מיקרופדיה תלמודית:בית שער

הגדרה^[1] - בית קטן שלפני שער החצר או פתח הבית, ודרך שם עוברים אל החצר או הבית

חסרונו ומעלתו

כשמפסיק בפני העניים

אין לעשות בית שער לחצר, באופן שמפסיק בפני העניים הבאים לבקש צדקה, כגון:

• שבית השער מחוץ לחצר, אלא שיש לו דלת עם מנעול והמפתח הוא לצד פנים, לפי שאין העני יכול לפתוח מבחוץ ולהיכנס, ובית השער מפסיק בפני הקול כשיצעק מבחוץ (בבא בתרא ז ב, ורש"י ד"ה מבראי)^[2].

• שבית השער הוא בפנים החצר, שדלת החצר נעולה, והעני צועק, והבית שער מפסיק בפני הקול שלא ישמע (בבא בתרא ז ב, ורש"י ד"ה מגואי)^[3]; ויש אומרים שכשהוא בפנים החצר אינו חסרון אלא מעלה, שכשהוא בפנים החצר אינו מפסיק בפני העניים (רשב"א שם; יד רמ"ה שם).

כשאינו מפסיק בפני העניים

כשאינו מפסיק בפני העניים, הרי הוא תיקון לחצר, מפני ששומר הפתח יושב שם בצל ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר (רש"י שם ד"ה כופין אותו), ולפיכך בחצר השותפים כופים בני החצר זה את זה לבנות בית שער לחצר (משנה שם), ונחלקו תנאים בדבר:

• יש אומרים שהוא אפילו כשאין החצר סמוכה לרשות הרבים, שלפעמים נדחקים בני רשות הרבים ונכנסים לשם (תנא קמא במשנה שם, לפי הגמ' שם), וכן הלכה (רמב"ם שכנים ה א; טוש"ע חו"מ קסא א).

• ויש אומרים שרק חצר הסמוכה לרשות הרבים ראויה לבית שער (רבן שמעון בן גמליאל במשנה ובברייתא שם).

במזוזה

פטור ממזוזה

בית שער פטור ממזוזה, שנאמר: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ (דברים ו ט) - בית המיוחד לדירה, יצא בית שער שאינו מיוחד לדירה (יומא יא ב; רמב"ם מזוזה ו ז), ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שדוקא בית שער הפתוח לגינה הוא שפטור (רי"ף, הלכות קטנות, מזוזה ו א; תוספות מנחות לג ב ד"ה אכסדרה, בשם הרי"ף, וסוכה ח ב ד"ה תיהוי, בשם יש מחלקין), או בית שער של אכסדרה ומרפסת (בעל המאור שם; תוספות יומא שם ד"ה שאין, בתירוץ השני); אבל בית שער הפתוח לבית, כיון שפתוח למקום המיוחד לדירה - חייב במזוזה, שכן אמרו: בית שער וכו' חייבים במזוזה (מנחות לג ב; רי"ף ותוספות ובעל המאור שם; רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד רפו ז, בסתם), ואפילו במקום שנכנסים לו מרשות הרבים חייב, מלבד המקום שנכנסים לו מהבית (טור שם)^[4].

• ויש אומרים שאותה שאמרו שבית שער חייב במזוזה אינו אלא מדרבנן, והמיעוט "ביתך" שפטור הוא מן התורה (רש"י סוכה שם ד"ה ותיהוי; תוספות שם ד"ה תיהוי, במסקנה, ויומא שם ד"ה שאין, ומנחות שם ד"ה אכסדרה; רא"ש, הלכות קטנות, מזוזה טו, וטור שם, בשם ר"י), שכשאינו פתוח לבית חייב מדרבנן (טור שם, בשם ר"י; שו"ע שם, בשם יש אומרים)^[5].

הפתוח לבית ולחצר

בית שער הפתוח לבית ולחצר, חייב בשתי מזוזות - אחת במקום שפתוח לבית, ואחת במקום שפתוח לחצר (מנחות לג ב, ורש"י ד"ה בית שער; טוש"ע יו"ד רפו ח), מלבד הפתח שנכנסים לו מרשות הרבים, שאף הוא חייב במזוזה (טור שם).

העומד בין בית לגינה

בבית שער העומד בין בית לגינה, נחלקו תנאים: יש אומרים שנידון כבית (רבי יוסי בברייתא מנחות לג ב), וכן הלכה (רש"י שם לד א ד"ה והילכתא; רא"ש הלכות קטנות, מזוזה יג; נימוקי יוסף שם); ויש אומרים שנידון כבית שער (חכמים בברייתא שם), ונחלקו אמוראים במה נחלקו:

• יש אומרים שמגינה לבית לדברי הכל חייב, שביאת הבית היא, ולא נחלקו אלא מבית לגינה, שלדעה הראשונה הבית עיקר, ולדעה השניה הגינה עיקר (רב ושמואל בגמ' שם לג ב), וכן הלכה (גמ' שם לד א).

• ויש אומרים שמבית לגינה לדברי הכל פטור, שפתח הגינה הוא, ולא נחלקו אלא מגינה לבית, שלדעה הראשונה ביאת הבית היא, ולדעה השניה לשם הגינה נעשית (רבה ורב יוסף שם לג ב).

בפירוש מגינה לבית ומבית לגינה נחלקו ראשונים:

• יש מפרשים ש"מגינה לבית" הוא אותו פתח שבין הגינה לבית שער, ו"מבית לגינה" הוא אותו פתח שבו נכנסים מן הבית לבית שער כשרוצים להיכנס לגינה (רש"י שם ד"ה מגינה לבית, בסתם).

