מיקרופדיה תלמודית:בועה

הגדרה^[1] - גידול בריאה של בעל חי, בין עור לבשר, מלא רוח, מים או מוגלה, ובולט לחוץ^[2]

מיניה ודינה

ארבעה מיני בועות הם:

• מלאות מים זכים, ונקראות סתם בועות (ראה מקואות י ד), מלשון: מַבּוּעֵי מַיִם (ישעיהו מט י), מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ (שם סד א)^[3].

• מלאות ליחה הנמשכת כדבש (רמב"ם שחיטה ז י; טוש"ע יורה דעה לז א) - מוגלה - ונקראות צמחים (חולין מח א)^[4].

• מלאות רוח, ונקראות "כנדי" (חולין שם ב), היינו כנודות מלאים רוח (ב"ח שם, בדעת הרמב"ם) או מים (ב"ח שם, לדעת הטור), והן גדולות מצמחים (כן משמע מרש"י שם ד"ה כנדי, ומהערוך, טנר), וגדולות מבועות סתם (ב"ח שם)^[5].

• שהמוגלה שבהן קשה כסלע (ערוך ערך טנר; רש"י שם ד"ה טינרי), ונקראות "טינרי" (חולין שם)^[6], והן גדולות מכנדי (רש"י שם).

כל אלו הבועות שהיו על הריאה, הבהמה כשרה (חולין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואפילו אם הן גדולות הרבה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

קושי בועת טינרי

בטינרי נחלקו באופן קשיותו:

• יש סוברים שקצת לחלוחית של מוגלה יש בו, שאילו היה קשה לגמרי כאבן, הרי זה כאטום (ראה ערך ריאה), ודין אחר לו (תשובת המהרש"ל בשו"ת הרמ"א ו).

• ויש סוברים שאף אם הוא קשה לגמרי כאבן הרי זה בכלל טינרי, וההבדל בינו לאטום הוא, שהאטום מראה ריאה לו, והטינרי יש לו מראה מוגלה (רמ"א שם ה,ז, על פי רש"י שם).

כשאינן גבוהות ובולטות

כשהבועות הללו שוות לשאר הריאה ואינן גבוהות ובולטות למעלה, הן נקראות "מורסא" (רמ"א יו"ד לז ג).

כשנמצא בבועות ליחה סרוחה או מים עכורים או סרוחים

נמצא בבועות ליחה סרוחה או מים עכורים או סרוחים, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שטריפה (רי"ף שם, לגירסתו בגמ' שם; רמב"ם שם; מלחמות לרמב"ן שם; שו"ע שם א), לפי שבעכורים וסרוחים ודאי גם הסמפונות של הריאה נתקלקלו ואי אפשר לבדקם (מלחמות שם), או לפי שאם הגיע הקלקול עד כדי כך שנעשתה המוגלה עכורה וסרוחה סופו להתפשט עד קרומי הריאה ולהרקיב אותם (פלתי שם סק"א)^[7].

• ויש סוברים שאף בעכורים וסרוחים כשרה (המאור שם, לגירסתו בגמ' שם; רא"ש שם; רשב"א שם; טור שם; שם), וכן המנהג להכשיר, אם אינן סמוכות (ראה להלן. רמ"א שם), ואפילו בבדיקה אין צורך (רשב"א שם; כסף משנה שם, בדעת הרי"ף והרא"ש; טור שם; ט"ז שם סק"א)^[8].

שתי בועות סמוכות

ריאה שיש בה שתי בועות הסמוכות זו לזו, טריפה (חולין מז א; רמב"ם שחיטה ז יא; טוש"ע יו"ד לז ג).

בטעם הדבר נחלקו ראשונים:

• יש אומרים לפי שאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה את הבועות האלו סביבותיו (רש"י שם ד"ה תרתי; רבנו גרשום שם; רא"ש שם ג יד; בדק הבית ב ג), או שהדבר קרוב שיש נקב ביניהן ואין להן בדיקה (רמב"ם שם), לפי שעלה על הנקב קרום מחמת מכה שאינו מועיל (בדק הבית שם; מעדני יום טוב שם).

