פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שי ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שי ב

סעיף ב | מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון[עריכה]

נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון האם מותר לטלטל דבר שהיה מוקצה בבין השמשות ואחר כך התבטל האיסור ממנו. לדוגמא: נר שכבה בשבת. להלכה נפסק כרבי יהודה בזה. ובכל שאר דיני המוקצה הלכה כרבי שמעון (עיין סימן רעט, א).

יש כמה סוגי מוקצה שגם רבי שמעון מודה שאסורים. והכלל העולה הוא שדבר שהאדם הסיח דעתו ממנו בידיו אסור גם לרבי שמעון.

1. גורגורות וצימוקים. רבי יוחנן אומר (מה.) שלרבי שמעון יש מוקצה בגורגרות וצימוקים, אבל בשאר מיני אוכלים אין מוקצה. לכן המטמין חיטים באדמה, או המניח ביצים תחת תרנגולת אינם נעשים מוקצה כיוון שהם עדיין ראויים לאכילה. הגמרא אומרת שבתמרים שהניחם בכלי כדי שיבשילו רבי שמעון מתיר למרות שהקצה מדעתו כיוון שהם עדיין ראויות לאכילה. ומבארים רש"י, רא"ש ורמב"ם שרבי שמעון מודה לאיסור רק אם יש שני תנאים: א. הקצה מדעתו. ב. אינם ראויות לאכילה.

2. נר גדול. המשנה אומרת (מד.) שרבי שמעון מתיר לטלטל נר שדלק בכניסת השבת (כי אין לו מיגו דאיתקצאי), והגמרא מסייגת שרבי שמעון התיר רק נר קטן, אבל נר גדול גם רבי שמעון מודה שאסור כיוון שהאדם לא חשב על כך שיכבה במשך השבת.

3. בסיס לדבר האסור. הגמרא (מז.) אומרת ששמן ופתילה נחשבים מוקצה כיוון שהם בסיס לנר (שלא היה עשוי להכבות בשבת מדעתו). אבל מוכני שהיו עליה מעות בבין השמשות וניטלו, מאחר שיש אפשרות שינטלו על ידי קטן או גוי, ועוד שהמוכני אינה מיועדת לכך, סובר רבי שמעון שאין בזה משום בסיס לדבר האסור^[1].

4. מוקצה מחמת גופו. רבי שמעון אומר (שם:) שמוכני שהיו עליה מעות בערב שבת מותרת בטלטול, אלא שבזמן שהמעות על המוכני היא אסורה בטלטול. וכותבים רש"י ומרדכי שגם רבי שמעון מודה בדברים שלא ראויים לשום שימוש כמו מעות.

עוד אומרת הגמרא (מו.) שרק נר של נפט מותר בטלטול כי הוא ראוי לכסות בו כלי, אך אבנים וכדומה אסורים בטלטול כיוון שאינם ראויים לכלום.

5. מוקצה במחובר. הגמרא בביצה (כד:) אוסרת לקבל מגוי דורון ביו"ט אם יש במינו במחובר. רש"י והרמב"ן מבארים שכיוון שהיה יכול לקטוף את הפירות מערב שבת ולא קטף, הקצה אותם מדעתו ואסורים בטלטול^[2]. הרז"ה והר"ן חולקים וסוברים שדבר מחובר מוקצה כדין נר גדול שמוקצה מחמת האיסור הרובץ עליו ואין דעתו להשתמש בו.

6. מוקצה מחמת חסרון כיס. הגמרא (קנז.) אומרת שרבי שמעון מודה במוקצה מחמת חסרון כיס.

7. כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל. הבית יוסף מכריח שרבי שמעון מודה שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל שאם לא כן תהיה לנו סתירה בפסקי ההלכה, שמצד אחד נפסק כרבי שמעון במוקצה ומצד שני נפסק שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל.

רש"י, רא"ש ורמב"ם: בדברי מאכל אין מוקצה לרבי שמעון אלא אם כן דחה בידיים והמאכל אינו ראוי לאכילה.

⤶ בית יוסף (ע"פ הגמרא): אבל בדברי מאכל מחוברים גם רבי שמעון מודה שהם מוקצה.

☜ שו"ע: כל מיני אוכלים התלושים אינם מוקצה, גם אם טמן אותם באדמה (ולא השרישו), אבל גורגורות וצימוקים שהעלה אותם לגג כדי שיתייבשו אסורים בטלטול כיוון שדחה אותם בידיים ואינם ראויים לאכילה. וכן פירות העומדים לסחורה מותרים בטלטול^[3].

1. כל זה בדבר שהוא אוכל, אבל בכלים, לפעמים מודה רבי שמעון שאסורים, כגון חסרון כיס וכדומה (משנ"ב).

❖ הכנה בדברים של גוי[עריכה]

כלבו ור"ן: דברים שבבעלות גוי אינם מוקצים, כיוון שדעת הגוי על כל מה שברשותו, ואין בהם דין של מיגו דאיתקצאי.

☜ רמ"א: אין דין הכנה בגוי, אפילו בגורגורות וצימוקים (שהיו אסורים בבין השמשות).

⤶ בית מאיר וגר"ז: גם אצל גוי שייך דחייה בידיים ואסור לטלטל גורגורות וצימוקים. ודברי הרמ"א עוסקים בגורגורות הראויות קצת לאכילה, שבסעיף ה' נפסק שצריך הזמנה, וכאן לא צריך.

1. ודאי שבדבר המחובר או בדבר המחוסר צידה יש מוקצה גם אצל גוי (משנ"ב). ואף באבנים ועצים לא שייך לומר שדעתו של הגוי על כל מה שיש אצלו בחצר (ביה"ל).

הערות שוליים[עריכה]