ברכות הודאה

הגדרה^[1] - ברכות שבח לה' על מאורעות של טובה או רעה שהגיעו לנו

ברכת הגומל

מי המברכים

ארבעה צריכים לברך ברכת הגומל:

• יורדי הים כשיעלו ממנו;

• הולכי מדברות כשיגיעו לישוב;

• מי שהיה חולה ונתרפא;

• ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא (ברכות נד ב; רמב"ם ברכות י ח; טוש"ע או"ח ריט א).

ונתנו סימן לדבר: וכל החיים יודוך סלה, "חיים" הוא ראשי תיבות: חבוש, יסורים, ים, מדבר (טור שם), או: חולה, יסורים - היינו חבוש בבית האסורים - ים, מדבר (הגהות מימוניות שם; שו"ע שם).

ולמדו החיוב בארבעה הללו מהכתוב:

• יורדי הים, שנאמר: יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת וגו' וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וגו' וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וגו' יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וגו' (תהלים קז כג-לא).

• הולכי מדברות, שנאמר: תָּעוּ בַמִּדְבָּר וגו' וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וגו' יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וגו' (שם ד-ח).

• חולה, שנאמר: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת וגו' יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וגו' יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וגו' (שם יח-כא).

• חבוש בבית האסורים, שנאמר: יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל וגו' יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וגו' (שם י-טו. גמ' שם)^[2].

אין מברכים אלא אם כן יצאו לגמרי מן הסכנה שהיו נתונים בה, כגון יורדי הים שעלו לגמרי מהאניה ליבשה, אבל לא כשעמדה האניה ליום או יומים בנמל, והאנשים שבה יורדים בינתיים ליבשה, וכן חולה שנתרפא לגמרי והולך על בוריו וכיוצא (אליה רבה שם סק"א).

מדאורייתא או מדרבנן

לשיטת הסוברים שברכת ההלל חיובה מן התורה (ראה ערך הלל), שנצטוינו להלל בזמנים קבועים, יש הסובר שאף ברכת הגומל חיובה מן התורה (כן משמע מסמ"ק קמו); אך ראשונים אחרים כתבו שחיובה מדרבנן (רא"ש שם ט ג, ותוספות הרא"ש שם; נימוקי יוסף שם), וכן משמע מהאחרונים (כן משמע מהמגן אברהם שם, בפתיחה, ומהפרי מגדים, אשל אברהם שם).

רשות או חובה

ועל הצד שחיובה מדרבנן נחלקו אחרונים אם חובה לברכה (פרי מגדים שם), או שרשות בדבר בלבד (מגן אברהם שם).

שבת ויום-טוב

מברכים ברכת הגומל גם בשבת וביום-טוב (מהר"ם שיק או"ח פח).

בלילה

• יש אומרים שאין לברך ברכת הגומל בלילה, מפני שברכה זו היא במקום קרבן תודה (ראה להלן), ואין תודה אלא ביום (שו"ת חתם סופר או"ח נא, בשם הרב יצחק גויטאן; בן איש חי א עקב ג).

• ויש אומרים שיכול לברך גם בלילה (שו"ת חתם סופר שם, בשם הרב שבתי אלחנן, והסכים עמו), ומכל מקום המנהג לברך בשעת קריאת התורה (ראה להלן. חתם סופר שם).

נוסח הברכה

המברך אומר - בשם ומלכות (רמב"ם שם; טוש"ע שם) - ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב (רא"ש שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם)^[3], ועניינו שאפילו לאותם שהם חייבים, היינו רשעים, גומל להם טובות, וגם אני כאחד מהם, שאף על פי שאיני הגון גמלני כל טוב (בית יוסף שם), או שחייבים, היינו שחייבים לקב"ה על הטובות שגומל עמם, וגם אני חייב לו על טובותיו שגמל עמי (לחמי תודה ה)^[4].

ונחלקו אחרונים בדבר:

• יש אומרים שנוסח זה מעכב, ואפילו אם אמר - כפי שיש גורסים (גמ' שם, לגירסתנו) - ברוך גומל חסדים טובים, לא יצא ידי חובתו, שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים (מהר"ם מינץ יד; מגן אברהם שם, בשמו).

• ויש אומרים שאין נוסח זה מעכב, וכל שאמר מה שיש במשמעותו ענין הברכה יצא (כן משמע מאיתן האזרחי ג; אבני נזר או"ח לט ה; משנה ברורה שם סק"ד ושער הציון שם סק"ה וס"ק יג).

ענית השומעים

לאחר הברכה עונים השומעים אמן (שערי הלכה ומנהג א קי), ולאחר מכן עונים במטבע מיוחדת (רמב"ם שם; טוש"ע שם ב), שהמברך מודה על שעבר, והשומעים מתפללים שכן יהיה לו בעתיד (ברוך שאמר שם), ואם לא אמרו המטבע, אין הדבר מעכב (מגן אברהם שם סק"ב; משנה ברורה שם סק"ה, בשם האחרונים), שלא נזכר בגמרא (מחצית השקל שם).

ונוסחאות רבות מצינו במטבע זו^[5], ועיקרם: מי - או: אשר (טור שם); או: האל (בן איש חי א עקב א) - שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה (שו"ע שם)^[6].

במקום קרבן תודה

ברכה זו, כתבו ראשונים שבמקום קרבן תודה ניתקנה (רא"ש ברכות ט ג), שארבעה אלה - יורדי הים, הולכי מדברות, חבוש וחולה - צריכים להביא תודה על הנס שנעשה להם, שבאותו מזמור של הודאה נאמר: וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה (תהלים קז כב. רש"י ויקרא ז יב ד"ה אם על תודה, וזבחים ז א ד"ה לא דידיה).

בפני מי מברכים

צריך לברך הברכה בפני עשרה אנשים, שנאמר בסוף המזמור של הודאה: וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם (תהלים קז לב), ואין קהל פחות מעשרה (ראה ערך קהל. ברכות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם ג).

ושנים מהשומעים יהיו חכמים, שנאמר: וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ (תהלים שם. ברכות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם ג), ואין זקן אלא מי שקנה חכמה, ומיעוט זקנים שנים (רא"ה על הרי"ף שם), ונחלקו ראשונים בדבר:

• יש אומרים ששני החכמים הם מלבד העשרה, שצריך שנים-עשר שומעים לברכתו, ושנים מהם חכמים (רא"ש ברכות ט ג; טור שם, בשם התוספות)

• ויש אומרים ששני החכמים כלולים במנין העשרה, וצריך עשרה שומעים ששנים מהם חכמים (רי"ף שם; רא"ש וטור שם, בשמו; רמב"ם שם), וכן הלכה (שו"ע שם).

ומכל מקום אם לא היו שם חכמים, לא ימנע בשביל כך מלברך (מרדכי שם ריב; שו"ע שם).

אכן אם בירך בפחות מעשרה אנשים, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שיצא (רא"ה על הרי"ף שם; טור שם; שו"ע שם, בשם יש אומרים, הראשון).

• ויש אומרים שלא יצא (רבנו יונה שם; שו"ע שם, בשם יש אומרים, השני).

וטוב לחזור ולברך בפני עשרה, בלא הזכרת שם ומלכות (שו"ע שם), שספק ברכות להקל (משנה ברורה שם סק"ט)^[7].

צירוף המברך למנין השומעים

אחרונים נחלקו אם המברך עצמו מצטרף למנין השומעים (הלכות קטנות א רעא), וכן הכרעת אחרוני אחרונים (משנה ברורה שם סק"ו, ושער הציון סק"ז), או לא (באר היטב שם סק"ד, בשם הראנ"ח).

