אנציקלופדיה תלמודית:מעבד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־19:54, 21 בדצמבר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - איסור מלאכת עיבוד בשבת וביום טוב.</span> == <span dir="rtl">המלאכה, גדרה ומק...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - איסור מלאכת עיבוד בשבת וביום טוב.

המלאכה, גדרה ומקורה

מהותה

המעבד הוא אחד משלושים ותשעה אבות-מלאכות* האסורים בשבת[1], וחשוב אב מלאכה לפי שהעיבוד היה מלאכה חשובה במשכן - שהיו מעבדים את עורות התחשים[2], וכן את עורות האילים המאדמים[3], או שהיו מולחים את העורות[4], או שהיו מרככים את העור ומשוים אותו[5] - וכל מלאכה חשובה שהיתה במשכן אב מלאכה היא[6].

גדר המלאכה

בגדר מלאכת מעבד, כתבו ראשונים דהיינו עשיית שינוי בעור של בעלי חיים - כגון על ידי נתינתו בסיד[7] - שיתקשה[8], ויתקיים[9], או שיתרכך ויהיה מוכשר לשימוש[10].

מעשה העיבוד

עיקר העיבוד הוא נתינתו במלח ובקמח ובעפצים[11], או נתינתו בסיד[12] ובשאר מינים המעבדים[13], או דריסה עליו[14]. וכתבו אחרונים שבעור הנצרך לכמה שלבים בעיבודו, היינו למולחו ולאחר מכן לקמחו ולאחר מכן לעפצו, בכל שלב יש משום עיבוד[15].

שיעור העור

שיעור העור להתחייב עליו משום מעבד, הוא כדי שיהיה בו לכתוב עליו קמיע[16], וכפי שמצינו במלאכת הוצאה, ששיעור העור שחייבים בה עליו הוא כדי לעשות ממנו קמיע[17]. המחשיב עור בשיעור קטן מכדי לכתוב עליו קמיע, כגון שעיבדו לצורך מסוים, יש שכתבו שחייב אף בפחות משיעורו, משום אחשביה*, ולדעתם זו היא שאמרו בתלמוד ששיעור מלאכת מעבד הוא בכל שהוא[18], שהדברים אמורים במי שמעבד עור ומחשיבו לצורך מסויים[19].

איכות העיבוד

משך הזמן בו צריך לעבד את העור כדי שייחשב העור כמעובד ויתחייבו עליו משום מעבד, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: א) יש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת הירושלמי, שהוא כדי הילוך ד' מילים[20]. ב) ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא כדי הילוך מיל*[21]. ג) ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שמחלקים בין עור קשה, שעיבודו מועט, ולפיכך שיעור עיבודו הוא בכדי הילוך מיל, לעור רך - כגון זה שנאכל כבשר - שעיבודו מרובה, ולפיכך שיעור עיבודו הוא כדי הילוך ד' מילים[22]. ד) ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהדבר תלוי באופן העיבוד, שעיבוד הנעשה על ידי דריסת העור, שיעורו בכדי הילוך ד' מילים, ואילו עיבוד ממש הנעשה על ידי מליחה וכדומה, שיעורו בכדי הילוך מיל[23].

עיבוד עור בשיעור זמן מועט, שאין בו כדי להתחייב משום מעבד[24], יש שכתבו שמכל מקום אסור משום חצי-שיעור*[25]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שעיבוד עור בשיעור זמן מועט אינו אסור משום חצי שיעור, ולדעתם זו היא שאמרו שמותר מן התורה למלוח את קרבן התמיד*בשבת[26], לפי שמליחת הקרבן אינה אורכת אלא זמן מועט[27].

עור לח

עור לח - שאמרו בתלמוד שאינו עומד לעיבוד כעור יבש[28] - יש מן האחרונים שהסתפקו אם ראוי הוא לעיבוד, וחייבים עליו משום מעבד, או שאינו ראוי לעיבוד, ואין חייבים עליו משום מעבד, ומכל מקום כתבו שאסור מדרבנן, לפי שדומה עיבודו לעיבוד כלאחר-יד*[29].

מליחת העור

מליחת העור, בכלל מלאכת מעבד היא[30], שהיא מין ממיני העיבוד[31], והיא צורך העיבוד[32], לפי שבה מתחילים את העיבודשגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; להערות שוליים ללא שם חייב להיות תוכן, והרי היא מקשה את העור הרך[33], ומיייבשת אותו שלא יתעפש[34].

מליחה אחר מליחה

מליחה אחר מליחה, כתבו אחרונים שאסורה, שכל תוספת עיבוד יש בה משום מעבד[35].

קימוח העור ועיפוצו

קימוח העור - היינו השהייתו בקמח ומים[36] - וכן עיפוץ העור - היינו תיקונו בעפצים שחוקים[37] - מחלקי המליחה הם, ולפיכך יש בהם משום מלאכת מעבד[38].

מליחת העור בצידו החיצוני

מליחת העור מן הצד החיצוני והקשה בלבד, כגון מליחת עור בעודו על גבי הבהמה, יש שכתבו שאין בה משום מעבד, שענינה של המליחה הוא להקשות את העור[39], ואין היא יכולה להקשותו אלא כשנעשית בצידו הפנימי והרך[40]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שאף מליחת עור מן הצד החיצוני והקשה בלבד, יש בה משום מלאכת מעבד[41].

כמות המלח שיש בה כדי לעבד עור

מלח מועט, בשיעור הנופל על העור כשמולחים עליו בשר לצלי כעין קדירה, אמרו בגמרא שיש בו כדי לעבד עור[42]. מלח בשיעור הנופל על העור כשמולחים עליו בשר לצלי, נחלקו בו ראשונים בדעת תנאים: יש שנראה מדבריהם שיש בו כדי לעבד עור[43], ויש שכתבו שאין בו כדי לעבד עור[44]. ניתן המלח בשיעור מליחת בשר לצלי על העור עצמו, כתבו אחרונים שלדברי הכל יש בו כדי לעבד את העור[45]. מלח בשיעור הנצרך למליחת בשר לאכלו חי, לסוברים שצריך מליחה[46], כתבו ראשונים שאין בו כדי לעבד עור[47]. ויש מן האחרונים שכתבו כלל בדבר, שכל שדרך האומנים מעבדי העורות למלוח בו את עורותיהם, הוא השיעור שיש בו כדי לעבד עור[48]. על כמות המלח בעיבוד אוכלים, עי' להלן: הדומים לעיבוד.

מליחת בשר לצלי על גבי עור

מליחת בשר לצלי על גבי עור, אסורה מדרבנן[49], לסוברים שיש בו כדי לעבד, אינה אסורה מן התורה, שמעבד כלאחר-יד* הוא[50], ולסוברים שאין בו כדי לעבד, אסרוה חכמים משום שדומה לעיבוד[51].

ביום טוב

מליחת עור על ידי מליחת בשר על גביו לצלי, באופן שנופל עליו מעט מן המלח - אף לסוברים שבשבת יש בכך משום מעבד[52] - מותרת ביום-טוב*[53] - ואף אם עושה כן בהערמה*[54] - שאף על פי שאין זו מלאכת-אוכל-נפש*, מכל מקום מותר לעשות כן, שכיון שאינו נראה כמולח את העור[55], והרי זה מליחה כלאחר-יד*[56] - שאינו מולח את העור ממש אלא נותן מלח על הבשר[57] - אמרו בה התירו-סופו-משום-תחילתו*[58], היינו, שהתירו חכמים את מליחת העור – היינו סופו - כדי שלא יחשוש שיתקלקל העור, וימנע מלשחוט - היינו תחילתו – ויבטל משמחת-יום-טוב*, ששחיטת הבהמה נצרכת לשמחת יום טוב[59]. ויש שכתבו, שטעם ההיתר במליחת בשר לצלי על גבי העור, הוא משום שאין מליחה זו חשובה עיבוד גמור[60]. מליחת העור על ידי מליחת בשר על גביו לצלי כעין קדירה - או אפילו אין בו שיעור מליחת בשר לצלי כעין קדירה, אלא יש בה שיעור גדול ממליחת בשר לצלי[61] - באופן שנופל עליו מעט מן המלח, אסורה אף ביום טוב[62], לפי שבאופן זה העמידו חכמים - לסוברים שהתר מליחת בשר לצלי הוא משום שהתירו סופם משום תחילתם[63] - את איסור מעבד, שהרי יכול למולחו בהיתר במעט מלח כבמליחה לצלי[64], או לפי שבאופן זה היא מליחה חשובה – לסוברים שמליחת בשר לצלי אין בה משום מעבד[65] - ומעבדת את העור[66].

