מיקרופדיה תלמודית:בהרת
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - מראה לבן של נגע בעור בשרו של אדם[2]
מהותה
בהרת היא אחד מארבעה מראות-הנגעים של האדם (ראה ערכו)[3], והיא עזה כשלג (תורת כהנים תזריע, נגעים פרשה ב ב; נגעים א א; רמב"ם טומאת צרעת א ב), היינו שהיא לבנה ביותר שאין בלובן למעלה הימנה, ונראה בעור הבשר כשלג (רמב"ם שם), שנאמר: וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ (ויקרא יג ד) - היא לבנה, ואין למעלה הימנה (תורת כהנים שם; שבועות ו ב. וראה רמב"ן שם ג; מלבי"ם שם אות נ), וכמה מראות יש בשלגים, לבנים זה מזה, וכולם בכלל מראה שלג של הבהרת (תוספות שבועות ה ב ד"ה שנים; ר"ש נגעים א א).
נגע זה צריך להיראות עמוק מעור הבשר שסביבו, והיינו שנדמה כך לעין, כמו שהחמה נראית עמוקה מן הצל, אבל לא עומק ממשי במישוש (מלבי"ם ויקרא שם אות לח).
שמה
שמה מורה על הבהירות בלובן, מלשון: בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים (איוב לז כא. רש"י ויקרא יג ב ד"ה בהרת).
עזה כשלג
ומנין שהיא עזה כשלג, שנאמר: וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג (במדבר יב י. תורת כהנים שם), שנראה ממנו שהלובן החזק ביותר במראות הצרעת הוא מראה השלג (קרבן אהרן שם).
תולדת הבהרת
למדנו שיש תולדה לבהרת מהכתוב: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת (ויקרא יג ב), ואין ספחת אלא לשון טפלה, שנאמר: סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת (שמואל א ב לו. תורת כהנים תזריע, נגעים פרק ב ד; שבועות ו ב), ואף על פי שספחת נאמרה אחר שאת, יש טפלה אף לבהרת:
- שנאמרה לבנה בשאת: שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר (ויקרא שם י), ונאמרה לבנה בבהרת: וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא (ויקרא יג ד), מה לבנה האמורה בשאת יש לה טפלה, אף לבנה האמורה בבהרת יש לה טפלה (רבי זירא בשבועות שם).
- שלפיכך הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת, לומר לך כשם שטפלה לשאת, כך טפלה לבהרת (ברייתא שם).
ומהי תולדת הבהרת, צרעת שהיא כסיד ההיכל (תורת כהנים שם פרשה ב ד; נגעים א א) של בית המקדש, שמלבנים אותו בכל שנה קודם הפסח (תפארת ישראל שם), והיא תולדה של בהרת וכהה במראיתה ממנה (שבועות ה ב; רמב"ם טומאת צרעת א ב).
בהרת שמעורב בה מראה אדום
בהרת שמעורב בה מראה אדום, אף היא בכלל בהרת, שנאמר: בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת (ויקרא שם יט), מלמד שהיא מיטמאה בפתוך (תורת כהנים תזריע, נגעים פרשה ד ג) - מעורב (רש"י שבועות ו א ד"ה פתוך). ונחלקו תנאים במראה הפתוך:
- יש אומרים שבהרת מראהו כיין המזוג בשלג (רבי ישמעאל בתורת כהנים שם פרשה ב ה, ובנגעים א ב, וברטנורא שם) - דהיינו שמשערים במשקה לבן כשלג שנתערב בו יין (פירוש הרא"ש שם), שני חלקים משקה, וחלק אחד יין (אליהו רבא לגר"א שם). - ותולדת הבהרת כדם המזוג בחלב (רבי ישמעאל שם ושם).
- ויש אומרים ששתי המראות הן כיין המזוג במים, אלא שהבהרת לבנה יותר, ותולדתה כהה ממנה (רבי עקיבא שם ושם)[4].
הערות שוליים
- ↑ ב, עמ' שעו1-שעז1.
- ↑ על סדר טומאתה ראה ערך נגעי אדם וערך נגעי עור בשר; על יחס המראה של בהרת לשאר מראות הנגעים, וכן על סדר צירופם של המראות זה עם זה, ראה ערך מראות נגעים.
- ↑ ולעיתים בהשאלה כל מראות נגעים נקראים כן (רמב"ם טומאת צרעת א ד).
- ↑ ויש מי שפסק במקום אחד כדעה השניה (פירוש המשניות לרמב"ם נגעים א ב); ובמקום שני נראה שפסק כדעה הראשונה (רמב"ם טומאת צרעת א ד).