ברכה מעומד ושמיעה מיושב

המברך מברך ברכה זו מעומד (רמב"ם שם)^[8], והשומעים ראוי שישבו, שנאמר - בכתוב ממנו לומדים דיני שומעי הברכה (ראה לעיל) - וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ (תהלים קז ב) - שהזקנים, השומעים הברכה, בישיבה (קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו נב ע"ב; ב"ח שם; בן איש חי א עקב ג), אבל המהללים עצמם אינם בישיבה (ב"ח שם)^[9], אבל אין העמידה מעכבת (כן משמע במגן אברהם שם סק"ב; משנה ברורה שם סק"ד, בשם האחרונים).

המברך בלחש

המברך בלחש, כאילו ברך שלא בפני עשרה (ראה לעיל. בן איש חי שם ג; כף החיים שם ס"ק כו).

ברכה בשעת קריאת התורה

ונהגו לברך ברכה זו בבית הכנסת אחר קריאת התורה (שו"ע או"ח ריט ג):

• מפני שיש שם עשרה (תוספות שם ד"ה ואימא; שו"ע שם), וביניהם ודאי יש כמה חכמים (ראה לעיל), ומכיון שברך בתורה, הרי הוא מעומד (ראה לעיל. ערוך השלחן שם ו).

• או לפי שקריאת התורה היא במקום חכמים (רא"ה שם; נימוקי יוסף שם).

• או שכשבאים להודות על נסיהם רוצים לעשות אז מצוה (רא"ה שם).

• או שהעליה לתורה היא במקום הקרבת קרבן (שו"ת חתם סופר או"ח נא).

קריאת הפסוקים מהם מביאים ראיה שצריך להודות

אין צריך לקרוא אותם הפסוקים שמביאים מהם ראיה שצריך להודות, והקורא לא הפסיד כאדם הקורא בתורה (ראבי"ה ברכות קמו).

זמן הברכה

אין לברך אלא אחר שנגמרה הטובה והיא שלמה (עטרת זקנים שם סק"ב; משנה ברורה שם סק"א), כגון חולה שאינו מברך עד שנתרפא לחלוטין והולך על בוריו (עטרת זקנים שם; חיי אדם סה ו; משנה ברורה שם סק"ב), וכן ההולך בספינה, שאפילו אירע לו נס בשעת ההפלגה וניצול מסכנה (ראה להלן), אינו מברך עד שיגיע ליעדו (עולת תמיד שם סק"א; אליה רבה שם סק"א, בשמו), ואפילו אם שהה מספר ימים בנמל בדרך הילוכו (שער הציון שם סק"א, על פי מסקנת האליה רבה שם); ויש הסובר שאם ימשך לאחר מכן בדרך יותר מחמשה ימים עד שיגיע ליעדו, יברך במקום שנתעכב (עולת ראיה ח"א שי, ושם ח"ב במקורות ההלכות, שכן הורה הראי"ה קוק).

אם איחר מלברך

אם לא בירך מיד לאחר הצלתו, כגון שהיה חבוש בבית האסורים, ולא בירך מיד בצאתו, נחלקו ראשונים בדינו:

• יש אומרים שיש לו תשלומים לברך כל זמן שירצה (טוש"ע שם ו).

• יש אומרים שזמנו עד שלשה ימים (בית יוסף שם, בשם ארחות חיים, שכתב בשם הרמב"ן), שעד שלשה ימים קרוי שבא מן הדרך (ראה עירובין סה א. בית יוסף שם).

• ויש אומרים שזמנו עד חמשה ימים (בית יוסף שם, בשם הרשב"א, שכתב בשם רבנו יונה).

ולכן נכון שלא לאחר שלשה ימים (שו"ע שם), ואפילו אם יצטרך בשביל כך לברך שלא בספר תורה כפי המנהג (ראה לעיל) לא יאחר (מגן אברהם שם סק"ו).

אם נתחברו שני דברים יחד המחייבים ברכה

אם נתחייב לברך על כמה מהדברים שצריך לברך עליהם, כגון שיצא מבית האסורים והבריא ממחלה, מברך ברכה אחת ופוטר כולם (משנה ברורה סק"ג, בשם האחרונים; עולת ראיה ח"א שי), אך אם נתחייב לברך על אחד מהם, ועודנו עומד בצרתו האחרת, כגון שיצא מבית האסורים ועודנו חולה, או חייל השב מהקרב והוא פצוע, נחלקו הדעות:

• יש אומרים שמברך מיד על הצלתו האחת, ואינו ממתין עד שיצא מצרתו האחרת (אגרות הראיה ח"ב תשג).

• ויש אומרים שממתין עד שיצא מצרתו האחרת (פרי הארץ ז; משיב מלחמה ב קלד).

אשה

נהגו הנשים שלא לברך ברכת הגומל (מגן אברהם ריט, בפתיחה; ערוך השלחן שם ו; משנה ברורה שם סק"ג; שערי אפרים ד נז), שאין ראוי להן לברך בפני עשרה, שכל כבודה בת מלך פנימה, ויש הסוברים שברכת הגומל שלא בפני עשרה היא ברכה לבטלה (הלכות קטנות ב קסא; משנה ברורה שם)^[10]. וכן נוהגים כיום, חוץ מיולדות שנוהגות לברך (ראה ערך יולדת. הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמת אברהם מהדורה שניה או"ח ריט סק"ג). וכן לא נהגו שבעלה יברך בעבורה (הליכות שלמה תפילה כג ד).

ויש שכתבו שהוא מנהג טעות, ובא לנשים מחמת המנהג לברך ברכת הגומל בשעת קריאת התורה (ערוך השלחן שם), וכתבו הפוסקים שמן הראוי שתברכנה הברכה (כנסת הגדולה שם, הגהות בית יוסף; ערוך השלחן שם; משנה ברורה שם), בעשרה, גברים או נשים (כנסת הגדולה שם; ברכי יוסף שם ב, בשמו ובשם תשובת רבי יעקב מולכו; משנה ברורה שם סק"ג, בשם האחרונים), ויכולה גם לברך כשהיא לעצמה (כנסת הגדולה שם)^[11].

קטן

נחלקו אחרונים אם הקטן מברך ברכה זו (לחמי תודה ה; חידושי הרעק"א שם, בפתיחה, בשמו; מור וקציעה שם; ברכי יוסף שם סק"א, שכן המנהג); או לא (מהר"ם מינץ יד; מגן אברהם שם, בפתיחה, בשמו; ערוך השלחן שם).

• הסוברים שלא יברך, הוא מפני שסוברים שפירוש המילה "חייבים" הוא רשעים (ראה לעיל), ואינו יכול לומר "לחייבים" שהרי אינו בר עונשין ואינו יכול להיות רשע, ואם יאמר כן על אביו שהוא החייב בעונשיו (ראה ערך חנוך) הרי אסור לו לפגום בכבוד אביו, ואינו יכול לדלג תיבה זו, מפני שסוברים שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים, ואינו יוצא ידי חובה (ראה לעיל. מהר"ם מינץ שם; מגן אברהם שם, בשמו).

• הסוברים שיברך, הוא מפני שסוברים שבפירוש המילה "חייבים" הוא שחייבים למטיב על טובתו (ראה לעיל. לחמי תודה שם), או שאפילו אם פירוש המילה רשעים, מטבע ברכה כך הוא, שכללו בתוך הודאה זו להודות לה' על כל הטובות שעושה תמיד בין לראוים בין שאינם ראויים, ואינו מדבר על עצמו, אלא שאפילו לרשעים שישנם בעולם עושה טובות (מור וקציעה שם)^[12].