דריסת עור

דריסת עור - כדי שיתקשה[67], או כדי שיתרכך[68] - אסורה[69], משום תולדת מעבד[70], שהרי תחילת העיבוד היא[71]. נתינת עור לפני בני אדם ההולכים ודורסים אותו ברגליהם שלא בכוונת עיבוד, כתבו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים שאינה אסורה אלא מדברי חכמים[72], שכיון שאינו מעבד בידים[73], ואינו מהפך את העור כדרך שעושים בבית הדריסה[74], חשוב הדבר כעיבוד כלאחר-יד*[75], ויש שכתבו שהדריסה מעבדת קצת את העור[76], ובנתינתו לפבי הדורסים נראה מכוין לעבד[77].

דריסת עור ביום טוב

נתינת עור ביום-טוב* לפני בני אדם ההולכים ודורסים את העור ברגליהם, נחלקו בה תנאים: בית הלל מתירים[78], שכיון שבשבת אינה אסורה אלא מדרבנן[79], והעושה כן אינו נראה כמכוין לעיבוד, שאפשר שנתנו שם לשבת עליו[80], אמרו בה התירו-סופו-משום-תחלתו*[81]. ובית שמאי אוסרים[82], שהעושה כן נראה כמכוין לעבד את העור[83].

ריכוך עור בשמן

ריכוך עור בשמן, אסור[84], שהוא תולדת מעבד[85]. לפיכך, אין לסוך בשמן רגל אדם הנתונה בנעל העשויה מעור[86], שהשמן מרכך את עור הנעל[87], ודומה הדבר לעיבוד[88]. אדם שגופו משוח בשמן אין לו להעביר את גופו על עור[89], כגון רגל המשוחה בשמן, ויש בשמן שיעור כדי לעבד עור נעל, אסור מדברי חכמים לנעול עליה נעל העשויה עור, אפילו אין כוונתו לעיבוד עור הנעל אלא לצחצחו[90], ויש שכתבו שלסוברים שדבר-שאינו-מתכוון* מותר[91], מותר לנעול נעל על הרגל, שאינו מתכוון לעיבוד עור הנעל[92]. ויש שכתבו שאף לסוברים שדבר שאינו מתכוון מותר, אסור לנעול נעל על הרגל[93], גזירה שמא יעבד את העור[94], או משום שמכל מקום מעבד את העור בידים[95].

ריכוך עור ישן בשמן

עור ישן - שהתרכך הרבה[96] - אין במשיחת שמן עליו משום עיבוד[97], שענין עיבוד הוא לרכך את העור[98], ועור ישן כבר התרכך על ידי השימוש בו[99], וכתבו אחרונים שבזמן הזה אין לסוך מנעל ישן, שיבואו לסוך מנעל חדש[100].

נתינת מלח רב על אוכלים

נתינת מלח מרובה על גבי אוכלים - כגון מליחת בשר חי לצורך שימורו[101] - נחלקו בה אמוראים[102]: דעת רבא, שאין חייבים עליה משום מעבד[103], שעיבוד אוכלים אינו חשוב עיבוד[104], לפי שאין דרך לעבדם[105], או לפי שענינה של מלאכת מעבד בעור הוא להקשות את העור, לסוברים כן[106], וענין זה אינו שייך באוכלים, שהרי כשיהיו קשים לא יהיו ראויים לאכילה[107], או לפי שענינה של מלאכת מעבד בעור הוא השינוי הנעשה בעור, להקשותו או לרככו[108], ובאוכלים אין המליחה פועלת להקשותם או לרככם[109], או לפי שאין מלאכת מעבד שייכת אלא בעורות, שמתקיימים לאורך ימים, מה שאין כן באוכלים, שאינם מתקיימים לאורך ימים[110]. מדרבנן, כתבו ראשונים ואחרונים שאסורה[111]. ודעת רבה בר רב הונא שחייבים עליה משום מעבד[112].

מליחה מועטת באוכלים

מליחה מועטת באוכלים - כגון מליחת בשר להכשירו לאכילה[113], לסוברים שאסורה[114] - אינה חשובה עיבוד מדברי תורה[115], ומכל מקום אסורה[116], משום שחשובה עיבוד מדברי חכמים[117] - שהרי מכשירה את הבשר לאכילה[118], או שנותנת בו טעם ומשביחתו[119] - או משום שנראה הדבר כמעבד[120]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שמליחת אוכלים במעט מלח, אין בה עיבוד אף מדברי חכמים[121]. מליחה מועטת מאד, כגון מליחת בשר כדרך שאוכלים אותו חי, כתבו ראשונים שאין בה עיבוד אף מדברי חכמים[122].

מליחת אוכלים שלא על מנת לתקנם

מליחת אוכלים שלא על מנת לתקנם, כגון מליחת בשר חי כדי להכשירו מדמו, לסוברים שאינה חשובה תיקון[123], מותרת, שלא אסרו חכמים מליחת אוכלים[124], אלא כשמתקנם בכך[125]. מליחת בשר חי כדי להכשירו מדמו, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שמותרת, שאינה חשובה תיקון[126], ויש סוברים שאסורה מדברי חכמים[127], לפי שהמלח מועיל לבשר חי - שלא נמלח עדיין - לרככו ולתקנו ולהכשירו לאכילה, וחשובה תיקון[128]. מליחת בשר חי - אפילו נמלח והוכשר[129] - או דג חי, כדי שלא יסריח, אסורה[130], שהמלח מועיל לרכך אותם וחשובה תיקון[131]. מליחת בשר צלי כדי שלא יסריח, מותרת, שאינה להשביחו ואינה מתקנת[132].

מליחת חלבים

חלבים, כתבו ראשונים ואחרונים שאינם חשובים אוכלים גמורים[133], ואסור למלחם - מליחה מרובה - לדברי הכל[134], יש סוברים שאסור מן התורה[135], ויש סוברים שאסורה מדברי חכמים[136], ומהם שכתבו שזו היא שדרשו מן הכתוב: תקריב, שמותר להקריב קרבנות בשבת[137], שלולא כן היה הדבר אסור משום מליחת חלבי הקרבן[138]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהחלבים בכלל אוכלים הם[139], ולסוברים שמליחת אוכלים מותרת מן התורה[140], אף מליחת חלבים מותרת מן התורה, ואינה אסורה אלא מדברי חכמים[141].

מליחת חלבים ביום-טוב*, באופן שמולח בשר לצלי על גבם, יש מן הראשונים שהסתפקו שמותרת, שאינו נראה שמולח את החלבים[142], או שאסורה[143], שאף מליחה מועטת מעבדת את החלבים[144], או שבני אדם מרחיקים את החלבים שלא יאסרו את הבשר, ומליחה עליהם מוכחת שלצורך העור מולח[145], או שתועלת עיבוד החלבים על ידי המליחה מרובה, וניכר שהמליחה היא לצורך החלבים[146].

דברי מאכל האסורים באכילה

דברי מאכל האסורים באכילה, אך עומדים לאכילה אצל גוים[147], כגון בשר נבלה*[148], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שחשובים אוכלים לענין מלאכת מעבד ולסוברים שאין עיבוד באוכלים[149], אף בהם אין עיבוד[150] - שאריא-רביע-עליה*[151]. דברי מאכל שמחמת איסורם אינם עומדים לאכילה כלל, כגון בשר קרבן[152], נחלקו בהם ראשונים ואחרונים, יש סוברים שאינם חשובים אוכלים לענין מלאכת מעבד, ויש בהם משום מעבד[153]. ויש שנראה בדבריהם שחשובים אוכלים[154], כדברים האסורים באכילה אך עומדים לאכילה אצל גוים[155], ולסוברים שאין עיבוד באוכלים[156], אף בהם אין עיבוד[157]. ומכל מקום כתבו שמליחת בשר קרבן, אף שאינו עומד לאכילה כלל, חשובה עיבוד, שהכשרת הקרבן מחשיבה את המליחה כעיבוד[158], או שבקרבן שאינו עומד לאכילה, כגון קרבן עולה, מצות מליחתו היא למולחו ולהקשותו, והוא עיבוד[159], ואינו כאוכלים, שאין בהם עיבוד לפי שעומדים לאכילה ואי אפשר להקשותם[160].

בדבר צלול

דבר צלול, יש מן האחרונים שנראה בדבריהם שיש בו משום מעבד[161]. ויש מן האחרונים שנסתפקו בדבר, לפי שאינו דומה לעור, שהוא גוש[162].

על המשרטט* אם בכלל מעבד הוא, ע"ע משרטט.

הדומים לעיבוד

עשיית הילמי

הכובש - היינו השורה מאכל במשקה[163] - כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאסור, שדומה למעבד[164]. ויש מן הראשונים שאסרו מטעמים שונים[165].

אסור לעשות בשבת הילמי - מי מלח מרובים[166], או מי מלח הנעשים באומנות[167] - ולתת בו אוכלים הנכבשים[168], מדרבנן, לפי שדומה הדבר למעבד[169], שמתקן את האוכל שנותן לתוכם כדי שיתקיים[170]. ויש שכתבו שאינו דומה למעבד, ומכל מקום אסור לעשות כן בשבת מטעמים שונים[171].

