מיקרופדיה תלמודית:אהל (שבת)

הגדרה^[1] - דבר המוקף גג או מחיצות שאינו בנין ממש, שאסור לעשותו בשבת ויום טוב.

סיכום תמציתי

עשייתו וסתירתו בשבת

אהל קבע

אסור לעשות אהל קבוע בשבת ואיסורו הוא מן התורה, וכל העובר ועושה חייב משום 'בונה' (שבת קלח א; רמב"ם שבת כב כז), וכן הסותר אהל קבוע חייב משום 'סותר' (רמב"ם שבת י טו).

עשיית אהל אינה בכלל אב מלאכת 'הבונה' (משנה ברורה שטו סק"א), משום שאהל עומד באופן שאינו יכול להתקיים לימים רבים כל כך כמו בנין (פני יהושע סוכה טז ב ד"ה )^[2], ומכל מקום תולדת בונה היא (רמב"ם שבת י יג)^[3].

אהל עראי

חכמים גזרו שלא לעשות אהל עראי בשבת, גזירה שמא יעשה אהל קבוע (רמב"ם שם כב כז, על פי שבת קכה ב, וביצה לב ב. ועי' תוס' שבת קלז ב ד"ה דרבי). וכשם שאסור לעשות אהל עראי משום גזירה, כך אסור לסתור אהל עראי משום גזירה, שלא יסתור אהל קבוע (רמב"ם שם כב כז).

הקמת אהל העשוי כבר

אהל העשוי מערב שבת, אם הוא בנוי ומתוח כל צרכו אלא שהתהפך על צידו, מותר להופכו שיעמוד כצורתו, לפי שאין איסור משום אהל אלא במחבר חלקים זה לזה, אבל גוף אחד שמהפכו מצד אל צד אינו נראה כבנין כלל (חזון איש סי' נב סק"ז).

ולא זו בלבד, אלא גם אהל שאינו מתוח מערב שבת, מותר לפושטו מכיון שאינו חסר תיקון כדי לחזקו או לחברו למקום קבוע, ואינו צריך לעשות בו כלום אלא לפושטו. לפיכך:

• כסא טרסקל - כסא מתקפל שמקום המושב של עור נפרש ונפתח כמו אהל - מותר למותחו בשבת (שבת קלח א, שולחן ערוך או"ח שטו ה), כיון שהוא עשוי ועומד ואין צריך לעשות כלום (רש"י שם ד"ה אבל וד"ה ואסלא)^[4].

• מותר להעמיד חופה ולסלקה (מגן אברהם סק"ח), כל שהחופה קשורה בכלונסאות מערב שבת (משנה ברורה שם, בשער הציון אות לד). אבל במקום שצריך להדק או לקשור ברצועות אחר פריסתו, אסור (ביאור הלכה שם ד"ה טפח)^[5].

כיסוי הקבוע בעגלת ילדים, אף שעושה גג ומחיצות וכוונתו לשם צל, מותר למותחו ולקפלו בשבת (חזון איש סי' נב סק"ו).

אפילו גג הבית, אם הוא מחובר לבנין בצירים ועשוי לפתוח ולסגור תמיד, מותר לפתחו ולסוגרו בשבת (שולחן ערוך או"ח סי' תרכו ס"ג).

תוספת על אהל

לא רק עשיית אהל חדש אסורה, אלא אפילו להוסיף תוספת קבע על אהל בשבת אסור (רא"ש עירובין פ"י סט"ו; מגן אברהם שטו סק"א; פרי מגדים שם משבצות זהב סק"ח), אם יש בה כשיעור טפח (פרי מגדים שם אשל אברהם סק"א). ובתוספת עראי, נחלקו תנאים (שבת קכה ב), והלכה כחכמים המתירים להוסיף תוספת עראי בשבת (עירובין קב ב; רמב"ם שבת כב כז; טור ושולחן ערוך שטו ב), בין בתוספת עראי על אהל עראי, ובין בתוספת עראי על אהל קבע.

דוגמא לתוספת עראי על אהל עראי: טלית שהיתה פרוסה על העמודים והיתה כרוכה קודם השבת, אם נשאר ממנה גג טפח מתוח, הרי זה מותח את כולה בשבת (רמב"ם כב כז, על פי עירובין קב ב. וראה ר"ן על הרי"ף שבת קלח א).