• ויש אומרים שכשהבועות סמוכות הן דוחקות זו את זו וסופן לסתור אחת מהן, וכל העומד לנקוב כנקוב דומה (אור זרוע ח"א תיא, בשם ר"י; תורת הבית הארוך ב ג; ר"ן שם).

הפרש בין הבועות

היה הפרש בין הבועות, אין אלו סמוכות וכשרה, אלא שנחלקו בשיעור ההפרש:

• יש אומרים שדי ברוחב חוט השערה (הגהות אש"רי שם).

• ויש סוברים שצריך כרוחב שתי שערות (תוספות שם ד"ה (מו ב) היינו, על פי טריפות של רבינו גרשום ותשובת הגאונים), וכן הלכה (רמ"א שם; ש"ך שם ס"ק יג).

• ויש אומרים שצריך הפרש כרוחב קש, שאין אנו בקיאים בין חוט שער אחד לשנים (ים של שלמה שם ג כז).

ומשערים את רוחב ההפרש לאחר שנפחו את הריאה (רמ"א שם).

כשהיה מראה מוגלה על ההפרש

במה דברים אמורים כשהיה מראה ריאה על אותו ההפרש (רמ"א שם), אבל אם היה עליו מראה מוגלה, הרי הן כבועות סמוכות (ט"ז שם סק"ח; ש"ך שם ס"ק יד).

כשיש הפרש בצד אחד ונוגעות זו בזו בצד אחר

היה מלמטה בשרשן הפרש ולמעלה הן נוגעות זו בזו, או להיפך, נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שהדבר תלוי בטעם האיסור של בועות הסמוכות: לסוברים שהטעם הוא שהבועות מוכיחות שיש נקב ביניהן, טריפה כשסמוכות זו לזו בשרשן למטה; ולסוברים שהטעם הוא שמתוך הדוחק עתידות הן לינקב, טריפה כשנוגעות זו בזו למעלה (פרי מגדים שם משבצות זהב סק"ד).

• ויש אומרים שאף לסוברים כטעם השני צריך שיהיה גם למטה הפרש לפחות כחוט שער אחד (תבואות שור שם ס"ק יג, בדעת רבינו ירוחם).

בועה הנראית כשתים

בועה הנראית כשתים מחמת סדק שיש באמצעיתה, נוקבים אותה על ידי קוץ באחד מצדיה, ואם שופכות למקום אחד, הרי זו אחת וכשרה, ואם לאו שתים הן וטריפה (חולין מז א, ורש"י ד"ה חדא וד"ה בזעינן; רמב"ם שחיטה ז יא; טוש"ע יו"ד לז ג), ואפילו כששופכות למקום אחד צריכים לבדוק אם הבועות מונחות בכיס אחד, שאם יש לכל אחת מהן כיס בפני עצמו, טריפה, שהרי הן שתי בועות, אלא שנקבו זו לזו ולכן שופכות זו לזו (ים של שלמה שם ג כז; ט"ז שם סק"ה; ש"ך שם סק"ז).

שתי בועות מלאות מים זכים

שתי בועות מלאות מים זכים הסמוכות זו לזו, נחלקו הפוסקים:

• יש סוברים שאף הן בכלל הטריפות של בועות הסמוכות (רא"ש חולין ג כו; ים של שלמה שם; שו"ע שם), ובפרט לטעם שהבועות דוחקות זו את זו, שאף במלאות מים זכים האחת דוחקת את חברתה (ש"ך שם ס"ק טז).

