ברכה אחרונה

הגדרה^[1] - הברכה שמברכים אחר הנאת אכילה או שתייה

החיוב

כשם שמן התורה חייב אדם לברך אחר אכילת פת ברכת-המזון, כך מדברי סופרים חייב לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה (רמב"ם ברכות א ב). ושתי ברכות אחרונות מלבד ברכת המזון הן:

• ברכה-מעין-שלש (ראה ערכו), אחר אכילת חמשת מיני דגן, או פירות מחמשת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל^[2].

• וברכת בורא נפשות אחר אכילת כל שאר דברים, והיא הנקראת ברכה אחרונה.

דבר שאינו טעון ברכה לאחריו

כלל אמרו במשנה: כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, ויש שטעון ברכה לפניו ואינו טעון ברכה לאחריו (משנה נדה נא ב), ונחלקו בביאור הדבר:

• יש אומרים שבא למעט ירק (רבי יצחק בר אבדימי בשם רבנו בברכות מד ב; רבי בירושלמי שם ו א), לפי שהם ממיני נפש (כן משמע בירושלמי שם).

• יש אומרים שאף על ירק מברכים, ולא בא למעט אלא מים, שאין מברכים לאחריהם (רבי יצחק שם).

• ויש אומרים - וכן הלכה (רמב"ם ברכות ח א; טוש"ע או"ח רד ז) - שאף על מים מברכים (רב פפא שם), ולא בא למעט אלא ברכת-המצות (נדה נב א)^[3].

דבר משבעת המינים שברכתו בורא פרי האדמה

אף על דבר שהוא משבעת המינים, אם ברכתו שלפניו היא בורא פרי האדמה, כגון האוכל דגן שלוק כמו שהוא, שהגרעינים שלמים ולא נחלקו או נכתשו (ראה ערך ברכה מעין שלש), נחלקו ראשונים:

• רוב הראשונים סוברים שאין מברכים אחריו ברכה מעין שלש, אלא בורא נפשות (רמב"ם ברכות ג ב; רא"ש שם ו ט; טוש"ע או"ח רח ד, בסתם), שכיון שמתחילה מברכים עליו בורא פרי האדמה (ראה ערך ברכות הנהנין) לא מצינו בשום מקום שתיקנו ברכה מעין שלש על האדמה ועל פרי האדמה (רא"ש שם).

• ויש מהראשונים שנסתפקו לומר שיברכו אחריו ברכה מעין שלש, ויסיימו הברכה על האדמה ועל פרי האדמה, שאף זה בכלל מה שאמרו חכמים כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת ברכתו מעין שלש (תוספות ברכות לז ב, בשם ר"י; טוש"ע שם, בשם התוספות)^[4].

• ויש מהראשונים הסובר שיברכו מעין שלש, ויסיימו הברכה על המחיה ועל הכלכלה (ראב"ן ברכות קצ).

ולפיכך נכון להחמיר שלא לאכול קליות או חטים שלוקות אלא בתוך הסעודה, שאז ברכת המזון פוטרתן (תוספות שם ורא"ש שם, על פי ירושלמי ברכות ו א; טוש"ע שם, בשם התוספות), ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה, לא יברך אחריו מעין שלש אלא בורא נפשות (מגן אברהם שם סק"ז).

דבר משבעת המינים שברכתו שהכל

על קמח מחמשת מיני דגן, אם הוא באופן שמברכים עליו בתחילה שהכל (ראה ערך ברכת הפת) - מברכים באחרונה בורא נפשות (רמב"ם ברכות ח ב-ג; טוש"ע שם ה-ו).

פת אורז

פת אורז, לרוב הפוסקים הברכה לפניו בורא מיני מזונות, אך לאחריו מברכים בורא נפשות (ראה ערך אורז).

כשאין מברכים לפניו

כל דבר שאין מברכים לפניו - אין מברכים לאחריו, כגון השותה מים שלא לצמאו, אלא להבליע איזה דבר שעמד לו בגרונו, אינו מברך לפניהם (ראה ערף ברכת שהכל), אינו מברך לאחריהם, כיון שאינו נהנה משתייתם (תוספות ברכות מה א ד"ה דחנקתיה, בשם רבנו משה; רא"ש ברכות ו מג; טוש"ע או"ח רד ז)^[5].

