מיקרופדיה תלמודית:אין אסור חל על אסור

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:33, 20 באוקטובר 2013 מאת יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה - דבר האסור מן התורה, אין איסור אחר יכול לחול עליו

הכלל וטיבו

כלל גדול הוא בכל האיסורים שבתורה, שאין איסור חל על איסור (רמב"ם איסורי ביאה יז ח). כגון:

  • אשה שהיתה זונה (ראה ערכו) ונעשתה חללה (ראה ערכו) ואחר כך נעשתה גרושה (ראה ערכו) ואחר כך נעשתה אלמנה (ראה ערכו), אין כהן גדול שבא עליה לוקה אלא אחת, לפי ששאר האיסורים אינם חלים על האיסור הראשון של זונה (ברייתא ב/קדושין עז א/; רמב"ם שם ט).
  • וכן עוף טמא או בהמה טמאה שמתו, אין האוכל אותם חייב משום נבלה אלא משום איסור טומאה, שאין איסור חל על איסור (חולין ק ב, ו/מעילה טז א/; רמב"ם מאכלות אסורות ד ב), וכיוצא בדבר בשאר איסורים.

אמנם יש שחולקים וסוברים שאיסור חל על איסור, ולפיכך בשר שהוא פגול [- קרבן הנפסל במחשבה הפוסלת] או נותר [- קרבן שלא אכלו תוך זמנו] וכיוצא שבשל אותם בחָלָב - חייב האוכלם אף משום בשר-בחָלָב, אף על פי שכבר היו אסורים ועומדים קודם לכן (ברייתא בחולין קיד א)[1], וכן כל יוצא בזה. ומתרומה טמאה לדעתם אין למדים לשאר איסורים, לפי ששם יש לימוד מיוחד (תוספות סנהדרין שם וחולין שם), אבל אין הלכה כמותם.

מקור הכלל

לדעת קצת ראשונים למדוהו ממה שנאמר בכהן שאכל תרומה בטומאה: וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ (ויקרא כב ט), ודרשו: פרט לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה מפני שהיא מחוללת ועומדת, ואין איסור של טומאת הגוף חל על איסור טומאת תרומה (חולין קיג ב. וראה ערך אכילת תרומה), ומכאן למדו לכל האיסורים (תוספות סנהדרין פג ב ד"ה פרט, וחולין קא א ד"ה בנטמא; שיטה מקובצת נזיר ד א ד"ה ואבעית, בשם הרא"ש).

האם האיסור השני אינו חל כלל

במהותו של הכלל אין איסור חל על איסור נחלקו תנאים: לר' שמעון אין האיסור השני חל כלל והוא כמי שאינו; ולר' יוסי לא נאמר אין איסור חל על איסור אלא לענין עונש בלבד, שהעובר עליו אינו נענש אלא על האיסור הראשון, אבל מכל מקום חל האיסור השני, והעובר עליו נקרא רשע שעובר על שני איסורים ונקבר בין רשעים גמורים (יבמות לב ב, וראה שם לג ב. וראה ערך קבורה)[2].

קדימות האיסורים

האיסור שחל בראשונה על החפץ שאנו דנים עליו, הוא האיסור הראשון, שעליו אין חל איסור אחר, אף על פי שהאיסור השני מצד עצמו קדם לאיסור שעל החפץ (ריטב"א קדושין עז ב ד"ה תני).

כגון: בהמה שנתנבלה ביום הכפורים, איסור יום הכפורים הוא הראשון, ואין איסור נבילה חל עליו, אף על פי שאיסור נבלה בכלל היה בעולם לפני יום הכפורים (ריטב"א שם. וראה תוספות שבועות כד א ד"ה האוכל בשם ריצב"א)[3].

