מיקרופדיה תלמודית:אשם תלוי

הגדרה - קרבן שחייב להביא מי שספק עבר בשוגג על חטא, שעל ודאו חייבים קרבן חטאת

חיובו

כל חטא שחייבים על שגגתו חטאת קבועה (ראה ערך חטאת) חייבים על ספק שגגתו אשם תלוי (משנה כריתות ב א), שנאמר: וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וגו' (ויקרא ה יז - יח), ובמי שבא לידו ספק איסור ולא ידע אם עבר עליו הכתוב מדבר (רש"י ויקרא שם).

בפרטי הקרבן: גילו, מינו והקרבתו, ראה ערך אשם

בית דין הגדול שנסתפק להם אם שגגו בהוראת איסור, והציבור עשו על פיהם (ראה ערך פר העלם דבר של צבור) - פטורים מאשם תלוי (משנה הוריות ט א, וברייתא שם ז א; רמב"ם שגגות יב ב).

אף כהן משיח [- כהן גדול המשוח בשמן המשחה] אם נסתפק לו בשגגת הוראה, פטור מאשם תלוי (משנה הוריות ט א; רמב"ם שגגות טו ו), שאף הוא אינו חייב קרבן אלא עם שגגת הוראה (ראה ערך פר כהן משיח), ונתמעט מאשם תלוי כציבור (הוריות שם ז א; רמב"ם שם).

אבל הנשיא - המלך - מביא אשם תלוי כשאר הדיוטות (משנה שם ט א; רמב"ם שגגות טו ח), שאין שגגתו תלויה בהוראתו (רמב"ם שם. וראה ערך שעיר נשיא).

כפרתו

אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה (ברייתא כריתות כה ב), שהרי אחר שנודע לו שחטא בודאי, הוא מביא חטאת (רש"י שם), אלא מכפר הוא על הספק, ותולה לו עד שיוודע לו בודאי שחטא בשגגה, ולפיכך הוא נקרא אשם תלוי (רמב"ם שגגות ח א).

נודע לו שחטא - מביא חטאת, שנאמר בחטאת (ויקרא ד כח): אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ מכל מקום, אפילו כבר הביא אשם תלוי (כריתות כו ב, ורבינו גרשום שם).

ואין אשם תלוי בא אלא להגן עליו מן היסורים עד שיביא חטאתו, שהתורה חסה על גופם של ישראל (כריתות שם וכה א).

לדעת הסוברים שאשם תלוי יכולים להביא אף על ספק איסור לאו שאין בודאו חטאת (ראה להלן: בנדבה), אותו אשם תלוי מכפר כפרה גמורה, שהרי כשנודע לו שחטא אינו חייב חטאת (שם כה ב, ורש"י).

כפרת יום הכיפורים

חייבי אשם תלוי שעבר עליהם יום הכפורים, פטורים מלהביא אשמם (משנה כריתות כה א; רמב"ם שגגות ג ט), שנאמר: מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ (ויקרא טז ל) - חטא שאין מכיר בו אלא המקום, יום הכפורים מכפר (כריתות שם ב, וברש"י; רמב"ם שם).

המבעט ביום הכפורים, שאומר שאין יום הכיפורים מכפר (ראה ערך יום הכפורים) חייב להביא אשם תלוי אחר יום הכיפורים כשיחזור בתשובה (כריתות ז א; רמב"ם שגגות שם י), לפי שיום הכפורים אינו מכפר עליו (וראה ערך יום הכפורים מחלוקת בדבר).

הספק המחייב

בגדר הספק המחייב באשם תלוי נחלקו תנאים ואמוראים:

• יש סוברים שאינו חייב אלא כשהיו שם שתי חתיכות, אחת של חֵלב ואחת של שומן, והוא חשב ששתיהן של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל; אבל כשלא היתה כאן אלא חתיכה אחת, ספק חֵלב ספק שומן, וכיוצא בזה, פטור מאשם תלוי (חכמים כריתות יח א; רב וחייא בר רב שם יז ב)^[1].

• ויש סוברים שלעולם חייב אשם תלוי, אפילו בחתיכה אחת (ר' אליעזר ור' מאיר שם יח א; רב אסי שם יז ב).