על הצד שאינו מברך, נחלקו הדעות אם אביו רשאי לברך עבורו (תשב"ץ ד א ד; כף החיים שם ס"ק כט), מפני שכגופו הוא, ויש לו חובה במיתתו יותר ממיתת עצמו (תשב"ץ שם); או לא (מהר"ם מינץ יד; שערי אפרים ד כח); ויש שכתב שלכן יברך ללא שם ומלכות (מחזיק ברכה שם סק"ו, בשם אהל יוסף).

בירך אחר בפני המחויב לברך ברכה זו

נחלקו ראשונים ואחרונים אם איש אחר, שהוא אוהבו וקרובו של בעל הנס, או אפילו שאינו קרובו אלא רוצה בטובתו, יכול לברך בשבילו, ולומר "אשר גמלך כל טוב", והוא יענה אמן (טור שם, על פי הגמ' שם; רמ"א שם ד; ב"ח שם; ערוך השלחן שם ט; משנה ברורה שם ס"ק יז); או שהיא ברכה לבטלה (בית יוסף שם, בדעת הרשב"א; כתב סופר או"ח כז; כף החיים שם ס"ק כז), ואינו יכול לברך אלא על רבו בלבד (בית יוסף שם, בשם הרשב"א).

והכל מודים שאינו יוצא בה ידי חובה אלא כשהיו שם עשרה, והמחוייב לברך ענה אמן (גמ' שם; רא"ש וטוש"ע שם), ואף על פי שהיוצא בשמיעה מחברו, יוצא אף בלא עניית אמן (ראה ערך שומע כעונה), כאן אינו יוצא כשאינו עונה אמן, לפי שהמברך עצמו אינו חייב בברכה זו (טור שם, בשם הרא"ש), או לפי שהמברך לא נתכוין להוציא את המחוייב לברך (שיטה מקובצת שם, לדעה זו)^[13].

והשמח בשמחת חברו (ט"ז שם סק"ב) רשאי לברך ברכה זו, אפילו אם אין המחוייב לברך יוצא בברכתו, ואז אין צריך לאמרה בעשרה (רבנו יונה שם), ואין זו ברכה לבטלה, הואיל ואינו מברך רק דרך שבח והודאה על טובת חברו ששמח בה (טור ורמ"א שם), ודוקא כששמח בשמחתו, כגון שהוא קרובו או אוהבו הכואב עליו, אבל אם אינו שמח בלבו כל כך, אלא שאומר כן מפני השלום, לא יאמר בשם ומלכות, שהרי זו ברכה לבטלה (ט"ז שם סק"ב).

על מה מברכים

נחלקו הדעות על מה מברכים ברכת הגומל:

• יש אומרים שכל הארבעה שצריכים להודות, הוא רק כשאירע להם מקרה של סכנה, כגון יורדי הים כשעמד עליהם נחשול, והולכי מדברות שתעו במדבר, וחולה שיש בו סכנה (מאירי שם, בשם יש מי שאומר)^[14].

• יש אומרים שאף אם לא קרה להם שום סכנה בים או בדרך - מברכים, וכן בכל חולי אף אם אינו של סכנה, אלא כל שעלה מחמת החולי למטה צריך לברך (שו"ת הרשב"א א פב; מאירי שם; שו"ע שם ח), ואין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן, ובין שאינו קבוע (שו"ת הרשב"א שם; שו"ע שם).

• יש אומרים יותר מזה, שאף חולה שלא נפל למשכב, אלא שחש בראשו או בגרונו, צריך לברך (ערוך ארבע, בשם רב האי גאון; רא"ש שם ט ג וטור שם, בשם הערוך; טור שם, בדעת הרמב"ם), שכל החולים בחזקת סכנה (טור שם, לדעה זו), וכן כל הולכי דרכים מברכים כשיגיעו למקומם, שכל הדרכים בחזקת סכנה (טור שם, בדעת הרמב"ם; טוש"ע שם ז, שכן מנהג ספרד).

• יש מחלקים: חולה מברך אף אם אין בו סכנה, רק אם עלה על מיטתו, אך כל הולכי דרכים מברכים, שהם כולם בחזקת סכנה (שו"ע שם ז, שכן מנהג ספרד), ומכל מקום בפחות מפרסה אין מברכים (אבודרהם, ברכת הראייה, השבח וההודאה, על פי הלכות גדולות; שו"ע שם) אלא אם כן המקום מוחזק לסכנה ביותר (שו"ע שם)^[15], וכן מנהג הספרדים בימינו (פניני הלכה ברכות טז ד,ו).

• ויש מחלקים באופן אחר: חולה שיש בו סכנה הוא המברך, ולא שאר חולים (טור שם, בשם הראב"ד; רמ"א שם ח, בשם יש אומרים), ולכן הולכי דרכים אינם מברכים (ראה להלן), אך מכל מקום כל הולך במדבר מברך, מפני שמצוים שם חיות רעות ולסטים (טוש"ע שם ז, שכן מנהג אשכנז וצרפת), וכן כל יורד ים מברך, שעלולה להיות רוח סערה (באור הלכה שם ד"ה יורדי הים), וכן מנהג האשכנזים בימינו (פניני הלכה שם).

אכן למנהג הספרדים נחלקו הדעות לגבי הכבישים בימינו:

• יש אומרים שהליכת פרסה היא שבעים ושתיים דקות, ויש לחשבה לפי נסיעת המכונית, שאם נסע בה שבעים ושתים דקות, מברך ברכת הגומל, ואם נסע פחות מזה, למרות שעבר דרך הליכה של יותר משבעים ושתים דקות, אינו מברך; ואף אם נסע מעיר אחת לחברתה וחזר, ובכל נסיעה יש פחות משבעים ושתים דקות, אך שתי הנסיעות יחד מצטרפות לזה, מברך ברכת הגומל (נתיבי עם ריט; יביע אומר ו מח ט).

• ויש אומרים שאין חיוב ברכה אלא כשעובר בדרך השומם מאנשים כמו מדבר, אבל הנוסע בכביש רגיל שיש בו מכוניות נוספות, ויש ישוב בפחות משבעים ושתים דקות נסיעה, אל לו לברך, אלא אם כן היה בסכנה וניצול ממנה (אור לציון ב יד מב; מקור חיים (הלוי) צד ג; עולת יצחק ב פ; פניני הלכה שם ו, במסקנתו).

וכן נחלקו הדעות למנהג זה לגבי חולה:

• יש אומרים שאינו מברך אלא אם כן שכב שלשה ימים במיטתו (חיי אדם סה ו; קיצור שלחן ערוך סא א; בן איש חי א עקב ז).

• ויש אומרים שמברך אף אם שכב פחות מזה (כף החיים שם ס"ק מו; אור לציון שם מד).

הכל מודים שאם היתה בו סכנה, מברך אף אם שכב פחות משלשה ימים על מיטתו (משנה ברורה שם ס"ק כח; אור לציון שם)^[16].

חבוש בבית האסורים

אף בחבוש בבית האסורים נחלקו:

• יש אומרים שאפילו חבוש על עסקי ממון, כגון על מסים וארנוניות - מברך (ערוך, ארבה, בשם רב האי גאון; שו"ת הר"י מיגאש צ).

• יש אומרים דוקא כשחבוש על עסקי נפשות (מגן אברהם שם סק"א).

• ויש שמחלקים: על עסקי נפשות מברך לעולם, ועל עסקי ממון אינו מברך אלא אם כן היה מעונה בכבלי ברזל (סידור הרב, ברכת הגומל)^[17].