מעשה אחד ובו פעולות חלוקות

היו שני האיסורים על פעולות חלוקות, אלא שעשאם במעשה אחד, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאף בזה אומרים אין איסור חל על איסור, ולפיכך אם הוציא בפיו מאכל ביום הכפורים שחל בשבת, אינו חייב על איסור הוצאת שבת ואיסור אכילת יום הכפורים אלא מפני שחלו בבת אחת (רש"י יבמות לד א ד"ה אם).
  • ויש אומרים שאין זה ענין כלל לאין איסור חל על איסור, אפילו אם היו חלים בזה אחר זה, שאכילה והוצאה פעולות שונות הן, אלא שעשאם במעשה אחד (תוספות שם ד"ה והוציאו, וראה קובץ הערות לג שדן בדבריהם).

כשנפקע האיסור הראשון

כשהאיסור הראשון נפקע, שוב חל האיסור השני, אפילו כשבתחילת בואו על הדבר לא חל מחמת שאז היה קיים האיסור הראשון.

כגון: שני אחים נשואים שתי אחיות, וזה שנשא ראשון מת, אפילו לדעת הסובר שבחייו היה האח השני אסור באשתו משום אשת אח בלבד, לפי שחל עליו בראשונה, ולא משום אחות אשה (ר' שמעון ביבמות לב א), שאין איסור חל על איסור, מכל מקום כשמת האח אסורה להתייבם, שכשתתייבם ויפקע איסור אשת אח, שוב יחול עליו איסור אחות אשה (יבמות שם).

שבועה על שבועה

כשם שאין איסור חל על איסור כך אין שבועה חלה על שבועה (משנה נדרים יז א)[4], וכן אין שבועה חלה על איסורים שבתורה, שאם נשבע שלא יאכל נבלות וטרפות - אין השבועה חלה, לפי שמושבע ועומד מהר סיני הוא (שבועות כג ב), ואין איסור חל על איסור (תוס' שבועות כז א ד"ה לקיים; המאור שבועות סוף פ"ג)[5].

אסור חל על אסור

באחד משלשה אופנים איסור יכול לחול על איסור :

  • כשבאו שני האיסורים בבת אחת;
  • כשהיה האיסור השני איסור מוסיף;
  • כשהיה האיסור השני איסור כולל.

איסור בבת אחת

הכלל

באו שני האיסורים בבת אחת, חלים שניהם כאחד (יבמות לג ב: חולין פט ב, ק ב, ועוד), לפי שאין אתה יכול להוציא אחד מהם, שאם נאמר שלא יחולו יהיה פטור לגמרי, ולפיכך חלים שניהם (תוספות רי"ד קדושין נ ב ד"ה כל). לפיכך:

  • הבא על אשת אחיו מביא שתי חטאות, משום אשת איש ומשום אשת אח, ששני האיסורים באו כאחד בשעה שנתקדשה לאחיו (משנה יבמות לג ב, ורש"י שם לד א ד"ה ומאן; רמב"ם שגגות שם).
  • וכן תלש מבהמה אבר מן החי ונטרפה בנטילתו, חייב שתים, משום אבר מן החי ומשום טריפה, ששני האיסורים באו כאחד (חולין קג א; רמב"ם מאכלות אסורות שם ו[6]).

יש מהתנאים שסוברים שאף בבת אחת אין איסור חל על איסור (ר' שמעון לפי בר קפרא, יבמות שם; ר' יוסי הגלילי לפי רבא, חולין קא ב), וחייב על האיסור החמור יותר (תוספות יבמות שם א ד"ה באיסור), אבל אין הלכה כמותם (רמב"ם איסורי ביאה יז ח, מאכלות אסורות ה ה, שגגות ד א).

כשהאדם נאסר בשני איסורים בבת אחת

איסור בבת אחת נקרא אפילו כששני האיסורים חלו בזה אחר זה, אלא שאדם זה נאסר בשניהם בבת אחת, כגון: קטן שנתגדל והביא שתי שערות (ראה ערך גדול), שאז נתחייב בכל המצוות האמורות בתורה, והיה לפניו דבר האסור בשני איסורים, שהאחד אינו חל על השני, הרי הוא מתחייב בשניהם, לפי שאצלו באו שני האיסורים בבת אחת. ולפיכך זר (ראה ערכו) ששימש במקדש בשבת, אם הביא שתי שערות באותה שבת חייב שתים (יבמות לג א. וראה השגות הראב"ד ביאת מקדש ט יב).

