מיקרופדיה תלמודית:אין מעבירין על המצות
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - מצוה הבאה לידו של אדם, אסור לעבור עליה ולעסוק במצוה אחרת
הכלל ומקורו
מקור הכלל
שני מקורות נאמרו לכלל:
- וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת (שמות יב יז) - רבי יאשיה אומר: אל תקרא כן, אלא 'ושמרתם את המצוות', כדרך שאין מחמיצים את המצה, כך אין מחמיצים את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד (מכילתא בא פסחא ט).
- אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס" (משלי ה ו) - כלומר: לא תשקול ולא תניח מצוה הקטנה על ידי הגדולה, אלא עשה הראשונה הבאה לידך (רש"י מועד קטן ט א ד"ה וכתיב; חידושי הר"ן שם).
מדאורייתא או מדרבנן
נחלקו ראשונים אם איסור זה הוא מן התורה (כן משמע מתוספות יומא לג א ד"ה אין מעבירין, ושם ב ד"ה עבורי), שהרי למדוהו מן הפסוק וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, ודרשה גמורה היא (חיי אדם סח יא; נשמת אדם כלל יג אות ב שם); או שאינו אלא מדרבנן, והדרשה היא אסמכתא (כן משמע מהמאירי יומא שם; שו"ת הרדב"ז ח"א תקכט); ויש מהאחרונים שכתב שלדברי הכל האיסור הוא מן התורה, אלא שהדרשה מהפסוק בלבד היא אסמכתא, ויסוד האיסור הוא משום בזוי-מצוה (דברי מלכיאל אורח חיים טז).
טעם הכלל
יסוד האיסור הוא משום שאי אתה יודע שכרן של מצוות, ולא נדע איזה מצוה צריך מאד לשמרה, ואיזו למטה ממנה (פירוש המשניות לרמב"ם אבות ב א; שו"ת הרדב"ז ח"ד אלף פז); או משום בזוי-מצוה, שכשמניח המצוה שבאה לידו ועוסק באחרת, הרי זה בזיון המצוה הראשונה (דברי מלכיאל שם).
אין מעבירים על המצוות מצינו: בשתי מצוות; בשני מקומות; בשני זמנים.
בשתי מצוות
בשני אופנים אמרו אין מעבירים על המצוות בשתי מצוות:
- כשאינו יכול לקיים אלא אחת מהן.
- כשאפשר לו לקיים שתיהן, ואנו דנים איזו מהן קודמת.
כשאינו יכול לקיים אלא אחת מהן
כשאי אפשר לו לקיים שתי המצוות אלא אחת מהן, אסור לו לעבור על הקלה הבאה לידו בכדי לקיים את החמורה, אלא מצוה הבאה לידו יקיימנה, אף על פי שיתבטל מהאחרת.
לפיכך:
- מי שהיה חבוש בבית האסורים ונתנו לו רשות לצאת יום אחד בשנה, ויוכל לקיים באותו יום מצוות התורה, אינו חושש למצוות קלות או חמורות, אלא מקיים המצוה הראשונה הבאה לידו, שאין מעבירים על המצוות (שו"ת הרדב"ז ח"ד יג; חכם צבי ס קז).
והוא הדין אם באה לידו מצוה קלה שעל ידי קיומה יתבטל ממצוה חמורה הימנה שעוד לא נתחייב בה, שחייב לקיים המצוה שבאה לידו.
לפיכך:
- הותר להתעסק במת לפני הפסח, אף על פי שעל ידי זה לא יוכל לעשות הפסח במועדו, ופסח הוא מצוה חמורה שיש בביטולו כרת (סוכה כה ב).
ויש חולקים וסוברים שאם אין לו פנאי לקיים את שתי המצוות לא שייך כלל אין מעבירים על המצוות, אלא מקיים את החמורה; וכן אם יש לפניו מצוה שאם יקיימנה לא יוכל לקיים אחר כך מצוה אחרת חמורה ממנה, מצוה חמורה עדיפה (חיי אדם סח א).
הכל מודים שאם המצוה הקלה אפשר לה להיעשות על ידי אחרים, מניח הקלה ועושה החמורה, ועל זה נאמר: פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ (משלי ד כו), כלומר שישקול הליכותיו במצוות להניח מצוה קטנה ולעשות גדולה (מועד קטן ט א, וחידושי הר"ן שם).
כשאפשר לו לקיים שתיהן
- אף על פי שלבישת ציצית קודמת להנחת תפילין, מכל מקום אם פגע בתפילין תחילה מניחן קודם הציצית (שו"ע או"ח כה א).
- בתפילין צריכים להניח תפלה של יד תחילה ואחר כך תפלה של ראש, לפי שבזרוע הוא פוגע תחילה (יומא לג ב, לפי פירוש רש"י שם ד"ה עבורי דרעא).
- אין להוציא התפלה של ראש מן התיק או לתקנה, עד לאחר שיניח של יד, שאם יטלנה בידו ולא יניחנה, הרי זה כמעביר על המצוות (בית יוסף שם יא, בשם מהר"י אבוהב ומהר"י חביב; שו"ע שם יא; מגן אברהם שם ס"ק יט).