עשיית מי מלח בלא לתת בהם אוכלים

עשיית מי מלח לבדם, בלא לתת בהם אוכלים הנכבשים, נחלקו בהם: יש שכתבו שמותרת[172], שהיא גזרה-לגזרה*, שאף נתינת אוכלים במי מלח אינה אסורה אלא מדברי חכמים[173]. ויש שנראה מדבריהם שאסורה[174], שמכל מקום נראה העושה אותם כעושה לצורך עיבוד אוכלים ותיקונם[175], או משום לא-פלוג*[176]. ויש שכתבו שאינו דומה למעבד, ומכל מקום אסרו לעשות כן בשבת מטעמים שונים[177].

עשיית מי מלח מועטים

עשיית מי מלח מועטים – שיש בהם כדי צורך השבת בלבד[178], או כדי צורך סעודה אחת בלבד[179], נחלקו בה תנאים: דעת חכמים שמותרת[180], לפי שלצורך אכילה או לזמן מועט אינו נראה כמעבד[181]. ודעת ר' יוסי שאסורה[182], שמכל מקום דומה הדבר לעיבוד[183]. הלכה כחכמים[184], ויש שפסקו כר' יוסי[185]. עשיית מי מלח מועטים לצורך סעודה אחרת, יש שכתבו שאסורה, שנראה שעושה אותם לכבישה[186]. עשית מי מלח מועטים ונתינתם לתוך הכבשים, לסוברים שמי מלח מרובים אסורים בלא נתינה לכבשים[187], יש מן האחרונים שכתבו שאסור, שכבישה ממש היא ודומה למעבד[188].

עשיית הילמי בשאר משקים

עשיית הילמי שלא במים, אלא במשקים אחרים, כגון יין וחומץ, כתבו ראשונים ואחרונים שאסורה[189], ויש שכתבו שמותרת[190].

עירוב שמן

עשיית מי מלח מועטים, כשמערבים שמן במים או במלח קודם עירובם ביחד, מותרת לדברי הכל[191], לפי שאין העושה כן נראה כמעבד, שהרי מחמת השמן אין המים והמלח מתערבים יפה, והרי הוא מחליש את חוזקם, ומשום כך אינם ראויים לעבד בהם[192], או לפי שיש בכך שינוי מדרך עשיית מי מלח[193].

עשיית מי מלח מרובים ומערב שמן במים או במלח קודם עירובם ביחד, יש שכתבו שאף לדעת חכמים[194] מותרת, כעשיית מי מלח מועטים לר' יוסי[195]. ויש שכתבו שנתינת שמן קודם עירוב המים והמלח אינה מתירה עשיית מי מלח מרובים[196], ששינוי מועט אינו מתיר עשיית מי מלח מרובים[197]. עשיית מי מלח ונתינת שמן אחר עירוב המים והמלח, אסורה, שבשעת עירוב המים והמלח כבר נעשה הילמי, ואין השמן הניתן אחריהם מוציאם מחזקתם[198] או שהרואה שמערב המים והמלח חושב שעושה הילמי, שאינו יודע שעתיד ליתן שמן בו[199] או לסוברים שמטעם שינוי הותר[200], אין בו שינוי[201].

מי מלח עזים

עשיית מי מלח עזים - ששני שליש מהם מלח ושליש מים[202] - אסורה אפילו כשהם מועטים[203], שדרך לעשותם לכבוש בהם דגים, ונראה כמי שעושה אותם לכבישה[204]. עשיית מי סוכר עזים, נחלקו בה אחרונים: יש שכתבו שאסורה, כעשית מי מלח עזים[205]. ויש שכתבו שמותרת, שאין דמיון בין מלח וסוכר[206].

מליחת אוכלים הראויים לאכילה, אלא שהמליחה מועילה להם[207], כגון מליחת צנון או ביצה, באופנים מסויימים הרי היא אסורה[208], שחשוב הדבר כעיבוד[209], ואסרו חכמים שלא יעשה כמעשה חול[210], ובאופנים אחרים, מותרת[211]. על פרטי הדין עי' להלן.

טבילת צנון במלח

טבילה במלח - אפילו בזו אחר זו[212] - של ג' או ד' חתיכות אוכלים, שמליחה מועילה להם[213], כגון צנון בצלים ושומים[214] ומלפפונים[215] - שמקשה אותם[216] או מרככת אותם[217] או משנה את מהותם כגון מתקנת את המרירות או החריפות[218] או דבר שרגילים לעשות ממנו כבשים[219] או נותנת בהם טעם, לסוברים כן[220] - לאכלן אחר שהות מרובה, כגון בסוף הסעודה, אסורה[221], שהמלח מעבדן[222] בשהות זמן בו[223], ויש מן האחרונים כתבו בדעת ראשונים, שזו היא ששנינו: תני ר' יהודה בר חביבא אין מולחין צנון בשבת[224]. ויש שכתבו שמותרת[225], ולדעתם, זו ששנינו שאין מולחין צנון[226], במליחת כמה חתיכות צנון ביחד הדברים אמורים[227]. טבילתן במלח זו אחר זו על מנת לאוכלן מיד - בשהות מועטת שיזיע קצת[228] - ושאינן נוגעות אחת בחברתה[229], יש שכתבו שמותרת[230], שבשעת אכילה אינו נראה כמעבד[231]. טבילת ב' חתיכות, יש שמשמע מדבריהם שהיא כטבילת ג' וד' חתיכות[232]. ויש שחילקו, שטבילת ג' או יותר חתיכות במלח, אפילו בזו אחר זו לאכלן מיד, אסורה, שבזמן אכילתו את ב' החתיכות הראשונות, החתיכה השלישית מתקשה ומתעבדת[233], ולדעתם זהו ששנינו: אין מולחין צנון וביצה בשבת[234], וטבילת ב' חתיכות במלח, מותרת, שחתיכה אחת המושהת במלח בזמן אכילת חתיכה אחת אחרת, אינה מספיקה להתקשות, ולא מתעבדת, אלא שנכון שלא למלוח אלא חתיכה אחת בלבד[235], ולדעתם זהו שאמר ר' נחמן: ממלח, לא מלחנא, טבולי, ודאי מטבלינא[236], היינו, שאף על פי שמותר למלוח ב' חתיכות, הוא אינו מולח, אלא מטבל חתיכה א' בלבד, שמצוה להחמיר ולטבול אחת לבד[237], וכן נוהגים[238]. טבילת חתיכה אחת בלבד במלח לאוכלה אחר שהות מרובה, יש הסוברים שמותרת[239]. ויש הסוברים שאסורה, ששהיה במלח זמן ארוך דומה לעיבוד[240]. טבילת חתיכה אחת לאכלה בשהות מועטת, מותרת, שאינה מחוסרת תיקון, ומולחה כדרך אכילה[241].

טבילת ביצה במלח

טבילת ג' או ד' ביצים – שהמלח אינו מועיל כל כך לביצים[242], אלא נותן בהם טעם[243] - במלח, בין לאוכלם מיד בין להניח עד סוף הסעודה, נחלקו בה אמוראים: ר' יהודה בר חביבא אסר[244], שלדעתו אף ביצה מתעבדת בהנחתה במלח עד סוף הסעודה[245], או שלדעתו כל שהמלח נותן טעם באוכל, חשוב עיבוד[246]. ור' חזקיה בשם אביי התיר[247], שלדעתו ביצה אינה מתעבדת בהנחתה במלח עד סוף הסעודה[248], שאין המלח מוציא לחות ממנה[249], או שלדעתו איסור מליחת אוכלים הוא מטעם אחר, שהוא ככובש, ואסור מטעם בישול[250], ואין דרך לכבוש ביצים[251], או שלדעתו אין חשוב עיבוד אלא בתיקון האוכל על ידי המליחה, לפיכך צנון שהמלח ממתק חריפותו, חשוב עיבוד, וביצה, שהמלח אינו אלא נותן טעם בלבד, אינו חשוב עיבוד[252].

מליחת אוכלים

מליחה מועטת באוכלים, יש סוברים שאסורה משום שדומה למעבד, ועל כך עי' לעיל[253].

מליחת מספר חתיכות אוכלים - פיזור מלח בזריקה עליהם[254] - ביחד, אפילו אוכלים שאין המלח כל כך מועיל להם, כגון ביצה, אפילו לאוכלם מיד בלי שיהוי כלל, אסורה[255], שמליחה בפיזור דרך עיבוד היא[256]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שזו היא ששנינו: אמר רב נחמן וכו' מימלח לא מלחנא[257]. מליחת מספר חתיכות אוכלים להטעימם, כגון הרבה פולין שנתבשלו או חתיכות חסה, אסורה[258], שהמלח מרכך אותם ודומה למעבד[259]. ויש שכתבו שמותרת, שאינה לתקן המאכל ואינה דומה למעבד[260]. מליחת מספר חתיכות ונתינה עליהם מיד חומץ או שאר מינים, מותרת, שאינה דומה לעיבוד[261]. מליחת חתיכה אחת לאכילה מיד, יש שכתבו שמותרת[262], שאינה דומה לעיבוד[263]. ויש שחילקו, שמליחת בשר או ביצה מותרת, ומליחת צנון אסורה, שמא ימלך ולא יאכלנו[264]. מליחת חתיכה אחת להניחה עד סוף הסעודה, יש שכתבו שמותרת[265], שאינה מתעבדת במשך סעודה אחת[266]. פיזור מלח על חתיכה אחת בתוך כמה חתיכות, אפילו לאכלה מיד, יש שכתבו שאסורה, שאי אפשר שלא ימלח עימה חתיכה נוספת[267].