איסור מוסיף

הכלל

היה האיסור האחרון מוסיף על הראשון, מתוך שחל חלק האיסור שניתוסף חל גם כל האיסור החדש (יבמות לב ב, לד א; קדושין עז ב; כריתות יד א-ב, ועוד).

ר' שמעון חולק וסובר שאף באיסור מוסיף אין איסור חל על איסור (יבמות לב א, וראה שם בתוספות לג א ד"ה בר קפרא), ואין הלכה כמותו (רמב"ם איסורי ביאה יז ח, ושגגות ד א).

גדרי האיסור

גדרו של איסור מוסיף הוא שבאותו החפץ עצמו שנאסר, מוסיף האיסור השני. התוספת תיתכן בשלשה אופנים:

  • תוספת אנשים;
  • תוספת איסור;
  • תוספת זמן.

תוספת אנשים - דוגמאות

תוספת אנשים, היינו שהאיסור החדש חל על אנשים אחרים שלא היו אסורים באותו דבר מחמת האיסור הראשון, כגון:

אשה שהיתה אלמנה, ואחר כך נעשתה גם גרושה, שמצד היותה אלמנה לא היתה אסורה אלא לכהן גדול, וכשנעשית גרושה נאסרה אף לכהן הדיוט, מתוך שחל האיסור לכהן הדיוט חל אף לכהן גדול, ואם בא עליה הכהן הגדול חייב שתים (קדושין עז ב; רמב"ם איסורי ביאה יז ט,י).

הבא על אשת איש והיא נדה חייב שתים, לפי שאיסור נדה מוסיף בה איסור גם לבעלה (יבמות לג ב ולד א, וברש"י; רמב"ם שגגות ד א).

חמותו שהיתה אלמנה ונישאת - חייב עליה משום חמותו ומשום אשת איש, שהרי משנישאת נוסף בה איסור לכל העולם (יבמות לב א).

אחות אשתו שנישאת לאחיו ומת - חייב עליה משום אשת אח, שנוסף בה איסור על כל האחים (שם), וכיוצא בדבר.

תוספת אנשים - גדרים

  • אין נקרא איסור מוסיף אלא כשהאנשים האלה שלהם נוסף האיסור יהיו קיימים בעולם, שמתוך שנאסר עליהם - נאסר גם לזה שהיה אסור בו קודם; אבל אם אינם קיימים - אין אומרים אילו היו אנשים אלה בעולם היה נאסר עליהם ומשום כך ייאסר גם זה (רמב"ם שגגות ד ג, על פי כריתות יד ב).
  • אף כשהאיסור השני הוסיף איסור לגבוה, נקרא איסור מוסיף, כגון חֵלֶב המוקדשים שנעשה נותר (ראה ערכו), שמחמת איסור חלב היה מותר לגבוה, וכשניתותר נאסר גם לגבוה, שנפסל להקרבה, מתוך שחל האיסור לגבוה - נאסר משום נותר גם להדיוט (כריתות יד א; רמב"ם מאכלות אסורות יד יט).
  • הוסיף האיסור השני איסור גם לבן-נח (ראה ערכו), אף הוא נקרא איסור מוסיף, כגון אבר מן החי, לדעת הסובר שנוהג בטמאה (ראה ערך אבר מן החי) חל איסור אבר מן החי על איסור טמאה, לפי שאבר מן החי נוהג גם בבני נח (חולין קב א, ותוספות שם ד"ה ור' יהודה. וראה שם ברש"י שקורא לזה איסור חמור).

תוספת איסור - הגדרה

תוספת איסור הוא שנוסף בדבר חומר שלא היה בו מחמת האיסור הראשון, אפילו שלא נוסף איסור לאנשים אחרים, והתוספת היא לאותו האדם עצמו שהיה אסור בדבר מקודם.