• ויש סוברים שדוקא במלאות מוגלה אמרו שהן הנקראות סתם בועות, אבל מלאות מים זכים כשרות (רא"ש שם, בשם ריב"ן ורשב"ם; רמ"א שם, בשם יש מכשירין), ודוקא כשהמים הם צלולים ומתוקים, אבל מים מרים או מלוחים הם כמו עכורים (רמ"א שם; ש"ך שם ס"ק טו), ויש לילך בזה אחר המנהג, או לפי ענין ההפסד ושעת הדחק (רמ"א שם)^[9].

בועות סמוכות הכשרות

אכן יש בועות הסמוכות זו לזו, שהכל מודים בהם שהבהמה כשרה:

• שני טינרי (תוספות חולין מז א ד"ה ואי; שו"ע יו"ד לז ג).

• שתי בועות מלאות רוח (ב"ח שם; ש"ך שם סק"ט).

• בועה וטינרי (רמ"א שם)^[10].

• שתי מורסות (רמ"א שם)^[11].

בין שתי אונות

שתי בועות זו כנגד זו, בין שתי אונות, כשרה (רמ"א שם), שהרי יש הפרש ביניהן, ואף לטעם שדוחקות זו את זו, כיון שדרך האונות להיות פרודות בחיי הבהמה, אינן דוחקות (ש"ך שם סק"כ), אבל בועה נגד טינרי באופן זה, טריפה, שהטינרי קשה ומנקב את הבועה שכנגדה (רמ"א שם).

בועה אחת במקום חריץ וקמט

בועה באונא עליונה של ימין, במקום החריץ והקמט (ראה ערך אונא), טריפה (הגהות הרב צבי לבדיקות מהר"י וייל ז סק"ו; רמ"א שם), ומספר טעמים נאמרו בדבר:

• שהיא כשתי בועות הסמוכות (רמ"א שם), ולפי זה במלאה מים זכים למקילים בסמוכות אף כאן כשר (ש"ך שם ס"ק יט).

• שהבועה טבעה להגביה עור הריאה ולהתפשט, וכאן טבע העור להתקמט ולהידבק בבשר, וכשתתחיל הבועה להתפשט יקרע העור, ואף לטעם זה יש להקל במים זכים, שטבעה להתרפאות ולא לגדול (שמלה חדשה שם טו).

• שיש לחוש לחיכוך הבועה בצלעות ובגרגרת (תיקון הבדק לבדיקות שם סק"א), ולטעם זה יש להחמיר אף במים זכים (ש"ך שם).

בועה בשיפולי הריאה

כתבו גאונים שבועה שנמצאת בשיפולי הריאה, ואין חוט בשר במשהו מקיף אותה, הרי היא כחסרה, וטריפה (הלכות גדולות, הלכות טריפות, עמ' תרכה במהדורת מכון ירושלים; תוספות חולין מו ב ד"ה אי, בשמו, ובשם רבינו גרשום)^[12], וכן הלכה (טוש"ע יו"ד לז ד), ואף על פי שאין לדבר זה מקור בתלמוד יש להיזהר בזה, שכל דברי הגאונים דברי קבלה (תוספות שם).

ומספר טעמים לחומרא זו:

• לפי שכל יתר הרי הוא כנטול (ראה ערך יתר), והרי זה כאילו ניטלה הבועה וחסרה היא (רשב"א שם מז א).

• שכשעומדת בסוף הריאה סופה להיפסק ולהינקב (תוספות שם).

• שכשהבועה בשיפולי הריאה היא ניכרת משני הצדדים ודומה לשתי בועות הסמוכות זו לזו, ויש לחוש למראית-העין (סמ"ג עשין עג; מרדכי חולין תריט).

מה כולל שיפולי הריאה

נחלקו ראשונים מה נכלל בשיפולי:

• יש סוברים שבכלל שיפולי הריאה הם כל חודי חיתוכי האונות והאומות, בין מלמעלה ובין מן הצדדים (רוקח שפא; סמ"ק רא; רמ"א שם, בשם יש אומרים).

