ויקישיבה:מיזמים/תורנית/קם דינא

דין בדיני ממונות שנעשה מחמת ספק ולאחר מכן חודש הספק במקרה אחר, באופן שבצירוף שני המקרים יש ממה נפשך זכות לתובע, האם הדין הראשון קיים ("קם דינא"), או שהוא בטל ("הדר דינא").

לדוגמא: אשה שמת בעלה ונתייבמה לאחי בעלה בטרם עברו שלושה חודשים מאז המיתה, וילדה בן כעבור תשעה חודשים ממות בעלה ושבעה חודשים מעת שנתייבמה לאחיו, וקיים ספק לגבי הבן, אם הוא בנו של הבעל הראשון או בנו של היבם. בן זה אומר: "שמא אני בנו של המת ואני יורש את כל נכסי אבי, ואין היבם ראוי לייבם את אמי, שהרי אינה בת ייבום, כדין אשת אח שיש לו בנים", והיבם טוען: "שמא בני אתה, ואני יורש את כל נכסי אחי המת, כדין יבם שיורש את נכסי אחיו, ואין לך בנכסי אחי ולא כלום".

במקרה זה הדין הוא, שמחלקים בין שניהם את נכסי המת שווה בשווה, הואיל וקיים ספק מי זכה בנכסים.

אם מת היבם לאחר שחלק עם הבן, והבן בא לבית הדין עם בני היבם על נכסי היבם, וטוען ממה נפשך: אם בן היבם אני, הרי אחיכם אני ויש לי חלק בירושת אבינו כשאר הבנים ומה שלקחתי מחצית מנכסי המת הראשון אחזיר לכם ונחלוק את כל הנכסים שווה בשווה (וכגון שנכסי היבם היו מרובים מנכסי הראשון), ואם איני אחיכם אלא בנו של המת הראשון אנכי, אם כן החזירו לי את המחצית שנטל אביכם מנכסי אבי.

נחלקו אמוראים בשאלה מה הדין במקרה כגון זה:

יש אומרים: "קם דינא", ואחרי שכבר נעשה דין בנכסי המת הראשון, אין הבן יכול לחזור ולערער, וכבר זכה היבם בנכסים, ועל טענתו לחלוק בנכסי היבם, אומרים לו בני היבם: "המוציא מחברו עליו הראיה". כלומר: הבא ראיה כי אחינו אתה ותקבל את המגיע לך. כל עוד אין לך ראיה - לא תקבל מאומה; ויש אומרים: "הדר דינא", ובאפשרותו לתבוע ממה נפשך חלק בנכסי היבם, ובני היבם מחוייבים או להשיב לו את המחצית שנטל היבם מנכסי המת או לחלוק עמו את כל הנכסים שווה בשווה.