תוספת איסור - דוגמאות

  • האיסור הראשון היה אסור באכילה ומותר בהנאה, והאיסור השני אסור גם בהנאה, הרי זה איסור מוסיף (רש"י חולין קא א ד"ה ואיסור, וכריתות יד א ד"ה איסור; פירוש המשניות לרמב"ם כריתות שם). לפיכך איסור הקדש חל על איסור חֵלֶב, שהחֵלֶב מותר בהנאה, ומשהקדישו נוסף עליו גם איסור הנאה מחמת קדשים, ומתוך שחל איסור הנאה - חל גם איסור אכילה של קדשים (כריתות יד א).

ויש חולקים וסוברים שכל איסור הנאה אינו איסור מוסיף אלא איסור חמור (תוספות חולין קא א ד"ה איסור כולל).

  • הוסיף האיסור השני חיוב מיתת בית דין, יש אומרים שאף זה חשוב כאיסור מוסיף (רש"י חולין קא ב ד"ה שבת היא. וראה שער המלך איסורי ביאה יז ח שמפרש שכוונתו לאיסור חמור).
  • יש מהאחרונים הסוברים שאף אם הוסיף האיסור השני איסור אכילה שלא כדרך הנאתו הוא איסור מוסיף ( שאגת אריה עו), ויש חולקים (ברוך טעם שער הכולל).
  • איסור מוסיף הוא אף כשלא נוסף איסור לא לאנשים אחרים, ולא לאדם שהיה אסור בדבר קודם, אלא שנוסף איסור בדבר לגבי עצמו, כגון גרושה שנעשית חללה, שמחמת איסור גרושה היתה אסורה לכהן ומותרת בתרומה, וכשנעשית חללה נאסרה היא עצמה בתרומה, ומתוך שנוסף איסור לתרומה נאסרה מחמת חללה אף לכהן (קדושין עז ב).
  • היה האיסור הראשון אסור-גברא (ראה ערכו) בלבד, והאיסור השני הוא אסור-חפצא (ראה ערכו), הרי זה איסור מוסיף, שמוסיף איסור על החפץ, ויש חולקים (ראה ר"ן נדרים יח א, על פי ירושלמי נדרים א א; ריטב"א שבועות כב ב, ונדרים טז בשם מורו. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א תרטו; ברוך טעם שם סי' ב; שו"ת שבסוף ס' אבני מלואים סי' יב).

תוספת זמן - הגדרה

תוספת בזמן הוא, שהאיסור השני מוסיף ימי איסור על האיסור הראשון.

תוספת זמן - דוגמא

אמר שבועה שלא אוכל ככר זו היום, ואחר כך אמר שבועה שלא אוכלנה לעולם, ואכלה באותו היום - בתוספת זו נחלקו ראשונים: יש אומרים שאין זה איסור מוסיף, ואין השבועה השניה חלה על הראשונה, כיון שביום זה עצמו אין בו תוספת (רמב"ם שבועות ד י. וראה שם בכסף משנה), ולא אמרו איסור מוסיף אלא כשנוסף האיסור השני בזמן שהאיסור הראשון קיים, אבל בשבועה זו על שאר הימים הלא אין עליו אז שום איסור מצד השבועה הראשונה (רדב"ז שם. וראה שער המלך איסורי ביאה יז ח); ויש חולקים וסוברים שאף תוספת בזמן הוא איסור מוסיף (הראב"ד בהשגות שם)

מוסיף איסור קל

יש אומרים שאם האיסור השני הוא קל מהראשון - אינו חל אפילו שהוא איסור מוסיף, כגון חמותו שנעשית אשת איש, אין איסור אשת איש חל על חמותו, אף על פי שהוא מוסיף שהרי נאסרה על כל העולם, לפי שאשת איש אין מיתתה אלא בחנק, וחמותו מיתתה בשריפה שהיא חמורה (תוספות ישנים כריתות יד ב ד"ה מודה לדעת ר' יוסי. וראה סנהדרין פא א בסוף העמוד, ותוספות יבמות לב ב ד"ה ותו, ותוספות קדושין עז ב ד"ה פרט).

