מיקרופדיה תלמודית:אחריות טעות סופר

הגדרה^[1] - קבלת אחריות קיימת אפילו כשלא נזכרה בשטר, ואין חסרונה אלא טעות הסופר

בשטרי הלואה

לא כתב הלוה אחריות נכסים (ראה בערך אחריות) בשטר, נחלקו תנאים:

לרבי מאיר אינו גובה אלא מנכסים בני חורין, שלא מכרם הלוה לאחר (רבי יוחנן בדעת רבי מאיר בבבא מציעא יג ב), או שאף מנכסים בני חורין אינו גובה (שמואל ורבי אלעזר בדעתו שם).

ולחכמים גובה אפילו מנכסים משועבדים, שמכרם לאחר (שם), לפי שאין חסרון האחריות בשטר אלא טעות סופר, שאין אדם נותן מעותיו לחינם ("לא יהיב אינש זוזי בכדי"), ולא הלוה המלוה מעותיו בלא אחריות (שם יד א, ורש"י ד"ה אחריות), ובודאי ציוה לכתוב בו אחריות והסופר טעה ולא כתב (שו"ת הרא"ש סח לב), וכן הלכה (שם טו ב; רמב"ם גזלה ואבדה יח א, ומלוה ולוה יח א; טוש"ע חושן משפט לט א, וקיא א).

אפילו אם ידוע לנו שלא התנו על אחריות, אנו אומרים אחריות טעות סופר (שיטה מקובצת שם יד א), שבודאי נתכוונו בדעתם שיהיה באחריות, אלא שהסופר טעה בדין וחשב שמכיון שלא התנו הרי זה שלא באחריות (שיטה מקובצת שם).

בשטרי מכר

אם אומרים בהם אחריות טעות סופר

יש מהאמוראים סוברים שלא אמרו אחריות טעות סופר אלא בשטרי הלואה, לפי שאין אדם נותן מעותיו לחינם ובודאי מקבל עליו הלוה אחריות נכסים; אבל בשטרי מכר, אפילו אם לא יוכל הלוקח לחזור על המוכר, כשבעל חוב של המוכר יטרוף ממנו את הקרקע, מכל מקום עשוי אדם לקנות קרקע ליום אחד (שמואל בבבא מציעא יד א; רב אשי בבבא בתרא קסט ב), שמא לא יטרפוה ממנו, ואם יטרפוה, שמא לאחר זמן מרובה, והוא בינתיים יאכל פירותיה (רש"י בבא מציעא שם ד"ה עביד איניש), ואין הלכה כן (בבא מציעא טו ב; רמב"ם מכירה יט ג; טוש"ע חו"מ רכה א).

אף על פי שלא הזכיר האחריות בשטר, אין אומרים מכיון שנזקק לשטר ולא פירש אחריות, הדבר מוכיח שלא קיבל עליו אחריות, וכל שכן אם מכר בלא שטר, שבודאי קיבל עליו אחריות, שאף במכירה אין אדם נותן מעותיו לחינם (טוש"ע חו"מ קטז א; ש"ך חו"מ רכה סק"א, בשם הרא"ש ורמב"ן ורשב"א ועוד).

מכר בעדים בלא שטר

נחלקו ראשונים בדינו של המוכר ללא שטר:

יש אומרים שאפילו הסוברים שבשטרי מכר אין אומרים אחריות טעות סופר, מודים שאם לא כתב שטר אלא מכר בעדים בודאי קיבל אחריות (רא"ש בבא בתרא ג לח, בשם רבנו יונה).

ויש אומרים שלא אמרו אחריות טעות סופר אלא בכותב בשטר, אבל בלא שטר, כיון שלא בא לכתוב שטר, אף אחריות אינו מקבל עליו, אלא אם כן פירש שמקבל עליו אחריות (בעל התרומות מז).

במכירת שטרות

במכירת-שטרות (ראה בערכו) אומרים אחריות טעות סופר (בעל התרומות נא, בשם רמב"ן; טוש"ע חושן משפט סו לד)^[2].

בחליפין

בשנים שהחליפו זה עם זה אנו אומרים אחריות טעות סופר, ובודאי בלי אחריות לא יתן לחברו את שלו, וכשם שאין אדם נותן מעותיו בחינם, כך אינו נותן את חפצו בחינם, שהרי יודע הוא על שלו שאינו גזול ואינו משועבד לבעל חוב, והוא רוצה שמה שמקבל בחליפין יהא באחריות (הגהות מרדכי כתובות רצב, בשם ר"י מיגש; קצות החושן קטז סק"ג; נתיבות המשפט שם סק"ב; שבות יעקב ח"א קנג); ויש סוברים שגם בחליפין אין אומרים אחריות טעות סופר, שכל אחד מוותר על אחריות חלקו, בעד זה שאינו צריך לקבל עליו אחריות על חלק חברו (צמח צדק (הקדמון) ד; עבודת הגרשוני קז).