• ויש סוברים שתחתית האומות או האונות בלבד היא בכלל שיפולי, אבל לא החיתוכים שבין אונא לאונא (בית יוסף שם, בשם מהר"י בן חביב; שו"ע שם).

• ויש סוברים שבשיפולי האומות בלבד יש להטריף, אבל לא בשיפולי האונות, לפי שהאונות עומדות במיצר החזה והוא סותמן, כריאה שניקבה ודופן סותמתה (מרדכי חולין תרכ, בשם ר"ש בן חפני; רוקח שם, בשם מנהג וורמי"ש).

בועות אחרות בשיפולי הריאה

בועה של מים זכים בשיפולי הריאה, דינה כמו שתי בועות הסמוכות מלאות מים זכים שנחלקו בהן הפוסקים ותלוי במנהג המקומות (ראה לעיל. רמ"א שם ג).

בבועה מלאה רוח בשיפולי הריאה, יש להקל יותר משתי בועות הסמוכות, שאין סופה להיפסק (הגהת הלבושי שרד על שמלה חדשה שם כב).

חוט הבשר המקיף

חוט בשר המקיף דיו שיהיה כחוט שערה אחד, אפילו למצריכים בשתי בועות הסמוכות כשני חוטי שער (ש"ך שם ס"ק כב), ונחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שצריך שחוט זה המקיפו יהיה של מראה ריאה דוקא (רמ"א שם ד).

• ויש אומרים שאפילו אם אינו כמראה ריאה כשר, ובלבד שלא יהיה מאחד המראות הפסולים (ראה ערך מראות. ים של שלמה חולין ג כז; ט"ז שם ס"ק יא; ש"ך שם ס"ק כג).

בועה מעבר לעבר

בבועה הנראית בשני צידי הריאה נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שהיא טריפה, אף שאינה עומדת בשיפולי הריאה (הגהות מרדכי חולין תשלז, בשם תשובת הגאונים), ודוקא כשעומדת במקום העב של הריאה, היינו במקום הסמפונות, שאנו חוששים שנרקב הסמפון, אבל במקום הדק שלה, היינו שלא במקום הסמפונות, כשרה, שחסרון מבפנים אין שמו חסרון (ראה ערך חסרה). ואפילו במקום הסמפונות אינה טריפה אלא אם הבועות שופכות למקום אחד, שניכר שבועה אחת הוא, אבל אם אינן שופכות למקום אחד, באופן שניכר ששתים הן, כשרה (הגהות מרדכי שם; בדיקות מהר"י וייל י; רמ"א יו"ד לז ה). ומקום הסמפונות הוא ארבע אצבעות משיפולי הריאה בבהמה גסה ושתי אצבעות משיפולי הריאה בבהמה דקה (בדיקות שם; רמ"א שם)^[13].

• ויש אומרים שהבהמה כשרה, ואפילו במקום הסמפונות, בין ששופכות ביחד ובין שאינן שופכות (הגהות מרדכי שם, בשם מנהג העם; מהרי"ק לו, בדעת הרבה ראשונים שלא הזכירו טריפה זו; שו"ע שם)^[14].

בועה של מים זכים

לדעה הראשונה, נחלקו הדעות בבועה של מים זכים מעבר לעבר:

• יש מכשירים, כיון שאין מקור לטריפות זו בתלמוד, ואינה אלא חומרא בעלמא מקבלת הגאונים, ובלבד שיהיו המים צלולים ומתוקים, ולא עכורים וסרוחים או מלוחים (ים של שלמה חולין ג לז; ט"ז שם ס"ק יד).

• ויש סוברים שאין להקל במים זכים יותר מבמוגלה, שטריפות זו יש לה שורש בתלמוד מדין ריאה שנשפכה כקיתון (מהרי"ק לו; ש"ך ס"ק כח)^[15], ואף על פי שבריאה שנשפכה מועילה בדיקה ידועה (ראה ערך ריאה), בבועה שנרקב הבשר אין אותה בדיקה מועלת (ש"ך שם ס"ק כו).