איסור כולל

הכלל

האיסור האחרון, אם הוא כולל דברים אחרים עמו, מתוך שחל האיסור על הדברים האחרים, חל גם על אותו הדבר שהיה עליו האיסור הראשון, כדרך שאנו אומרים באיסור מוסיף (שבועות כד ב; יבמות לג ועוד), ומחלוקת תנאים בדבר:

  • יש סוברים שאין איסור כולל חל אלא אם כן היה גם איסור חמור יותר מהראשון (חכמים בחולין קא א, לפי' תוספות שם ד"ה איסור), או שהיה גם איסור מוסיף (רש"י שם ד"ה ואיסור).
  • ויש סוברים שאפילו הוא חמור אין איסור כולל חל (ר' שמעון, שבועות כד א), ואפילו מהתנאים הסוברים שאיסור מוסיף חל - יש שסוברים שאיסור כולל אינו חל (שבועות שם ב, ר' יוסי, יבמות לב ב, ותוספות שם ד"ה איסור כולל).

הלכה שאיסור כולל חל, אפילו שאינו חמור יותר (רמב"ם איסורי ביאה יז ח, מאכלות אסורות ח ו, ושגגות ד א).

גדר איסור כולל

גדרו של איסור כולל הוא, שאין האיסור האחרון מוסיף על החפץ כלום, אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים שלא היה אסור בהם מחמת האיסור הראשון (רש"י שבועות כד ב ד"ה מידי), כגון:

האוכל גיד הנשה של נבלה, שאין איסור נבלה מוסיף כלום על הגיד עצמו, אבל הוא כולל את כל הבהמה כולה, ומתוך שהאדם עובר על שאר אברי הבהמה משום נבלה עובר גם על הגיד (חולין קא א; רמב"ם מאכלות אסורות ח ו).

האוכל מאכלות אסורים ביום הכפורים, מתוך שיום הכפורים כולל כל המאכלים שבעולם, הרי הוא חל גם על המאכלות האסורים (כריתות יד א; רמב"ם מאכלות אסורות יד יח)[7].

איסור כולל הבא על ידי האדם עצמו

איסור כולל הבא על ידי האדם עצמו, כגון שנשבע שלא יאכל נבלות ושחוטות, נחלקו אמוראים:

  • יש סוברים שאף זה הוא איסור כולל, ומתוך שחלה השבועה על השחוטות, חלה אף על הנבלות (ר' יוחנן, שבועות כג ב); וכן הנשבע על התאנים שלא יאכלן, וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים, מתוך שחלה שבועה על הענבים חלה אף על התאנים (רבא, שם כד ב).
  • ויש סוברים שלא אמרו איסור כולל אלא באיסור הבא מאליו, אבל לא באיסור הבא על ידי האדם עצמו (ריש לקיש, שם כג ב).

ולא נחלקו אלא באיסור הבא מעצמו על עצמו, אבל אם בא על ידי עצמו לכל העולם, כגון אכל חֵלֶב של הקדש, שהקדש שבא על ידי האדם כולל כל הבהמה, הכל מודים שזה נקרא איסור כולל (תוספות שם כד א ד"ה באיסור).

הלכה שאף בשבועה חשוב איסור כולל (רמב"ם שבועות ד יא, ה י; טוש"ע יורה דעה רלח ו).

איסור חמור

הכלל

יש מהתנאים שסוברים שאם האיסור השני הוא חמור יותר מהראשון הרי הוא חל, אף על פי שאינו לא מוסיף, ולא כולל, ולא בא בבת אחת (רבי, כריתות כג ב; ר' יהודה חולין ק ב ורש"י ד"ה ומשני).

דוגמאות

  • האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה חייב אף משום גיד, לפי שאיסור גיד הנשה חמור יותר מאיסור טומאה, שכן מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להם (חולין שם. וראה שם ברש"י ובתוספות קב א ד"ה ור' יהודה)[8].
  • איסור חמור נקרא אף איסור שחייבים עליו כרת לגבי איסור שחייבים עליו מיתה בידי שמים, לפי שעל איסור מיתה אין חייבים על שגגתו חטאת (כריתות כג ב, ורש"י ד"ה איסור מיתה)[9].
  • מהראשונים יש אומרים שאף אם האיסור השני מוסיף איסור הנאה אינו איסור מוסיף אלא איסור חמור (תוספות חולין קא א ד"ה איסור כולל. וראה לעיל: איסור מוסיף).

