רבי משה מטראצ'ינה

משה מטראצ'ינה (1555- 1623) היה אחד מגאוני איטליה במאה ה-17. הוא כונה " הגאון כמה"ר משה מטראצינה". משפחתו היתה מפורסת בתלמידי חכמים.

הוא היה רב בקהילת פרארה Ferrara ונחשב כפוסק מרכזי ומקובל באוסף מגוון של נושאים הלכתיים בכל תחומי החיים.

המשפחה

מוצא המשפחה הוא מהעיר Terracina בחופה המערבי של איטליה, בין רומא לבין נפולי. בזמן השלטון הספרדי במאה ה-15 גורשו היהודים תושבי העיר: חלקם עברו לרומא - מדינת הכנסיה, אך הרוב העדיף לעבור לצפון איטליה.

ר' מנחם מטראצינה הזמין סופרים שיכתבו עבורו ספרי קודש. היה זה תחליף לדפוס כאשר מדובר היה בהעתקות בודדות. באחד הספרים כותב הסופר:

אני שמשון צרפתי בן כ"מ אבי הנ"ר אליהו חלפן יצ"ו כתבתי החומש לכ"מ מנחם יצ"ו מטרצינו עם התרגום והפרוש של רבי שלמה (רש"י) ואבן עזרא בשנת 5254 לבריאת עולם (1494).

מנחם בן משולם מטרצינה, מופיע בראש כת"י של תנ"ך שנכתב בפיזה בשנת רנ"ו (1496)וכך נכתב:

קניין כספי אני הצעיר מנחם בכ"מ משלם זלה"ה מטרצינה אשר הכתבתיהו לעצמי.

ברבנות [פירארה]

רבי משה היה מחשובי רבני קהילת פירארה במשך עשרים וחמש שנה לפחות.

בשנת שנ"ח (1598) פסק הלכה בקשר לכשרות המקוה בקהילת [רוויגו]. המחלוקת ידועה ונכתבו אודותיה ספרים לכאן ולכאן. בסופו של דבר מופיעה בספר [פלגי מים]^[1] הפיסקה הבאה : "פסק האלוף כמהר"ר משה טיראצינו נר"ו מפיראר"א כאשר עברתי על הצעת מעשה המקוה, מהנשאים בני רוויג"ו יצ"ו, אשר הונחה לפני, אך הפעם מצאתי מוחלפת השיטה מאת אשר ראיתיה עד הנה... ולענ"ד אלו (=הרבנים המכשירים את המקווה) היו מסכימים גם הם לגזירת החכם האוסר... כה דברי הצעיר הנאנח הוא משה בכמה"ר מנחם זלה"ה מטראצינו הכותב וחותם פה פיראר"א י"ג ימים לירח מנחם שס"ז לפ"ה."

בשנת שס"א (1600) פסק בסכסוך בין בנקאי [מנטובה] לבין בעלי המלאכה והסוחרים של אותה קהילה.

בשנת ש"ע (1610) התבקשה הסכמה לפסק דין של ההרמ"ע מפאנו, וכה הוא כתב בראש התשובה ובסופה: "לאה ילדה והניקה פחות משלושים יום...ולאחר שמונה חודשים התגרשה... ולאחר שמונה חדשים אחרים שדכה עצמה. ועתה שאל המשודך, והוא בני, מהו לכנוס. ואני הוריתי לו להיתר... והסכימו עמי בעלי ההוראה בעיר, חוץ מא' שנפתה לדעת חכם מן החוץ, ושניהם בדין זה בחוץ" לפסק הדין ניתנה הסכמה של "משה בכמר מנחם זלה"ה מטראצינה".

סמוך לשנת ש"ף (1620) התעוררה בפירארה מחלוקת בענין הזכות להלוות בריבית לגויי הסביבה. המוחזקים בכך לא רצו להניח למשפחה נוספת להצטרף לעיסוק זה. לפני כמה שנים פירסם הרב דניאל שוורץ כרוז ובו דעות הרבנים שאסרו להשיג את גבולם של המוחזקים בהלוואות.^[2]בכרוז סוכמו דבריהם של הרבנים בקיצור, אך הם כתבו תשובות מפורטות. אחד המוזכרים בכרוז הוא "האלוף כמהר"ר משה טירצינה".

משיב

נוסף לנושאים שנהפכו למחלוקות ציבוריות, שהוזכרו לעיל, השיב רבי משה ופסק בכל תחומי ההלכה: ריבית, נידה, כתובה, הלכות דיינות, ארבעה אבות נזיקין ועוד.

בכתב יד אחד, שבו מקובצות תשובות של כמה חכמי איטליה מאותה תקופה, נמצאות תשובות של רבי משה מטראצינה, כתובות בכתב ידו בנושאים הבאים:

בעניין מכירת בית במשכנתא, וצוואה בעש"ג (=ערכאות של גויים) וחרם לגלות שטרותיו.

בעניין נאמנות הבוררים לומר שטעו בקביעת התאריך המוזכר בפסק.

שאנשי הועד הנבחר אינם צריכים להתחשב בתקנות הקודמות שנשכח זכרם.

בעניין חיוב המשלח בנזקי השליח.

בדין שכיר-שותף שנגרם נזק בפשיעתו.

הערות שוליים

לקריאה נוספת

הרב ישראל מרדכי פלס הגאון כמה"ר משה מטריצינה, כרך מה גל' ג עמ' 70-79 המעיין, הוצאת יצחק ברויאר, ניסן תשס"ה.