כשם שהתירו תוספת אהל עראי, כך התירו לסתור בשבת תוספת עראי שהוסיף בהיתר בשבת (חזון איש סי' נב סק"ז)^[6].

איזהו אהל

הגג

רשת שאינה צפופה או חוטים הסמוכים זה לזה, אם המרחק בין חוט לחברו פחות משלשה טפחים, נחשבים כאהל לענין שמותר להוסיף עליו בשבת, לפיכך מותר לפרוס בשבת מחצלת על גבי העצים המתוחים מעל הספינה כל שאין בין אחד לחברו שלשה טפחים (שולחן ערוך סי' שטו ס"ב, על פי עירובין קב ב "כיפי דארבא"). אך לענין שיהיה אסור לעשותם בשבת אינם נחשבים אהל (רבי עקיבא איגר, הגהות בשולחן ערוך או"ח שטו ב), עד שיהיה העומד מרובה על הפרוץ, משום שאין אומרים "לבוד" להחמיר (ראה שמירת שבת פכ"ד הערה לד).

אהל שאין בגגו טפח, יש מהראשונים שחילקו בין אהל קבע לאהל ארעי:

• אהל הנעשה לזמן מרובה שאין בגגו טפח - נחלקו הראשונים האם אינו אהל כלל, או שהוא אהל עראי: יש סוברים שאינו בכלל אהל (ראה רש"י שבת קלח ב ד"ה ד"ה כילת; רא"ש שבת פ"כ סי' ב); ויש סוברים שזהו אהל עראי (שולחן ערוך או"ח שטו ח).

• כל שיש בתוך שלשה טפחים הסמוכים לגגו רוחב טפח, הרי זה כמו שיש בגגו טפח (שבת שם, רמב"ם שבת כב ל).

• אהל הנעשה לזמן מועט שאין בגגו טפח - מותר לעשותו לכתחילה, אפילו לדעת הסוברים שאהל הנעשה לזמן מרובה, אף אם אין בגגו טפח, אסור לעשותו מפני שהוא אהל (פרי מגדים משבצות זהב סק"ח), שהרי לא אסרו חבישת כובע אלא אם כן שוליו רחבים טפח (ראה להלן כובע).

החלל

החלל אינו נחשב אהל אלא אם יש בו טפח על טפח ברום טפח (שבת קלט ב; רמב"ם שבת כ לג; תפארת ישראל כלכלת שבת), כמו שאמרו בטומאת אהל (רבינו חננאל שם קלט ב ד"ה ונותנין)^[7], שאם אין בו חלל זה אינו ראוי לכלום (תוספות קלח ב ד"ה שאין; ביאור הלכה שטו ד"ה דפין)^[8].

החלל בשיעור טפח על טפח ברום טפח אינו נמדד אלא במקום הריק מכלום, ולפיכך כלי גדול, אף שאסרו לכסותו משום אהל, אין האיסור אלא כשחסר בו שיעור טפח עד הכיסוי, שהאוכל והחפצים ממעטים משיעור החלל (משנה ברורה שטו ס"ק מט).

המחיצות

גג בלא מחיצות, נחלקו הראשונים האם הוא בכלל אהל, ונחלקו האחרונים אם מחלוקתם היא באהל קבע או באהל עראי, ויש הסוברים שהדבר תלוי אם משתמש באויר שתחת האהל או לא:

• יש הסוברים שגג המאהיל העשוי להגן מאיזה דבר, כגון מן החמה או מן הגשמים (שולחן ערוך הרב שטו א, על פי עירובין קב א)^[9], וכן כשעשוי להשתמש באויר שתחתיו (רשב"א שבת קלח א ד"ה אבל; מגיד משנה שבת כב כח. וראה ר"ן על הרי"ף שבת קלח א), הרי זה אהל אפילו אם אין לו מחיצות תחתיו, כגון הפורס סדין או מחצלת על גבי עמודים להיות לגג מאהיל (רש"י שבת קכה ב ד"ה שאין), ואם עשאו קבוע - חייב מן התורה (פרי מגדים שטו אשל אברהם סק"ו, ומשבצות זהב סק"ח), לפי שעיקר האהל הוא הגג (משנה ברורה שטו סק"ג).

• ויש חולקים וסוברים שאינו נחשב אהל בלי מחיצות המגיעות לארץ, ואף אם ישנן מחיצות אלא שעשויות מערב שבת, מותר לעשות הגג (תוס' ביצה לב ב ד"ה מלמטה; ר"ן על הרי"ף שם).