מליחת אוכלים להשהותם

מליחת אוכלים – אף אלו שמותר למולחם להניח לסוף הסעודה[268] – על מנת להניחם לאחר שבת, יש שכתבו שאסורה, שהמליחה היא עיבוד[269]. מליחה להניח לסעודה אחרת, יש שכתבו שאסורה[270], שלסעודה אחרת מליחה היא עיבוד אפילו בביצה[271]. ויש שכתבו שזו היא ששנינו: אין מולחין צנון וביצה בשבת[272]. ויש שכתבו שמותרת[273], ויש שכתבו שכל שאם נמלח קודם הסעודה מועיל יותר, מותרת[274], שאין עיבוד באוכלים[275], ואם אינו מועיל יותר, אסורה, שהיא טירחה יתירה[276].

מליחת בשר לשומרו לסעודה אחרת שלא יתקלקל, יש שכתבו שמותרת, שאין היא מתקנת את הבשר ומשביחתו[277].

הדחת בשר

הדחת בשר מן המלח שמלחוהו להכשירו, כתבו אחרונים שאסורה, שנראה הדבר כמעבד, שהמים מרככים את הבשר[278].

מליחה אחר מליחה באוכלים

מליחה אחר מליחה - שאסורה משום מעבד[279] – כתבו אחרונים שאסורה אף באוכלים, שטעם איסור מליחה באוכלים הוא משום שנראה הדבר כמעבד, לסוברים כן[280], ואף אחרי מליחה נראה הדבר כמעבד[281].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע אבות מלאכות: האבות ומנינם. משנה שבת עג א; רמב"ם שבת פ"ז ה"א. ועי' משנה שם: המולחו, ושבת עה ב: היינו מולח היינו מעבד וכו' אפיק חד מינייהו. ועי' ציון 30 ואילך.
  2. ↑ עי' רש"י שם עג א ד"ה הצד; חיי אדם הל' שבת כלל ט ס"א; שו"ע הרב או"ח סי' שכא ס"ב.
  3. ↑ חיי אדם שם; שו"ע הרב שם. ועי' רש"י שמות כה ה.
  4. ↑ נשמ"א הל' שבת כלל ט ס"ק ו וכלל כא ס"ק ג ומרומי שדה לירושלמי שבת פ"ז סוף ה"ב, ע"פ הירושלמי שם, שלסוברים שהתחש שהיה במשכן היה מין תלא אילן או דומה לו, שעיקר יופיו בשערותיו, ולפיכך לא עיבדו את העורות העשוים ממנו, שהעיבוד משיר את השערות, אלא מלחוהו בלבד ועי' נשמ"א שם כלל כא, שאף הבבלי סובר כן, ועי' ראש יוסף שבת שם שתמה, שמ"מ עורות האילים המאדמים שהיו במשכן, צריכים היו לעיבוד גמור, ועי' נשמ"א שם, שבעורות האילים לא נעשה עיבוד ולא נעשתה בהם אלא גזיזת הצמר בלבד.
  5. ↑ מרכה"מ (חעלמא) שבת פי"א ה"ו. ועי' ציון 85 ואילך.
  6. ↑ ע"ע הנ"ל: גדר האב. רש"י שבת שם; חיי אדם שם.
  7. ↑ עי' ציון 14 ואילך; אר"ח ח"א הל' שבת סי' קס וכלבו סי' לא.
  8. ↑ עי' רמב"ם שבת פי"א ה"ו; דרך המלך שבת פי"א ה"ה.
  9. ↑ עי' רש"י שבת קח ב ד"ה והלא; פהמ"ש לרמב"ם שבת פ"ז מ"ב: וענין העיבוד.
  10. ↑ עי' רמב"ם שבת שם, אופן ב, ופכ"ג ה"י; מרכה"מ (חעלמא) שבת פכ"ב הי"ח; שו"ת בית שערים או"ח סי' קיא.
  11. ↑ עי' רמב"ם תפילין פ"א ה"ו ואו"ז ח"א הל' תפילין סי' תקלה, לענין תפילין, וה"ה לענין שבת.
  12. ↑ ר"י מלוניל שבת עג א (לא ב); מאירי שם.
  13. ↑ ר"י מלוניל שם; מאירי שם; אר"ח ח"א סי' קס וכלבו סי' לא.
  14. ↑ רוקח סי' פב.
  15. ↑ מנ"ח מ' לב המעבד אות א.
  16. ↑ שבת עט א; רמב"ם שבת פי"א ה"ה.
  17. ↑ ע"ע מוציא. שבת שם.
  18. ↑ שבת קג ב.
  19. ↑ מאירי שם פא א בשם קצת מפרשים. ועי' תוס' שם קג ב ד"ה המעבד ורשב"א ומאירי וריטב"א ותוס' הרא"ש שם, שכוונת הגמ' שם היא לאו בדוקא, ועי' מאירי שם: ועיקר הדברים, ושם קג ב, שביאר הגמ' שם בע"א.
  20. ↑ ע"ע מיל: הילוך מיל. עי' פנ"מ לירושלמי שבת פ"א ה"ט, בביאור הירושלמי שם; עי' רוקח סי' פב; אהלי יאודה מאכ"א פ"ו ה"י ושו"ת חלקת יעקב או"ח סי' קלז, ע"פ פסחים מו א, שכ"ה שיעור זמן עיבוד העור לענין טומאה (וע"ע בשר ציון 51). ועי' ציון 22. ועי' שו"ת חלקת יעקב שם, שבשיעור זמן העיבוד לענין טומאה יש משום גילוי מילתא לכל התורה, ואף לענין מלאכת מעבד.
  21. ↑ ע"ע הנ"ל שם. עי' שרשי הים שבת פי"א ה"ה בד' המ"מ מאכ"א שם, ועי"ש שכך היתה גירסתו בגמ' פסחים שם, ועי' אברהם יגל שם, שכנראה היא ברייתא ולא נודע מקומה. ועי' שו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' כג, הכרח לשיעור זה, ועי' חלקו של יוסף שם, מקור לשיעור זה, ועי"ש ששיעור זמן הילוך של ד' מילים האמור בפסחים שם, אינו אמור לענין מלאכת שבת של מעבד, אלא לענין להפקיע ממנו שם אוכל לענין טומאת-אוכלים (ע"ע, וע"ע עור).
  22. ↑ אברהם יגל שם, בד' המ"מ שם, ובביאור הירושלמי שם והגמ' פסחים שם, שלא אמרו כן אלא בעיבוד עור רך.
  23. ↑ שו"ת נוב"י שם, בד' המ"מ שם, ובביאור הירושלמי שם והגמ' פסחים שם, שלא אמרו כן אלא בעיבוד העור ע"י דריסה עליו (שחשובה עיבוד, עי' ציון 70 ואילך).
  24. ↑ עי' לעיל.
  25. ↑ אבן שלמה (אויערבאך) שבת קח א. וע"ע חצי שעור ציון 16, שהלכה שאיסור תורה הוא.
  26. ↑ ע"ע תמיד.
  27. ↑ שרשי הים שבת פי"א ה"ה. ועי"ש ששיעור מליחה הוא במשהו.
  28. ↑ עי' שבת עט א, ורש"י שם ד"ה בבישולא: לא חזי לעיבוד.
  29. ↑ פנ"י ביצה יא א. ועי' שו"ת חת"ס ח"ז סי' ל.
  30. ↑ עי' שבת עה ב: היינו מולח והיינו מעבד; רמב"ם שבת פי"א ה"ה. ועי' רש"י ביצה יא ב ד"ה התם לא.
  31. ↑ עי' ר"ח שם; רמב"ם שם ופיה"מ שבת פ"ז מ"ב; מאירי שם; עי' ריטב"א שם.
  32. ↑ רש"י שבת שם ד"ה היינו מולח, ועי' שו"ת חת"ס ח"ז סי' ל בדעתו ובדעת הרשב"א ביצה יא א, שאף שעיבוד גמור אורך זמן רב, מ"מ כל צורך עיבוד חשוב עיבוד ואסור מן התורה, ועי' מנ"ח מ' לב: המעבד אות א, שבעיבוד ישנם כמה שלבים, היינו מליחה קימוח ועיפוץ, וכל שלב צורך עיבוד הוא, וחייב מן התורה.
  33. ↑ מאירי שם עג א; מנ"ח שם. ועי' ר"י מלוניל שם עה ב. ועי' כעי"ז ברש"י שם ד"ה היינו ובמיוחס לר"ן שם: צורך עיבוד הוא. בית ישחק שבת פי"א ה"ה. ועי' ציון 8.
