מיקרופדיה תלמודית:אין הלכה כשיטה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:34, 20 באוקטובר 2013 מאת יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - כשאמרו בתלמוד שפלוני ופלוני מהתנאים או מהאמוראים עומדים בשיטה אחת, הרי זה מוכיח שאין הלכה כמותם

הכלל טעמו

כלל זה נאמר בגאונים (ספר המקח לרב האי גאון שער כ; תשובות הגאונים הרכבי שג), ובראשונים (רי"ף שבת קכח א; שו"ת הרשב"א א שיד, תלא, תרפח; ר"ן ורמב"ן במלחמות סוכה ז ב, בשם קבלת הגאונים); ויש לו מקור בגמרא שאומרת: "לאו הלכתא איתמר אלא שיטה איתמר" (בבא מציעא סט א, ובתוס' שם ד"ה אלא, בשם רבינו חננאל), משמע שבמקום שנאמר שכמה תנאים עומדים באותה שיטה אין הלכה כמותם.

טעם הדבר הוא לפי שאם מונים את החכמים העומדים בשיטה זו, הרי זו הוכחה שהחולקים עליהם הם הרבים, ולכן מנו את המיעוט בשביל הקיצור, ויחיד ורבים הלכה כרבים (הליכות עולם שער ה ג; וכעין זה בשו"ת הרשב"א א שיד).

ויש אומרים טעם אחר: שאף על פי שכולם עומדים בשיטה אחת בכלל הדבר, אבל מכל מקום הם מחולקים בפרטי הדינים המסתעפים מהכלל, ובכל דין ודין נחלקו החכמים על היחיד, ולכן אין הלכה כמותו מפני שבטל במיעוטו (ר"ן סוכה ז ב).

מהי שיטה

ישנם בתלמוד שתי צורות לשיטה:

  • פלוני ופלוני ופלוני כולם סוברים כך וכך, כמו: רבן שמעון בן גמליאל ור' שמעון ור' ישמעאל ור' עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם (שבת קכח א).
  • פלוני ופלוני ופלוני אמרו דבר אחד, כמו: ר' שמעון בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד (שם כז ב).

ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שבמקום שנאמר "אמרו דבר אחד" זוהי שיטה, שאין הלכה כן, אבל במקום שנאמר, "כולהו סבירא להו" אף על פי שאין הלכה ככולם, יש מהם שהלכה כמותו (שו"ת הרשב"א תלא, תרפח).
  • ויש אומרים להיפך: כשאמרו "כולהו סבירא להו" הרי זו שיטה, ואין הלכה כאחד מהם, לפי שכל אחד מהם חולק על חברו בפרטי הדברים למרות שבכלל כולם שוים; אבל "אמרו דבר אחד" אינה שיטה, ואפשר שהלכה כמותם, לפי שלשון זו משמעה ששוים לגמרי, וכל אחד מודה לחברו בכל הפרטים (ר"ן סוכה ז ב, וקדושין סב ב, בשם יש אומרים).
  • ויש אומרים שבכל ענין הרי זו שיטה, ואין הלכה כאותם התנאים (הליכות עולם ה ג).

לפעמים אמרו: פלוני סובר כפלוני, ופלוני סובר כפלוני, כמו: רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר' מאיר ור' מאיר כר' אליעזר בן יעקב וראב"י כר' עקיבא (יבמות צג א); ואף זו נחשבת שיטה (רי"ף בבא מציעא טז א; ר"ן סוכה שם).

כשאמרו: "כולן שיטה אחת הן" (נדרים י א), הרי זה כמו "כולהו סבירא להו כך" (תוס' שם ד"ה כולן; שו"ת הרשב"א א תלא).

אף בירושלמי נוהג כלל זה של אין הלכה כשיטה (שו"ת הרשב"א ג רלז; תוספות יום טוב מעשרות ב ח); ויש שמסתפק לומר שאפשר שלא אמרו אין הלכה כשיטה אלא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי (ש"ך יורה דעה רצד ס"ק לא, לדעת הרא"ש).

במקום שסותר כללים אחרים

הכלל של משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי והלכה כמותו, נדחה מפני הכלל של אין הלכה כשיטה, שאם ר' אליעזר בן יעקב נמנה בין השיטה, אין הלכה כמותו (ר"ן קדושין סב ב; כסף משנה אישות ז טז, ושמיטה ג ח; ש"ך יו"ד שם).

הכלל של הלכה כרבן שמעון בן גמליאל נדחה מפני הכלל של אין הלכה כשיטה, ובמקום שהוזכר רשב"ג בתנאים של שיטה אין הלכה כמותו (רי"ף ורא"ש בבא מציעא קיח ב; כסף משנה שבת כו טז); ויש חולקים וסוברים שהלכה כרשב"ג גם במקום שהוזכר בשיטה (תוס' בבא מציעא סט א ד"ה אלא, בשם רבינו תם).

מקומות שהלכה כשיטה

במקום שהגמרא פוסקת בפירוש כאחד מאלה שעומדים בשיטה אחת, או שכך יוצא מסוגית הגמרא, הלכה כמותו אף על פי שזו שיטה (ר"ן סוכה ז ב; שו"ת הרשב"א א תלא), שבכל כלל שבגמרא יש יוצא מן הכלל (הרשב"א שם).

ויש אומרים שכשנפסקה הלכה כאחד מהם אז הלכה ככל אחד מהשיטה. שבאופן זה כל עיקר כוונת הגמרא, כשאמרו שכולם סוברים כך וכך, היא להשמיענו שכשם שנפסקה הלכה כאחד מהם כך הלכה ככולם (ש"ך יו"ד רצד ס"ק לא).

אם השמיטו בגמרא את שמו של אחד מהחכמים העומדים בשיטה זו ולא הביאוהו ביחד עם האחרים, אין זו שיטה (יבין שמועה כללים נוספים תכא, בשם הר"ן פסחים לב ב).

כשדחו בגמרא את השיטה ואמרו: "דילמא לא היא, עד כאן לא אמר פלוני אלא" וכו', אין זו שיטה (כנסת הגדולה יו"ד נט הגהות בית יוסף כו, לדעת התרומת הדשן); ויש אומרים שאף זוהי שיטה, מכיון שלא דחו בהחלט את השיטה אלא בדרך "דילמא" (שם לדעת הרשב"א)[2].

הערות שוליים

  1. א טור' תרטז – תריט.
  2. וראה עוד מה שהגדיר בספר באר יעקב [ברלין] חושן משפט תיד ב.