רוח חכמים נוחה הימנו

"רוח חכמים נוחה הימנו" - דברים שמן הדין אין מחוייבים לעשותם, אך חכמים מרוצים ממי שעושה אותם.

לדוגמא: לווה הבא לאחר שנת השמיטה להחזיר חוב שחל עליו דין "שמיטת כספים" - "רוח חכמים נוחה הימנו".

דוגמא נוספת: מי שלווה מן הגר, ומת הגר, אינו חייב להחזיר את ההלוואה לבני הגר שנולדו לו כשעדיין הוא היה גוי, אף אם הם נתגיירו עם אביהם, לפי שאינם יורשים את אביהם. ומי שמחזיר את ההלוואה לבני הגר שנתגיירו - "רוח חכמים נוחה הימנו".

"אין רוח חכמים נוחה הימנו" - דברים שמן הדין אין איסור לעשותם, אך אין חכמים מרוצים ממי שעושה אותם.

לדוגמא: גזלן הרוצה לשוב בתשובה, ובא להחזיר לנגזלים את דמי גזילותיו, אין מקבלים ממנו, אלא עוזרים ומוחלים לו כדי לקרבו; וכל המקבל ממנו את דמי הגזילה, "אין רוח חכמים נוחה הימנו".

דוגמא נוספת: מי שנתן את כל נכסיו לאחרים במתנה, ולא השאיר לבניו כלום - מה שעשה עשוי, וזכו האחרים בכל מה שנתן להם, אבל "אין רוח חכמים נוחה הימנו", לפי שעקר דין ירושה האמור בתורה. ואף אם אין בניו נוהגים כשורה, אין ראוי להעבירם מן הירושה, שמא יעשו תשובה או שמא יצאו מהם בנים הגונים.