מיקרופדיה תלמודית:אפוד ואבני אפוד

הגדרה^[1][2] - אחד משמונת בגדי הכהונה של הכהן הגדול

מקורו בתורה, פירוש שמו ומצוותו

האפוד הוא אחד מארבעת בגדי הזהב המיוחדים לכהן הגדול, שנאמר (שמות כח ד): "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וגו'". וכן בענין הציווי על עשייתו (שמות כח ו-ח): "וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד וגו'".

פירוש המלה 'אפוד' – יש אומרים שהוא תכשיט וקישוט (רש"י ורשב"ם שמות כח ד); ויש אומרים שהוא מלשון חגורה, על שם החשב שבו, שהוא כעין חגורה (אבן עזרא שם).

עשיית האפוד ולבישתו אינן נמנות כמצוות בפני עצמן, אלא פרט הן מלבישת כלל בגדי הכהונה^[3].

האפוד מכפר על עבודה זרה (זבחים פח ב).

צורתו

חלקיו

האפוד היה עשוי שלשה חלקים: גוף האפוד – הבגד, חשב האפוד – החגור, וכתפות האפוד – שתי רצועות שנזקפות והולכות אל עבר כתפיו (ראה רש"י שמות כח ו-ח, ורמב"ם כלי המקדש ט ט).

גוף האפוד

צורתו של גוף האפוד נחלקו בה ראשונים, ושלש דעות בדבר:

דעת רש"י (שמות כח ו,יא) והרמב"ם (כלי המקדש ט ט,יא), ועוד ראשונים, שהוא כמין סינר, רחבו כמידת רוחב גבו של אדם ומעט יותר, עד שהוא נקפל לפניו ומכסה את מקצת כריסו מכאן ומכאן, וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאצילי ידיו, ומגיע עד עקביו.

דעת הרשב"ם (שמות שם ז), שהוא כחצי מלבוש ממתניו של אדם ולמטה, ומכסהו בין מלפניו ובין מאחוריו.

ויש מן המפרשים (הובאו בחזקוני שמות כח כז, וכן פירש ר"ח פלטיאל שם ז), הסוברים שהאפוד הוא כמין לבוש העשוי מפניו ומאחוריו של הכהן, מחצי גופו ולמעלה עד גובה כתפיו, כמידת שאר בגדיו.

חשב האפוד (שמות כח ח)

כמין חגורה המחוברת בראשו של האפוד על פני רחבו, ומאריכה לכאן ולכאן משני צידי האפוד, כדי להקיף ולחגור בה (רש"י שם ד-ח. וראה רמב"ם כלי המקדש ט ט). לדעת הסוברים שהאפוד היה כמין לבוש העשוי הן מפניו של הכהן והן מאחוריו, היה החשב כעין חגורה היוצאת ובולטת מן האפוד על פני כל היקפו (ראה חזקוני שמות כח כז, בשם י"מ. וראה רשב"ם שם ז).

כתפות האפוד

גם בצורת כתפות האפוד מצינו פירושים שונים:

• דעת רש"י (שמות כח ו-ז), והחזקוני (שם ז), שכתפות האפוד הינן שתי רצועות רחבות המחוברות בחשב, כנגד גבו של כהן, אחת כנגד כל כתף וכתף, וזקופות על שתי כתפי הכהן עד שמתקפלות לפניו כנגד החזה, ונאחזות מלפניו על ידי חבורן לטבעות החושן.

• דעת רבנו חיים פלטיאל (שמות שם ז), שהכתפות היו רצועות המחוברות בסוף האפוד, והיו הולכות על כל אורך האפוד בשני צידיו, ועולות עד למעלה מראשו, עד שנופלות לפני החזה של הכהן.

• דעת הרשב"ם (שמות שם ז), והחזקוני בשם יש אומרים (שם), שהכתפות היו חוברות אשה אל אחותה לגמרי, ומכסות את כל גוף הכהן מאחוריו, ממתניו כלפי מעלה, שאם לא היו הכתפות חוברות יחד, אלא כמו שתי רצועות עולות על צוארו ומתחברות לשרשרות החושן מלפניו, היו הכתפות נופלות בשעה שהיה הכהן עסוק בעבודתו וכופף את צוארו למטה, והחושן נופל.