• ויש מוסיפים שלא אסרו חכמים משום אהל אלא כשמתקיימים שני התנאים: א. שיש לו שלש מחיצות ב. שמשתמש באויר שתחתיו (רשב"א שבת שם ד"ה אלא, ושם ד"ה אבל בשם תוספות).

• ויש מחלקים: כשיש ארבע מחיצות אסור בכל אופן, אבל כשיש לו שתי מחיצות אינו אסור אלא כשמשתמש באויר שתחתיו (ט"ז שטו סק"ד).

• יש מן האחרונים הסוברים שאין כל הדברים הללו אמורים אלא באהל עראי, אבל באהל קבע כל שעשה גג חייב (משנה ברורה שטו ס"ק יז, ובביאור הלכה ד"ה מטה; שו"ת אבני נזר או"ח סי' רכב. וכן נראה דעת שולחן ערוך הרב שם), וכשהמחיצות עשויות מערב שבת - אף באהל עראי לא הותר לעשות הגג, אלא אם כן לא נתכוין להגן (שולחן ערוך הרב שם יט; שו"ת אבני נזר שם, על פי ריטב"א עירובין קב א). אבל מדברי אחרונים אחרים נראה, שאין אהל מן התורה אלא עם מחיצות (נודע ביהודה תנינא או"ח סי' ל; חיי אדם כלל מב; שו"ת חתם סופר או"ח סי' עב; תפארת ישראל כלכלת שבת בונה ב-ג).

מחיצות בלא גג אין עליהן שם אהל (רש"י שבת קכה ב)^[10], אף שבאהל שיש לו גג, גם עשיית המחיצה אסורה משום עושה אהל אם המחיצה צריכה לעשיית האהל כדינו (עי' רש"י עירובין מד א ד"ה בדופן שלישית. ועי' מגיני שלמה וקרבן נתנאל שבת שם)^[11].

ונחלקו הראשונים האם מותר לעשות מחיצות בלי גג בשבת לכתחילה, או כתוספת על אהל עראי. יש שחילקו בין מחיצת קבע למחיצת עראי, ובין מחיצה העשויה להתיר למחיצה שאינה עשויה להתיר:

• יש שכתבו שמותר לעשות מחיצות בלי גג אפילו כדי להתיר טלטול (רש"י סוכה טז ב ד"ה מהיכן), כגון פקק החלון^[12], כיון שהוא מן הצד ולא בגג, אין בו משום איסור אהל.

• יש חולקים וסוברים שאף מחיצות עראי אסורות משום אהל עראי, ולא עוד אלא שכל מחיצה הבאה להתיר, כגון דופן לסוכה, או מחיצה לרשות היחיד להתיר טלטול בשבת, נחשבת כעושה אהל בתחילה, ולא כמוסיף, אבל מחיצה רביעית בסוכה מותר, שאינה אלא תוספת שהרי אינה מתרת כלום, שגם מבלעדיה הסוכה כשרה (רבנו תם בתוס' עירובין מד א). ולשיטתם אפילו כשהיה הדופן עשוי מקצתו מבעוד יום, כל שאותו מקצת לא הועיל להתיר, אסור להוסיף עליו בשבת, שתוספת זו העשוייה להתיר נחשבת כעושה אהל בתחילה (אבני נזר סי' רכא).

• ויש אומרים שלעולם אין איסור במחיצות אלא אם כן עשויות להתיר, אלא שאין העשייה להתיר נחשבת כאהל בתחילה, ולכן אם היה דופן עשוי טפח מבעוד יום - מותר להוסיף עליו אף שעל ידי זה הוא מתיר, ודופן רביעי לסוכה, נחשב כעושה בתחילה ולא כתוספת, כיון שבדופן זה לא הותחל כלל, ומכל מקום לא נחשב אהל מפני שלא בא להתיר (אור זרוע שבת סי' עח אות ו; יראים השלם סי' רעד, וראה אבני נזר שם בביאור דעתם, וכן פסק הרמ"א שטו א שבטפח מבעוד יום מותר).

מחיצה לבנין הבית יש בה משום אהל (אור זרוע שם).