  34. ↑ שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' י.
  35. ↑ שו"ת חלקת יעקב או"ח סי' קלז.
  36. ↑ עי' רש"י שבת עט א ד"ה קמיח.
  37. ↑ עי' רש"י שם ד"ה עפיץ.
  38. ↑ מנ"ח מ' לב: המעבד אות א. ועי' רוקח סי' פב: עיבוד בקמח.
  39. ↑ עי' מנ"ח שם.
  40. ↑ בית ישחק שבת פי"א ה"ה.
  41. ↑ מל"מ שבת שם; שעה"מ יו"ט פ"ג ה"ד. ועי' שעה"מ שם, שמליחת עור בעודו על גבי הבהמה, אין חייבים עליו, שעיבוד כלאח"י הוא, שהרי אין דרך למלוח עור בעודו מחובר בבהמה.
  42. ↑ עי' ביצה יא א. ועי' ריטב"א שם, שיש סוברים, ע"פ גירסתם בגמ' שם, שאין בכמות מלח כזו כדי לעבד עור, ועי' ריטב"א שם שדחה.
  43. ↑ עי' מאירי ורשב"א ביצה שם, בביאור הברייתא שם; עי' מ"מ יו"ט פ"ג ה"ד וראשל"צ ביצה שם, בד' הרמב"ם שם. ועי' מאירי שם, שאינה עיבוד גמור רק שימור העור.
  44. ↑ עי' ר"ח ביצה יא א, בביאור הברייתא שם, לענין יו"ט, ונ' שה"ה לענין שבת; עי' סה"ת סי' סא; עי' סמ"ג לאוין קלז; עי' טור או"ח תצט ג וב"ח שם ס"ק ג ד"ה ומש"כ אע"ג דדמי, בדעתו; עי' מג"א שם ס"ק ד; שעה"מ יו"ט פ"ג ה"ד; ראש יוסף ביצה שם; מנ"ח מ' לב מעבד אות ב, בד' רש"י ביצה שם ד"ה לצלי; שפ"א ביצה שם.
  45. ↑ שעה"מ שם; מנ"ח שם.
  46. ↑ ע"ע מליחה.
  47. ↑ ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף קכב.
  48. ↑ מנ"ח שם.
  49. ↑ עי' ביצה יא א, ורשב"א ומאירי שם, וב"ח או"ח שם וראש יוסף ביצה שם ומרכה"מ (חעלמא) יו"ט שם, שהתר מליחת בשר לצלי ע"ג עור, הוא מיוחד ליו"ט, ומשמע שבשבת אסור.
  50. ↑ רשב"א ביצה שם
  51. ↑ טור או"ח שם.
  52. ↑ עי' ציון 44. מאירי ביצה שם; רשב"א שם.
  53. ↑ ברייתא ביצה יא א; רמב"ם יו"ט פ"ג ה"ד; טוש"ע או"ח תצט ג. וע"ע שמחת יום-טוב.
  54. ↑ ע"ע הערמה ציון 175 ואילך. ירושלמי ביצה פ"א סוף ה"ו, הובא בר"ח ורי"ף ורשב"א ומאירי וריטב"א ורא"ש שם ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם, ועי' בבלי ביצה שם ב וספר האורה חלק א סי' סט וריטב"א בשם י"מ וחת"ס ביצה שם בד' הרמב"ם שם, בביאורו.
  55. ↑ רשב"א שם ע"פ גמ' שם ב.
  56. ↑ מאירי ורשב"א שם.
  57. ↑ נשמ"א הל' שבת כלל צא ס"ק א.
  58. ↑ ע"ע ציון 25 ואילך. מאירי ורשב"א שם ועבוה"ק ש"א סי' יא.
  59. ↑ גמ' שם, וראשונים הנ"ל.
  60. ↑ עי' ציון 45. עי' טור או"ח תצט, שאסר מליחת בשר לצלי ע"ג חלבים, משום שהיא עיבוד בהם. ועי' שפ"א ביצה שם, ועי"ש, שפשיטא לגמ', לדעתו, שאין אומרים התירו סופו משום תחילתו לענין מליחה, ולא ביאר טעם הדבר.
  61. ↑ ראשון לציון שם, ועי"ש, שברמב"ם נראה שדווקא לצלי כעין קדירה אסור.
  62. ↑ שם יא א; רמב"ם שם ה"ה;
  63. ↑ עי' ציון 59 ואילך.
  64. ↑ רשב"א שם; מאירי שם; צל"ח שם בד' רש"י שם.
  65. ↑ עי' ציון 61.
  66. ↑ טור שם.
  67. ↑ עי' רמב"ם שבת פי"א ה"ו. ועי' ציון 8.
  68. ↑ עי' רמב"ם שבת פי"א ה"ו ועי' מרכה"מ שבת פכ"ב הי"ח. ועי' ציון 10.
  69. ↑ עי' ביצה יא ב ורמב"ם יו"ט פ"ג ה"ד, שביו"ט מותר, ומ' שלענין שבת אסור.
  70. ↑ רמב"ם שבת פי"א ה"ו. ועי' רש"י ביצה י א ד"ה לפני.
  71. ↑ מאירי ביצה יא א.
  72. ↑ יראה"ש סי' רעד; עי' מאירי ביצה ט ב ויא א לענין יו"ט ונ' שה"ה לענין שבת; נשמ"א הל' שבת כלל צא ס"ק א, בד' הסמ"ג לאוין סה (וכ"ה באהל מועד שער השבת דרך ו נתיב ג).
  73. ↑ חסדי דוד ביצה פ"א ה"א.
  74. ↑ נשמ"א שם.
  75. ↑ עבוה"ק לרשב"א בית מועד ש"א סי' יא.
  76. ↑ מאירי שם.
  77. ↑ מאירי שם יא א.
  78. ↑ משנה ביצה יא א; רמב"ם יו"ט פ"ג ה"ד; טוש"ע או"ח תצט ג.
  79. ↑ עי' ציון 73.
  80. ↑ מאירי שם, ועי' ביצה שם ב.
  81. ↑ ע"ע ציון 6 ואילך ועי' לעיל ציון 59 ואילך. גמ' ביצה שם ב; רמב"ם שם; פסקי רי"ד שם; עבוה"ק לרשב"א בית מועד ש"א סי' יא; ט"ז או"ח שם ס"ק ג.
  82. ↑ משנה ביצה יא א.
  83. ↑ מאירי שם, ועי' רע"א שם י א.
  84. ↑ עי' שבת קמא ב; רמב"ם שם פכ"ג ה"י; עי' טוש"ע או"ח שכז ד, ועי' ח"א ח"ב כלל לב ס"ק ה ותפא"י כלכלת שבת כללי ל"ט מלאכות "המולח והמעבד", שהמושח עור בשמן חייב משום מעבד. ועי' רמב"ם שם פכ"ב הי"ח, שמותר לסוך מנעל בשמן, ועי' ציון 98.
  85. ↑ תפא"י שם.
  86. ↑ שבת שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  87. ↑ רש"י שבת שם ד"ה והוא בתוך; טוש"ע שם.
  88. ↑ טוש"ע שם.
  89. ↑ עי' להלן.
  90. ↑ עי' שבת שם וראשונים דלהלן; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  91. ↑ ע"ע דבר שאינו מתכון: במלאכות שבת.
  92. ↑ בעה"מ שם;
  93. ↑ עי' רי"ף שם וראשונים דלהלן.
  94. ↑ רש"י שם ד"ה ולצחצחו.
  95. ↑ רמב"ן מלחמות שם בשם הראב"ד.
  96. ↑ עי' תפא"י כלכלת שבת כללי ל"ט מלאכות סי' כח: המולח והמעבד.
  97. ↑ עי' תוספתא שבת פ"ד; רמב"ם שם, ועי' מער"ק שם פכ"ב הי"ח ומרכה"מ (חעלמא) שם, בדעתו; ב"י ורמ"א או"ח שם.
  98. ↑ עי' ציון 10.
  99. ↑ מרכה"מ (חעלמא) שבת פכ"ב הי"ח.
  100. ↑ ח"א ח"ב כלל לב ס"ק ה.
  101. ↑ עי' שבת עה ב, ורש"י שם ד"ה דקבעי.
  102. ↑ עי' להלן. על נתינת מלח מועט על גבי אוכלים, עי' ציון 114 ואילך.
  103. ↑ שבת שם; רמב"ם שבת פי"א ה"ה; טוש"ע או"ח שכא ג.
  104. ↑ שבת שם; רמב"ם שם.
  105. ↑ דברי ירמיהו שבת פי"א ה"ה; שו"ת בית שערים או"ח סי' קיא, צד ב, בד' הר"ן ע"ז עד ב, הסובר שאע"פ שאין במליחת אוכלים משום מעבד, מ"מ יש בה משום מבשל (ע"ע מליח כרותח); חלקו של יוסף מאכ"א פ"ו ה"י.
