקי, לפי שהולד הולך אחר הפגום^[91].

בנתין

שתוקי* אם מותר לבוא בנתינה^[92], נחלקו ראשונים בדעת תנאים: א) יש סוברים שמחלוקת תנאים בדבר^[93], שלדעת סתם משנה נתינים שתוקים ואסופים מותרים לבוא זה בזה^[94]. ולדעת ר' אליעזר, הסובר שוודאן בספיקן וספיקן בוודאן אסור^[95], וודאן בספיקן, כגון נתין בשתוקית ואסופית^[96], וספיקן בוודאן, כגון שתוקי בנתינה^[97], אסור, שמא זה כשר וזה פסול^[98]. ואמרו בתלמוד שהלכה כר' אליעזר^[99], ולכן שתוקי אסור בנתין^[100]. וכן הוא לראשונים הסוברים שנתינים אסורים מן התורה^[101]. ב) ויש מהראשונים סוברים ששתוקי מותר בנתין^[102], שכן איסור הנתינים אינו אלא מדבריהם - לסוברים כן^[103] - ולפיכך יש להקל בשתוקי ואסופי ולומר ממזרים הם, ומותרים בנתינים^[104]. או שהטעם הוא, שלא גזר דוד - על איסור נתין לבוא בקהל^[105] - אלא לבוא בקהל ודאי, אבל בשתוקי לא גזר^[106].

כשנשא ספק ערוה מצד אי הידיעה

שתוקי שנשא אישה - באיסור, שהרי אסור מדרבנן לבוא בקהל^[107] - שאפשר שהיא ערוה עליו, כתבו ראשונים, שאינה אשת-איש* גמורה, אלא הרי היא ספק אשת איש, שאין קדושין* תופסים בעריות*^[108]. ויש שכתבו שהוא הדין בשתוקי שנבדקה אימו ואמרה: לכשר נבעלתי^[109], שאף על פי שכשר לבוא בקהל - לסוברים כן^[110], וכן הלכה^[111] - מכל מקום אין סומכים על זה לכל דבר^[112].

איזו היא האישה שאפשר שתהיה ערוה עליו, כל אישה שהיה אביה או אחיה קיים כשנתעברה בו אימו^[113], שאם אביה קיים, יש לחוש שמא זאת האישה היא אחותו^[114], ששמא אימו מאביה נתעברה^[115], וכן אם אחיה קיים יש לחוש שמא זאת אישה היא דודתו, אחות אביו^[116], ששמא אימו מאחיה נתעברה^[117], וכן כל אישה שנתגרשה או נתאלמנה, יש לחוש שמא זאת האישה אשת אביו הוא ומבעלה נתעברה אימו, או שמא אשת אחי אביו הוא, ומאחי בעלה נתעברה אימו^[118], וספק זה הוא אף כשנשא גיורת*, שהיא מותרת לו^[119].

פרנסה והצלה

היו לפנינו עניים הרבה ואין בכיס כדי לפרנס או כדי לכסות את כולם^[120], או שהיו לפנינו שבויים הרבה, ואין בכיס כדי לפדות את כולם^[121], כתבו ראשונים שמקדימים את החלל* לשתוקי^[122], שהחלל כשר לבוא בקהל^[123], שהכל יודעים שאביו כשר הוא^[124], ושתוקי הוא ספק ממזר*^[125], שאין יודעים מי אביו^[126], ומקדימים את השתוקי - שמכיר את אימו ואינו מכיר את אביו^[127] - לאסופי*^[128] - שאינו מכיר לא את אביו ולא את אימו^[129] - שמא גוי* היה^[130], והוא ספק גר*^[131], ואף אם ישראל היה, הוא ספק ממזר^[132].

מקלל אביו ואימו

מקלל-אביו-ואמו*, אם היה שתוקי, חייב על הכאת וקללת אימו^[133], שאף על אביו היה חייב, אם היה ברור איזהו אביו^[134], ואינו חייב על אביו^[135], אף על פי שנבדקה אימו, ואמרה: בן פלוני הוא, אינו נענש על פיה^[136], שאין סומכים על דבריה לענין זה^[137].

דין זה הוא אף לסוברים - וכן הלכה^[138] - שגר* שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, שיש לו קירבה לאימו^[139] אבל לא לאביו^[140], מכל מקום אינו חייב על מכת אמו ועל קללתה^[141], כיון שהם למדים מהכתוב שמי שחייב על אביו חייב על אימו ומי שאינו חייב על אביו אינו חייב על אימו^[142].