• יש מפרשים להיפך: שמגינה לבית הוא הפתח שבין בית שער לבית, שהבאים מן הגינה דרך בית שער נכנסים בו לבית, ומבית לגינה הוא פתח החיצון שבין בית שער לגינה, שהיוצאים מן הבית דרך בית שער יוצאים בו לגינה, ולרב ושמואל נחלקו התנאים אם עיקר הבית שער נעשה לשם הכניסה לבית וחייב במזוזה, או שנעשה לשם היציאה אל הגינה ונידון כאויר ופטור (רש"י שם, בשם ולי נראה).

• ויש מפרשים שמגינה לבית הוא שהיכר הציר של הפתח הוא בבית, והציר סובב שם, ומבית לגינה הוא שהציר הוא בגינה (רש"י שם ד"ה מר סבר, בשם לישנא אחרינא ועיקר; נימוקי יוסף שם).

להלכה שבית שער העומד בין בית לגינה נידון כבית, בין מגינה לבית ובין מבית לגינה, חייב בכל האופנים במזוזה (טוש"ע שם ט).

בעירוב

נתינת עירובי חצרות בבית שער

הנותן עירובי-חצרות בבית שער אינו עירוב (משנה עירובין פה ב; רמב"ם עירובין א טז; שו"ע או"ח שסו ג), אף על פי שהוא עשוי כבית בארבע מחיצות, שכיון שרבים עוברים דרך שם אין עליו תורת בית אלא תורת חצר (רבנו יהונתן שם), ואינו ראוי לדירה (שו"ע שם).

הדר בבית שער

הדר בבית שער אינו אוסר על בני החצר את הטלטול בחצר (ראה ערך ערובי חצרות. משנה שם; רמב"ם שם ד ח; טוש"ע שם שע א), ואינו צריך להשתתף עם בני החצר בעירובם (רש"י שם ד"ה אינו אוסר), ונחלקו אמוראים:

• יש אומרים שאין הדברים אמורים אלא בבית שער של רבים, אבל לא בבית שער של יחיד (רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת בגמ' שם), שבית שער של יחיד מניחים בו עירוב, והדר שם אינו אוסר על בני החצר (רבנו חננאל שם; רש"י שם ד"ה חוץ; תוספות שם עה ב ד"ה ורבי).

• ויש אומרים להיפך: שאין הדברים אמורים אלא בבית שער של יחיד, אבל לא בשל רבים (רבי בא בר יהודה בשם רב, בירושלמי עירובין ו ו; רבי יהודה בשם רב, בירושלמי שם ח ד)^[6].

להלכה

לגבי הנחת העירוב - יש פוסקים שבבית שער של יחיד מניחים בו (רבנו חננאל שם עה ב; תוספות שם ד"ה ורבי); ויש פוסקים שאין מניחים (רמב"ם עירובין א טז).

ובנוגע לאיסורו על בני החצר - יש פוסקים שאוסר (רשב"א שם, בשם הגאונים; רמב"ם שם ד ח, לפי המגיד משנה שם א טז); ויש פוסקים שאינו אוסר (רשב"א ומאירי שם, בשם הראב"ד; רמב"ם שם, לפי הכסף משנה שם א טז), וכן הלכה (שו"ע או"ח שע א); ויש מחלקים בין בית שער של חצר שאינו אוסר, לבין בית שער של בית שאוסר (תוספות שם; רשב"א ומאירי שם).

עשרה בתים, והחיצון פתוח לחצר

עשרה בתים זה לפנים מזה, והחיצון פתוח לחצר, והפנימי יש לו דריסת הרגל על כולם, שאין לו יציאה אלא דרך הבתים, וכן כולם יש להם דריסת הרגל על הבתים החיצוניים מהם לחצר, והחיצון אין לו דריסת הרגל על אחד מהם, נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שהפנימי בלבד נותן את עירובו ודיו, וכל תשעה החיצונים נעשים בית שער לפנימיים ואינם אוסרים, ואף על פי שהבית הסמוך לפנימי אינו בית שער אלא לפנימי בלבד, בית שער של יחיד שמו בית שער (רב יהודה אמר שמואל בעירובין פה ב).

• ויש אומרים שמונה החיצוניים בלבד אינם אוסרים על שאר בני החצר, הואיל ורבים דורסים בהם, ונעשים בית שער של רבים, אבל התשיעי אוסר ומשתתף בעירוב, שבית שער של יחיד אין שמו בית שער (רבי יוחנן שם).

בשאר דינים

מעשר

בית שער של חצר הוא כחצר לענין קביעת טבל לחיוב מעשר (ראה ערך טבל), שאם הוא של חצר הקובעת למעשר אף הוא קובע, ואם הוא של חצר שאינה קובעת - אף הוא אינו קובע (מעשרות ג ו; רמב"ם מעשר ד ט).

מלחמה

הבונה בית שער אינו חוזר מעורכי המלחמה (ראה ערך מלחמה), שנאמר: מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת (דברים כ ה) - מה בית הראוי לדירה, אף כל הראוי לדירה (סוטה מג א).

מעקה

וכן הוא פטור מעשיית מעקה (ראה ערכו), שנאמר: כִּי תִבְנֶה בַּיִת (דברים כב ח) - מה בית מיוחד שהוא בית דירה, אף כל שהוא בית דירה, יצא זה שאינו בית דירה (ספרי כי תצא רכט).

מדור גוים

בית שער הוא אחד מעשרה מקומות שלא גזרו עליהם טומאה משום מדור גוים (אהלות יח י; רמב"ם טומאת מת יא י), לפי שאין דירתם קבועה (רמב"ם שם)

הערות שוליים