המשבצות

על כתפות האפוד, מלפניו, היו קבועות שתי משבצות, אחת על כל כתף, שאליהן היה מחובר החושן על ידי שרשרות זהב (שמות כח יג-כה, ורש"י שם כה). לדעת הרמב"ם (כלי המקדש ט ט), היו בכתפות האפוד למעלה שתי טבעות, ובהן היו נתונות עוד שתי שרשרות, מלבד שרשרות החושן, שרשרת לכל כתף, וראש השרשרת קבוע בטבעת, וסופה משתלשל ומתחבר בטבעת העליונה של החושן, שבה קבוע ראש שרשרת החושן העולה עד לטבעת האפוד.

המשבצות המיועדות לאבנים

בנוסף למשבצות הנזכרות, היו על כתפות האפוד שתי משבצות, בהן היו נתונות אבני השוהם, וכפי שיתבאר להלן.

הטבעות

בראשן התחתון של הכתפות, המחובר לחשב האפוד, קבועות היו שתי טבעות, שבהן מכניסים פתיל תכלת המחבר אותן לטבעות התחתונות של החושן (שמות כח כז-כח).

אבני האפוד

האבנים

שתי אבנים טובות – אבני שוהם – היו לו לכהן הגדול על כתפיו בכתפות האפוד, אחת מכאן ואחת מכאן (שמות כח ט-יב), ושמות י"ב השבטים כתובים עליהן, ששה על אבן אחת וששה על האבן האחרת (שמות כח ט-י; סוטה לו א. וראה רמב"ם כלי המקדש ט ט).

צורתן

אבני האפוד – יש מי שכתב (רמב"ם כלי המקדש ט ט. וראה משנה למלך שם ו) שהיו מרובעות; ויש מי שכתב שמושב הזהב של האבן היה עגול (אבן עזרא שמות כח יא).

אופן הנחת האבנים בכתפות

אופן הנחת האבנים בכתפות האפוד נתבאר בתורה (שמות כח יא-יב): "מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם, וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד". ונחלקו ראשונים בביאור כתוב זה: יש שכתבו שהאבנים היו משוקעות בבתים של זהב, דהיינו שהיו עושים לאבנים מושבות זהב כמין גומות למידות האבנים, ומשקיעים אותן בו, ונמצאו המשבצות סובבות את האבנים סביב (רש"י שמות כח יא; רמב"ם כלי המקדש ט ט); ויש מי שכתב שהמשבצות לא היו עשויות כמין גומא, אלא היו מושבות העשויות במידת האבנים, שמהן יצאו מזלגות בעלי שלש שיניים כדי שיאחזו את האבנים (רמב"ן שמות כה ז).

הכתיבה

הכתב

הכתב שעל גבי אבני האפוד, לא היה נעשה בדיו, אלא חקוק בהן, כמו שנאמר (שמות כח יא,כא): "פִּתּוּחֵי חֹתָם", שהוא כדרך שמפתחים וחוקקים אותיות בחותמות (רש"י שם). ונחלקו ראשונים בדבר: יש מי שכתב שלא היה מסרטים את אבני האפוד באיזמל, מפני שנאמר בהן (שמות כח כ): "בְּמִלּוּאֹתָם", כלומר שיהיו שלמות ולא יחסר מהן כלום, אלא היו כותבים על האבנים בדיו, ומעבירים על מקום הדיו את השמיר, והן היו נבקעות מאליהן (רש"י סוטה מח ב ד"ה אבנים)^[4]; ויש מי שכתב שלא עשו כן אלא באבני החושן, אבל אבני האפוד, שלא נאמר בהן "בְּמִלּוּאֹתָם", היו חוקקין אותן באיזמל, כמו שנאמר (שמות כח יא): "מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן" (רמב"ן שמות כה ז).

סדר שמות השבטים

בסדר שמות השבטים שהיו כתובים על אבני האפוד, נחלקו תנאים ואמוראים (סוטה לו א) וראשונים, וכמה שיטות בדבר:

טבלה 1

סדר הכתיבה

סדר כתיבת שמות השבטים על אבני האפוד, נראה מדברי הרמב"ם (כלי המקדש ט ט) שהיה מלמעלה למטה, בזה אחר זה.

שמות השבטים הראשונים היו נכתבים מימינו של כהן גדול, משמאלו של קורא, והשמות האחרונים היו נכתבים משמאלו של כהן גדול מימינו של קורא (ירושלמי סוטה ז ד).

כתב השבטים שעל גבי האבנים מעכב (תוספתא מנחות פ"ו. וראה מנחת חינוך מ' צט), אבל סדר כתיבת שמות השבטים אינו מעכב (אור החיים שמות כח י).