דבר סכנה אחרת

מי שאירע לו דבר סכנה אחרת, מלבד אלו הארבעה, וניצל ממנה, נחלקו ראשונים אם צריך לברך הגומל:

• יש אומרים שכל מי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או שניצל מדריסת שור ונגיחותיו, או שבאו עליו גנבים ושודדי לילה וכל כיוצא בזה וניצל, צריך לברך הגומל, ולא הוזכרו אלו הארבעה אלא מפני שהם מצויים ברוב האנשים, שהרי הולכי מדברות שצריכים להודות הוא מפני סכנת אריה ושודדים, וכל שכן אם עמד עליו אריה או שודדים וניצל ממיתה שצריך לברך (מאירי שם; ריב"ש שלז; שו"ע שם ט, בסתם)^[18].

• יש אומרים שאין מברכים אלא על אותם הארבעה שהוזכרו בלבד, ולא על נס אחר (אבודרהם שם, בשם ה"ר גרשום וה"ר שם טוב; שו"ע שם, בשם יש אומרים).

• ויש אומרים שאין מברכים על שאר נסים בתורת חובה, אבל יכולים לברך בתורת רשות (מאירי שם, בשם יש חולקים).

להלכה יש שפסקו כדעה הראשונה (לבוש שם ט; ב"ח או"ח ריח ה; ט"ז או"ח ריט סק"ז, שכן המנהג; משנה ברורה שם ס"ק לב, שכן המנהג וכן מסתבר); ויש שפסקו לחוש לדעה השניה ולברך ללא שם ומלכות (שו"ע שם; בן איש חי שם י).

השוהה במקום סכנה

לדעה הראשונה נחלקו ראשונים בדין השוהה במקום סכנה שלא באה סכנה עליו:

• יש אומרים שמברך ברכת הגומל, שזוהי טובה גדולה לו יותר מאשר מי שהיה בסכנה וניצל ממנה, שלא ראה הסכנה כלל, ולמרות זאת ניצל ממנה (רא"ה ברכות נד ב; שו"ת הרשב"א א פב), וכן הלכה (באור הלכה שם ד"ה יורדי הים; שדי חמד, אסיפת דברים ה לח; הר צבי או"ח א קיג).

• יש אומרים שלא נתקנה ברכה זו אלא על ההצלה מהסכנה, והשוהה במקום סכנה אינו מברכה (רבנו מנוח ברכות י ח, בשם הראב"ד).

• ויש מחלקים: ארבעת המוזכרים בגמרא חייבים בברכה גם כשלא יצאה הסכנה לפועל, שלכן הוזכרו, ששם מצוי להסתכן, אכן בשאר סכנות חייבים רק כשיצאה הסכנה לפועל (מאירי שם, שכן נראה לו).

המכניס עצמו לסכנה

מי שהכניס עצמו במתכוון לסכנה - כגון יצחק אבינו שהכניס עצמו לסכנה בעקדה, וכהן גדול שנכנס ביום הכפורים לקדש הקדשים (מחזיק ברכה או"ח ריט א), ומי שעבר ניתוח (ראה להלן) על מנת לתרום מאבריו לחולה הנצרך לתרומת איבר (ציץ אליעזר י כה כג) - נחלקו בדינו:

• יש אומרים שלא נתקנה ברכה זו אלא למי שבאה עליו סכנה בעל כרחו, ולפיכך המכניס עצמו לסכנה אינו מברך ברכת הגומל לאחר שניצל ממנה (מחזיק ברכה שם ב, בשם הרב יצחק זרחיה אזולאי; ישכיל עבדי ב או"ח ז ושם או"ח יד; ציץ אליעזר שם).

• ויש אומרים שברכה זו נתקנה על כל סכנה שתבוא על האדם, ואפילו אם הכניס עצמו אליה (מחזיק ברכה שם ג, בשם חזון נחום).

חייל

חייל שהיה בחזית במלחמה, מברך ברכת הגומל בשם ומלכות (יסודי ישורון ב עמ' רמא; משיב מלחמה ב קלד; שבט הלוי ט מה; אור לציון ב או"ח יד מג), שודאי היה בסכנה וניצול ממנה, ולהלכה מברכים על כל סכנה (ראה לעיל. ילקוט יוסף ג ריט כח, לדעה זו)^[19].

וחייל שחזר בשלום לבסיסו לאחר קרב, נחלקו בדינו:

• יש אומרים שמברך רק כשניצול לחלוטין מהקרבות, ולא כל זמן שעלול לשוב אליהם (אגרות הראיה ב תשג).

• ויש אומרים שמברך על ההצלה מהקרב מיד כששב לבסיס (משיב מלחמה שם)^[20].

מבוגר שנימול

ישראל שלא נימול בילדותו, ונימול בעת בגרותו, צריך לברך ברכת הגומל לאחר שנרפא מהמילה, אבל גוי שנתגייר ונימול לא יברך (ציץ אליעזר יט נג סק"ב; נשמת אברהם ד או"ח ריט סק"ד והליכות שלמה א כג ג, בשם הרש"ז אויערבך), שבעת הסכנה היה עדיין בגויותו (נשמת אברהם שם, והליכות שלמה שם, בשם הרש"ז אויערבך).

יורדי הים בימינו

יורדי הים בימינו, למרות שבימינו אין מצויות טביעות ספינות, מכל מקום יברכו (אורח משפט או"ח מה; אגרות משה או"ח ב נט), שלמרות שבטל טעם התקנה, מכל מקום התקנה לא זזה ממקומה (אורח משפט שם), ועוד שעצם היציאה למקום המים היא עצמה סכנה, גם אם אינה מוחשית בימינו (אגרות משה שם).

ומכל מקום לא תקנו התקנה בכל השט בספינה, אלא ביורדי הים, דהיינו מי ששוהה זמן רב בים, ולכן המפליגים הפלגה קצרה לשם טיול או לשם דיג אין להם לברך ברכה זו, והוא הדין החוצים בספינה את תעלת למאנש שבין צרפת לאנגליה (קנין תורה א טז ג)^[21].

ניתוח

כל ניתוח הוא בחזקת סכנה, ואפילו ניתוח קל, ומי שיצא ממנו חייב לברך ברכת הגומל (ציץ אליעזר יב יח; אז נדברו יד כה ו; הליכות שלמה א כג ב; ילקוט יוסף ג ריט כד).

התקף שיכול לחזור ולהישנות

מי שהבריא מהתקף שיכול לחזור בשנית - כגון התקף לב - יברך ברכת הגומל בכל פעם שניצל מההתקף והבריא ממנו, אף שעלול לחזור ולקבל עוד התקפים (כן משמע משו"ת הרשב"א ז לח. תורת חיים (קנייבסקי) עמ' יד; אור לציון ב יד מד, בהערות), ואם לא נתרפא לגמרי בין ההתקפים, יברך רק לאחר שנרפא ברפואה שלמה (ראה לעיל. אהל יוסף א).

טיסה במטוס

הטס במטוס נחלקו בדינו:

• יש אומרים שטיסה בימינו אינה מסוכנת, ולכן הנוהגים שלא לברך על הליכה בדרך שאין בה סכנה (ראה לעיל), לא יברכו אחר הטיסה (חלקת יעקב ב ט; בצל החכמה א כ, שכן דעתו, ובשם הרב מטשעבין והרב אהרן רקח מבעלז; ועשה לך רב ו טז, בשם הרב גורן).

• ויש אומרים שיש לברך ברכה זו (ארחות רבנו ב יד, בשם החזון איש; אגרות משה שם; ציץ אליעזר יא יד; יחוה דעת ב כו), שיסוד החילוק בין הולכי דרכים ליורדי הים הוא שבים אין הולכים ביבשה, ואם כן נראה שכל שהולך שלא ביבשה נחשב כסכנה, גם אם אינה מוחשית בימינו (אגרות משה שם); ומכל מקום יש שכתבו שלא לברך בטיסה שטסים בה פחות ממהלך פרסה, והוא שבעים ושתים דקות (ציץ אליעזר ויחוה דעת שם).