- שכשחולץ תפיליו ומניחן בתיק לא יתן של יד תחילה ולמעלה של ראש, לפי שכשיבוא להניח יפגע בשל ראש תחילה, ויצטרך להעביר על המצוות ולהניח של יד תחילה כדינו (יומא שם, לפי תוספות שם ד"ה עבורי, בשם רב האי גאון).
- חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה (שבת יב א), וממשמש בשל יד תחילה לפי שפוגע בזרוע קודם הראש (יומא שם, לפי תוספות שם, בשם רבי אליהו).
כשהראשונה קלה והשניה חמורה
לא במצוות שוות בלבד שנו דין זה של קדימות, אלא אפילו אם זו שפגע בה תחילה היא מצוה קלה והשניה חמורה, אין מעבירים על המצוה הקלה בכדי לקיים את החמורה, שהרי תפלה של ראש קדושתה חמורה משל יד, ובכל זאת מניח של יד תחילה (שו"ת הרדב"ז ח"א קפז; חכם צבי קו; טורי אבן מגילה ז ב, בדעת רש"י יומא שם; דברי מלכיאל או"ח ח).
ויש אומרים שאם השניה חמורה אין אומרים אין מעבירים על המצוות לעשות הקלה (טורי אבן שם, בדעת התוספות שם).
כשהראשונה שאינה תדירה והשניה תדירה
היתה הראשונה מצוה שאינה תדירה והשניה תדירה, נחלקו הפוסקים בדינו:
- יש אומרים שאף בזו אין מעבירים על המצוות ועושה תחילה הראשונה שאינה תדירה, אף על פי שאם באו לפניו שתיהן כאחת, תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם (תוספות יומא לג א ד"ה אין; בית יוסף או"ח כה א).
- ויש אומרים שהדין של אין מעבירים על המצוות נדחה מפני מעלת התדיר, ולכן קוראים בשל ראש חודש תחילה, אפילו אם טעה והתחיל בשל חנוכה (מגן אברהם תרפד סק"ה, בדעת הרמ"א).
- ויש שמכריעים שאם עוד לא התחיל להתעסק בשאינה תדירה אלא שפגע בה תחילה, מעבירים עליה ועושה התדירה, ואם כבר התחיל להתעסק בה - גומר זו שאינה תדירה תחילה ואחר כך עושה התדירה (באור הלכה שם ד"ה ואם טעה; כן משמע מהט"ז שם סק"ד).
לפיכך, בראש חודש טבת שמוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשונה של ראש חודש שהיא תדירה ואחר כך של חנוכה, אם טעה והתחיל לקרוא בשל חנוכה, נחלקו הפוסקים בדינו:
- יש אומרים שקוראים בחנוכה תחילה, ואחר כך קורא בשל ראש חודש (שו"ע שם ג), לפי שאין מעבירים על המצוות (ט"ז שם).
- ויש אומרים שקוראים בשל ראש חודש תחילה (רמ"א שם), שהדין של אין מעבירים על המצוות נדחה מפני מעלת התדיר (מגן אברהם שם, בדעתו).
- ויש אומרים שאפילו הסוברים שמפסיק בשל חנוכה וקורא תחילה בשל ראש חודש, אין הטעם מפני שתדיר דוחה את איסור ההעברה על המצוות, אלא שסוברים שקריאת חנוכה אינה חובת קריאת היום כלל (כן משמע בבאור הגר"א שם סק"ו).
כשהראשונה מדרבנן והשניה מדאורייתא
כשהמצוה הראשונה היא מדרבנן והשניה היא מדאורייתא, נחלקו בדינו:
- יש אומרים שאין מעבירים עליה בכדי לקיים מצוה דאורייתא, ולכן הוצרכו לטעם של אין מעבירים על המצוות בשביל להקדים ברכת המזון להבדלה, אף על פי שברכת המזון דאורייתא והבדלה דרבנן (קהלת יעקב, ארעא דרבנן א)[2].
- ויש אומרים שמעבירים על של דרבנן בשביל של תורה, ולכן כשחל יום טוב בערב שבת ואין לו אלא כוס אחת של יין - מניחה לשבת, לפי שקידוש של יום טוב עיקרו מדרבנן, וקידוש של שבת עיקרו מן התורה (מגן אברהם רעא סק"א; שו"ע הרב שם ה).
- ויש אומרים שבכלל אין דין קדימה לשל תורה על של דרבנן, שלא אמרו דיני קדימה במצוות אלא בשתי מצוות איזו מהן קודמת אבל לא במצוה של רשות, ודברי סופרים לגבי דברי תורה כרשות (שאגת אריה כב).
אם עבר ופגע במצוה האחרת
עבר על המצוה ופגע במצוה האחרת, נחלקו בדינו:
- יש אומרים שחזר הדין של אין מעבירים על המצוות למצוה האחרת, ואסור לעבור עליה (נימוקי יוסף, הלכות תפילין ח ב מדפי הרי"ף; שו"ת הרדב"ז ח"א תקכט).