  106. ↑ עי' ציון 8.
  107. ↑ דרך המלך שבת פי"א ה"ה.
  108. ↑ עי' ציונים 8, 10.
  109. ↑ שו"ת בית שערים שם, צד א, בד' הרמב"ן ע"ז שם, שלמד מכך שאין במליחת אוכלים משום מעבד, שאין בה אף משום מבשל (ע"ע הנ"ל).
  110. ↑ ערוה"ש או"ח סי' שכא סכ"ט; קצות השלחן סי' קמו בדי השלחן ס"ק כ בהג'.
  111. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 117 ואילך; ח"א ח"ב הל' שבת כלל לב ס"ו, ועי' סמ"ג לאוין סה והג' הסמ"ק סי' רפב ס"ק יז ואהל מועד שער השבת דרך ו נתיב ג, שמליחת אוכלים אסורה מטעם אחר.
  112. ↑ שבת שם. פסקי הרי"ד שם; עי' רמב"ן חולין טו ב; מאירי ביצה יא א בשם מקצת מפרשים; עי' רשב"א חולין צג א ותוה"ב ב"ג ש"ג (ע ב), ועי' מיוחס לרשב"א מנחות כא א, שמותר מן התורה, וצ"ב, ועי' מג"א סי' שכא ס"ק ז ודרך המלך מאכ"א פ"ו הי"ב, שהקשו שפוסקים כרבא, עי' ציון 105, שהוא מדרבנן, ועי' א"ר סי' שכא ס"ק ט פי' א, שכיון שרב אשי מבאר את דברי רבה הלכה כמותו, ועי"ש פי' ב, שכוונת הרשב"א רק לענין כמות המלח, אבל מודה שאסור רק מדברי חכמים; עי' ר"ן חולין טו ב (ד א מדפי הרי"ף), הובא בכבוד יו"ט שבת פי"א ה"ה, ועי' ציון 117, שבר"ן חולין צג א, מבואר שהוא מדברי חכמים, וצ"ע. עי' תוי"ט שבת פי"ד מ"ב, בד' רש"י והרע"ב, שפי' איסור עשיית מי מלח משום מעבד.
  113. ↑ עי' שבת עה ב, ומאירי וריטב"א שם.
  114. ↑ עי' ציון 128.
  115. ↑ שבת שם.
  116. ↑ תוס' שבת שם ד"ה אין וחולין יד א ד"ה ונסבין; ראב"ן סי' שנב; יראה"ש סי' רעד; ראבי"ה סי' רכג ורלט וביאורי סוגיות סי' אלף קכב; פסקי הרי"ד חולין טו ב ומנחות כא א; או"ז הל' בשר בחלב סי' תעז; שבה"ל סי' פח; ר' יחזקיהו ממגדיבורג (בשי' הקדמונים) שבת שם; בדה"ב ב"ב ש"ב (כז ב); מרדכי שבת סי' שסב ותסז, ועי"ש שהשווה לממרח באוכלים; מאירי שבת שם וקכח א וביצה יא ב וחולין יד א; ריטב"א שבת עה ב וקח ב וחולין קיב א; תוס' הרא"ש שבת עה ב וחולין יד א; אר"ח ח"א הל' שבת סי' שמז; ר"ן חולין צג א (ל ב), ונוב"י תניינא יו"ד סי' מג, פי' א, בדעתו; נימוק"י שבת שם; האגודה שבת פ"ז סי' קב ופי"ח סי' קנח וחולין פ"א; שו"ת רדב"ז או"ח ח"ח סי' צט; שו"ע הרב או"ח סי' שכא ס"ב. ועי' הון עשיר שבת פ"ז מ"ב, שהדבר נרמז במשנה שבת עג א: המולחו, שמ' שעל בשר הצבי שנכתב קודם לכך נאמר, ולא על עורו. ועי' להלן ציון 209 ואילך. ועי' פסקי הרי"ד מנחות שם, שזהו מה שדרשו בתלמוד לענין מליחת קרבנות: "תקריב" ואפילו בשבת, שלהתיר איסור מליחת בשר מדברי חכמים נאמר.
  117. ↑ עי' ראב"ן שם; עי' ראבי"ה סי' רכג; פסקי הרי"ד מנחות שם; או"ז שם; מרדכי שבת שם ושם; עי' מאירי שבת עה ב; עי' ריטב"א שבת שם; שו"ע הרב שם. ועי' להלן ציון 209 ואילך.
  118. ↑ ריטב"א שם; אר"ח שם; ר"ן חולין שם; עי' מג"א סי' שכא ס"ק ז, בשם הר"ן, ועי' ציון 113, שהר"ן כ"כ לסוברים שעיבוד באוכלים אסור מן התורה, וצ"ב; מחצה"ש או"ח סי' שיח ס"ק ה, פי' ב; שו"ע הרב שם.
  119. ↑ ריטב"א שבת שם.
  120. ↑ מג"א שם ופמ"ג שם א"א ס"ק ז, בד' התוס' חולין יד א ד"ה ונסבין והרא"ש שם פ"א סי' יט; מחצה"ש או"ח סי' שיח ס"ק ה, פי' א.
  121. ↑ תוי"ט שבת פי"ד מ"ב ומער"ק שבת פכ"ב ה"י, בד' הרמב"ם שם, שכתב טעם אחר לאיסור לעבד אוכלים, ע"ע כבוש ציון 198 ואילך; נוב"י שם, פי' ב, בד' הר"ן ביצה יא א (ה א), ועי"ש, שמ"מ אסור לעשות כן משום תקון אוכלים; מאמ"ר סי' שכא ס"ק ד, בד' השבה"ל סי' פח, שהתיר לדעת ר"ת למלוח בשר חי, עי' ציון 275 ואילך.
  122. ↑ ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף קכב.
  123. ↑ עי' ציון 127.
  124. ↑ עי' ציון 117.
  125. ↑ עי' ציון 119 ואילך. שו"ת מהר"ח או"ז סי' כד; שו"ת רדב"ז או"ח ח"ח סי' צט, בד' הרמב"ם, שאוסר בשר חי ללא מליחה.
  126. ↑ שו"ת מהר"ח או"ז סי' כד; שו"ת רדב"ז או"ח ח"ח סי' צט, בד' הרמב"ם, שאוסר בשר חי ללא מליחה.
  127. ↑ תוס' חולין יד א; פסקי הרי"ד חולין טו ב; או"ז הל' בשר בחלב סי' תעז; בדה"ב ב"ב ש"ב; מאירי שבת עה ב וקכח א וביצה יא ב וחולין יד א; ריטב"א שבת עה ב וחולין קיב א; תוס' הרא"ש חולין יד א; מהר"ח או"ז שם, בשם אביו; אר"ח ח"א הל' שבת סי' שמז; האגודה חולין פ"א; שו"ת רדב"ז או"ח ח"ח סי' צט;שו"ע הרב או"ח סי' שכא ס"ב.
  128. ↑ שו"ע הרב שם.
  129. ↑ שו"ע הרב שם.
  130. ↑ שבה"ל סי' פח, הובא במג"א סי' שכא ס"ק ז; שו"ע הרב שם.
  131. ↑ שו"ע הרב שם.
  132. ↑ ריטב"א שבת קח ב בשם הרא"ה.
  133. ↑ עי' רמב"ם יו"ט פ"ג ה"ה; מאירי ביצה יא ב; ר"ן שם יא א (ה ב); שו"ת נוב"י מהדו"ת יו"ד סי' מג; שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' סה.
  134. ↑ עי' ביצה יא א לענין יו"ט, וכ"ש לענין שבת; רמב"ם שם.
  135. ↑ עי' רש"י ביצה שם ב ד"ה התם; עי' מאירי שם; עי' ר"ן שם; מג"א סי' תצט ס"ק ז, ומחצה"ש ופמ"ג שם בדעתו; שעה"מ יו"ט פ"ג ה"ד, בד' הרמב"ם שם ה"ה; שו"ת יהודה יעלה שם.
  136. ↑ שו"ת נוב"י שם.
  137. ↑ מנחות כא א.
  138. ↑ קהלת יעקב שבת פי"א ה"ה, תי' ב, ועי"ש, שהק' שאינו מתכוין, ועי' בית ישחק יו"ט פ"ג ה"ד, שהוא פס"ר; שעה"מ שם.
  139. ↑ יראה"ש סי' רעד; סמ"ג לאוין סה.
  140. ↑ עי' ציון 105.
  141. ↑ יראה"ש שם; עי' פסקי הרי"ד ביצה שם; שו"ת נוב"י תניינא יו"ד סי' מג, פי' א, בד' הר"ן שם; קהלת יעקב שם, תי' א.
  142. ↑ עי' ציון 81. רשב"א ביצה שם.
  143. ↑ רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן בשם הראב"ד שם.
