מילון הראי"ה:שלום (האידיאל של השלום)

השכלול העליון החובק כל עולמי עד, המאחד את כל היש לכלל הויה אחת אדירה אצילית ונשגבה, כעצת תמים דעים אלוה נורא הוד [ע"ר א סה]. שלום - ההתאמה הגמורה בתוכן ההכרות והתאגדותן ההרמונית, והתאחדותן של כל התביעות המוסריות המתכנסות בלבו של כל יצור, והכוללות את כל הקבוצות החברתיות, והמאחדות את כל העולמים [עפ"י א"ק א יב]. הטוב הנערך מחבור כל גוני החיים [ע"ר א שמא].

השלום הפנימי

התאמתן של הידיעות, ההרגשות והציורים השונים זה עם זה, עד שכולם עומדים בצורה אורגנית וחטיבה משוכללה, שכל חלק משלים את החלק השני, ואין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם [עפ"י שם יג, יד]. המצב של ההתאחדות הבא מקיבוץ כחות ודעות נפזרות [ע"ר א שלא]. צביונו של עולם, המגלה שכל רבויי הדעות והרצונות כולם פונים לתכלית אחת, וכל המעשים מתקבצים בו להביא לגילוי אור כבודו ית' ע"פ הדרכים שחקק הוא ית' [שם רנח].

הוד השלום האלהי

- המצב האיתן ששום כח טוב, גם הקטן שבקטנים, לא יצר את משנהו, ומכל שכן את הקודם לו בערך ובמעלה, כ"א יעמוד על ימינו לסעדו ולחזקו [שם ב רנח].

קול השלום

- הקול ההרמוני, המאחד, הקול התובע מהכל התאמה, כיוון והשתוות, הקול המעלה והמישר [עפ"י א"ק ד תצג].

שלום

ההתאמה של העולם החיצוני הכללי כולו עם העולם הפרטי הפנימי [ע"א ג א יג].

יסוד השלום

שיהיה מגמת הפנים של כל רצון פרטי הנמצא במציאות משתוה עם החפץ הכללי, שנובע מהתכלית הכללית של כל המציאות כולה [שם שם].

שימת שלום

התאחדות כל החלקים לטוב ולקדושה [מ"ש נב].

ברכת השלום

שיווי המשקל של הכחות כולם, החומריים והרוחניים [ע"ר ב רצד]. ◊ השלום - מכליל את כל המחשבות הפזורות לרעיון נשגב ועשיר אחד, נורא בהודו ומלא חיים עזיזים בתכנו [א"ק א קיח]. ע' במדור מלאכים ושדים, מלאכי השלום בעולם.