מחיצה העשוייה לצניעות מותרת (טור ורמ"א שטו ס"א), אם היא מחיצת עראי (אור זרוע שבת סי' עח אות ו; שולחן ערוך הרב שם על פי מגן אברהם). ולפיכך מותר לתלות וילון כנגד הפתח (שבת קלח א), לפי שאינו אלא לצניעות, ואף על פי שקבוע שם (רמ"א שם על פי אור זרוע), כיון שמתנדנד ברוח ואינו מעכב לעוברים ושבים (בית יוסף ומגן אברהם שם סק"א). אבל אם יקבע הוילון למעלה ולמטה אסור, מפני שמוסיף על הבנין (בית יוסף שם). ויש אומרים שהוילון מותר אפילו קבוע, כיון שאינו עושה גג (רש"י שבת קלח א ד"ה מותר. וראה ביאור הגר"א סק"ו).

אהל עראי

הגדרתו ואיסורו

כל אהל שאינו עשוי להתקיים, הרי זה אהל עראי שאסור מדרבנן (שולחן ערוך הרב שטו א; פרי מגדים אשל אברהם סק"א ומשבצות זהב סק"ח), בין שהוא רק לזמן מועט פחות משמנה ימים (ראה פרי מגדים שם), ובין שהוא עשוי בדרך עראי, כגון שאין בגגו טפח, לדעת הסוברים כן (ראה תפארת ישראל כלכלת שבת בונה אות ג).

אם נעשה לזמן מועט וגם אין בגגו טפח, מותר אף לכתחילה (פרי מגדים שטו במשבצות זהב סק"ח).

להלן דוגמאות לכמה אופנים שנידונו בגדר אהל עראי:

משמרת

התולה משמרת – שק שמסנן את היין משמריו (על פי רש"י ומאירי שבת קלז ב) - על כלי ומותח פיה לכל צד כדי לסנן בה שמרי יין, הרי זה עושה אהל עראי (שולחן ערוך שטו ט, על פי שבת קלז ב וקלח א, ותוס' ד"ה כסא גליון); ויש סוברים שלא אסרו משמרת משום אהל, אלא כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול (רש"י קלט ב ד"ה מערים, רמב"ם שבת כא יז^[13]), שמא יבוא לשמר (רמב"ם שם)^[14].

ספר על גבי ספר ומפה על שולחן

מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהם, הואיל ואינו צריך לאויר שתחתיהם (שולחן ערוך שם ז ורמ"א). ומטעם זה מותר לפרוס מפה על השולחן וקצות המפה תלויים למטה מצידי השולחן ואפילו מגיעים לארץ (ט"ז סק"ז).

חביות זו על גבי זו

כשמסדרים חביות זו על גבי זו, לא יסדר התחתונות תחילה ויניח עליהן את העליונה (ביצה לב ב, שולחן ערוך שם), לפי שעושה אהל על ידי זה, והוא צריך לאויר שביניהן כדי שלא יתעפשו (משנה ברורה שטו ס"ק כט).

מלמעלה למטה

אף שאסרו לסדר החביות זו על גבי זו, התירו כשעושה מלמעלה למטה - קודם הגג ואחר כך המחיצות - שלא נאסר אהל עראי אלא בדרך בנין, שעושה תחילה את המחיצות ואחר כך את הגג ולא להיפך. לפיכך מותר לסדר חביות באופן שאוחז בידו את החבית העליונה ומסדר את התחתונות תחתיה (ביצה שם, וברש"י ד"ה מלמטה).

מיטה

מטה כשמעמידים אותה אסור להניח הרגלים תחילה ואחר כך להניח עליהן הקרשים, אלא ישים את הקרשים באויר ואחר כך הרגלים תחתיהם (שולחן ערוך שטו ג על פי ביצה שם). אמנם רבים מן הראשונים סוברים שלא אמרו אלא בסוג של רגלים שהן כדופני תיבה, אבל ברגלים של המיטות שלנו וכן ברגלי שולחן - מותר (שולחן ערוך שם, על פי תוס' ביצה שם ד"ה מלמטה), לפי שאין הרגלים כמחיצות, וכל שלא עשה מחיצות אין בו משום אהל, ואפילו במקום שיש שם מחיצות עשויות מערב שבת (תוספות שם).

