מיקרופדיה תלמודית:אשת חבר
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
אשת חבר[1] - אשתו של חבר שוה אליו במעלתה
כלל זה נאמר בשני מובנים:
- בכבוד – והכוונה היא לאשת תלמיד חכם (ראה בבא בתרא עה א).
- בנאמנות - והכוונה היא לאשתו של הנאמן למעשרות או לטהרות וכיוצא, שאף הוא נקרא חבר (ראה דמאי ב ג; תוספתא דמאי ב ב. וראה ערך חבר).
כבוד
מקור החיוב וחלותו
כשם שחייבים לכבד את התלמיד חכם (ראה ערך כבוד חכמים), כך חייבים לכבד את אשתו, שאשת חבר הרי היא כחבר (שבועות ל ב). ונחלקו ראשונים בדבר:
- יש סוברים שבחיי החבר חייבים לכבדה מן התורה, ולאחר מותו מדרבנן (רמב"ן ורשב"א ור"ן שבועות שם)[2].
- יש סוברים שאפילו בחיי החבר אין החיוב לכבד את אשתו אלא מדרבנן (ריטב"א שבועות שם; תירוץ ראשון ברמב"ן ורא"ש שם).
- ויש סוברים שאפילו בחיי בעלה אין זה חיוב גמור אלא ממידת חסידות (כנסת הגדולה יורה דעה רמד הגהות הטור ד). ולדעה זו יתכן שלאחר מות בעלה אין חיוב לכבדה אפילו משום מידת חסידות (פתח עינים שבועות ל ב).
חיוב זה של כבוד אשת חבר מכלל כבוד החבר הוא, ולא מחמת האשה עצמה (ירושלמי הוריות ג ד; וראה רמב"ן וריטב"א שבועות ל ב). ויש מי שכתב שהמבזה אשת חבר חייב לשלם בושת כמבזה תלמיד חכם (שו"ת מהר"ם מינץ עה).
אלמנת חבר שנישאת לעם הארץ, אין חיוב לכבדה (ט"ז יו"ד רמב ס"ק יד, בשם מהר"ם מינץ).
עמידה מפני אשת חבר
אמרו חכמים שיש לעמוד מפני אשת חבר, מפני שאשת חבר הרי היא לענין כבוד כחבר (שבועות ל ב).
אף על פי שחבר ועם הארץ שבאו לדין מותר לדיין לעמוד מפני החבר, ואין חוששים שמא יסתתמו טענותיו של בעל דינו, לפי שהכל יודעים שיש מצוה לקום מפני תלמיד חכם; מכל מקום באשת חבר שבאה לדין אין לדיין לעמוד מפניה, שאין הכל יודעים מצוה זו ויסתתמו טענותיו של בעל דינה, ולכן אסור לקום מפניה אלא באופן שלא יכירו שלכבודה הוא קם (שבועות ל ב, ור"ן שם).
לדעת הסוברים שבחיי בעלה חייבים לקום מפניה מן התורה, דין זה הוא לאחר מותו של התלמיד חכם, אבל בחייו צריך לקום מפניה ולא לחוש שיסתתמו טענותיו של בעל דינה; ולדעת הסוברים שאף בחיי בעלה אין החיוב אלא מדרבנן, או משום מידת חסידות, חוששים לעולם לסתימת הטענות של בעל דינה, ואסור לקום מפניה גם בחייו אלא באופן שלא יכירו שלכבודה הוא קם (רמב"ן וריטב"א שבועות שם).
קדימותה
אשת חבר שבאה לבקש כסות ועם הארץ בא לבקש להחיותו, אשת חבר קודמת, מפני כבודו של חבר (ירושלמי הוריות ג ד; בית יוסף יו"ד רנא ט א; רמ"א בשו"ע שם ט); ויש מי שכתב שבזמן הזה אין דין תלמיד חכם לדחות חיי אחר (ש"ך שם ס"ק טז)[3].
נאמנות
הדברים שנאמנת
אשת חבר כחבר, ונאמנת על המעשרות ועל הטהרות ועל התכלת (עבודה זרה לט א; רמב"ם מטמאי משכב ומושב י ה)[4]; ואינה חשודה לאכול מן הגזל, ולא להאכיל גזל לאחרים (רש"י חולין ו ב ד"ה שחבירתה).
קבלת דברי חברות
אין אשתו של חבר צריכה לקבל דברי חברות (ראה ערך חבר) בפני שלשה אנשים, מפני שבעלה מרגילה ומלמדה בדרך טהרה (רמב"ם מטמאי משכב ומושב י ה). ודוקא כשהיתה אשתו בשעה שהחבר קבל עליו החברות, אבל אשת עם הארץ שנישאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנישאת לחבר, צריכה לקבל עליה דברי חברות בתחילה (תוספתא דמאי (ליברמן) ב טז; עבודה זרה לט א; רמב"ם שם ו)[5].
הערות שוליים
- ↑ ב עמ' רצג טור' 1 – עמ' רצד טור' 1.
- ↑ וראה שו"ת שאילת יעבץ ב קלה, שמצדד לומר לפי רש"י שלאחר מותו אין החיוב אלא ממידת חסידות בעלמא.
- ↑ וראה מראה הפנים בירושלמי שם.
- ↑ וראה דעת כהן נט, שדין זה נאמר דווקא באשת חבר, כיוון שלחבר יש נאמנות כללית, אך מי שיש לו רק נאמנות פרטית לדין מסוים, כגון למעשרות, אין לאשתו נאמנות.
- ↑ וראה בערך דרכי שלום, בענין אם מותר לאשת חבר להשאיל כלים לאשת עם הארץ.