קבר שמואל הנביא
|
|
קבר שמואל הנביא מזוהה היום בפסגת הר-שמואל, בגובה של 885 מטר מעל פני הים. המבנה על ההר היה מנזר, כנסיה, מבצר צלבני ומסגד. הוא היה במרכז כפר ערבי בשם א-נבי צמוויל, א.מ.לונץ בספרו: מורה דרך בארץ ישראל מתאר כך את המקום בסוף המאה ה-19: בכפר חמש-עשרה משפחות מוסלמיות. "בעד מתת קל" ועוד "איזה אגורות" ייפתח החדר הפנימי, אשר בו ציון הקבר מכוסה ביריעת צמר פשוטה" .ואכן, המצבה מעל קברו של שמואל הנביא מצויה במרתף הבניין ובו גם חדר תפילה המיועד ליהודים , לפחות בין השנים, 1730-1450 . באותה שנה היהודים גורשו מהמקום על ידי פחה תורכי.
עם זאת, במשך קרוב ל-500 שנה היה המקום לאתר עלייה לרגל לקברו של הנביא. א-נבי צמוויל או שכפי נקרא בפי כל: "נבי-סמואל" נכבש ע"י גדוד 106 של חטיבת הראל, במלחמת ששת הימים, בפיקודו של הרב ישועה בן-שושן, בכ"ח אייר (יום שחרור ירושלים) שהוא גם יום פטירת שמואל לפי המסורת, וראו בזה יד ההשגחה.
זאב ארליך כותב כי בחפירות שנערכו במקום נמצאו: "יד לספר-התורה וכן השופר ואולי היו שייכים למתפללי בית-הכנסת על-שם שמואל הנביא במקום המזוהה, אמנם זיהוי עממי, כמקום קברו..."
אתר "טבע ונופים בישראל" כותב כי מסביב למבנה הקבר, המצוי על פסגת הר שמואל מצוי גן לאומי מוכרז.
מקום ביתו ברמה
יהוסף שווארץ בספרו תבואות הארץ מביא מפי רבי חיים ויטאל, (1543 - 1620) מקובלי צפתאשר ערך את ספריו של האר"י כי "א"כ שמה שאמרו שברמה גם קבר אלקנה הוא טעות".
בספר שמואל א' צוין מקום קבורתו: "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה.(כ"ה,א'). ועל כך אמר הרד"ק: " מהו לשון הכתוב: "ברמה ובעירו"? לפי שהיו שתי רמות, כמו שאמר 'מן הרמתיים', לפיכך אמר 'ובעירו', כלומר באותה 'רמה' שהיתה עירו".
זאב ארליך כותב: "כך או כך, רמה / רמתיים / רמתיים-צופים זו צריכה להימצא ב'הר-אפרים', כמצוין בשמ"א א, א'. אולם כבר אוזביוס מקיסריה, ידידו של ר' אבהו, מהמאה ה-4, מציין את עירו זו של שמואל במדרונות היורדים אל מישור החוף, ככל הנראה בכפר רנטיס (רמפתיס), בין אלעד ובית-אריה, ובעקבותיו מתקין כך בעל 'מפת מידבא', ואין מקומה ב'הר אפרים'."
יהוסף שווארץ מעלה את ההשערה כי עיר הלווים, בה גרה משפחת שמואל היה בנחלת שבט יששכר [1] בעיר בשם "רמת" או "ירמות" ([[ספר יהושע]], כ"א, כ"ט). תמיכה בהשערה הוא מביא מהאתר המצוי בדרך לעיר מגוריו של שמואל ומקום קבורתו. כאשר שאול הלך לחפש את האתונות, מוזכר בקעת עין סוכר - מזרחית לעיר שכם - היום הכפר הערבי "אכסר". לדעתו, הבור הנמצא שם הוא הבור אליו הגיע שאול בדרך לעירו של שמואל.
נבי סמואל
זאב ארליך סבור כי "זיהוי עממי זה (של אתר נבי סמואל בתור קבר שמואל) מקובל עוד מימי התלמוד, מהתקופה הביזנטית, דרך התקופה הערבית הקדומה, עבור לימי הצלבנים, כמקום קברו של שמואל"
הרב אורי שרקי סבור כי המקום המכונה כיום נבי-סמואל הוא אינו מקום קבורתו של שמואל הנביא. רבי בנימין מטודלה מספר שכאשר הגיעו הצלבנים לרמלה וכבשו אותה, הם חשבו בטעות שזו העיר רמה, עירו של שמואל הנביא. כאשר הצלבנים החלו להרוג את היהודים באזור, קם יהודי אחד ואמר להם היכן קבור לכאורה שמואל הנביא. הצלבנים הוציאו את הארון מהקבר ולקחו אותה עימם בדרכם לירושלים, והם אלו שקברו אותו בנבי-סמואל, כיון שזהו המקום הראשון משם ניתן לראות את ירושלים כאשר באים מהשפלה. למרות הטעות שעשו הצלבנים, ניתן לראות בסיפור שה את יד ההשגחה, שהמקום ממנו ניתן לראות את ירושלים בפעם הראשונה נקרא על שם שמואל הנביא.