כובע

במה דברים אמורים שצריך לעשות גג ומחיצות, כשאינו מתכוין לעשות אהל, אבל אם מתכוין לעשות אהל להגן מפני החמה או מפני הגשמים, או כדי שיהיה ראוי להשתמש תחתיו לאיזה דבר, אפילו עשה גג בלי מחיצות הרי זה עשה אהל עראי (רא"ש ביצה פ"ד סי' יא; מגן אברהם שטו סק"ז; משנה ברורה שא ס"ק קנב).

לפיכך כובע ששוליו רחבים טפח אסור לחובשו אפילו בבית משום אהל (שבת קלח ב, לפי תוס' ד"ה הא בשם רבינו חננאל; שולחן ערוך שא מ), אם השוליים קשים ואינם נכפפים (רבינו חננאל בתוס' שם; רמב"ם שבת כב לא), לפי שהוא עשוי לצל, אף על פי שאין שם מחיצות (מגן אברהם שם ס"ק נא, על פי רא"ש שם; ט"ז שטו ס"ק יא).

ויש חולקים שאין בכובע משום איסור אהל, ואין האיסור אלא ברשות הרבים, משום חשש שמא תגביהנו הרוח וישאנו בידו אחר כך ארבע אמות ברשות הרבים (רש"י שבת שם ד"ה אלא).

טעם הנוהגים להקל בדורות האחרונים לחבוש מגבעת אף שיש ברוחבה טפח, משום שמגבעות שלנו אינם עשויים לצל, רק מכוין לכסות ראשו וכך צורתם (ט"ז או"ח שא סקכ"ז); או משום שהם משופעים וכפופים כלפי מטה (מגן אברהם שם ס"ק נא); או שסומכים על שיטת הראשונים שאין איסור אהל בכובע (משנה ברורה שם ס"ק קנב, בשם אליה רבה). אך במקום שלא נהגו להקל בזה בודאי יש להחמיר שלא ללבוש בשבת מגבעת עם שוליים רחבים (משנה ברורה שם. וציין שגם בכתבי האר"י אוסר).

טלית

יש הנמנעים מלהתכסות בטלית של מצוה על הכובע או הכיפה בשבת כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות (עיין במגן אברהם ובמחצית השקל שם), ודחו מנהג זה מכל וכל (משנה ברורה שם).

מטריה

רבים מן האחרונים מחמירים לאסור מטריה או שמשיה בשבת משום אהל, כשם שאסרו את הכובע, שהרי גם הוא עשוי לצל, ולפיכך יש בו משום אהל אף על פי שאין שם מחיצות מגיעות לארץ (ראה משנה ברורה סי' שטו בביאור הלכה ד"ה טפח; ותפארת ישראל כלכלת שבת בונה אות ג).

ויש סוברים שיש לחוש בו אף משום איסור תורה, לפי ששיפועו נחשב כמחיצות ואין צריך שיהיו מגיעות עד לארץ, וגם נחשב כאהל קבוע, ואף על פי שהוא מיטלטל והרי הוא כאהל-זרוק [ראה ערכו] (שו"ת נודע ביהודה תנינא או"ח סי' ל).

ויש מצדדים להתיר (שו"ת חתם סופר או"ח סי' עב; תפארת ישראל שם), ובפרט אם הסוכך פתוח כשיעור טפח, שאפילו אם הוא אהל עראי אינו אלא כמוסיף על אהל עראי (תפארת ישראל שם).

גדר גדרו גדולי הדורות, ואמרו שאין להשתמש במטריה אפילו היתה פתוחה מבעוד יום (חזון איש סי' נב סק"ו, על פי הנודע ביהודה שם), והפותחה בשבת הרי הוא פורץ גדר (תהלה לדוד סי' שטו ס"ק טז).

פרוכת

הנוטה פרוכת וכיוצא בו, צריך להיזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה, לפיכך אם היתה פרוכת גדולה - תולים אותה שנים (רמב"ם שבת כב לב, על פי שבת קלח ב; שולחן ערוך שם יב), ששנים יכולים לכוין שלא תתקפל (מגן אברהם ס"ק יט), אבל אחד אסור (רמב"ם ושולחן ערוך שם), אפילו שיש עליה חוטים תלויים מערב שבת (משנה ברורה ס"ק מג).

ויש חולקים ומפרשים מה שבפרוכת אחד אסור הוא לפי שאינו יכול לכוין בלי שינוי הקיפול שלו והוא כמתקן (ראב"ד שבת שם).

הערות שוליים