ברכת הטוב והמטיב

כל טובה שהגיעה לו לאדם, ויש אחר שותף עמו בטובה זו, מברך הטוב והמטיב (ברכות נט ב; רמב"ם ברכות י ז; טוש"ע או"ח רכב א), בשם ומלכות (רמב"ם שם), וכשאין עמו שותף בטובה מברך שהחיינו (ראה ערך ברכת שהחינו. גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). ואין חילוק בזה בין אם ראה הטובה, ובין אם שמע אותה (רמב"ם שם; טוש"ע שם), ובלבד שישמע מפי נאמן (מגן אברהם שם סק"א)^[22].

ברכת הגשמים

ירדו גשמים אומר ברוך הטוב והמטיב (משנה ברכות נד א), ונחלקו שתי לשונות בגמרא:

• יש אומרים שהחילוק הוא בין אם ירדו גשמים מועטים או מרובים (לשון ראשונה במסקנת הגמ' נט ב), ונחלקו בפירוש הדבר: יש מפרשים שאם ירדו הרבה גשמים מברך הטוב והמטיב, ואם ירדו מעט אומר: מודים אנחנו לך וכו' (ראה להלן. רש"י שם ד"ה אתא פורתא וד"ה אתא טובא); ויש מפרשים להיפך, שאם ירדו הרבה גשמים מברך הברכה הארוכה מודים אנחנו וכו', וכשירדו מעט מברך הטוב והמטיב (פירוש גאון באוצר הגאונים ברכות עמ' 95).

• ויש אומרים שלעולם אינו מברך אלא כשירדו הרבה גשמים, אלא שאם יש לו קרקע מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו קרקע מברך מודים אנחנו (לשון שניה במסקנת הגמ' שם), וכן הלכה (רמב"ם שם ה; טוש"ע או"ח רכא א).

נוסח ברכת הגשמים

בנוסח ברכת הגשמים כשאין לו קרקע נחלקו אמוראים.

בירושלמי הובאו שתי נוסחאות:

• יש אומרים: יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו, שנאמר: כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ (איוב לו כז. רב יהודה בר יחזקאל, בשם אביו, בירושלמי ברכות ט ב ותענית א ג).

• ויש אומרים: אלף אלפים אנו חייבין להודות לשמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים (רבי יודן מיגדליא בשם רבי סימון בירושלמי שם ושם).

ובבבלי הובאו שתי נוסחאות:

• יש אומרים: מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו (רב יהודה בברכות נט ב, ותענית ו ב, לגירסתנו; טור או"ח רכא); ויש גורסים: מודים אנחנו לך ה' אלהינו וכו' (רמב"ם ברכות י ה; שו"ע שם ב).

• ויש אומרים כדעה הקודמת, ומוסיפים עליה: אילו פינו מלא שירה כים וכו' (רבי יוחנן שם ושם) - מנוסח ברכת-השיר (ראה ערכו) - עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו (רי"ף תענית שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם)^[23], ומפני שבסיבת הרעב בני אדם יוצאים ללסטם ולשפוך דם נקי, וכן בסיבת הרעב חלאים באים לעולם, לכך אומרים אנו בברכה זו "מחרב הצלתנו ומדבר מילטתנו ומחלאים רבים דיליתנו" (רבנו מנוח שם; בית יוסף שם, בשמו; לבוש שם ב), וחותמים בה.

ובמה חותמים לדעה זו, נחלקו אמוראים:

• יש החותמים: ברוך אתה ה' רוב ההודאות (רבי יוחנן שם ושם).

• ויש החותמים: ברוך אתה ה' אל ההודאות (רבא, לגירסתנו בתענית שם), או: האל ההודאות (רבא, לגירסתנו בברכות שם).

ומסקנת הבבלי שיש לומר לשתי הנוסחאות (רב פפא בגמ' שם ושם), ונחלקו ראשונים בפירוש הדבר:

• יש מפרשים שיש לומר שתי הנוסחאות של גוף הברכה שנזכרו בבבלי (המאור ברכות שם; שיטה מקובצת שם, בשם יש מפרשים), ולדעה זו מסקנת הבבלי שיש לחתום כדעה האחרונה בחתימה: ברוך אתה ה' אל ההודאות (המאור שם; לבוש שם ב).

• יש מפרשים שודאי שיש לומר שתי הנוסחאות של גוף הברכה, ולא באה המסקנה אלא ללמדנו שיש לומר שתי הנוסחאות של חתימת הברכה (בעל המאור שם, בדעת הרי"ף; שיטה מקובצת שם): ברוך אתה ה' רוב ההודאות ואל ההודאות (רי"ף תענית שם; טור שם; שיטה מקובצת ברכות שם)^[24].

• ויש מפרשים כדעה הקודמת, אלא שלדעתם יש לשלב יחד שתי הנוסחאות ללא כפילת המילה "ההודאות": ברוך אתה ה' אל רוב ההודאות (כן משמע מהרמב"ם שם; שו"ע שם; חיי אדם סה ז), אלא שיש מהראשונים שהוסיף בסופה: והתשבחות (רמב"ם שם; קיצור שלחן ערך לא י), והעירו עליו שלא נודע מקורו (בית יוסף שם)^[25].

כשאין צער בעצירת הגשמים

אין אומרים ברכת הגשמים אלא אם כן היו בצער מחמת עצירת גשמים, ואחר כך ירדו גשמים (שו"ע שם א, על פי כלבו פז), ולפיכך באותן המדינות שהן תדירות בגשמים ואינם שמחים בו, כדרך ששמחים בארצות שיש להן יובש גדול עד שצריכים רחמים על המטר, אין ברכת הגשמים נוהגת שם (כלבו שם; רמ"א שם), אלא אם כן נעצרו הגשמים והיה העולם בצער (בית יוסף שם; ט"ז שם סק"א)^[26].

בארץ ישראל נחלקו הדעות:

• יש אומרים שאין חילוק בינם לשאר ארצות, ואף בה מברכים רק אם נעצרו הגשמים (פרי מגדים שם, משבצות זהב סק"א, בדעת השו"ע).

• יש אומרים שבארץ ישראל מפני שמצוי בה יובש גדול, כשמגיע זמן הגשמים והגשם יורד בזמנו כל אחד שמח בו, ולכן יש לברך אף אם לא היתה עצירת גשמים קודם לכן (משנה ברורה שם סק"א, ובאור הלכה ד"ה אם היו).

• ויש המסתפקים בדבר (אליה רבה שם סק"א).

כמה גשמים ירדו לחייב בברכה

בבבלי אמרו בגשמים המחייבים בברכה, שהוא משיצא חתן לקראת כלה (רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא בברכות נט ב). ונחלקו בפירושו:

• יש מפרשים שמים נקבצים על הארץ עד שכשהטיפה נופלת עליהם טיפה התחתונה בולטת לקראתה (רש"י שם ד"ה משיצא, בסתם, ותענית ו ב ד"ה חתן, בשם מורו).

• יש מפרשים שהשווקים מקלחים מים, שוק מקלח וזה מקלח כנגדו (רש"י תענית שם, בלשון אחר).

