מילון הראי"ה:שבירת הכלים ותקונם (כינוי)

◊ כל מקום שיש רעיון, רגש, מחשבה ורצון, כל מקום שיש חיים אציליים רוחניים, מולך אור אלהי, מושל, כובש, מתנוצץ, מתהדר, מהדר ומפאר, מחיה, מרומם, הכל מתוך הבהירות של אור ההויה. מולך - ומת. הממלכה קצובה, כל זמן שהיא באה מתוך העולם, מתוך ההויה. לפעמים מתגבר האור, רוצה החפץ באור יותר עדין, יותר פנימי, יותר אמת שהוא לעצמו, יותר עזיז בתוכן תוכיותו, מופיע האור על הכלי, המחשבה על ההויה, אין המעמד יכול להתקיים, אין התוכן הולם. משתברים הכלים, מתים המלכים, מתים האלים, נשמתם מסתלקת מרקיעה לשחקים, הגופים יורדים לעלמא דפרודא, ההויה מתיצבת ערומה, בודדה קרועה, פזורה. בקרבה כנוס, גנוז וטמיר, חשק עולמים לאור עליון, חסד עולמים הניח בכלים הנשברים את אורו, את ניצוצותיו, בכל תנועה, בכל תוכן חיים, בכל מהות יש, יש נצוץ. נצוץ של נצוץ, דק ודק מכל דק. האור הפנימי, אור אלהים עליון, בונה ומיסד מקבץ נפזרים, מתקן עולמי עד, מסדר ומחבר. מתגלה מלכות עולמים, מאור אין סוף שבתוכיות הנשמה, מאלהים אל העולם, אור חדש נולד, אור זיו הדר פני אל [א"ק ד ת־תא (א"ה 9־1098)]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "שבירת הכלים".