ספק העומד להתברר -כגון שהיו שני זיתים, אחד של חֵלב ואחד של שומן, ואכל אחד מהם והשני מונח בתיבה ואבד המפתח, מכיון שאילו ימצא המפתח אפשר לעמוד על בירורו, אינו חייב אשם תלוי (ירושלמי יבמות ד ב בתחילתו, וראה אור שמח שגגות ח ד).

ספק בין איסור לאיסור -כגון שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת חֵלב ואחת נותר (ראה ערכו), ואכל אחת מהן ואין ידוע לו איזו מהן וכיוצא בזה, נחלקו תנאים: ר' יהושע פוטר מאשם תלוי (משנה כריתות יט א), ור' שמעון מחייב (ברייתא שם). הלכה כר' יהושע (רמב"ם שגגות ח ה).

ספק אם נתכפר בחטאת - אין אשם תלוי בא אלא כשהספק הוא באיסור, אבל לא כשהספק הוא בכפרה, כגון כשודאי אכל חֵלב והביא חטאת ושחטה, וספק נזרק הדם ספק לא נזרק (תוספתא כריתות ב, וראה הוריות ד א. וראה אור שמח שגגות יא ב).

מהאחרונים יש מי שחידש שמי שאכל חתיכה שהיה ספק חֵלב ספק שומן אין הבדל בין ידע שהיה בו ספק ואכלו, ובין טעה וסבר שהוא ודאי שומן – בשני המקרים מביא אשם תלוי אף על פי שהזיד לאכול ספק דאורייתא, ולכשנודע לו שהיה ודאי חלב צריך להביא חטאת, כי שוגג היה שסמך עצמו על דעתו (שו"ת חתם סופר חו"מ כט)^[2].

בספק ספיקא

נחלקו ראשונים אם חייב אשם תלוי על ספק-ספיקא (ראה ערכו), כגון שהיו שתי חתיכות, אחת של חֵלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל, וגם אינו יודע אם אכל כשיעור זית או אכל פחות מכשיעור: יש אומרים שחייב אשם תלוי (תוספות כריתות יז ב ד"ה מדסיפא, על פי המשנה שם)^[3]; ויש אומרים שפטור (רש"י כריתות יז א בד"ה ואפילו; רמב"ם שגגות ח ב).

אינו חייב אשם תלוי אלא כשהספק נולד לו אחר החטא, אבל אם כבר ידע בשעת המעשה שיש ספק איסור בדבר ועשהו, אינו חייב, שאין זה שגגה, ואינו שב מחמת ידיעתו (תוספות כריתות יז א ד"ה ספק).

כשנתברר הספק

המפריש קרבן לאשם תלוי ונודע לו שאינו חייב בו, כגון שנודע לו שלא חטא, או שנודע לו שחטא בודאי איסור וחייב חטאת, נחלקו תנאים:

• ר' מאיר סובר שהרי זה הקדש טעות, שאילו ידע שאינו צריך להקריב לא היה מקדישו, ולפיכך אם נודע לו קודם שנשחט - יצא וירעה בעדר כבהמת חולין, ואם נודע לו לאחר שנשחט הרי זה חולין בעזרה, וישרף הבשר (כריתות כג ב, ותוספות ד"ה אם. וראה ערך חולין בעזרה).

• ר' אליעזר סובר שאפילו נודע לו קודם שנשחט יקריבנו, שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר (משנה שם. וראה להלן: בנדבה).

• וחכמים סוברים שמתוך שלבו של אדם נוקפו ודוה על עוונותיו, שמתיירא מספק חטא, הוא גומר ומקדיש, הואיל ועל הספק הפרישו, ולכן אם נודע לו קודם שנשחט, ירעה עד שיפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה (ראה ערך אשם), ואם כבר נשחט כשנודע לו, הדם ישפך והבשר ישרף כשאר פסולי-המוקדשים [ראה ערכו] (כריתות שם).

הלכה כחכמים (רמב"ם פסולי המוקדשין ד יט).