• ויש מפרשים שירבו המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר, וילכו זה לקראת זה (רמב"ם שם ו), וכן הלכה (טוש"ע שם),

ובירושלמי נחלקו אמוראים בזה, אם בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שיודחו פניה (רבי חייא בשם רבי יוחנן בירושלמי ברכות ט ב); או בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שתשרה המגופה (רבי ינאי בשם רבי ישמעאל, בשם רבי שמעון בן לקיש שם); או בתחילה כדי רביעה ובסוף אפילו כל שהוא (רבי יוסי בשם רבי יהודה ורבי יונה ורבי יהודה בשם שמואל שם).

ונחלקו המפרשים בביאור הדבר: יש אומרים שבתחילה הוא אם נזכר לברך בזמן הרביעה, ולבסוף, אם לא נזכר לברך אלא בסוף (פירוש בעל ספר חרדים שם); ויש אומרים שבתחילה הוא בזמן רביעה ראשונה, ובסוף, בזמן רביעה שניה (פני משה שם).

ראיה ושמיעה

כשיש לו שדה, באופן שצריך לברך הטוב והמטיב, אין הבדל בין ראה בעצמו את הגשמים, ובין ששמע מאחר שירדו גשמים (רשב"א ברכות נט ב; שיטה מקובצת שם; רמ"א שם ב).

וכשאין לו שדה, נחלקו הדעות:

• יש אומרים שאף בזה אין חילוק בין רואה לשומע (שיטה מקובצת שם, במסקנתו; נחלת צבי שם סק"ב; כן משמע בעולת תמיד שם סק"ב).

• יש אומרים שלא נתקנה הברכה אלא כשראה שירדו גשמים, אבל כששמע אינו מברך כלל (מגן אברהם שם סק"ב).

• ויש אומרים שבשומע כיון שאינו יכול לברך מודים אנחנו וכו' יברך הטוב והמטיב, שטובה היא לכל כשיש זול בעולם (שיטה מקובצת שם, בתחילת דבריו; אליה רבה שם סק"ד).

ואחרוני אחרונים כתבו שספק ברכות להקל, ולא יברך כלל (משנה ברורה שם סק"ז).

זכר שנולד

ילדה אשתו זכר, מברך הטוב והמטיב, לפי שגם אשתו שותפת עמו בטובה זו (ברכות נט ב; טוש"ע או"ח רכג א)^[27], ואפילו שאין אשתו עמו באותו מעמד כשנודע לו, כגון שהיה הבעל בעיר אחרת - יברך (רא"ש שם ט טו; בית יוסף שם), וגם היא צריכה לברך כך (בית יוסף שם, בשם הגהות מימוניות וסמ"ק; שו"ע שם). ואפילו היו להם כמה בנים - מברכים על כל בן ובן הטוב והמטיב (ט"ז שם סק"א; סדר ברכות הנהנין לרב יב יב).

מתה אשתו בלידתה, נחלקו הדעות:

• יש אומרים שמכל מקום מברך הטוב והמטיב, שבעת שילדתו היתה לו טובה (בית יוסף שם), או שגם לאחר מיתתה יש לה טובה, שהשאירה זכר בעולם (ט"ז שם).

• ויש אומרים שבין כשמתה אשתו הוא אינו מברך הטוב והמטיב, ובין כשמת הוא אין אשתו מברכת, שהרי אין הטבה לאחרים (רמ"א שם; סדר ברכות הנהנין לרב שם; משנה ברורה שם סק"ד, בשם אחרונים).

אין מברכים ברכה זו אלא האב והאם בלבד, שיש להם הנאת תועלת מבן, ועוד שהוא כירך האב והאם, ומידת כל אדם שתאבים שיהיו להם יורשים, ואף על פי שישנם עוד אנשים שנהנים מלידת הזכר, אינם מברכים, שאין ברכת הטוב והמטיב על סתם הנאה, אלא על הנאת תועלת דוקא (שו"ת הרשב"א ד עז)^[28].

ירושה שנפלה

נפלה לו ירושה, ויש לו אחים שיורשים עמו - מברך הטוב והמטיב (ברכות נט ב; רמב"ם ברכות י ז; טוש"ע או"ח רכג ב), ואין הבדל בין אם אחיו הם במקום אחד עמו, או במקום אחר (רא"ה שם), ואם הוא יורש לבדו, יברך ברכת שהחיינו (ראה ערך ברכת שהחינו)^[29].

על שינוי יין

בשינוי יין, כלומר כששתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר, אף על פי שאין צריך לברך מחדש בורא פרי הגפן (ראה ערך ברכות הנהנין), מברך עליו ברכת הטוב והמטיב (ברכות נט ב, ורש"י ד"ה שינוי יין; רמב"ם ברכות ד ט; טוש"ע או"ח קעה א) בשם ומלכות (רמב"ם שם; סדר ברכת הנהנין לרב יב יג; משנה ברורה שם סק"ב). מספר טעמים נתנו לברכה זו:

• מפני חשיבות היין שהוא משמח אלהים ואנשים, תקנו חכמים עליו עוד ברכה כשמרבים בשמחה להביא ממנו לשתות עוד יין שני (סדר ברכת הנהנין לרב שם).

• מפני שהאדם צריך למעט בתענוגי העולם, ויין המביא לידי שמחה יכול להביא לידי קלות ראש, ולכן סדרו נוסח הטוב והמטיב, שיוסד בברכת המזון על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה (ראה ערך ברכת המזון), ועל ידי זה יזכור יום המיתה ולא יימשך אחר שתיה מרובה של יין (שלחן של ארבע א; בנימין זאב שנא).

• מפני שביבנה בצרו הגוים כרמיהם שבע שנים מדם הרוגי ישראל והקיפו כרמיהם מהרוגיהם (גיטין נז א), ולפיכך תיקנו לומר ברכה זו על היין, שהוא כמו הדם (רא"ש שם ט טו), שסתם יין אדום הוא, ולא חלקו בדבר ותיקנו על כל יין (מעדני יום טוב שם).

על איזה שינוי יין מברכים

נחלקו ראשונים באיזה שינוי יין מברכים הטוב והמטיב:

• יש אומרים שאין מברכים אלא אם כן היין השני משובח יותר מן הראשון (הלכות גדולות, קידוש והבדלה, עמ' צה במהדורת מכון ירושלים; תוספות פסחים קא א, בשמו; רש"י ברכות נט ב ד"ה שינוי יין; רשב"ם פסחים קא א ד"ה אחד שינוי יין; טור או"ח קעה, בשמו),

• יש אומרים שמברכים אף בסתם שינוי יין, שיש ספק אם היין השני טוב יותר מהראשון, אבל אם ידוע שהשני גרוע מהראשון - אין לברך (תוספות ברכות שם ד"ה הטוב, לדעת רשב"ם; רא"ש ברכות ט טו; טור או"ח קעה, בשם התוספות), וכן הלכה (טוש"ע שם ב).

• יש אומרים שאפילו אם היין השני גרוע מהראשון מברך הטוב והמטיב, אלא אם כן הוא גרוע יותר מדאי, שאין ראוי לשתותו אלא על ידי הדחק (תוספות ברכות שם, בשם רבנו תם; רשב"א שם), שאין מברכים אלא על ריבוי היין (רשב"א שם).

• ויש אומרים שכל שהוא מין אחר מברכים עליו, כגון שהיו שותים יין אדום והביאו שחור, או ישן והביאו חדש (רמב"ם ברכות ד ט; העיטור, עשרת הדברות, מצה ומרור, דף קלא טור ג במהדורת רמ"י), אבל אם שניהם ממין אחד, אף על פי שהשני משובח מן הראשון, אין מברכים (בית יוסף שם, לדעה זו).