עשייתו

המינים: האפוד היה עשוי מחמשה מינים (שמות כח ו)^[5].

אופן עשיית החוטים: את הזהב היו מרדדים לטסים דקים וקוצצים מהם חוטים, ולוקחים חוט זהב אחד עם ששה חוטים של תכלת, וכן חוט זהב עם ששה חוטים של ארגמן, וכן עם תולעת השני וכן עם השש (שמות לט ג). נמצאו כל המינים חוטם כפול ששה, וחוט של זהב עם כל אחד ואחד מהם (רש"י שמות שם וכח ו; רמב"ם כלי המקדש ט ה). ונחלקו ראשונים בדבר: דעת רש"י (שם כח ו) שהיו שוזרים את כל החוטים יחד, ונמצאו חוטי האפוד עשוים משמנה ועשרים חוטים, ואילו לדעת הרמב"ם (שם) היו שוזרים את חוטי כל מין ומין בפני עצמם.

מעשה חושב: האפוד היה ארוג "מעשה חושב" (שמות כח ו)^[6].

כלאיים: האפוד היה של כלאים, שהרי היו בו צמר ופשתים (ראה ירושלמי כלאים ט א).

עשיית החשב: גם חשב האפוד, דהיינו החגורה המחוברת לאפוד מלמעלה על פני רחבו, עשוי היה ממינים אלו וארוג מעשה חושב (שמות כח ח, ורש"י שם).

החשב היה ארוג יחד עם האפוד, ולא על ידי מעשה מחט (רש"י שמות כח ח).

עשיית הכתפות: כתפות האפוד היו מחוברות אל האפוד על ידי תפירה במחט בשני קצות רוחבו (שמות כח ז; רמב"ם כלי המקדש ט ט).

המינים מהם היו כתפות האפוד נעשות, דעת רש"י (שמות כח ו) שהם אותם המינים מהם היה נעשה האפוד עצמו. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הרמב"ם, שניתן לעשות את כתפות האפוד מכל מין שהוא (מלבי"ם שמות שם ז; הר המוריה כלי המקדש פ"ט אות כ).

לבישתו

סדר הלבישה: אחר שלבש הכהן הגדול את המעיל, היה לובש מעליו את האפוד ואת החושן, וחוגר בחשב האפוד על המעיל מתחת החושן (רמב"ם כלי המקדש י ג). וכתב הרמב"ן (ויקרא ח ז), שתחילה חוגר הכהן את חשב האפוד, ולאחר מכן לובש את החושן, כסדר האמור בתורה (ויקרא ח ז-ח).

חגירת החשב: מקום חגירת החשב, נחלקו בו ראשונים: דעת רש"י (שמות כח ז) שהחשב חגור כנגד אצילי הידים, והרמב"ם כתב (כלי המקדש ט יא) שהחשב חגור כנגד הלב, ואילו דעת הראב"ד (שם) שהחשב חגור על הגוף למטה מן הטבור.

כפרתו: האפוד מכפר על עון עבודה זרה (זבחים פח ב וערכין טז א, ורש"י שם ושם). וכתב השל"ה (ראש השנה תורה אור אות נו), שאין האפוד מכפר על העובד עצמו, אלא רק על כלל ישראל שערבים זה לזה. אבל מדברי התוס' (זבחים פח ב ד"ה מכפרים) מבואר, שהאפוד מכפר אף על העובד עצמו.

אפוד הבד

אפוד הבד, שמצינו במקרא שהיו כהנים הדיוטות לובשים אותו, כגון מה שנאמר בכהני נוב (שמואל א כב יח): "שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד", וכן מצינו בשמואל הנביא ודוד המלך שלבשו אפוד בד (שם ב יח, ושמואל ב ו יד), אינו מבגדי הכהונה, שהרי האפוד של הכהן הגדול לא של בד היה, וכתב הרמב"ם (כלי המקדש י יג), שלא חגרו אפוד זה אלא בני הנביאים וכל מי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקודש, להודיע שזה הגיע למעלת כהן גדול שמדבר על פי האפוד והחושן ברוח הקודש. וכעין זה כתב הרמב"ן (שמות כח ל), שיתכן שאחרי שנתן משה בחושן את השמות הקדושים של האורים והתומים, היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ומלבישים אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים. ויש שכתבו, שהאפוד הנזכר בכתוב "שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד", בגדי כהן הדיוט הם, וקראם הכתוב "אפוד" מלשון תכשיט (מושב זקנים על התורה שמות כח ו).

הערות שוליים