תיקנו מעשה ידיה תחת מזונות

תיקנו חכמים, שהכנסות האשה מן המלאכות שהיא עושה יהיו לבעלה, תמורת המזונות שהוא נותן לה.

חיוב הבעל במזונות אשתו וזכותו במעשה ידיה נתקנו זה תמורת זה. ונחלקו הדעות האם המזונות עיקר, וחכמים תיקנו ששכר מלאכתה של האשה יהיה לבעלה תמורת המזונות שהוא נותן לה, או שמעשה ידיה עיקר, וחכמים תיקנו שהבעל יזון את אשתו תמורת מעשה ידיה שהיא נותנת לו.

לדעה הסוברת - וכן הלכה - שהמזונות עיקר, וחכמים תיקנו שמעשה ידיה יהיו לבעלה תחת המזונות שהוא נותן לה, יכולה אשה לומר: "איני ניזונת ואיני עושה", כלומר, שרשאית היא לוותר לבעלה על מזונותיה, ומעשה ידיה יהיו שלה.