שני אחים שחלקו בירושת אביהם, לדעת הסוברים לקוחות הם (ראה בערך ברירה, בחלוקת שותפות) והם כמוכרים זה לזה, אין להם אחריות זה על זה נגד בעל חוב של אביהם שטורף חלקו של אחד מהם, ואינו יכול לחזור על אחיו, לפי שבאותה הנאה שהוא אינו מקבל אחריות על של אחיו, הוא מתרצה להקנות לאחיו את חלקו, אף כשאין אחיו מקבל אחריות על שלו (רשב"ם בבא בתרא קז א ד"ה כלקוחות).

במתנה

במתנה אין אומרים אחריות טעות סופר (רמב"ן ונימוקי יוסף בבא מציעא יד א, בשם רב האי גאון), שאין דרך בני אדם לקבל אחריות על המתנה (רש"י בבא מציעא קח ב ד"ה ואי; מגיד משנה שכנים יג ב), ואף אם קיבל עליו אחריות אינו מקבל אלא את האחריות המפורשת ולא שום אחריות אחרת, כגון אם קיבל עליו אחריות נגד עוררים, אינו מקבל עליו אחריות נגד בעל חוב, ואם קיבל עליו אחריות נגד בעל חוב, אינו מקבל עליו אחריות נגד עוררים, וכיוצא בזה (רמב"ן ונימוקי יוסף שם, בשם רב האי גאון).

בכתובה

כדרך שנחלקו תנאים בשטרי הלואה אם אחריות טעות סופר, כך נחלקו בכתובה, כשלא כתב לה בכתובתה "כל נכסי דאית לי אחראין לכתובתך", אם אחריות טעות סופר וגובה אף ממשועבדים, או שאחריות לאו טעות סופר ואינה גובה אלא מבני חורין (כתובות נא א-ב).

יש אומרים שההלכה שאחריות טעות סופר היא דוקא בנשואה, שמן הדין חייב בכתובתה, אבל בארוסה שהוא כתב לה כתובה ולא כתב אחריות אינה גובה ממשועבדים (רא"ש כתובות ד ד, בשם רב שרירא גאון; רמב"ם אישות י יא; שו"ע אבן העזר נה ו), ואין אומרים בארוסה אחריות טעות סופר (כן משמע מהרא"ש שם, בשם רבנו יונה), שאומדן הדעת הוא שלא כתב לה על דעת שלא יוכל למכור נכסיו (שיטה מקובצת שם, בשם רב שרירא גאון); ויש אומרים שאף בכתובת ארוסה אחריות טעות סופר (הרא"ש שם).

בנכסים העתידים לבוא

אחריות נכסים האמורה בהלואה ומכר אינה אלא על הנכסים שהיו אצל הלוה בשעת ההלואה ואצל המוכר בשעת המכר, אבל בנכסים שיקנה אחר כך נחלקו הדעות:

יש אומרים שהם אינם משועבדים אלא כשהתנה על כך בפירוש (רמב"ם מלוה ולוה יח א; שו"ע חו"מ קיב א), שאין אומרים אחריות טעות סופר במה שיקנה (מגיד משנה שם, בשם בעל העיטור; בעל התרומות מג), לפי שלא סמכה דעתו של המלוה ושל הקונה על מה שלא היה בידי הלוה והמוכר (סמ"ע שם סק"א).

יש אומרים אחריות טעות סופר אף במה שיקנה, כיון שהוא ראוי להשתעבד (מגיד משנה שם, בשם הרשב"א; טור שם, בשם הרא"ש; רמ"א שם, בשם יש אומרים), ומכל מקום אם פירש אחריות בשטר ולא כתב בכללה מה שיקנה, אין אומרים טעות סופר היא, הואיל ופירש מקצת, אנו אומרים מה שכתב כתב, ומה שלא כתב לא כתב (נימוקי יוסף שם; רמ"א שם).

ויש מכריעים: אם ידוע שלא התנו באחריות, אנו אומרים שלא קיבל אחריות על מה שיקנה, אבל אם יש לנו לתלות שהתנו באחריות, אלא שהסופר טעה ולא כתב, אנו תולים שהתנו אף על מה שיקנה (ש"ך שם סק"א).

הערות שוליים