בספר מסעות של ר' בנימין מטודלה, סימן מ"ב, מובא הסיפור המקורי: "לסאן שמואל של שילה (בתרגום אנגלי: St.Samuel of Shilo) היא שילה הקרבה לירושלים שתי פרסאות. כשלקחו בני אדום (הצלבנים) את רמלה, היא "הרמה" מייד בני הישמעליים (הערבים) מצאן את קברו של שמואל הרמתי אצל כנסת (כנראה: בית כנסת) היהודים והוציאוהו בני אדום והוליכוהו לשילה ובנו עליו במה גדולה וקראו אותה "לסאן שמואל של שילה" עד היום הזה. [2]
משולם מוולטרא מספר בשנת 1481: " ושם מתקבצים כל היהודים בכל שנה ושנה... ומארם-צובא ומחמת מעזה ומדמשק... לבד הם יותר מאלף איש... לקונן ולהתפלל במערה ההיא כי בו ביום היתה נפשו צרורה בצרור החיים, ונוהגין כל היהודים ההולכים שם לקנות שמן לתת אותו לבית הכנסת ההוא ".
רבי עובדיה מברטנורה מספר בשנת 1488 :" ומדליקין עליו אבוקות גדולות מלבד מה שמדליקין עליו נר תמיד... שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נרפאו, בנדר או נדבה שהתנדבו במקום ההוא... "
זאב וילנאי כותב על החיכוכים שהיו באתר: "פעם אחת החדילו הערבים את היהודים מליכנס בטרקלין של שמואל הנביא להתפלל, קם עליהם הצדיק הזה זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא], וחנק לגרונו למחדיל היהודים מלבוא בתפלתו, ואמר לו: "תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי, כי הם בניי ולא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שם. ונרות דולקים תמיד, וערבים מתנדבים ודולקים"
בקובץ בית אהרן וישראל [3] הוכיח הרב שבדרון כי זהו המקום שנקרא כיום קבר שמואל הנביא הוא בוודאות קברו של הנביא והוא המוכח ביותר מכל קברי הצדיקים, והוא דחה באריכות את דעת מיעוט החולקים
מנהגי המקום
אברהם משה לונץ כותב בספרו כי במקום נהגו להתעכב יום-יומיים, "יידליקו נרות וידרו נדרים ונדבות לכבוד הנביא ומכאן הכנסה לא מעטה לעדת ירושלים".
אך המקום גם הפך מוקד לחג ולהילולה עד שמצאו לנכון לתקן תקנה:" כי ההולכים להשתטח על קבר הנביא לא ישתו יין ושכר בכל ימי היותם שם".
והוא מסיים:" כעת ילכו אחינו יושבי ירושלים ביום כ"ח אייר שהוא יום פטירתו, להשתטח ולהתפלל על קברו וילינו שם הלילה.
בהערה הוא מוסיף כי במגילת תענית נמנה כ"ט באייר כיום פטירתו. לצאת ידי ספק נהגו אנשי ירושלים לעלות לקברו בכ"ח באייר ולהתעכב שם עד למחרתו.
מנחם מיכלסון, יהודה סלומון ומשה מילנר, בספרם מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל מציינים את המסורות הבאות:
- בתשובות הרדב"ז נאמר: "מי שנדר לגלח את בנו במקום שמואל הנביא" ומצא כי המקום בידי זרים "מה תקנה יש לו ? "וגם הקהל והחכמים החמירו שלא יעלה לשם שום יהודי".
- בגניזה של קהיר נמצא קטע תפילה עתיק שהיה נאמר על קבר שמואל הנביא: " ...יום זכיתי ברוב גילה לעמוד במערת הרמה, מערה שמה לנעלה בקבורת הנביא רמה, כ עומד בה ניצל מעוון ואשמה...נביא מבטן אמו נקדש, ושאול הוא לאל.."
בילקוט שמעוני נאמר : "ר' ירמיה בשם ר' שמאול בר רב יצחק (אמר) : בכל יום ויום היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בכל העולם כולו ואומרת : עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל . וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל. וכיון שהיו רואים את מעשיו, היו אומרים אין זה שמואל, וכיון שנולד זה ורואים את מעשיו אמרו: כמדומין אני שזה הוא." (שמואל א - פרק א - רמז עח)
זיהויים נוספים
המסורת העממית, וכן הנוסעים העוברים במקום במאות השנים האחרונות, יודעים לציין את "המקווה של חנה" במערה סמוכה, בבור-מים ובריכה הצמודה אליו, או במעיין נובע במדרון.
גם שתי אבני-ריצוף גדולות, ממערב למצבה העליונה בתוך המבנה הנוכחי, מציינות את מצבות-קבריהם של אלקנה וחנה, הוריו של שמואל.
הילולה על קברו של שמואל הנביא
המקור: הויקיפדיה,
צילם:בית שלום
צילם:בית שלום
לקריאה נוספת
- מנחם מיכלסון, יהודה סלומון ומשה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1996
קישורים חיצוניים
- זאב ארליך (ז'אבו), קבר שמואל או א-נבי סמואל - מקור ראשון - 22 ביוני 2007
הערות שוליים
- ↑ גם השופט "תולע בן פואה" היה משבט יששכר היה בהר אפרים ומכאן הוא לומד כי הר אפרים הגיע עד לנחלת שבט יששכר
- ↑ בהערה לכתוב נאמר כי הקבר עצמו הוא ממערב לכנסיה - לא בדיוק לפי הידוע לנו היום.
- ↑ תש"ע תשרי-חשון 145