- ויש אומרים שלעולם לא פקע מהראשונה הדין של אין מעבירים על המצוות (טורי אבן מגילה ו ב, בדעת רש"י).
לפיכך, הפוגע בתפלין של ראש תחילה, נחלקו בדינו:
- יש אומרים שמניח אותה קודם, שחזר הדין של אין מעבירים על המצוות למצוה האחרת, ואסור לעבור עליה (נימוקי יוסף ושו"ת הרדב"ז שם).
- ויש אומרים שמעביר על של ראש וחוזר לשל יד (רמב"ם תפילין ד ח; שו"ת הרא"ש ג א), וכן הלכה (טוש"ע או"ח כה ו), לפי שהוא פוגע בזרוע תחלה, והדין של אין מעבירים על המצוות חל תחלה על של יד (טורי אבן שם).
אכן, יש שמפרשים בטעם הדעה השניה, שהוא מפני גזרת הכתוב "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו ח) - שכל זמן שהם בין עיניך יהיו שניים (מנחות לו א) - ולכן בהכרח לעבור על של ראש, למרות שאין מעבירים על המצוות (ט"ז שם סק"ה; ערוך השלחן שם ט), אבל במקום שדין הקדימה הוא משום אין מעבירים על המצוות, גם לדעה זו אם עבר ופגע באחרת חזר הדין של אין מעבירים על המצוות לאחרת (דברי מלכיאל או"ח ח).
בשני מקומות
קצירת העומר
מצוה אחת שאפשר לקיימה בשני מקומות, אין מעבירים על המקום הראשון שבא לידו, ולפיכך אף על פי שמותר להביא את העומר מכל מקום בארץ ישראל, בכל זאת מצותו להביא מן הקרוב לירושלים (משנה מנחות סד ב), לפי שאין מעבירים על המצוות (גמ' שם, ללשון אחת).
יש מן הראשונים שאמרו שבכלל לא נאמר אין מעבירים על המצוות אלא בשתי מצוות, אבל במצוה אחת לא שייך כלל אין מעבירים על המצוות (תוספות מגילה ו ב ד"ה מסתבר, בשם יש מפרשים), אבל נדחו דבריהם והוכיחו שאף במצוה אחת אין מעבירים על המצוות (תוספות שם).
יחץ בליל הסדר
בפריסת אחת מן המצות בליל פסח נחלקו ראשונים: יש אומרים שפורסים את המצה העליונה, לפי שאין מעבירים על המצוות (מרדכי פסחים, הסדר בקצרה; בגדי ישע שם יז, בשם המהרש"ל); ויש אומרים שאין מצוה בשבירת המצה לשנים, ואדרבה עיקר המצוה בברכת המוציא, ואם יבצע את הראשונה ויברך המוציא על השניה נמצא מעביר על המצוות (מרדכי שם, בשם הראבי"ה, ובגדי ישע שם).
בשני זמנים
מצוה אחת שאפשר לקיימה בשני זמנים, מקיימים בזמן הראשון, לפי שאין מעבירים על המצוות[3], ולפיכך:
- בשנה מעוברת יש אומרים שקוראים את המגילה באדר הראשון (רבי אליעזר ברבי יוסי במגילה ו ב). ואף על פי שהלכה שקוראים באדר השני, הרי זה מלימודים מיוחדים שנאמרו בדבר (שם).
כשהקיום לאחר זמן יהיה מובחר יותר
במה דברים אמורים כשאין הבדל בין קיום המצוה היום לקיומה בזמן מאוחר, אבל אם קיום המצוה לאחר זמן יהיה מובחר יותר, יש אומרים שמוטב לקיימה לאחר זמן, ולכן הרואה את הלבנה בחידושה בימי החול, ממתין לברך עליה עד מוצאי שבת כשהוא מבושם, אם אין חשש שמא יעבור הזמן ולא יספיק (תרומת הדשן לה, על פי יבמות לט א).
מטעם זה יש אומרים שאין אומרים אין מעבירים על המצוות בצבור שאין להם אלא שני כבשים, ואם יקריבו אותם למוסף היום אין להם לתמיד של מחר, שהדבר שקול הוא איזה מהם קודם, אם התמיד שהוא תדיר, או המוסף שהוא מקודש (בעיא שלא נפשטה במנחות מט א), ומקריב איזה מהם שירצה (רמב"ם תמידין ומוספין ח כ), לפי ששניהם עבודת הקרבנות הם בבהמה אחת ולכן כמצוה אחת הם, ובמצוה אחת כשיש באופן אחד עדיפות ומעלה על האופן השני אין דין העברה על המצוות (חכם צבי קו).
הערות שוליים
- ↑ א, טור' תרסה-תרעה.
- ↑ אך ראה בערך הבדלה, שיש אומרים שחיובה מהתורה.
- ↑ יש שכתב שקדימה בזמן אינה בכלל אין מעבירים על המצוות אלא בכלל זריזין-מקדימין-למצוות, ובתורת השאלה ושיגרת הלשון בלבד אמרו בהקדמת קריאת המגילה באדר הראשון שהוא משום אין מעבירים על המצוות, והכוונה לזריזין מקדימין (טורי אבן מגילה ו ב).