מיקרופדיה תלמודית:אסור דבוק

הגדרה^[1] - איסור הדבוק בהיתר ונתבשלו יחד בקדרה

הדין וטעמיו

השם "איסור דבוק" מקורו בפוסקים, והונח על איסור הדבוק בהיתר שנתבשלו יחד בקדרה עם רוטב או שאר דברים, שיש בהם כדי לבטל את האיסור בששים (ראה בערך ביטול בששים), אלא שאין בהיתר הדבוק לבדו כדי לבטל את האיסור שעמו.

נידונים שדנים בהם על איסור זה

משני צדדים דנים על איסור דבוק:

• מצד החתיכה עצמה - לסוברים שחתיכה שנאסרה מחמת בליעת איסור, נשארת תמיד באיסורה, אפילו לאחר שנתבשלה עוד פעם בהיתר ונתבטלה (ראה בערך אפשר לסוחטו), אם גם באיסור הדבוק בהיתר ונתבשלו בבת אחת ביחד ונתבטלו, נאסר ההיתר הדבוק, שאין בו בעצמו כדי לבטל את האיסור הדבוק עמו.

• מצד הקדרה כולה - לסוברים "חתיכה-נעשה-נבלה" [חתיכת היתר שנבלע בה טעם שאסרה, שנעשית כאיסור עצמו, לאסור היתר אחר שנתערבה בו לפי שיעור כולה] (ראה בערכו), וצריך שיהיה ששים בקדרה נגד כל החתיכה כולה, אם גם באיסור דבוק בהיתר צריך ששים נגד כל החתיכה, אף על פי שלא נתבשלה קודם לכן עם האיסור לחוד.

ונחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שאין הבדל בין דבוק לשאינו דבוק, וכל שיש בקדרה ששים כנגד האיסור לבד, הכל מותר, אפילו חתיכת ההיתר הדבוקה אליו (תורת הבית הארוך ג ג; טוש"ע יורה דעה עב ג).

• ויש אומרים שאם אין בקדרה ששים כנגד האיסור וההיתר הדבוק עמו יחד, הכל אסור, אפילו הקדרה, שכיון שאנו פוסקים להלכה חתיכה נעשית נבלה (ראה בערכו), אנו אומרים כן אף באיסור דבוק, ואין הקדרה מותרת עד שיהיה בה ששים כנגד האיסור וההיתר הדבוק יחד, וההיתר הדבוק נשאר גם אז באיסורו, אלא אם כן היה בהיתר הדבוק לבדו ששים נגד האיסור (תורת הבית שם, בשם רש"י; טור שם, בשם יש אומרים), וכן הכרעת האחרונים (רמ"א שם, שכן נוהגים; ט"ז שם סק"ט).

טעמי האיסור

שני טעמים נאמרו באיסור:

• ההיתר הדבוק ממהר לבלוע מהאיסור קודם שנפלט לשאר הקדרה, ונאסר מיד קודם שנתבטל האיסור בקדרה (פרישה שם עב סק"ה; ב"ח שם ה; ש"ך שם ס"ק יח).

• יש לחוש שחתיכת ההיתר היתה פעם חוץ לרוטב, או לבדה בתוך הרוטב, ואז נאסרה ונעשית נבלה (איסור והיתר כח; דרכי משה שם צב סק"א; תורת חטאת כה).

יש הבדל בין שני הטעמים באיסור דרבנן הדבוק: לטעם הראשון אף כאן ההיתר הדבוק נעשה נבלה; ולטעם השני כיון שאינו אלא ספק, שמא היתה פעם לבדה, הרי ספק דרבנן להקל (פרי מגדים שם כב שפתי דעת סק"ח ועב; משבצות זהב סק"י)^[2].

גדרי הדבקות

• איסור דבוק בעיקרו גדרו כשדבוק בתולדה, כמו לב וכבד הדבוקים בעוף; לא היה דבק בתולדה, אלא על ידי הבישול נצטמק ונדבק באבר, נחלקו אם דינו כדבוק (ים של שלמה חולין ח מט), אם לאו (ש"ך יו"ד עב ס"ק יז).

• דג טהור שנמצא במעיו - לאחר שנתבשל - שרץ או דג טמא, ואין בדג הטהור עצמו ששים כנגדו, וכן תפוח שיש בו תולע שאינו נותן-טעם-לפגם (ראה בערכו), ואין בתפוח ששים נגד התולע, אסורים משום איסור דבוק, שמה שמונח בתוכם נקרא דבוק, אף שאינו דבוק בתולדה (איסור והיתר לו יב; ט"ז צב ס"ק יב).

• בצק ממולא בבשר הוא כדבוק (פרי מגדים אורח חיים, הנהגת הנשאל ג לה).

• יש סוברים שאין אומרים איסור דבוק אלא כשחתיכת האיסור ניכרת ועומדת בפני עצמה, אבל לא בחצי חתיכה, ולכן חתך צנון בסכין של איסור ונאסר ממנו כדי-נטילה, ונתנוהו בקדרה של היתר, אין זה אסור דבוק שנצריך ששים נגד כל הצנון, אלא כל הקדרה מצטרפת לבטל בששים את כדי הנטילה, ואז מותר הכל (ט"ז יו"ד צו סק"ו; ש"ך שם סק"ט); ויש אוסרים אם אין בצנון עצמו ששים נגד כדי הנטילה, שאותה הנטילה הוא איסור דבוק (לבוש שם ב; שו"ת מהר"ם לובלין צב).

• בבשר-בחלב יש אומרים שלדברי הכל אף מה שנאסר כדי נטילה נקרא איסור דבוק, כיון שהוא איסור מחמת עצמו (חוות דעת צב, ביאורים סק"ט); ויש חולקים (דרכי תשובה שם סק"י, בשם יד יהודה).

בכבישה ומליחה

בכבישה

יש מהאחרונים שסוברים שגם בכבוש מעת לעת בצונן (ראה בערך כבוש כמבושל) אומרים איסור דבוק (מנחת יעקב ב ב; פרי מגדים יו"ד סט שפתי דעת סק"ס); ויש סוברים שבכבוש אינם שייכים שני הטעמים שנאמרו באיסור דבוק (ראה לעיל), שאינה ממהרת לבלוע קודם המים, כיון שכל כח הבליעה בא לה על ידי המים, וגם אין לחוש שמא יצאה חוץ למים, שאם היתה חוץ לכבישה, אינה בולעת שם כלל (דרכי תשובה שם צב סק"נ וקה ס"ק יז, בשם יד יהודה).

במליחה

במליחה, כיון שבהפסד מרובה מקילים לומר בה שאין חתיכה נעשית נבלה (ראה בערך חתיכה נעשית נבלה), יש להקל באיסור דבוק ולהתיר אפילו אותה חתיכה עצמה בהפסד מרובה, אם ידוע שהחתיכה הדבוקה לא נמלחה לבדה, אלא עם החתיכות האחרות (פרי מגדים שם צב שפתי דעת ס"ק טז).

הערות שוליים