  144. ↑ טור או"ח תצט. והוא לטעמו, שמליחת בשר לצלי על גבי עור אינה עיבוד גמור, והותרה ביו"ט מטעם שאינה אסורה בשבת אלא מטעם שנראה כמעבד, עי' ציון 61.
  145. ↑ ריטב"א שם בשם מורו; ר"ן בשם הראב"ד שם.
  146. ↑ ריטב"א שם.
  147. ↑ ע"ע אסורי אכילה.
  148. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 30. וע"ע נבלה.
  149. ↑ עי' ציון 105.
  150. ↑ שעה"מ ומנ"ח דלהלן.
  151. ↑ שעה"מ יו"ט פ"ג ה"ד, בד' המאירי והר"ן ביצה יא א, שאסרו מליחת חלב מטעם שאינו אוכל גמור, ולא משום שאסור באכילה, ועי' שעה"מ שם, שאף המיוחס לרשב"א שבציון 154, סובר כן; מנ"ח מ' לב המעבד אות ד.
  152. ↑ ע"ע מעילה וע' קרבנות. עי' ציון 159.
  153. ↑ עי' מיוחס לרשב"א מנחות כא א, תי' א, ושעה"מ שם בדעתו.
  154. ↑ מיוחס לרשב"א וקהלת יעקב דלהלן.
  155. ↑ עי' ציון 148 ואילך.
  156. ↑ עי' ציון 105.
  157. ↑ עי' מיוחס לרשב"א שם, תי' ב; עי' קהלת יעקב שבת פי"א ה"ה, תי' ג.
  158. ↑ מיוחס לרשב"א שם, ועי' ציון 154; קהלת יעקב שם. ועי' דברי ירמיה שבת שם, שהטעם שאין עיבוד באוכלים שאין דרך בכך, שייך אף בקרבן, וצ"ע.
  159. ↑ עי' ציון 8.
  160. ↑ דרך המלך שבת פי"א ה"ה.
  161. ↑ עי' ט"ז סי' שכא ס"ק ג.
  162. ↑ שו"ת בית שערים או"ח סי' קי.
  163. ↑ ע"ע כבוש.
  164. ↑ תוי"ט מו"ק פ"א מ"י, בד' רש"י שבציון 170 והרע"ב שבת פי"ד מ"ב; עי' פמ"ג א"א סי' תקלג ס"ק ו; עי' שו"ת בית שערים או"ח סי' קי; שו"ת אבנ"ז יו"ד סי' פח ס"ק ד וה, בד' היראה"ש סי' רעד: המולחו והמעבדו והר"ן ע"ז עד ב (לח ב), שאין במליחה משום בישול ובהכרח שהוא משום מעבד; ח"א ח"ב הל' שבת כלל לב ס"ח.
  165. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 198 ואילך.
  166. ↑ עי' שבת קח ב ורמב"ם שבת פכ"ב ה"י ופיה"מ שבת פי"ד מ"ב וטוש"ע או"ח שכא ב. ועי' רמב"ם שם ור"י מלוניל ומאירי ומיוחס לר"ן שם, שאף בתוספת שמן למי המלח קרויים הילמי, ועי' ציון 192 ואילך.
  167. ↑ ירושלמי שבת פי"ד ה"ב.
  168. ↑ עי' להלן ציון 208 ואילך. עי' משנה שבת שם א, וגמ' שם ב בביאורה; טוש"ע שם.
  169. ↑ עי' ציון 165. רש"י שבת שם ב ד"ה והלא הוא, לד' ר' יוסי, עי' ציון 183, ונ' שה"ה לדעת חכמים; עי' מאירי שם; הג' ס' הנייר סי' ב הל' שבת: והמולחו; טוש"ע שם; קה"ע למשנה שבת שם.
  170. ↑ רש"י שבת שם, לד' ר' יוסי, עי' ציון 183, ונ' שה"ה לדעת חכמים; עי' מאירי שם; קה"ע שם.
  171. ↑ עי' ירושלמי שבת להלן שם, שטעם האיסור משום גמר מלאכה, וצ"ע, ועי' רמב"ם שם ור' פרחיה (בשי' הקדמונים) שם וירושלמי שבת פי"ד ה"ב ופנ"מ שם בביאורו, שאסור לעשות כן מטעם מלאכת תבשיל, ע"ע כבוש ציון 198 ואילך, ועי' פסקי רי"ד שם וריטב"א שם, שאסור לעשות כן משום עובדין דחול, ועי' מרה"פ ירושלמי שם, שמטעם הירושלמי שצריך אומן, עי' ציון 168, משמע שאינו משום מעבד, אלא כטעם הרמב"ם, ועי' ציון 178.
  172. ↑ תו"ש סי' שכא ס"ק ה, בד' השו"ע שם.
  173. ↑ עי' ציון 170. שו"ת בית שערים או"ח סי' קי.
  174. ↑ עי' ירושלמי שבת פי"ד ה"ב ופנ"מ שם בביאורו; הג' ס' הנייר סי' ב הל' שבת: והמולחו; ראשונים ואחרונים דלהלן, ועי' פמ"ג סי' שכא א"א ס"ק ד, שכן משמע מסתימת המשנה שבת קח ב, שלא נזכר "לתת לתןך הכבשים" כמו שנזכר בברייתא בגמ' שם, והברייתא נקטה הרגילות; שו"ת בית שערים או"ח סי' קי.
  175. ↑ עי' ר"י מלוניל שבת קח ב; עי' מאירי שבת שם; עי' ר"ן שבת שם; עי' מיוחס לר"ן שבת שם; עי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"ח; מחצה"ש או"ח שם ס"ק ד. ועי' א"ר סי' שכא ס"ק ג ופמ"ג שם בד' הרמב"ם, שאסרו מטעם אחר.
  176. ↑ עולת שבת סי' שכא ס"א; כף החיים או"ח שם ס"ק ח.
  177. ↑ עי' אר"ח שבת סי' שנג; פמ"ג א"א שם ס"ק ד בדעת הירושלמי שם ורמב"ם שבת שם.
  178. ↑ ר"י מלוניל שבת קח ב (לח ב מדפי הרי"ף); מאירי שבת שם.
  179. ↑ פסקי רי"ד שבת שם; ר"ן שבת שם (לט א מדפי הרי"ף) הובא במג"א שכא ס"ק ד; שו"ע הרב שם ס"ג.
  180. ↑ משנה שבת שם א, וגמ' שם ב בביאורה; רמב"ם שבת פכ"ב ה"י; טוש"ע או"ח שכא ב.
  181. ↑ עי' מאירי שם; תפא"י יכין שבת פי"ד מ"ב. ועי' פסקי רי"ד שם, שאף לסוברים שטעם האיסור משום עובדין דחול, עי' ציון 172, מותר, שמעט לצורך אכילה אינו נראה כעובדין דחול.
  182. ↑ משנה שבת שם.
  183. ↑ משנה שבת שם, ורש"י שם ד"ה והלא הוא ור"י מלוניל ור"ן שם. ועי' מאירי שם, שהוא בכלל גזירת מי מלח מרובים, שבין המרובים ובין המעטים נקראים הילמי, ואם המועטים מותרים יבואו להתיר גם את המרובים, ועי' מיוחס לר"ן שם, שכ' טעם אחר לאיסור עשיית מי מלח מועטים.
  184. ↑ עירובין יד ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  185. ↑ סמ"ק מ' רפב בשם י"א; אגודה שבת פי"ד סי' קכב בשם יש מחמירים, ועי"ש שמגמ' עירובין שבציון 185, מ' שלא כדבריהם. ועי"ש, שלמעשה טוב לחשוש לשיטתם, ולתת שמן קודם, עי' ציון 192.
  186. ↑ מג"א סי' שכא ס"ק ב; שו"ע הרב סי' שכא ס"ג.
  187. ↑ עי' ציון 175.
  188. ↑ כף החיים או"ח שם ס"ק יב.
  189. ↑ הג' סמ"ק מ' רפב ס"ק יז, הובא במג"א שכא ס"ק ג; עי' מהרי"ל (מנהגים) הל' שבת ס"ק יד; שו"ע הרב או"ח סי' שכא ס"ג.
  190. ↑ הג' הסמ"ק שם, בשם מאן דאמר.
  191. ↑ משנה שבת קח ב.
  192. ↑ רש"י שם ד"ה ואלו הן המותרים ומאירי שם.
  193. ↑ ר' פרחיה (בשי' הקדמונים) שבת שם; ריטב"א שם; מ"מ שבת פכ"ב ה"י.