שתה תחילה יין אדום ואחר כך יין לבן, אף על פי שהוא גרוע הרבה יותר מן הראשון, מברך הטוב והמטיב, שהיין הלבן יפה לגוף יותר מהראשון (תוספות מערבי פסחים שבמרדכי שם; רמ"א שם ב), וכתבו אחרונים שלדעה הראשונה שאם היין השני גרוע מהראשון אין מברכים, ביין לבן מברכים אם גרוע קצת מהראשון, אבל לא כשגרוע הרבה יותר (ב"ח שם).

אם שתה מהמין השני בתוך שלשים יום

• יש אומרים שאין מברכים ברכת הטוב והמטיב, אלא אם כן לא שתה מהיין השני בתוך שלשים יום (שבלי הלקט קמד ואגור רכח, בשם רבנו חננאל; תשובת מהר"ח אור זרוע שבתרומת דשן לד, שאמר לו תלמיד של רבינו שמחה).

• ויש אומרים שאין חילוק בזה, ואפילו אם שתה מהמין השני בתוך שלשים יום מברך הטוב והמטיב (תשובת מהר"ח אור זרוע שם), וכן הלכה (רמ"א שם ב).

כשהיין ממין אחד, אבל משתי חביות

יין ממין אחד, אך משתי חביות - אם בתוך ארבעים יום לבצירתו שמוהו בשני כלים, חשובים כשני מינים ומברכים עליו הטוב והמטיב; ואם לאחר ארבעים יום חלקוהו, אין מברכים עליו, הואיל והכל מין אחד (טור שם, בשם רבנו פרץ, שכתב בשם רבותיו; שו"ע שם ו).

כשהיו שתי היינות בתחילה

לאו דוקא כשהביאו להם עתה מחדש את היין השני מברכים, אלא אפילו אם היו להם בתחילה שני היינות מברכים על השני הטוב והמטיב (טור שם), ודוקא כשלא היו לפניו יחד בשעה שבירך בורא פרי הגפן, אבל אם היו אז ביחד - אין צריך לברך הטוב והמטיב (שו"ע שם ג; רמ"א שם א), אלא יברך מיד בורא פרי הגפן על הטוב ופוטר את הרע, ולא יברך תחילה בורא פרי הגפן עד הרע כדי לברך אחר כך הטוב והמטיב על הטוב (מרדכי ברכות רח, בשם הראבי"ה; שו"ע שם ג) ולהרבות בברכות, כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחילה (מרדכי שם, בשם הראבי"ה).

עבר ובירך על הגרוע תחילה, מברך הטוב והמטיב על השני (מגן אברהם שם סק"ב).

כשהביאו היין השני לאחר שכלה הראשון

הביאו את היין השני אחרי שכבר כלה הראשון מן השולחן, נחלקו בדבר:

• יש אומרים שמכל מקום מברך על השני הטוב והמטיב (בית יוסף שם; רמ"א שם א).

• יש אומרים שאינו מברך (רבנו ירוחם טז ד, בשם הגהה; שו"ת הרדב"ז ד קכה, בשמו, שכתב כן בשם הראב"ד; בעל הנתיבות, שכתב בשם הראב"ד).

• יש שנסתפקו בדבר (רבנו ירוחם שם; שו"ת הרדב"ז שם, בשמו).

• ויש מכריעים: אם יש להם מן הראשון ולא רצו להביאו, והביאו אחר - מברכים עליו; ואם אין להם כלל מן הראשון, אם כן לא מחמת שינוי הביאו, אלא מפני שאין להם אחר - אין מברכים (שו"ת הרדב"ז שם), וכן מסקנת האחרונים (מגן אברהם שם סק"א, לפי המשנה ברורה שם סק"ג; אליה רבה שם סק"א; משנה ברורה שם).

אורח

האורח שמיסב על שולחנו של בעל הבית, נחלקו בדינו:

• יש אומרים שאינו מברך הטוב והמטיב, שאין זו הטבה לו כיון שאין היין שלו (מרדכי ברכות רטז, בשם הרי"ף; ב"ח שם; משנה ברורה שם ס"ק טו, בסתם; ערוך השלחן שם ט, בסתם).

• יש אומרים שמברך על שהזמין לו הקדוש ברוך הוא מיני יינות לשתות (בית יוסף שם).

• ויש אומרים ששניהם לא יברכו, האורח שאין הטובה שלו, ובעל הבית שאין כאן הטבה לאחרים, שאין היין שלהם, ודוקא בני חבורה ששותים משלהם, שהיין בשותפות, מברכים, וכן אשתו ובניו שחייב במזונותיהם, ומכל מקום אם בעל הבית נותן הקנקן על השולחן כמו שעושים בסעודות גדולות הרי זה כמו שיש לכולם חלק בו, ומברכים כולם (מגן אברהם שם סק"ד; משנה ברורה שם, בשמו; ערוך השלחן שם, בשמו).

יחיד

אין מברכים על שינוי יין הטוב והמטיב אלא אם כן יש בני חבורה ששותים עמו (ברכות נט ב; טוש"ע שם ד), והוא הדין כשאשתו ובניו שותים עמו (תוספות שם ד"ה התם; רשב"א שם; שו"ע שם), אבל יחיד לא יברך, שאין מברכים הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר עמו בטובה זו (ראה לעיל. גמ' שם).

מי מברך

מכיון שאין היחיד מברך הטוב והמטיב - יש אומרים שלא יברכו כל אחד ואחד מהמסובים הברכה בפני עצמו, שאם כן היו נחשבים כיחידים, אלא אחד מברך ומוציא את כולם, ואפילו הם באמצע הסעודה, שאין אחד מוציא את חברו בברכת בורא פרי הגפן (ראה ערך ברכות הנהנין), בברכת הטוב והמטיב אחד מברך לכולם (רא"ש ברכות ט טו, בשם יש שרוצים לומר; טור שם, בשם יש אומרים).

ויש חולקים וסוברים שבאמצע הסעודה כל אחד ואחד מברך לעצמו, מאותו הטעם שמברכים לעצמם בורא פרי הגפן (ראה ערך הנ"ל), ואינם נחשבים כיחידים כיון שכולם שותים ונהנים יחד, אבל אם היו מסובים לשתות בלבד, בלי אכילה, אחד מברך לכולם (רא"ש וטור שם, במסקנתם), וכן הלכה (שו"ע שם ה).

שינוי לחם

אין מברכים אלא על שינוי יין בלבד, ולא על לחם ובשר וכיוצא (תוספות ברכות שם ד"ה הטוב; תוספות מערבי פסחים שבמרדכי שם, בשם רבינו ניסים גאון; רא"ש ברכות ט טו, בשם רבי יצחק הלוי), לפי שהיין משמח לבב אנוש וסועדו, מה שאין כן בשאר דברים (תוספות ברכות שם; תוספות מערבי פסחים שם, בשם רבנו תם); ועוד, שלא מצינו שירה אלא על היין (ראה ערך שירה); ועוד, שיין חשוב שקובע ברכה לעצמו (ראה ערך ברכות הנהנין); ועוד, שביין יש טעם מיוחד משום הרוגי ביתר (ראה לעיל. רא"ש שם)^[30].

וכן אם שתה יין ואחר כך הביאו לפניו שכר, אין צריך לברך על השכר הטוב והמטיב (מאירי ברכות שם)^[31], והוא הדין כשהביאו שכר ואחר כך הביאו יין, הואיל ואין ברכת השכר פוטרת את של יין, אינו מברך על היין הטוב והמטיב (מאירי שם, בשם יש אומרים, והסכים עמם).

ברכת דיין האמת

על שמועות רעות מברכים - בשם ומלכות (טוש"ע או"ח רכב ב) - ברוך דיין האמת (משנה ברכות נד א; רמב"ם ברכות י ג; טוש"ע שם).

