יהא מונח עד שיבוא אליהו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־18:24, 17 במרץ 2009 מאת Yeshivaorgil bot (שיחה | תרומות) (טיפול בתבנית מקור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה

ממון שיש ספק מי בעליו, ואחד מהם בוודאי רמאי (בבלי:בבא מציעא ג.), ואם יחלקו השני בוודאי יפסיד, לא ינתן לאף אחד מהתובעים.

לדוגמא, שניים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים, זה אומר שלי מאתיים וזה אומר שלי מאתיים והשומר אומר איני יודע - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.

מקור וטעם

מקורו מסברא.

טעמו הוא קנס, כדי שהרמאי יודה (תוס' גיטין מד:).

פרטי הדין

היכן יהא מונח - נחלקו הראשונים האם אצל הנפקד (רמב"ם גזילה ואבידה יג-ו) או בבית דין (מרדכי בבא מציעא רעד בשם אור זרוע).

ראה גם