להלכה

להלכה אין איסור חמור חל על איסור קל, אם לא היה האיסור השני כולל, או מוסיף, או שבא בבת אחת; ואפילו איסור לאו על איסור עשה אינו חל, אף על פי שאיסור עשה קל ביותר, שאין עליו כל עונש (תוספות שבועות כג ב ד"ה דמוקי).

חלות איסור בשיעורים שונים

  • על חצי-שעור (ראה ערכו) של איסור חל איסור אחר, אף שחצי שיעור אסור מן התורה (יומא עד א, לדעת רבי יוחנן), שבחצי שיעור אין בו אפילו איסור עשה אלא איסור בלבד, ולכן הנשבע שלא לאכול חצי שיעור נבלות וטריפות - חלה השבועה (תוספות שם; רמב"ם שבועות ה ז; טוש"ע יורה דעה רלח ד).

ויש חולקים וסוברים שאין איסור חל על חצי שיעור של איסור אחר לרבי יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה (זכרון יהונתן סי' ד אות כח, שדברי תוספות שם הם דווקא לריש לקיש); ויש סוברים שאף לריש לקיש שחצי שיעור מותר מן התורה, אין איסור חל על חצי שיעור (מלבושי יום טוב קונטרס קל וחומר סי' ז, בדעת מקצת ראשונים).

  • כאשר האיסור הראשון שיעורו גדול והשני שיעורו קטן, אין אומרים שהאיסור ששיעורו קטן יחול משום ששיעור קטן זה הוא חצי שיעור מן האיסור ששיעורו גדול. כגון: בהמה שנתנבלה ביום הכיפורים אין איסור נבילה ששיעורו בכזית חל על איסור יום הכיפורים ששיעורו בככותבת (לדעת הריטב"א קידושין עז ב ד"ה תני), ואין אומרים שכזית ביום הכיפורים הוא חצי שיעור, ויחול עליו איסור נבילה (ראה שער המלך איסורי ביאה יז ח, שהקשה כן על הריטב"א. לביאור הענין ראה שערי יושר ג יח).

איסורים החלים על איסורים

בקדשים

אף על פי שבכל מקום אין איסור חל על איסור, בקדשים יש מן התנאים סוברים שאיסור חל על איסור, לפי שנאמר: כָּל חֵלֶב לַה' (ויקרא ג טז), ודרשו: לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, והרי האמורים (ראה ערכו) הוא ה חֵלֶב שאסור עוד לפני שהוקדשה הבהמה לקרבן, ומכל מקום חל עליו איסור מעילה (רבי, כריתות כג ב; ר' שמעון, ללשון א' שם).

וכן חל על האימורים איסור טומאת הגוף, אף על פי שכבר היו אסורים משום מוקדשין ומשום חֵלֶב, שנאמר: אֲשֶׁר לַה' (ויקרא ז כ), לרבות את האימורין לאיסור טומאה (כריתות כג ב).

ויש שכתבו שלא למדנו בקדשים שאיסור חל על איסור אלא כשהאיסור השני הוא מוסיף או כולל, שהרי איסור מעילה הוא מוסיף על איסור חֵלֶב, שהחלב אסור רק באכילה, ומעילה אסור אף בהנאה, וטומאת הגוף הוא איסור כולל על אימורין וחלב, שכולל קדשים המותרים (ערוך לנר שם ד"ה גלי), ולפי זה אין החידוש בקדשים שאיסור חל על איסור אלא לסוברים שבכל מקום אין איסור חל על איסור אף במוסיף וכולל.

