מיקרופדיה תלמודית:אסורים מבטלים זה את זה

הגדרה^[1] - איסור מרובה מבטל איסור מועט, כשנתערבו זה בזה

כשם שהיתר מרובה מבטל איסור מועט (ראה ערך בטול אסורים), כך גם איסור מרובה מבטל איסור אחר מועט. ובשני אופנים מצינו שהאיסורים מבטלים זה את זה:

בתערובת יבש ביבש;

בתערובת לח בלח, או לח ביבש על ידי בישול, כשאחד נותן טעם בשני.

בתערובת יבש ביבש

הכלל

שלשה איסורים, כגון פגול ונותר וטמא (ראה ערכיהם), שבללם זה בזה, ולקח מכל אחד מהם כזית ואכלם ביחד - נחלקו אמוראים אם פטור ממלקות משום שאיסורים מבטלים זה את זה, או שאין איסורים מבטלים זה את זה^[2] (ריש לקיש בזבחים עח א, ור' אלעזר בזבחים עט א, וירושלמי חלה א א).

והוא הדין כשנתערבו שני איסורים יחד, ואחד מהם רבה על השני, אינו לוקה אלא על אותו האחד, אבל על השני אינו לוקה, אפילו אם יש בו כזית, לפי שנתבטל ברוב (שם בתוספות ד"ה הפגול).

ודוקא כשנתערבו האיסורים זה בזה יחד, אבל כשלא נתערבו אינם מבטלים (תוספות שם ד"ה הפגול).

להלכה נחלקו הראשונים: יש שפסקו שאין איסורים מבטלים זה את זה (רמב"ם פסולי המוקדשין יח כ, וראה חוות דעת צח ס"ק ח בדעתו; הראב"ד בתמים דעים לו); ויש שפסקו שמבטלים (שו"ת הרא"ש כלל כ ב; טור יורה דעה צח בסופו, וראה שם בשו"ע).

במה דברים אמורים כשהאיסורים שנתערבו הם ממין אחד וטעמם שוה, אבל אם אין טעמם שוה - אין האיסור המועט בטל ברוב, שהרי טעמו ניכר ומורגש (זבחים עח ב).

להתיר באכילה

באופן זה של איסורים מבטלים זה את זה, אין הביטול מועיל אלא לפטור ממלקות, אך אין כאן מקום להתירם באכילה, מכיון שהאיסורים בעין וממה נפשך אוכל איסור (ראה בית יוסף ב"ח ודרישה יורה דעה צח בסופו).

אבל לפעמים גורם ביטול איסור על ידי איסור גם היתר אכילה, והוא כשנתערבו האיסורים בהיתר, ואין בהיתר כדי לבטל אחד מהם, ובצירוף איסור אחד עם ההיתר יש בהם כדי לבטל את האיסור השני. כגון:

סאה ערלה שנפלה לפחות ממאתים, שאינה מתבטלת, ואחר כך נפלה סאה של כלאי הכרם. לסוברים שאיסורים מבטלים זה את זה, אף שלא היו מאתים מחוץ לאותה סאה ערלה שנפלה, ולא נתבטלה, בכל זאת כשנפלה אחר כך סאה ועוד של כלאי הכרם, חזרה אותה סאה ערלה ונצטרפה אל ההיתר לבטל את הסאה של כלאי הכרם, וכמו כן הכלאים מצטרפים אל ההיתר לבטל את הסאה של ערלה (שו"ת הרא"ש כ ב); ולסוברים שאין איסורים מבטלים זה את זה, אין הערלה מצטרפת לבטל את הכלאים, כשלא נתבטלה מקודם בהיתר (רמב"ם מאכלות אסורות טז יט)^[3].

בתערובת לח בלח

קדירה שיש בה חמשים ותשעה זיתים של היתר, ונפלו בה שני זיתים של איסור, אחד של דם ואחד של חלב - יש אומרים שגם כאן תלוי הדין במחלוקת דלעיל: לדעת הסוברים שאיסורים מבטלים זה את זה, כל אחד מהאיסורים מצטרף עם ההיתר לבטל את האיסור השני בששים, והוא הדין לכ"ט זיתים של היתר שנפל בהם כזית חלב ול' זיתים שנפל בהם כזית דם, שנתערבו יחד (שו"ת הרא"ש כ ב; טוש"ע יורה דעה צח ט); ולסוברים שאין איסורים מבטלים זה את זה, אף כאן אין האיסורים מצטרפים אל ההיתר לבטל אחד את חברו (דגול מרבבה יורה דעה שם; מנחת יעקב פה ס"ק מא).