ברכה בשמחה

חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה (משנה שם), היינו שחייב לברך על הרעה בשמחה - בלבב שלם (רש"י שם ס ב ד"ה לקובלינהו), בדעת שלמה ובנפש חפצה (טוש"ע שם) - כשם שמברך על הטובה בשמחה (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שנאמר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וגו' וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו ה), ופירושו שבכל מידה ומידה שהוא מודד לך - בין מידה טובה בין מידת פורענות (רש"י שם נד א ד"ה ד"א) - הוי מודה לו במאד מאד (משנה שם), וזהו בכלל האהבה היתרה שנצטוינו בה, שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה (רמב"ם שם)^[32].

ועוד לימודים נאמרו בדבר:

• נאמר: חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ ה' אֲזַמֵּרָה (תהלים קא א), אם חסד - אשירה, ואם משפט - אשירה (רב אחא משום רבי לוי בגמ' שם ס ב).

• נאמר: בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר (תהלים נו יא), בה' אהלל דבר - זו מידה טובה, באלהים אהלל דבר - זו מידת פורענות (רבי שמואל בר נחמני שם).

• נאמר: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (תהלים קטז יג), צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (שם קטז יג; שם ג-ד. רבי תנחום שם).

• נאמר: ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ (איוב א כא. חכמים שם).

ומספר טעמים כתבו ראשונים לדבר:

• שצריך שיחשוב שהכל בא לכפרת עוונותיו (ערוך, טב א).

• לפי שהרבה דברים נחשבים לרע בתחילתם, וסופם מביאים טובה גדולה, ולכן אין ראוי לנבון להצטער בבוא צרה גדולה וגזירה הרת סכנה, לפי שאינו יודע התכלית (פירוש המשניות לרמב"ם שם).

שהרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם, כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם והעבודה היא שמחה (טור שם).

מת אביו

מת אביו, מברך דיין האמת (ברכות נט ב; רמב"ם ברכות י ז; טוש"ע או"ח רכג ב), ואם היה לו ממון שיורשו, באופן שצריך לברך שהחיינו (ראה ערך ברכת שהחינו), או הטוב והמטיב (ראה לעיל), בתחילה יברך דיין האמת, ואחר כך מברך אותן הברכות (גמ' שם; רמב"ם שם; סדר ברכת הנהנין לרב יב ח).

מת אדם כשר

אף כשמת שאר אדם כשר, וכל שכן תלמיד חכם, מברך דיין האמת (ב"ח שם; מגן אברהם שם סק"ד), ומנהג העולם לומר ברוך דיין האמת בלי שם ומלכות כששומעים ממיתת איזה אדם מישראל, אבל כשמצטער ממיתתו מפני אהבתו, או באדם חשוב שמת, צריך לומר בשם ומלכות (סדר ברכת הנהנין שם).

הפסד ממון

החמיץ יינו, או שראה גובאי - היינו ארבה (פירוש המשניות לרמב"ם ברכות מ ב) - או שראה נובלות שנשרו - היינו פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו (פירוש המשניות לרמב"ם שם) - אומר - מברך (רוקח שמא) - ברוך דיין האמת (ירושלמי ברכות ו ג).

והוא הדין כל הפסד גדול שבא לו בממונו, אם דרך בני אדם להצטער עליו, מברך דיין האמת (סדר ברכת הנהנין לרב יב י; באור הלכה רכב ד"ה דיין האמת), ואין מברכים דיין האמת אלא על מה שהיה לו ונתקלקל או אבד וכיוצא, אבל על מה שלא נתן לו הבורא אין מברכים ברכה זו, כגון שצמח לו עשב בקמה, שהרי לא נהפכו החטים לעשבים, וכן כשילדה אשתו נקבה, הרי הבן לא נהפך לבת, ואם לא רצה הבורא ליתן לו הכל חטים והכל זכרים אין לו לברך על זה דיין האמת (אבודרהם, ברכת הראייה, השבח וההודאה; אליה רבה שם סק"א; באור הלכה שם).

רעה שתהפך לטובה ולהיפך

מברך על הרעה מעין על הטובה, ועל הטובה מעין על הרעה (משנה ברכות נד א), היינו שעל דבר שעכשיו היא רעה לו מברך דיין האמת, אף על פי שתבוא לו אחר כך טובה ממנו, כגון שבא לו שטף מים בשדהו, שכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה שדהו, מכל מקום עכשיו הוא מפסיד התבואה של שנה זו; וכן להיפך על דבר שעכשיו היא טובה לו מברך הטוב והמטיב, אף על פי שתבוא לו אחר כך רעה ממנו, כגון שמצא מציאה, וכשישמע המלך יקח ממנו ויענהו ויפסיד יותר מאשר מצא, מכל מקום עכשיו טובה היא לו (גמ' שם ס א, ורש"י ד"ה דמסקא וד"ה ועל הטוב וד"ה מאי היא, ופירוש המשניות לרמב"ם שם; רמב"ם שם ד; טוש"ע שם ד), שאין מברכים על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה (רמב"ם שם), כי העתידות אפשר שיהיו ואפשר שלא יהיו (פירוש המשניות לרמב"ם שם)^[33].

ברכת רופא חולים

הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה^[34] (אביי בברכות ס א, לגירסת הרי"ף שם, והרמב"ם ברכות י כא, והטוש"ע שם ד)^[35].

והוא הדין לכל ענייני הרפואה (מגן אברהם רל סק"ו; חיי אדם סה א; משנה ברורה שם סק"ו, ובשער הציון סק"ח; ערוך השלחן שם ה, וסיים 'וכן נוהגים המדקדקים')^[36], וכן קודם שיאכל או ישתה איזה דבר לרפואה, יתפלל תפילה זו (חיי אדם שם), ולא יחשוב שיהיה איזה דבר לו לרפואה אלא על ידי הבורא יתברך שמו; ולכן על ידי תפילה זו, ישים בטחונו בו, ויבקש ממנו שיהא לו לרפואה (חיי אדם שם).

ולאחר שהקיז אומר: ברוך רופא חולים (גמ' שם, לגירסת הרמב"ם והטוש"ע שם)^[37], ונחלקו הדעות:

• יש אומרים שמברך כן בשם ומלכות: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם רופא חולים, שהיא ברכה ככל הברכות (בית יוסף שם; לבוש שם ג; ט"ז שם סק"ג).

• ויש אומרים שמברך: ברוך אתה ה' רופא חולים (רמב"ם שם; שער הציון שם סק"ט), שהיא בקשה בלבד, ונמשכת אחר היהי רצון שבקש קודם ההקזה (שער הציון שם).

ונחלקו הדעות על מה מברכים ברכה זו:

• יש אומרים שמברכים אותה על כל ענין של רפואה (מגן אברהם שם), ואפילו אם אין בה סכנה (אליה רבה שם י, בדעתו).

• ויש אומרים שמברכים אותה רק על הקזת דם, מפני שיש בה סכנה (אליה רבה שם, שכן משמע באבודרהם ברכת הראייה, השבח וההודאה).

ולכן ברפואה שאין בה סכנה יאמר: ברוך רופא חולים, ללא שם ומלכות (מחצית השקל שם סק"ו; עולת ראיה א שצ), אבל ניתוח, מכיון שיש בו סכנה (ראה לעיל), יברך בשם ומלכות (הלכה ברורה ברכות שם; עולת ראיה שם), ותרומת דם בימינו, איננה מסוכנת, ואינה דומה להקזת דם של התלמוד והפוסקים, ואין לברך עליה בשם ומלכות (כן משמע ברבבות אפרים ח קה ה).

הערות שוליים