נבלה וטרפה וחֵלֶב

איסור נבלה ואיסור טריפה חלים על איסור חלב, שנאמר: וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה, וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ (ויקרא ז כד), אמרה תורה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, יבוא איסור טריפה ויחול על איסור חלב (חולין לז א). חידוש זה אינו אלא לדעת הסוברים שבכל מקום אין איסור חל על איסור אף בכולל, אבל להלכה שלעולם איסור חל על איסור בכולל, הטעם שנבלה וטריפה חלים על חלב הוא לא מגזירת הכתוב, אלא מפני שאיסורים אלה כוללים את כל בשר הבהמה (ראה רמב"ם מאכלות אסורות ז ב, ומגיד משנה שם).

יש מהאמוראים שלמד מזה שאיסור נבלה חל אף על בהמה טמאה, אף על פי שאינו כולל (לוי במעילה טז א, לפי תוספות שם ד"ה אמר), לפי שסובר שבכל מקום אין איסור חל על איסור אף בכולל, וכשאמרה תורה שנבלה חל על חלב אין זה מפני שנבלה הוא כולל, אלא שבנבלה איסור חל על איסור (שער המלך איסורי ביאה יז ח); וכן יש מהאמוראים שסובר שאיסור טריפה חל על אבר מן החי, כשם שחל על חלב (לשון אחד לר' יוחנן בחולין קג א), אף על פי שטריפה אינו איסור כולל על אבר מן החי, לפי שסובר שאין מעלה בכולל בכל מקום (שער המלך שם. וראה תוספות יבמות לג ב ד"ה אמר).

הערות שוליים

  1. ומצינו עוד הסוברים כן: ראה במעילה טז א "האי תנא סבר איסור חל על איסור; לוי במעילה שם לפירוש רש"י ד"ה ולוי; ר' עקיבא בחולין קטז א; שמואל ללשון אחד בחולין קיג ב. אמנם לפי הרשב"א בחולין קיג א ד"ה ר' עקיבא סוברים ר' עקיבא ושמואל שאין איסור חל על איסור.
  2. וראה שו"ת בית הלוי ח"א סי' מד מה שכתב על פי תוספות יבמות לב ד"ה בין, ותוספות חולין צ א ד"ה קדשים.
  3. אמנם יש מהראשונים שסובר שאין אנו הולכים אחר חתיכה זו שדנים עליה, אלא על האיסור כשהוא לעצמו, "בחתיכה כיוצא בה", ולפיכך תמיד איסור נבלה קדם בזמן ליום הכפורים, שמשנעשה גדול בן י"ג שנה כבר נאסר בכל הנבלות שבעולם, אף על פי שבהמה זו עדיין לא נתנבלה, ויום הכפורים חל רק אחר כך (הראב"ד, הובא בריטב"א שם, וראה שם שהאריך לחלוק עליו).
  4. אמנם יש מהאחרונים הסבורים שאין אסור חל אסור שונה מאין שבועה חלה על שבועה, ושני עניינים הם – ראה שו"ת נודע ביהודה קמא או"ח סי' לו בהגהה; מלבושי יו"ט קונטרס קו סי' ז; קובץ הערות סי' לג; שו"ת אבני מילואים יב. וראה עוד שו"ת רבי עקיבא איגר תנינא קטז; חידושי הגר"ש שקאפ נדרים יג יד.
  5. וראה עוד באבני מילואים שם; בית הלוי ח"א סי' מד.
  6. ראה ערך אבר מן החי: שיש אומרים שאיסור אבר מן החי חל מחיים, והוא קדום לטריפה.
  7. וראה עוד יבמות לב ב בנושא אחות אשת אחיו.
  8. ואינו חשוב משום כך איסור מוסיף, שהרי בני יעקב אינם עכשיו, ואינו דומה לאיסור אבר מן החי שנקרא איסור מוסיף, שהוא אסור גם עכשיו לבני נח, ונמצא שנוסף איסור לאחרים (תוספות שם).
  9. ויש אומרים שאף איסור מיתת בית דין על איסור כרת הוא לא איסור מוסיף אלא איסור חמור (ראה לעיל באיסור מוסיף, מוסיף חיוב מיתה).