קבר יונתן בן עוזיאל

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־00:32, 17 בפברואר 2011 מאת אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קבר התנא יונתן בן עוזיאל בעמוקה נחשב לאחד מקברות הצדיקים החשובים בגליל. הוא המקום הנפקד ביותר, במה שמכונה "עלייה לקברות צדיקים" - כמיליון וחצי נפש - פרט לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, קבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה וקבר הבבא סאלי בנתיבות. סקר משרד התיירות המביא את האומדן של מספר עולי הרגל מצטט סקר שהוכן על-ידי אוניברסיטת חיפה, לבחינת מאפייני התיירות לקברי צדיקים שהגיע למסקנה כי הוא הוא אחד האתרים בעלי הפוטנציאל התיירותי הרב ביותר.


תולדות המקום[עריכה]

על פי המסורת, שמופיעה בכתב לראשונה ב"מגילת אביתר" מסוף המאה ה-11, מצוי קברו של יונתן בן עוזיאל בעמוקה. זאב וילנאי בספרו מדריך ארץ ישראל על הגליל משנת 1940 כתב שהיה במקום ישוב יהודי בשם עלמא. בשנת 1170 כתב רבי בנימין מטודלה על חמישים משפחות יהודיות בכפר ובו "בית קברות גדול ליהודים". בשנת 1522 בקר במקום תייר יהודי , המספר:"כפר גדול במישור שמן, מלא כל טוב. מקהל היהודים כמו חמשה-עשרה בעלי בתים ובית כנסת ושם התפללתי" בסביבות עלמא הראו בימי הביניים קברות קדושים ועולי רגל יהודים נהגו להשתטח עליהם: קבר אלעזר בו-ערך, אלעזר בן עזריה ואחרים.

מנהגי המקום[עריכה]

נהוג לעלות אל קברו בראשי חודשים, באמצע החודש וב־כ"ו בסיון (יום פטירתו), אך מצויים שם עולי רגל כל ימות השנה. מנהג שהחל במאה ה-17 הוא לבקש על קברו זרע בר קיימא, פרנסה טובה, נחת מהילדים, בריאות טובה, זיווג הגון וזוגיות טובה.

אין מקום שכתוב בו במפורש מדוע הפך דווקא מקום זה למקום המועדף להתחנן בו לזיווג או לצאצאים אך המסורת והכוונתם של חכמי הדור והרבנים הראשיים למקום חזקה וברורה.

יונתן בן עוזיאל היה רווק על פי המסורת אך יש הטוענים שהיה נשוי, אבל חשוך ילדים ותפילה על קברו פותחת שערי שמיים ברצון כתיקון בעולם הזה. בכל ימות השנה פוקדים את קבר יונתן בן עוזיאל רווקות, אמהות של רווקות, רווקים ועקרות, מהארץ ומחו"ל - כולם באים במיוחד לבקש על חתן\כלה הגון\ה.

בעת האחרונה לאחר שהופצה הידיעה על הישועה שהתפילה במקום מביאה, החלה אף עליה של לא יהודים למקום ונשלחים מכתבי בקשה לברכה מכל קצוות תבל.

בשנים האחרונות נוהג הרב יעקב איפרגן לערוך "תיקונים" על קבר יונתן בן עוזיאל, במקביל לתיקונים שהוא עורך על קבר אביו בנתיבות. התיקונים נערכים בימי שני וחמישי, בחצות הליל ומאות בני אדם משתתפים בתיקון במקום.

אתר התיירות של צפת

מקור המנהג[עריכה]

מקור המנהג לעלות לקברו אינו ברור. זאב וילנאי בספרו "מצבות קודש בארץ־ישראל" מעלה שתי השערות:

  • האחת, שהמנהג התפתח בעקבות הכתוב ב תרגום ירושלמי : הכותב כי כל המונע את הקשר בין חתן לכלה הרי הוא כופר בחיי ה"עולם הבא".(ספר דברים כ"ד, ו') [1]
  • השנייה היא כי מדובר בקריאה של דברי רש"י:לד"ה : והיא עמוקה "ורעה לדבר זה (להיות פסול חיתון) יותר מה גיהינום " כי ליורדי גיהינום יש תקנה ואילו לפסולי חיתון אין לפי מסכת יבמות (י"ז ע"א). יש הטוענים כי למקור זה קשר עם סגולות המקום.

בנוסף לשני הסברים אלו, קיימת דעה נפוצה שיונתן בן עוזיאל היה רווק או חשוך ילדים ולפיכך, אנשים אמרו שעלייה לקברו מהווה סגולה לאנשים עם בעיה דומה.

