קבלת שבת

קבל תשבת היא התפילה הנאמרת עם כניסת השבת.

סדר התפילה

אומרים ששה מזמורי תהילים: "לכו נרננה" (תהלים צה), "שירו לה שיר חדש" (שם צו), "ה' מלך תגל הארץ" (שם צז), "מזמור שירו לה' שיר חדש" (שם צח), "ה' מלך ירגזו עמים" (שם צט) ו"מזמור לדוד הבו לה'" (שם כט).

לאחר המזמורים, נוהגים לומר את התפילה אנא בכח שחיבר רבי נחוניא בן הקנה, ולאחריה, שרים את הפיוט לכה דודי שכתב רבי שלמה הלוי אלקבץ, ממקובלי צפת. כשמגיעים לבית האחרון, "בואי בשלום עטרת בעלה", נוהגים לקום ולפנות לצד מערב או לפתח הכניסה (משנה ברורה רסב יג).

לאחר לכה דודי, אומרים שני מזמורים נוספים: "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב) ו"ה' מלך גאות לבש" (שם צג).

לאחר המזמורים, נהוג לומר (בקהילות הספרדים, האשכנזים והתימנים) פרק במשניות "במה מדליקין" (שבת פרק ב), העוסק בהלכות הדלקת נרות. יש נוהגים לתת לילדים לקורא פרק זה. לאחר פרק זה, האבלים אומרים קדיש דרבנן (קדיש על ישראל). בקהילות החסידים, נהוג לומר במקום "במה מדליקין" קטע מספר הזוהר הפותח במילים "כגוונא דאינון מתיחדין לעלא" (פרשת תרומה, דף קלה ע"א) העוסק בתפילת ערב שבת.

לאחר מכן אומרים "ברכו" ומתפללים תפילת ערבית.

קבלת תוספת שבת

מעת סיום אמירת "לכה דודי" כשאומרים "בואי כלה" (או מעת אמירת "מזמור שיר ליום השבת"), אין לעשות מלאכות שאסור לעשותן בשבת, ואפילו אם טרם שקעה השמש, מדין תוספת שבת, כיוון שקבלנו על עצמנו את קדושת השבת.

מקור מנהג קבלת שבת

בגמרא מסופר כי: "רבי חנינא מיעטף (רש"י: בבגדים נאים) וקאי אפניא (ועמד לפנות ערב) דמעלי שבתא (של כניסת שבת) אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה (לבש בגדיו) מעלי שבת (מערב שבת) ואמר בואי כלה בואי כלה" (שבת קיט ע"א).

על בסיס זה, נהג האר"י, לצאת עם בני חבורתו לשדה ולומר את נוסח קבלת שבת. מנהג זה התפשט בכל תפוצות ישראל. מכיוון שמדובר במנהג מאוחר יחסית, יש נוהגים להעמיד את החזן לקבלת שבת ליד הבימה ולא לפני העמוד. לזכר זה, יש נוהגים לצאת החוצה לקלבת שבת (כנסת הגדולה).