מיקרופדיה תלמודית:אין אדם חוטא ולא לו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:32, 20 באוקטובר 2013 מאת יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1]

- אין אדם עשוי לחטוא בשביל הנאתם של אחרים

חזקת כשרות במקום חשד

חזקה (ראה ערך חזקה) זו בנויה על יסוד תכונת נפש של האדם, ונאמרה בסתם אדם, שלא ידוע לנו שהוא חשוד במיוחד על אותו דבר, אלא שמצב הענין נותן מקום במקרים אלה לחשד, ומכל מקום אין חושדים אותו שחוטא עבור הנאת אחרים. כגון:

  • הרועה בהמות של אחרים אינו חשוד שמרעה הבהמות בשדות של אחרים, אף שסתם רועה חשוד הוא שמרעה בהמותיו בשדות של אחרים, והרי הוא גזלן ופסול לעדות, אין זה אלא ברועה בהמותיו, אבל הרועה בהמות של אחרים אינו חשוד על כך, שאין אדם חוטא ולא לו (בבא מציעא ה ב).
  • שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו, וחזר ואמר מנה לפלוני בידי, נאמן, ואין אנו חושדים שהשכיב מרע עשה קנוניא עם פלוני לגבות מן ההקדש שלא כדין, היינו שלא כדרך שאנו חושדים במקרים אחרים (ראה ערך אין אדם עושה קנוניא על הקדש), שכיון שעומד למות ולא יהנה מן הקנוניא, אין אדם חוטא ולא לו (שבועות מב ב, ורש"י ד"ה אין; ערכין כג א).
  • האשה שאמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי, ובא אחד ואמר אני קדשתיה, נאמן לענין שיכול לתת לה גט ולהתירה לאחרים מאיסור אשת איש, שאין אדם חוטא ולא לו (קדושין סג ב), וכן נאמן אחר להעיד עליו שהוא קידשה ויכנסנה, ואף על פי שהוא בעצמו אינו נאמן לכנסה שמא יצרו תקפו לישאנה (שם), שאין אדם חוטא ולא לו (ר"ן שם על הרי"ף ד"ה ומודה; רמ"א אבן העזר לז כד).

במקום שכבר הוחזק האיסור, אין אומרים חזקה זו שאין אדם חוטא ולא לו, ואין עד אחד נאמן עליו (מרדכי יבמות פי"ב[2]).

להנאת קרובים

אף ביחס לקרובי האדם, כבנו ואחיו וכיוצא, נאמר שאין אדם חוטא כדי שתהיה מזה הנאה לקרוביו. ולפיכך אף על פי ששליח שהביא גט לאשה מבעלה והעיד 'בפני נכתב ובפני נחתם', אסור לישא אותה אשה, מפני החשד שמא עיניו נתן בה, וכן עד אחד שהעיד לאשה שמת בעלה, וכן החכם שאסר את האשה על בעלה, מכל מקום מותרת להינשא לבן העד שהעיד לה ולבן החכם שאסרה על בעלה או לאחיהם (משנה יבמות כו א), לפי שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו (ירושלמי שם ב יב; רמב"ם גירושין י טז).

בחשוד גמור

ברועה כהן החשוד על מומי בכור, נחלקו תנאים:

רבן שמעון בן גמליאל אומר נאמן על של חברו, ואינו נאמן על של עצמו; רבי מאיר אומר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו (משנה בכורות לה א). הלכה כרבן שמעון בן גמליאל (שם לה ב; רמב"ם בכורות ב יז).

ונחלקו הראשונים בחשוד גמור בשאר איסורים, שידוע לנו שהוא חשוד לעבור עבירה ידועה:

יש אומרים שבכל האיסורים חשוד שהעיד על של אחרים נאמן, שחזקה אין אדם חוטא ולא לו, ולפיכך עם הארץ שאמר אלו פירות מתוקנים [מעושרים], בשל אחרים נאמן (רמב"ם מעשר יב יז[3]).

ויש אומרים שאין הדברים אמורים אלא במומי בכור, שהאיסור לשחוט על מום שנעשה בידים אינו אלא משום קנס, אבל בשאר איסורים אף בשל אחרים אינו נאמן (ראב"ד מעשר שם. וראה ערך חשוד[4]).

בעבד

אף בעבד אומרים אין אדם חוטא ולא לו, ולכן אין חוששים לעבד כהן שישאל תרומה אחרי שיימכר לישראל, שהרי מזונותיו על רבו ואין אדם חוטא ולא לו (תוספות יבמות צט ב ד"ה ואם, וכתובות כח א ד"ה ודלמא).

בעין רעה

לפעמים השתמשו בכלל זה של אין אדם חוטא ולא לו אפילו שלא בחטא ממש, אלא שאין אדם עינו רעה לאחד בשביל טובתו של אחר:

מכר קרקע לאחד ואילנות לאחר, אף על פי שהמוכר שתי אילנות השאיר הקרקע לעצמו ואין לבעל אילנות קרקע, שהמוכר בעין רעה מוכר, מכל מקום כשלא שייר הקרקע לעצמו אלא מכר לאחר, אומר קונה האילנות לקונה הקרקע: כשם שלך מכר בעין יפה שהקרקע שלך עולמית, אף לי מכר בעין יפה שאם ימותו האילנות אטע אחרים במקומם (בבא בתרא לז ב), שאין אדם חוטא ולא לו למכור לזה בעין יפה ולזה בעין רעה (רשב"ם שם ד"ה אף).

הערות שוליים

  1. א', טור' תקלו-תקלח.
  2. וראה שדנו בהלכה זו בפני יהושע קדושין סג ב ד"ה אמר רב, ומחנה אפרים עדות יא - יב. וראה ערך עד אחד.
  3. בפירוש המשניות דמאי ד ו שכתב שבמעשר נאמן מפני שאין לו בזה הנאה קרובה. אך בפסקיו הזכיר הרמב"ם עוד כמה פעמים שחשוד נאמן על של אחרים, ראה שמיטה ח יז, עדות יא ח, משכב ומושב י יא. וכן הוא בשו"ע יורה דעה קיט ז.
  4. ראה בארוכה בביאור הגר"א יורה דעה קיט ס"ק יח, ובערוך השלחן שם. וראה שו"ת הרשב"א א סד, ושו"ת הר"ן כה, ותוספות יום טוב בכורות ה ד.