טינרי

טינרי מעבר לעבר, נחלקו בדינו:

• יש אומרים שדינו כבועה וטריפה (דרכי משה שם ו*, בשם בדיקות ישנים; רמ"א שם).

• ויש אומרים שכשר, שאין עיקר טריפות זו אלא חומרא בעלמא, ודי להחמיר במה שנאמר במפורש, דהיינו בועה ולא טינרי (ים של שלמה שם; מחזיק בדק לבדיקות מהר"י וייל י; ט"ז שם ס"ק טז)^[16].

בורדא

בועה שנמצאה בורדא [חלק של הריאה, בין האונות שבצד ימין לאומה], במקום הדק, אצל החריץ, שיש שם סמפונות, טריפה, שניכרת שם מעבר לעבר (בדיקות מהר"י וייל שם; רמ"א שם), והוא כמו במקום העב שבריאה, לפי שבורדא אף בדק שלה הסמפונות מסובכים ומתקלקלים על ידי הבועה (שמלה חדשה שם כח)^[17].

בשאר אברים

אין דין בועות אלא בריאה בלבד, ולכן אם נמצא בועה בקנה הלב או בדקין ובכל מקום חוץ מהריאה, כשרה (ארחות חיים, טריפות יח; שו"ע יו"ד לז ז, ושם מו ו).

בדקין

בבועות שבדקין יש לבדוק בשני מיני בדיקות:

• יש לבדוק על ידי קש או נוצה אם סתמו הבועות את המעיים, שלפעמים נמצאו בועות הרבה הסותמות את המעיים, ואז היא טריפה (איסור והיתר נה י; הגהות שערי דורא צו; רמ"א יו"ד מו ו).

• יש לחתוך הבועות ולראות אם יש בהן ליחות, שאז הרי זו לקותא וטריפה (הגהות איסור והיתר שם; הגהות שערי דורא שם; דרכי משה יו"ד מו ה), והיינו אם הלקותא היא בבשר שתחת הבועה, שהוא בשר רע ודינו כנתמסמס, שבכל מקום שאם ניקב טריפה נתמסמס כניקב (ש"ך שם ס"ק יז), ואין חילוק בזה.

בדיקה שניה זו היא בשני אופנים:

• כשהבועה התחילה מצד פנים, שניכר שם בפנים שינוי בעור המעי, ועור העליון של הבועה הוא עור המעי, אלא שבולט בגובה על ידי דחיקת הליחה, אז צריך לפתוח הבועה מבפנים ולהוציא ליחתה, או לדחוק מבחוץ על הבועה שתפליט את הליחה מבפנים, ולראות אם העור שמבחוץ הוא שלם, ואז היא כשרה.

• וכשהבועה נתהוותה מבחוץ, כגון שהבועה גדולה ועבה מבחוץ למעלה, ובצד הסמוך למעי היא מתקצרת הרבה, והעור הפנימי נראה שלם, אז יש לפתוח מבחוץ או לדחוק מבפנים שתפליט הבועה את ליחתה מבחוץ, וכשרואה בבירור שהעור מבפנים שלם ויפה - כשר (דעת תורה מו ס"ק כז).

ונחלקו אחרונים כשיש הרבה בועות בדקין אם די לבדוק שלש בועות בלבד, ואם עלו הבדיקות יפה אפשר לסמוך שאף שאר הבועות הן כך, או שצריך לבדוק כל בועא ובועא (ראה פתחי תשובה שם סק"ז, ודרכי תשובה שם ס"ק פה). ויש מי שכתב שכשיש הרבה בועות בדקין יש לבדוק כל בועה ובועה, ולא די שיסמוך על בדיקת קצתן (חתם סופר ב יו"ד מט).

הערות שוליים