שיעור האכילה

ברכת בורא נפשות צריכה שיעור, כמו ברכת המזון וברכה מעין שלש, היינו כזית באוכלים (ראה ערך אכילה וערך ברכה מעין שלש), ורביעית במשקים (ראה ערך שתיה וערך ברכה מעין שלש), לפי שברכת בורא נפשות תיקנו כנגד ברכות אלו (כן משמע בתוספות ברכות לט א, ורא"ש שם ו טז), ואם אכל פחות מכזית, או שתה פחות מרביעית - אינו מברך (רמב"ם ברכות א ב, ושם ג יב; תוספות שם; רא"ש שם; טוש"ע או"ח רי א)^[6].

ואפילו אם אכל פחות מכזית משבעת המינים, שברכתם מעין שלש, אינו מברך אחריהם בורא נפשות (רא"ש שם).

יין שרף

השותה יין שרף, שאין דרך בני אדם לשתות רביעית שלמה מחמת חריפותו, נחלקו בדינו אחרונים:

• יש אומרים שלמרות זאת אם לא שתה רביעית - אינו מברך עליו ברכה אחרונה (מגן אברהם קצ סק"ד; אליה רבה רי סק"ו).

• ויש אומרים שהולכים אחרי שיעור השתייה לרוב בני אדם, ואם שותה כשיעור שדרך בני אדם לשתות, מברך בורא נפשות, אפילו בפחות מרביעית (ט"ז שם סק"א; כן משמע בשו"ת מהרש"ם א קעה).

שהות באכילה

וכן צריך שלא ישהה באכילתו ובשתייתו יותר מכדי אכילת-פרס (ראה ערך אכילה), ואם שהה יותר מזה אינו מצטרף ואינו מברך (מגן אברהם רי סק"א).

קפה או תה רותחים

השותה תה או קפה רותחים, שמחמת חומם רגילים לשתותם לאט-לאט, ושוהים מתחילת השתייה עד סופה יותר מכדי שיעור הצירוף, נחלקו אחרונים בדינו:

• יש אומרים שאין מברכים עליו ברכה אחרונה, שאין השתיה מצטרפת זה לזה (משנה למלך ברכות ג יב, שכך נראה לו; חיי אדם ג טו; קיצור שלחן ערוך נא ו), וכן המנהג (משנה ברורה רי סק"א; זרע אברהם או"ח ב; בית יהודה או"ח ז).

• ויש אומרים שמברכים עליו, שמכיוון שדרך שתייתו בכך, מצטרפת השתיה זה לזה (משנה למלך שם, שכך שמע), או שבסופו אינו רותח כל כך וודאי יש בו רביעית שניתן לשתות ממנו כדי צירוף (מהר"ם שיק או"ח פה), או שלא נאמר שיעור הצירוף אלא כשאינו אוכל ממנו כדי שובעו, אבל כשאוכל ממנו כדי שובעו מתחייב בברכה אחרונה גם כשאין שיעור צירוף (חתן סופר ד), או שלענין ברכה אחרונה אין כלל צורך בצירוף, אלא הולכים אחר הנאת הגוף (שירי כנסת הגדולה או"ח רד, הגהות הטור ג)^[7].

ומספר עצות ניתנו כדי לצאת מספק בדין זה:

• לשתות מעט מים, או לאכול פרי, או מעט ירק, ולברך עליו בורא נפשות, ולכווין לצאת ידי חובה גם על התה או הקפה (ראה להלן. מעשה רוקח שביתת עשור ב ד).

• לשתות פחות מרביעית מהתה או הקפה (מעשה רוקח שם).

• בסוף השתייה להניח שיעור רביעית שיצטנן מעט, ולשתות אותו ללא הפסק, ולברך עליו (משנה ברורה שם)^[8].

מרק חם ומשקה קרוש קפוא

השותה מרק חם, שדרכו לשתותו גמיעה וגמיעה, ושוהים בשתייתו מתחילת השתיה עד סופה יותר מכדי שיעור, וכן השותים בתוקף הקיץ משקה קרוש העשוי משלג וקור ומיני מתיקה, ואי אפשר לשתותו כי אם בשהיות רבות, דינם תלוי במחלוקת האחרונים בשתית קפה ותה רותחים (מעשה רוקח שם).

