א"ת ב"ש
|
|
א"ת ב"ש (אתב"ש) היא שיטת לימוד הדורשת את האותיות על פי אותיות מקבילות.
בשיטה זו, כל אות שווה לאות המקבילה אליה ממבחינת סדר האותיות ההפוך (כלומר: האות הראשונה- א', שווה לאות הראשונה מהסוף- ת', האות השלישית- ג', שווה לאות השלישית מהסוף- ר' וכן הלאה).
האותיות[עריכה]
שימושים[עריכה]
תנ"ך[עריכה]
אנו מוצאים שימוש בא"ת ב"ש כבר בתנ"ך, על פי חז"ל. הנביא ירמיהו כתב: "הִנְנִי מֵעִיר עַל בָּבֶל וְאֶל ישְׁבֵי לֵב קָמָי רוּחַ מַשְׁחִית" (ירמיהו נא א) ומסיברא הברייתא של ל"ב מידות שתהורה נדרשת בהם (מידה כ"ט) כי "לב קמי" בא"ת ב"ש הוא "כשדים" (בבליים). במקומות אחרים ירמיהו אומר "ששך" (ירמיהו נא מא ועוד) ושם כתב בתרגום יונתן ועוד מפרשים כי "ששך" היא "בבל" בא"ת ב"ש.
בספר דניאל (דניאל ה ח) מסופר על בלשצאר מלך בבל שערך משתה, ובמשתה כתב מלאך על קיר הטרקלין: "מנא מנא תקל ופרסין" וכתוב כי "וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא" (כלומר, איש לא הצליח לפענח את פשר הכתוב). בגמרא (בבלי סנהדרין כט) מסביר רב מדוע לא יכלו להבין את הכתוב: "בגימטריא איכתיב להון: יטת יטת אדך פוגחמט" כלומר- הצופן נכתב בא"ת ב"ש (מנא= יטת וכו').
חז"ל[עריכה]
הגמרא (בבלי שבת קד א) דורשת את צירופי הא"ת ב"ש (וכן צירופי "אח"ס בט"ע") לענין עונש הרשעים ושכר הצדיקים:
"א"ת ב"ש - אותי תעב, אתאוה לו? ב"ש - בי לא חשק, שמי יחול עליו? ג"ר - גופו טימא, ארחם עליו? ד"ק - דלתותי נעל, קרניו לא אגדע? עד כאן מדת רשעים; אבל מדת צדיקים: א"ת ב"ש - אם אתה בוש, ג"ר ד"ק - אם אתה עושה כן גור בדוק, ה"ץ ו"ף - חציצה הוי בינך לאף, ז"ע ח"ס ט"ן - ואין אתה מזדעזע מן השטן, י"ם כ"ל - אמר שר של גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לים כל! אמר הקדוש ברוך הוא: אח"ס בט"ע גי"ף - אני חס עליהם מפני שבעטו בגי"ף (בניאוף. רש"י), דכ"ץ - דכים הם, כנים הם, צדיקים הם, הל"ק - אין לך חלק בהן, ומרז"ן ש"ת - אמר גיהנם לפניו: רבונו של עולם, מרי, זניני מזרעו של שת! אמר לו: א"ל ב"ם, ג"ן ד"ס, להיכן אוליכן - לגן הדס, ה"ע ו"ף - אמר גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עיף אנכי, ז"ץ ח"ק - הללו זרעו של יצחק, ט"ר י"ש כ"ת - טר, יש לי כיתות כיתות של נכרים שאני נותן לך"
ראשונים ואחרונים[עריכה]
רמז ידוע שנתנו הראשונים (מובא בשולחן ערוך אורח חיים תכח ג) על פי הא"ת ב"ש הוא סימן לזכירת הימים בשבוע בהם יחולו מועדי השנה על פי ימי חג הפסח:
א' (היום בשבוע בו חל יום א' של חג הפסח) = ת' (היום בשבוע בו יחול תשעה באב)
ב' (היום בשבוע בו יחול יום ב' של פסח) = ש' (היום בשבוע בו יחול חג השבועות)
ג' (היום בשבוע בו יחול יום ג' של חג הפסח) = ר' (היום בשבוע בו יחול ראש השנה שאחריו וכן סוכות ושמיני עצרת)
ד' (היום בשבוע בו יחול יום ד' של חג הפסח) = ק' (קריאת התורה- היום בשבוע בו יחול בחו"ל שמחת תורה, בארץ ישראל: אסרו חג)
ה' (היום בשבוע בו יחול יום ה' של חג הפסח) = צ' (צום- היום בשבוע בו יחול יום הכיפורים וכן צום גדליה)
ו' (היום בשבוע בו יחול יום ו' של חג הפסח) = פ' (היום בשבוע בו חל פורים שעבר)
בדורנו, כתבו כמה רבנים (בהם הרב עמרם אבורביע בספרו 'נתיבי עם') רמז גם ליום השביעי:
ז' (היום בשבוע בו יחול שביעי של פסח) = ע' (היום בשבוע בו יחול יום חיבוט ערבה, דהיינו, הושענא רבה, ויום העצמאות כשאינו נדחה)