  194. ↑ עי' ציון 181 ואילך.
  195. ↑ עי' ציון 192 ואילך. עי' סה"ת סי' רמב; הגמ"י שבת שם; ע"ש סי' שכא ס"א; מג"א שם ס"ק ז; תו"ש שם ס"ק ז, שהוא כ"ש מד' ר' יוסי, שאסר עשיית מי מלח אפילו מועטים, והתיר אף עשיית מי מלח מרובים, אם נתן קודם שמן; פמ"ג או"ח סי' שכא א"א ס"ק ד, בד' הרי"ף, שהביא את הכרעת הגמ' בד' ר' יוסי.
  196. ↑ ריטב"א שם; פמ"ג שם בד' השו"ע שם, שאסר אפילו מעט מי מלח עזים, עי ציון 204; א"ר שם ס"ק ג; שו"ע הרב שם ס"ג; מאמ"ר שם ס"ק ב.
  197. ↑ ריטב"א שם.
  198. ↑ מאירי שם.
  199. ↑ רש"י שם ד"ה ואלו הן; מאירי שם.
  200. ↑ עי' ציון 194.
  201. ↑ עי' ריטב"א שם.
  202. ↑ עי' להלן.
  203. ↑ שבת קח ב ; רמב"ם שבת פכ"ב ה"י; טוש"ע או"ח שכא ב.
  204. ↑ כס"מ שבת שם וב"י או"ח שם, בביאור הגמ' שבת שם. ועי' מאירי שם, שכתב טעם אחר.
  205. ↑ כף החיים או"ח סי' שכא ס"ק יד בשם יסוד יוסף.
  206. ↑ שו"ת יבי"א ח"ד יו"ד סי' ב.
  207. ↑ עי' ציון 214 ואילך.
  208. ↑ שבת קח ב, ועי' להלן.
  209. ↑ עי' רש"י שבת שם ד"ה אין מולחין; עי' ריטב"א שם. ועי' רמב"ם שבת פכ"ב ה"י וסמ"ג לאוין סה ושו"ע או"ח שכא ג, שאיסור מליחת אוכלים הוא מט"א.
  210. ↑ סמ"ג לאוין סה; אהל מועד שער השבת דרך ו נתיב ג.
  211. ↑ שבת שם.
  212. ↑ תרוה"ד סי' נה; ט"ז או"ח סי' שכא ס"ק א.
  213. ↑ עי' שבת קח ב; עי' ט"ז שם ס"ק ב וה: מג"א שם ס"ק ה וז.
  214. ↑ ט"ז שם ס"ק ב; שו"ע הרב סי' שכא ס"ד. ועי' פמ"ג א"א ס"ק ז, שהמג"א שם חולק באלו, וצ"ע.
  215. ↑ מג"א שם ז; שו"ע הרב שם.
  216. ↑ רש"י שבת קח ב ד"ה אין מולחין; שו"ת פנ"מ ח"א סי' טז; שו"ע הרב סי' שכא ס"ד.
  217. ↑ שו"ע הרב שם.
  218. ↑ עי' ציון 253. ט"ז שם ס"ק ה; שו"ע הרב שם.
  219. ↑ שו"ע הרב שם.
  220. ↑ עי' ציון 247.
  221. ↑ תרוה"ד שם, בד' רש"י שם ד"ה טבולי; עי' שו"ע או"ח שכא ד; ט"ז שם ופמ"ג משב"ז שם, בד' רש"י שם וטור או"ח שכא.
  222. ↑ רש"י שם. ועי' ציון 210.
  223. ↑ ט"ז שם.
  224. ↑ שבת קח ב. ט"ז ופמ"ג שם.
  225. ↑ עי' ריטב"א שבת שם; תרוה"ד שם בשם אחד מהגדולים.
  226. ↑ עי' ציון 225.
  227. ↑ עי' ציון 256.
  228. ↑ ט"ז שם.
  229. ↑ ב"ח או"ח סי' שכא אות ג, בד' התרוה"ד שם; מחצה"ש שם ס"ק ו; מ"ב שם ס"ק יט.
  230. ↑ תרוה"ד שם בד' רש"י שם ד"ה מימלח; שו"ע שם.
  231. ↑ עי' רש"י שם ד"ה טבולי, ותרוה"ד סי' נה, בדעתו.
  232. ↑ עי' תרוה"ד שם; ט"ז שם.
  233. ↑ ב"ח שם, בד' רש"י שם ד"ה אין מולחין, ועי"ש, שזהו ביאור ד' הסמ"ג לאוין סי' סה והג' הסמ"ק סי' רפב ס"ק יז, שאין למלוח צנון יותר מחתיכה א'.
  234. ↑ שבת שם.
  235. ↑ ב"ח שם, בד' רש"י שם ד"ה מימלח, ועי"ש, שזהו ביאור ד' הסמ"ג שם והג' הסמ"ק שם, שלטבול פעם אחת מותר.
  236. ↑ שבת שם.
  237. ↑ ב"ח שם, ועי"ש, שכן הוא ביאור ד' הסמ"ג שם והג' הסמ"ק שם.
  238. ↑ מהרי"ל (מנהגים) הל' יו"ט ס"ק לה, הובא בט"ז שם ס"ק ד; ב"ח שם; מג"א שם ס"ק ו; שו"ע הרב שם ס"ד; מ"ב שם ס"ק כ.
  239. ↑ עי' סמ"ג לאוין סה והג' סמ"ק מ' רפב ס"ק יז ותרוה"ד שם בביאורם.
  240. ↑ ט"ז שם.
  241. ↑ עי' ריטב"א שבת עה ב.
  242. ↑ מג"א סי' שכא ס"ק ה.
  243. ↑ שו"ע הרב סי' שכא ס"ה.
  244. ↑ שבת קח ב.
  245. ↑ פמ"ג שם משב"ז ס"ק א.
  246. ↑ שו"ת שבו"י ח"ב סי' יב.
  247. ↑ שבת שם.
  248. ↑ פמ"ג שם, בד' רש"י שם.
  249. ↑ אהל מועד שער השבת דרך ו נתיב ג.
  250. ↑ ע"ע כבוש ציון 198 ואילך.
  251. ↑ פמ"ג שם, בד' הרמב"ם שבת פכ"ב ה"י.
  252. ↑ שו"ת שבו"י שם. ועי' ציון 261.
  253. ↑ ציון 116 ואילך.
  254. ↑ פמ"ג או"ח סי' שכא משב"ז ס"ק א.
  255. ↑ עי' רמב"ם שבת פכ"ב ה"י; סמ"ג לאוין סה; הג' סמ"ק מ' רפב ס"ק יז; תרוה"ד סי' נה וט"ז או"ח סי' שכא ס"ק א ופמ"ג שם משב"ז ס"ק א, בד' רש"י שם ד"ה מימלח; שו"ע שם ג.
  256. ↑ פמ"ג שם.
  257. ↑ שבת קח ב. עי' ריטב"א שבת שם; תרוה"ד שם וט"ז שם ופמ"ג שם, בד' רש"י שבת שם ד"ה מימלח.
  258. ↑ אהל מועד שער השבת דרך ו נתיב ג; שו"ע או"ח שכא ו; ט"ז שם.
  259. ↑ ט"ז שם ס"ק ו ומחצה"ש שם ס"ק ח, בד' השו"ע שם.
  260. ↑ שו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' מח, בד' הרב בצלאל והאר"י בהג' תומת ישרים.
  261. ↑ ט"ז שם; מג"א שם ס"ק ז.
  262. ↑ תרוה"ד שם וט"ז שם, בד' האו"ז הל' שבת סי' עג והג' סמ"ק מ' רפב ס"ק יז, ועי' ציון 266; פמ"ג שם משב"ז ס"ק א, בד' רש"י שם ד"ה מימלח.
  263. ↑ עי' ט"ז שם.
  264. ↑ שבה"ל סי' פח.
  265. ↑ עי' סמ"ג לאוין סה והג' סמ"ק שם ותרוה"ד שם בביאורם, ועי' ט"ז שם בד' הג' הסמ"ק שם, ועי' ציון 263 ועי' פמ"ג שם, שתמה עליו.
  266. ↑ פמ"ג שם.
  267. ↑ ט"ז שם, בד' הג' הסמ"ק שם.
  268. ↑ עי' ציון 248 ואילך.
  269. ↑ שבה"ל סי' פח בשם תשו' הגאונים; שו"ע או"ח שכא ה.
  270. ↑ ט"ז שם ס"ק ה, בד' רש"י שאוסר מליחת אוכלים משום עיבוד, עי' ציון 222 ואילך; מג"א שם ס"ק ז; שו"ע הרב שם ס"ה.
  271. ↑ עי' ציון 243. שו"ת פנ"מ ח"א סי' טז; פמ"ג שם א"א ס"ק ז.
  272. ↑ שבת קח ב. ביאור הגר"א שם.
  273. ↑ א"ר שם ס"ק ט.
  274. ↑ ט"ז שם בד' השב"ל.
  275. ↑ מאמ"ר סי' שכא ס"ק ד.
  276. ↑ ט"ז שם בד' השב"ל.
  277. ↑ ריטב"א שבת קח ב.
  278. ↑ ח"א ח"ב כלל לב ס"י.
  279. ↑ עי' ציון 36.
  280. ↑ עי' ציון 121.
  281. ↑ שו"ת חלקת יעקב או"ח סי' קלז.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מעבד&oldid=160720"