גלידה

יש שכתב שגלידה, שדרך אכילתה מעט-מעט, לפי שהיא קרה מאוד, ואין אוכלים אותה רק דרך לקיקה ושוהים הרבה באכילתה, בין המחייבים ברכה אחרונה בקפה, ובין הפוטרים - מודים בו שאין לברך עליו, שמלבד השהייה המרובה באכילתו, לעולם אין אוכלים ממנו כדי שביעה (בצל החכמה ג קיד).

בורא נפשות על דברים שאין הברכה שלפניהם שווה

כל הדברים שמברכים אחריהם בורא נפשות נפטרים בברכה אחת, אפילו שאינם שוים בברכות שלפניהם, כגון שאכל דבר שברכתו בורא פרי העץ, ודבר שברכתו בורא פרי האדמה, ודבר שברכתו שהכל - מברך על כולם פעם אחת בורא נפשות (טוש"ע או"ח רז ר), וכן אם אכל ושתה - נפטר בברכה אחת (מגן אברהם שם סק"א)^[9].

צירוף מאכלים לשיעור חיוב

כל המאכלים מצטרפים לשיעור חיוב ברכת בורא נפשות, שאם אכל חצי זית ממין זה, וחצי זית ממין אחר - מברך אחריהם בורא נפשות, ואפילו אכל חצי זית משבעת המינים או מפת, וחצי זית מאכל אחר - מצטרפים לברכת בורא נפשות, אבל אכילה ושתיה אין מצטרפים (מגן אברהם רי סק"א, על פי יומא פ ב).

נוסח ברכת בורא נפשות

נוסח ברכת בורא נפשות: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא להחיות בהן נפש כל חי (טור או"ח רז, על פי ירושלמי ברכות ו א, ובבלי שם לז א), ברוך חי העולמים (טור שם, בשם הבבלי; שו"ע שם), וכן מנהג העולם שלא לסיים בשם ומלכות (ט"ז שם סק"א; משנה ברורה שם סק"ה).

ומספר שינויי נוסחאות בה:

• יש גורסים "וחסרונם", ויש גורסים "וחסרונן", ואין הבדל ביניהם, אלא שהראשון בלשון עברי, והשני בלשון ארמי (ראה פרי מגדים רז באשל אברהם בהקדמה).

• יש אומרים: "בורא נפשות רבות וחסרונם", ויש אומרים: "וחסרונם על כל מה שבראת" (ראה פרי מגדים שם, ובטעם המחלוקת. וראה טור שם, ובכף החיים רד ס"ק לח מכתבי האר"י).

• יש גורסים: על כל מה "שבראת", ולא על כל מה "שברא" (עירובין יד ב; טור שם, בשם יש אומרים).

• יש שאינם גורסים כלל התיבות: להחיות בהן נפש כל חי (ירושלמי שם; ברכות לז א).

• יש החותמים: ברוך אתה ה' חי העולמים (ירושלמי שם; טור, בשמו, ובשם הרא"ש; הגר"א, הובא במשנה ברורה רז סק"ה); ויש החותמים: ברוך אל חי העולמים (פירוש המשניות לרמב"ם ברכות שם).

בניקוד המילה "חי" נחלקו הדעות אם ניקודה בפתח (שאילת יעב"ץ א קמא), או בצירה (מגן אברהם רז, ד"ה נוסח הברכה; משנה ברורה שם סק"ג)^[10].

מקום שאמרו שמברך על האכילה ולא כלום

במקום שאמרו שמברך אחר האכילה ולא כלום (עי' ברכות לז א וב) פירושו שמברך בורא נפשות (רש"י ברכות לז א ד"ה ולא כלום; רי"ף שם), ונחלקו הדעות בביאור הדבר:

• יש מפרשים שאינו מברך מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום (רש"י שם), ואין שם כלום חידוש, אלא הברכה הנהוגה בכל הדברים (שו"ת הרדב"ז ב תשט).

• ויש מפרשים שברכת בורא נפשות נקראת "ולא כלום", לפי שאינו מזכיר בה הדבר שנהנה ממנו, לא בפרט, כמו בברכת הפירות וכיוצא, ולא בכלל, כמו בברכת-שהכל, אלא מברכים על שברא נפשות רבות שחסרות וצריכות למה שברא (שו"ת הרשב"א א קמט).

הערות שוליים