גוד או אגוד
|
|
==הגדרה== שותפין בדבר שאין בו כדי חלוקה, שותף אחד יכול לכפות את חבירו להפסיק את השותפות ולבחור האם הוא רוצה לקבל את הנכס ולשלם עבורו (גוד), או לתת את הנכס ולקבל את דמיו (אגוד) (הסוגיא בבבא בתרא יג., בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים בבא בתרא ח).
בדיני שותפין ויורשין.
בפירוש המילה "גוד" יש שלוש דעות:
- קציצה (ב"י חו"מ קעא-ה).
- כריתה (דרישה חו"מ קעא).
- משיכה (רבנו גרשום בבא בתרא יג.).
לדוגמא, שותפין בחצר שיש בה רק ארבע אמות, שאי אפשר לחלקה לשניים, יכול האחד לומר לחבירו "קנה את חלקי ושלם לי מאה זוז, או מכור לי את חלקך ואשלם לך מאה זוז".
החולק על דין זה הוא רב נחמן שסובר שאין דין גוד או אגוד. ורב יהודה הוא זה שסובר שיש דין גוד או אגוד (בבא בתרא יג.), והלכה כמותו (שו"ע חו"מ קעד-ג).
דינים דומים: יש עוד סוג חלוקה נוסף באין בה כדי חלוקה, והוא חלוקת זמנים, כגון עבד של שני שותפין שעובד לזה יום אחד ולזה יום אחד. מקורן ומהותן של חלוקת הזמנים ושל גוד או אגוד שווים: בשתיהן נחלקו האם הם מדאורייתא או מדרבנן, ובשתיהן חקרו האם הם מדין חלוקת שותפין או דין חדש, וכדלקמן.
מקור וטעם
במקורו נחלקו המפרשים לשלוש דעות (לכל הדעות, המקור של חלוקת זמנים זהה למקור של גוד או אגוד):
- מדאורייתא אין חלוקת נכס, אך יש גוד או אגוד, וחכמים לא חידשו דבר (קרית ספר שכנים פרק א).
- מדאורייתא יש חלוקת נכס. ורק חכמים תקנו שלא יחלקו את הנכס כדי שהשותף לא יפסיד מהחלוקה (משום ועשית הישר והטוב), ולכן תקנו חכמים גוד או אגוד (שו"ת הרשב"א ח"א תתקנו, וכן דעת המרדכי, דן בשתי הדעות הנ"ל בקונטרסי שיעורים נדרים כו-א ד"ה ויש).
- מדאורייתא אין חלוקת נכס וכן אין גוד או אגוד. וחכמים תקנו גוד או אגוד (שו"ת הרא"ש צח-ז בסופו, והוסיף שגם ביש בה כדי חלוקה - מדאורייתא אין שום חלוקה אלא רק חכמים תקנו לחלוק את הנכס).
(כלומר: באין בה כדי חלוקה יש שני דינים - אין חלוקת נכס, ויש גוד או אגוד. ונחלקו המפרשים במקור לכל אחד משני הדינים הללו, ויש בזה שלוש שיטות: [א] שני הדינים מדאורייתא, [ב] שני הדינים מדרבנן, [ג] הדין שאין חלוקת נכס - מדאורייתא, הדין שיש גוד או אגוד - מדרבנן).
במהותו חקרו בין שני צדדים (חקר בזה קונטרסי שיעורים בבא בתרא ח-ב ד"ה ויש לחקור (וכן חקר שם אות י ד"ה ויש לחקור - לגבי חלוקת זמנים)):
- מדין חלוקת שותפין, שגם זה אופן מסוים של חלוקת השותפות, שכשם שאפשר לחלוק את הנכס לשני חלקים, כך אפשר לחלקו לגוף הנכס ולדמיו (נתיבות המשפט קעו-לב, גרנ"ט קע ד"ה והנראה)[1].
- הוא דין חדש, ואינו חלוקה אלא סילוק השותפות, שהאחד קונה מחבירו את חצי הנכס ומשלם לו עבורו.
ביחס בין גוד או אגוד לחלוקת זמנים כתב הרשב"א (בשו"ת ח"א תתקנו) שגוד או אגוד היא החלוקה העיקרית, ועדיפה מחלוקת זמנים, משום שבגוד או אגוד אינו צריך להסתלק מחלקו כלל. ולכן אם אחד השותפין רוצה לחלוק בזמנים וחבירו רוצה גוד או אגוד - שומעים לזה שרוצה גוד או אגוד.
הנכס
דבר שאפילו כולו אינו ראוי לאדם אחד, כגון חצר שהיא פחות מארבע אמות, לשו"ע גם בה יש דין גוד או אגוד (חו"מ קעא-יב), והרמ"א הביא שיש חולקים (שם).
פרטי הדין
דעת השותף - שותף הרוצה לחלוק בדין גוד או אגוד יכול לכפות את חבירו בעל כורחו (שיטה מקובצת בבא בתרא יג. ד"ה ש"מ (בשם גליון תוס')). והיד רמ"ה הוסיף שכופין אותו עד שיאמר "רוצה אני" (בבא בתרא מח. אות קפה סוף ד"ה אמר).
בשווי שצריך לשלם או לקבל עבור הנכס יש שלוש דעות בראשונים (דן בזה קונטרסי שיעורים בבא בתרא ח-ג):
- הוא צריך להיות דווקא שוויו האמיתי של הנכס (ריצב"א בתוס' בבא בתרא יג. ד"ה אית, וכן הרא"ש בבא בתרא פרק א סימן ג הביא דעה ששמין אותו בבית דין).
- הוא יכול להיות גם יותר משוויו האמיתי של הנכס (ר"י בתוס' שם, והרא"ש שם בדעת רש"י).
- הוא יכול להיות גם יותר משוויו וגם פחות משוויו האמיתי של הנכס (יד רמה שם קסד, מגיד משנה שכנים א-ב).
חלוקה - נחלקו הראשונים האם יכול לתבוע את חבירו מייד "גוד או אגוד", או שצריך קודם לתובעו לחלוק, ורק אם חבירו אינו רוצה חלוקה יכול לתובעו "גוד או אגוד" (בעל העיטור במאמר חלוקת קרקעות, דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא בתרא ח-ב ד"ה הבעל).
אנשים
שותפות שנעשתה מדעת שני השותפין, כגון שותפין שקנו או שכרו יחד נכס, לרוב הראשונים אין אחד מהם יכול לכפות את חבירו לדין גוד או אגוד, משום שנשתתפו על דעת להישאר בשותפותם. וכל דין גוד או אגוד נאמר רק בשותפין שלא נשתתפו מרצונם, כגון שקיבלו מתנה בשותפות או ירשו יחד (רא"ה ורבנו יונה (הובאו בנימוקי יוסף בבא בתרא יג), ראב"ד שכנים א-ג). אמנם הרמב"ם סובר שבכל מקרה (אפילו בשותפין שקנו או שכרו) יכול האחד לכפות את חבירו (שכנים א-ג).
אפוטרופוס ליתומים, דנו התוס' (קידושין מב. ד"ה ובוררין) האם הוא יכול לעשות גוד או אגוד עבור היתומים.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ ביחס בכל נכס בין השווי לחומר שבו הארכנו בערך תשלומין בסעיף "חומר ושווי".