מקור אפשרי אחר למנהג נמצא בספר הזוהר, שם נקשר תרגום יונתן לעניין ייחודם של חתן וכלה: "...דכתיב "כי כל בשמים ובארץ" (דברי הימים א', כ"ט, י"א), ותרגם יונתן בן עוזיאל: "דאחיד בשמייא ובארעא", פ"ה כחושבן "מילה", ומה ברית ביה מתיחדין דכר ונוקבא דלתתא, אוף ביסוד מתייחד חתן וכלה דלעילא..." ( חלק ג (פרשת פנחס), דף רנז ע"א (רעיא מהימנא))


על יונתן בן עוזיאל[עריכה]

יונתן בן עוזיאל, תנא שחי כששים שנה לפני חורבן בית שני, היה גדול התלמידים של הלל הזקן. מיוחס לו תרגום נביאים. לארמית. על הקיר בקברו נחקק הקטע הבא: אמרו עליו בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף הפורח עליו נשרף (באור התורה).

במסכת בבא בתרא מסופר על יונתן בן עוזיאל:" ת"ר מעשה באדם אחד שלא היו בניו נוהגין כשורה עמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן בן עוזיאל מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש בא עליו שמאי במקלו ותרמילו א"ל שמאי אם אתה יכול להוציא את מה שמכרתי ומה שהקדשתי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי אם לאו אי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי אמר הטיח עלי בן עוזיאל הטיח עלי בן עוזיאל מעיקרא". בכך שויתר על הירושה תרם לשמירת הגרעין המשפחתי.

בתלמוד ירושלמי מובא הסיפור בשינוי קל :" אמר רבי יוסי בי רבי בון אכין הוה עובדא יונתן בר עוזיאל הדירו אביו מנכסיו ועמד וכתב לשמי. מה עשה שמי מכר מקצת והקדיש מקצת ונתן לו מתנה את השאר ואמר כל מי שיבוא ויערער על המתנה הזאת יוציא מיד הלקוחות ומיד ההקדש ואחר כך יוציא מיד זה. (מסכת נדרים, ה',ו') על התרגומים שבמקרא מצאנו במסכת מגילה: " וא"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה אונקלוס הגר. אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע: תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל . אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי: ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. בתגובה על התרגומים נאמר: "יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם.

ואז יונתן בן עוזיאל הציג את גירסתו:"מיד קם יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם . גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי זאת.

וכאשר בקש להמשיך:" ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים. יצתה בת קול ואמרה לו דייך מ"ט משום דאית ביה קץ משיח

[2]


בית כנסת[עריכה]

חורבה עם מבנה גדול נמצאת מעל קבר יונתן בן עוזיאל. שרידיה מצויים ממזרח לגיא, בו היה היושב הקדום כפר עמיקו, עמיקין. במאה ה-19 כתב החוקר גרן ראה במקום "בסיס עמוד וכמות של אבני גזית - שרידיןו של בנין עתיק, אולי בית כנסת". צבי אילן כותב כיום יש במקום חוליה מגולפת של קורה או כרכוב ואבני גזית. חלק מאבני הגזית מרוכזות במרכז החורבה, במעין "במה". מערבה יש משטח של 20 על 30 מטר מתאים לבית שכנסת. בעבר נמצא במקום שבור לוח משיש שעיליו תבליט גפן אולי חלק מסורג.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • זאב וילנאי, מדריך הגליל, הוצאה מחודשת של אחיעבר - ירושלים, 1980.
  • מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, משה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1986
  • צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1991

קישורים חיצוניים[עריכה]

  • צבי גילת, קברי צדיקים בעמוקה / תרשו את זה לעצמכם - עיתון הארץ - 30 ספטבמבר 2001 - "אני אוהב מאוד את קברו של יונתן בן עוזיאל ליד עמוקה, בתחתית הגיא. לא ידוע הרבה על התנא הזה. יש מסורת שהיה רווק, יש אומרים שהיה נשוי, אבל חשוך ילדים. אולי משום כך, עלייה לקברו - בחוגי המאמינים - היא סגולה לזיווג הגון או לפרי בטן."
  1. בפירוש לפסוק:"לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל" נאמר (בתרגום לעברית): לא תמשכנו רחים ורכב כי צרכי נפש הוא ממשכן, ולא תהיו קושרים חתנים וכלות כי כל עושה אלה כופר בחיי העולם הבא - לפי ספר יין הטוב מאת אלתר טוביה ב"ר דב וין מרחובות תשל"ט
  2. המקורות נמצאו בספר אוצר ישראל, אנציקלופדיה יהודית שחוברה בראשית המאה ה-20 על –ידי יהודה דוד אייזענשטיין,