ויש אומרים שבתערובת כזאת שהטעם של האיסור מתפשט לתוך כל התערובת, כלח בלח או לח ביבש על ידי בישול, לדברי הכל איסורים מבטלים זה את זה, וסברא היא שכיון שיש בין הכל ששים ואין טעמם מורגש, הכל מותר (כרתי צח ס"ק כד; פרי מגדים שער התערובת ה ג, ושפתי דעת צח לג; שו"ת עבודת הגרשוני ל).

בנתינת טעם

שני איסורים שטעמם שווה

בתערובת שבדרך נתינת טעם אין האיסורים מצטרפים להיתר לבטל אחד את חברו, אלא כששני האיסורים אין טעמם שוה, כגון חלב ודם, שמכיון שנגד כל אחד ואחד מהם יש ששים לבטל טעמו, מה לי היתר מבטל איסור, ומה לי איסור מבטל איסור, מכיון שאין טעם האיסור מורגש, הכל מותר (שו"ת הרא"ש כ ב); אבל אם שני האיסורים טעמם שוה, אינם מבטלים זה את זה, שהרי טעמם מורגש בתערובת (חוות דעת צח ס"ק ט).

וכן גם שתי חתיכות של היתר שאין טעמן שוה, שבלעו טעם שני איסורים שטעמם שוה, אין החתיכה האחת מצטרפת לבטל את החתיכה האחרת, מפני שטעם האיסורים הנבלעים שוה (חוות דעת שם).

שני חתיכות מאיסור אחד

אף כשאין טעמם שוה לא אמרו אלא בשני איסורים שונים, כמו חלב ודם, אבל אם שתי החתיכות הן מאיסור אחד, כמו שתי חתיכות של נבלה, אף על פי שאין טעמן שוה, אינן מצטרפות לבטל זו את זו (תבואות שור לג סק"ו; פרי מגדים שער התערובת חלק ה; חוות דעת צח ס"ק ח).

בשר וחלב אימתי מבטלים זה את זה

והוא הדין לכזית בשר וכזית חָלָב שנתבשלו יחד, שאסורים שניהם משום בשר-בחלב, אף על פי שאין טעמם שוה, אם נפלו לחמשים ותשעה זיתים של היתר, אינם מצטרפים לבטל זה את זה, ששניהם אסורים באיסור אחד: בשר בחלב (תבואות שור שם; פרי מגדים שם; חוות דעת שם).

אבל כזית בשר וכזית חלב, שעוד לא נתבשלו קודם לכן ולא נאסרו, שנפלו בתערובת, אחד מבטל את חברו (רמ"א בשו"ע יורה דעה צח ט).

נבלה וטרפה

נבלה וטרפה – יש אומרים, שהן שני איסורים, ומבטלות זו את זו כשאין טעמן שוה (תבואות שור לג ו, וראה בפרי מגדים שער התערובת חלק ה); ויש אומרים שהן כאיסור אחד, ואינן מבטלות זו את זו לפי שהטרפה תחילת נבלה היא (שו"ת אבני מלואים ד, על פי הרמב"ם. וראה ערך אסורים מצטרפים).

במין במינו

וגם בשני איסורים שטעמם שוה שאינם מצטרפים להיתר לבטל אחד את חברו, לא אמרו אלא כשנפלו להיתר שהוא אינו מינם, שמן התורה אנו מצריכים כאן ששים בכדי לבטל את האיסורים (ראה ערך בטול איסורים), אבל אם נפלו להיתר שהוא מינם וטעמו שוה לטעמם, שרק מדרבנן צריכים כאן ששים לבטלם, ואילו מן התורה בטלים ברוב (ראה ערך הנ"ל) - לא החמירו חכמים, והקילו להתיר ולסמוך על צירוף האיסורים עם ההיתר לבטל אחד את חברו (תבואות שור לג ו).

ויש חולקים ומחמירים, שכיון שהצריכו חכמים ששים, גזרה משום תערובת מין בשאינו מינו (ראה ערך הנ"ל) - גזרו גם בצירוף האיסורים להיתר משום תערובת מין בשאינו מינו (פרי מגדים שער התערובת חלק ה).

הערות שוליים