נתברר הספק אחר זריקת הדם

נודע לו אחר שנזרק הדם, הרי זה קרבן כשר והבשר יאכל (משנה שם), שכיון שבשעת כפרתו בזריקת הדם היה ספק, הרי על הספק הוא בא מתחילתו, נמצא שכיפר את ספיקו והלך לו (רש"י שם), שנאמר באשם תלוי: וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ (ויקרא ה יח), והרי בשעת סליחה לא היתה לו ידיעה (כריתות כד ב).

נתברר הספק אחר קבלת הדם

ר' יוסי אומר שאפילו אם נתקבל הדם בכוס ועומד לזריקה, הרי זה כזרוק, והקרבן כשר (משנה שם), שלדעתו כלי שרת מקדשים את הפסול להקריבו (כריתות שם, וראה ערך כלי שרת). הלכה כחכמים (רמב"ם פסולי המוקדשין ד יט).

חילוק אשמות

כל שחלוקים ב"חטאות", חלוקים ב"אשמות" (כריתות ח ב), שכל שחייבים על ודאו חטאות הרבה, כגון אם אכל חֵלֶב, דם, נותר ופיגול (ראה ערכיהם) בהעלם אחד, שחייב ארבע חטאות, חייבים על ספיקו אשמות תלויים הרבה, שאם נסתפק לו אם אכל אותם האיסורים אם לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עמהם, מביא ארבעה אשמות תלויים (משנה כריתות יז ב; רמב"ם שגגות ח ו).

ידיעות מחלקות

נחלקו תנאים אם ידיעה מחלקת לאשמות: רבי סובר שכשם שידיעת ודאי מחלקת לחטאות (ראה ערך ידיעות מחלקות) כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות, והאוכל חתיכה אחת משתי חתיכות, ונודע לו שאכל ספק חֵלב, ואחר כך אכל שוב חתיכה משתי חתיכות אחרות, הרי זה מביא שתי אשמות; ור' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר ור' שמעון סוברים שאינו מביא אלא אשם אחד, שנאמר באשם תלוי: עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג, על שגגות הרבה אינו מביא אלא אשם אחד (כריתות יח ב).

הלכה כרבי (רמב"ם שגגות ח ז,ח), ואפילו אכל חמשה זיתים ספיקי חֵלב בהעלם אחד, ונודעה לו ידיעת ספק על אחד מהם, וחזר ונודע לו על השני, וכן על כל אחד ואחד, חייב אשם תלוי על כל אחד ואחד (רמב"ם שם ח ח).

בנדבה

נחלקו תנאים אם יכול אדם להתנדב אשם תלוי:

• ר' אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה, והוא היה נקרא אשם חסידים (משנה כריתות כה א), שלדעתו אף מה שהתורה חייבתו באשם תלוי הוא כנדבה, שאילו היתה חובה לא היה מתחייב להביא חטאת כשנודע לו אחר כך שחטא בודאי (גמרא שם, וראה שם בערוך לנר).

• יש מהתנאים שסוברים שאינו יכול להתנדב אשם תלוי אלא אם כן היה בדבר קצת ספק איסור, כגון שעשה בשגגה ספק איסור של תורה שאין חייבים על ודאו קרבן, שנאמר באשם תלוי: אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם (ויקרא ה יז), שאפילו אם אין שגגה אלא בספק איסור-לאו (ראה ערכו), דהיינו לֹא תֵעָשֶׂינָה, שאינו מחוייב באשם תלוי, שהרי אין על ודאו חיוב קרבן, מכל מקום בתורת נדבה יכול להביא אשם תלוי (גמרא שם כה ב, ותוספות ד"ה אשם)^[4].

• וחכמים סוברים שאין אשם תלוי בא כלל בנדבה (משנה שם)

להלכה נחלקו הפוסקים:

• יש שפסקו כחכמים (פירוש המשניות לרמב"ם כריתות שם; רמב"ם שחיטה ב יח; מאירי חולין מא ב; שו"ע יורה דעה ה ב).

• יש פוסקים שאשם תלוי בא בנדבה (רא"ש חולין סו ב, וראה שם בדברי חמודות; טור יורה דעה ה)^[5].

• ויש שנסתפקו בדבר (רמ"א יורה דעה שם, וראה שם בש"ך סק"ז).

הערות שוליים