נאסרה

נאסרה הוא דין בהלכות יבום, האומר שיבמה שנאסרה ליבום בשעת נפילתה ליבום, אסורה להתייבם לאותו יבם שנאסרה עליו.

מקור הדין[עריכה]

הגמרא במסכת יבמות מצטטת את אמרתו של רב האומר: "כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה, הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה". דין זה הוא גם אם היה ישנן כמה יבמות שנפלו לפני כמה יבמין, ואחת מהם נאסרה לאחד מהאחים, למרות זאת חל דין זה על היבם והיבמה ואסור להם לקיים את היבום.

הראשונים חלוקים אודות טעם דין זה. יש שתלו זאת בטעם דרכיה דרכי נועם‏^[1] המורה שברור שהתורה לא תגרום למצב בו היבמה תיזקק ליבום לאחר שנפטרה, דבר העלול לגרום שני בעיות, האחת שיבמה שהותרה ונשאת לאדם אחר, ותזקק ליבום לאחר נישואיה לאחר, וממילא תזקק לבצע חליצה, דבר המציג אותה כאשה שנישאה באיסור, מכיון שלאחר נישואיה היתה עליה זיקת היבם, ומכיון שדבר זה עלול לגרום עליה להתגנות על בעלה, ברור שהתורה אסרה זאת‏^[2] הסיבה השניה היא, שאין זה דרכי נועם אם עליה להזדקק שוב לאותו יבם שכבר נפטרה ממנו‏^[3]

לפי שני טעמים אלו, דין נאסרה הוא דין דאורייתא, ומכיון שהיבמה אסורה להתייבם הרי היא "כאשת אח שיש לה בנים" כלשון הגמרא, והיא ערווה גמורה, האוסרת את צרתה להתייבם. לעומת זאת, הרמב"ם‏^[4] מסתפק בדבר, והוא מציע אפשרות כי הדין הוא תקנה דרבנן, ואם כן אין צרתה נפטרת מהחליצה.

דינים נוספים[עריכה]

אחד מהאופנים בהם אסורה היבמה להתייבם, היא כאשר היא אשת אחיו שלא היה בעולמו, כלומר שהיבם עדיין לא נולד בשעת פטירתו של המת בעלה של היבמה. לפי דעת רבי שמעון‏^[5], אם היבם נולד לאחר שאחד מהאחים כבר ייבם את היבמה, אין היבמה אסורה יותר, מכיון שכאשר היא נשאת ליבם היא נעשית אשתו לכל דבר‏^[6] ונפקעת איסור אשת אח לגבי היבם, ולכן כאשר האח הנולד בא לייבם מכח נישואי אחיו, היא מותרת לו, מכיון שהוא קם תחת אחיו, ולגבי אחיו וכל הבאים מכוחו הותר איסור אשת אח‏^[7] עם זאת, כאשר האח נולד לפני היבום, אין תקף לגביו ההיתר, ויש התולים זאת באיסור הישן של "נאסרה"‏^[8].

הערות שוליים[עריכה]

הערות שוליים