ירושה

אף לסוברים - וכן הלכה^[143] - ששתוקי שנבדקה אימו ואמרה: לכשר נבעלתי, כשר לבוא בקהל^[144], מכל מקום אם אמרה: לפלוני נבעלתי, אינה נאמנת לענין ירושה^[145], להאמינה מפלוני נתעברתי וירש אותו פלוני או משפחתו יירש אותו, שכל טעם הנאמנות לבוא בקהל, היא - לסוברים כן^[146] - משום שאישה מזנה בודקת ומזנה, ולענין ירושה לא שייך הטעם שאישה בודקת ומזנה^[147]. ומכל מקום אם מודה פלוני שממנו נתעברה, נאמנת, והשתוקי יורש אותו^[148].

וכן לענין הורשת השתוקי, אם אין לו בנים, כתבו ראשונים ואחרונים שאין משפחת אימו יורשת אותו, אלא הרי הוא כגר* שמת ואין לו יורשים^[149], וכל הקודם בנכסיו זכה^[150], שאין ירושה אלא למשפחת האב^[151]. ויש מהאחרונים שפקפק לצדד שאין נכסיו הפקר, אלא אומרים בזה: יהא-מונח-עד-שיבֹא-אליהו*^[152].

מתנת שכיב מרע

לענין מתנת-שכיב-מרע*, כתבו ראשונים ששתוקי הבא דינו כגר*^[153] - שנחלקו ראשונים אם יכול ליתן נכסיו במתנת שכיב מרע, כשבא ליתן למי שאינו יורשו^[154] - לענין נתינת נכסיו לאימו^[155], ולא רק היכן שאנו בודקים את אימו ואיננו יודעים ממי נתעברה, שודאי אינו נוחל ומנחיל, שהרי אינו יודע מיהו אביו^[156], אלא אפילו אמרה אימו מפלוני נתעברתי, שהיא נאמנת - לסוברים כן^[157], וכן הלכה^[158] - להכשירו לבוא בקהל, הטעם הוא - לסוברים כן^[159] - שאישה מזנה בודקת ומזנה, ולכן מאמינים לה אפילו על הולד, אף על פי שאין לו חזקת כשרות^[160], אבל לענין ירושה, להאמינה מפלוני נתעברתי וירש אותו פלוני או משפחתו יירש אותו, ששם לא שייך הטעם שאישה בודקת ומזנה, ודאי אין מאמינים לה^[161].

על מתנת שכיב מרע של גר, שאינה מועילה כשיש לו בן שהורתו שלא בקדושה, הואיל ואינו יורשו, ע"ע גר^[162] וע' מתנת שכיב מרע. על מתנת שכיב מרע של גר שבא ליתן נכסיו למי שאינו בנו שהורתו שלא בקדושה, שנחלקו ראשונים אם מתנתו מועילה, ע"ע גר^[163] וע' מתנת שכיב מרע.

עלייה לתורה

העולה לקריאת-התורה*, שאינו עולה עד שקוראים לו^[164], והמנהג לקרוא בשם הקרואים לעלות לתורה: יעמוד פלוני בר פלוני^[165], אם היה שתוקי, קוראים אותו בשם אבי אימו^[166], ואם אינו יודע מי הוא אבי אימו קוראים אותו בשם אברהם אבינו - פלוני בר אברהם - כמו לגר*^[167], שמיחסים אותו לאברהם אבינו אף על פי שאינו מזרעו, שהרי הקדוש ברוך הוא קרא לו אב המון גוים^[168], שהוא אב של כל העולם^[169].

שם בגט

למנהג שכותבים שם האב בגט^[170], שתוקי*, יש מהראשונים ואחרונים שכתבו שאין מזכירים שם אביו בגט^[171]. ויש מהאחרונים שכתבו שכך הוא מעיקר הדין^[172], אבל נוהגים שכותבים - כמו בגר, לסוברים כן^[173], וכן הלכה^[174] - "בן אברהם אבינו"^[175]. ויש שפקפקו על זה, שיש חשש של פסול, שיאמר הרואה שגט זה הוא של גר, וצידדו שאם יש כינוי לשתוקי ואסופי יכתוב שמו וכינויו ויעלה כינויו במקום שם האב^[176]. וצידדו עוד, שבשתוקי - שמכירים את אימו ואין מכירים את אביו^[177] - אם אין לו כינוי, יכול לכתוב שם השתוקי ושם אימו^[178].

השתוק מדין כהונה

במובן אחר יש שנקרא שתוקי, כהן* שהוא כהן ודאי, אלא שאין ידוע מי הוא אביו^[179], כגון שהיו עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם, ואין ידוע מי הוא, ובא על אישה, הולד שתוקי^[180], שחכמים גזרו^[181] לשתקו מדין כהונה^[182], ועל פרטי דיניו ע"ע כהן^[183].

הערות שוליים