ברכת התורה

הגדרה^[1] - הברכות שצריך לברך כשקוראים בתורה, ביחיד או בצבור

חיובה

הקורא בתורה חייב לברך לפניה מן התורה (ברכות כא א; השגות הרמב"ן לספר המצוות, הוספות מצות עשה טו; רשב"א שם מח ב; מאירי שם כא א; חינוך תל)^[2], שנאמר: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ (דברים לב ג) - שכשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחילה, ואתם ענו אחרי אמן: "כי שם ה' אקרא" בברכה, אתם "הבו גודל לאלהינו" באמן (רש"י שם ד"ה כי שם, על פי יומא לז א) ^[3]. ודרשה גמורה היא ולא אסמכתא (שאגת אריה כד), וענינה שנצטוינו לברך להשם יתברך בכל עת שנקרא בתורה, להודות לו על הטובה הגדולה שעשה עמנו, שבחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו, וציונו לעסוק בה כדי שנדע את המעשים הרצויים שבעשיתם ננחל חיי עולם (השגות הרמב"ן שם).

במנין המצוות

יש מן הראשונים שמנה מצוה זו במנין המצות (השגות הרמב"ן שם); ויש שלא מנאה (ספר המצוות), ונחלקו בדעתו:

• יש אומרים שהיא מצוה כוללת, ולכן אינה ראויה להימנות במנין המצוות (שו"ת פני משה א א, שניתן לומר כן).

• יש אומרים שהיא חלק ממצות תלמוד תורה, ואינה ראויה להימנות לבדה (קרית ספר תפלה יב; שו"ת פני משה שם, שניתן לומר כן).

• ויש אומרים שלדעתו היא מדרבנן, והכתוב הוא אסמכתא (שו"ת פני משה שם, במסקנתו; שאגת אריה כד; מראה הפנים ברכות ז א).

ביחיד ובצבור

אין חילוק בחיוב זה בין הקורא בתורה ביחיד, ובין הקורא בתורה בצבור, ולכן מי שקרא שחרית בתורה ולא בירך, ביטל מצוה של תורה (כן משמע בפירוש הרא"ש לנדרים פא א), ואם כבר בירך בבוקר ברכת התורה ביחיד, וכבר יצא ידי חובתו בברכה זו מן התורה, שוב אחר כך כשעולה לתורה בציבור אינו מברך אלא מתקנת חכמים (רשב"א ברכות מח ב; רא"ש ברכות א יג; טור או"ח מז וקלט). ולמדו חיוב זה בציבור מקל וחומר: מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו - מדרבנן - ולאחריו, תורה שהיא חיי עד לא כל שכן (רבי בירושלמי ז א)^[4].

אחרי הקריאה בציבור

אף לאחריה מברכים ברכת התורה, כשקורא בציבור (ראה להלן), וחיובה מדרבנן (רשב"א ברכות מח ב; שיטה מקובצת שם; מעדני יום טוב שם א ק), ומספר אסמכתאות נאמרו לה:

• גזרה שוה "שֵׁם" "שָׁם" - נאמר בברכת התורה: כי שם ה' אקרא, ונאמר לגבי מזון: וְאָכַלְתָּ וגו' בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (דברים יד כג. פירוש בעל ספר חרדים לירושלמי שם)^[5] - מה "שם" האמור במזון ברכה לאחריו, אף "שם" האמור בתורה ברכה לאחריו (רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן בירושלמי שם).

• קל וחומר: על חיי שעה מברך - דהיינו שלאחר אכילתו מברך ברכת המזון (מהרש"א ברכות מח ב) - על חיי עולם לא כל שכן (רבי ישמעאל שם; רבי בירושלמי שם).

• קל וחומר אחר: מה מזון שאין טעון מן התורה ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו, תורה שטעונה ברכה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה (רבי יוחנן בגמ' שם כא א).

• נאמר: וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (דברים ח י), ו"אשר נתן לך" זו ברכת התורה, שנאמר בה: וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם (שמות כד יב. רבי חייא בר נחמני משום רבי ישמעאל שם מח ב).

• לאחר שירת האזינו נאמר: וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה (דברים לג א), לאחר ששנה להם את התורה ברך משה, ומכאן לחיוב ברכה לאחריה (רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בדברים רבה ח ב).

אחרי הקריאה ביחיד

במה דברים אמורים כשקורא בתורה בציבור, אבל היחיד אינו מברך לאחריה. ומספר טעמים נאמרו בזה:

• שאין מברכים על המצות לאחריהן, ואינה דומה לקריאה בציבור, שקריאה זו תקנה היא, ועל התקנות מברכים לפניהן ולאחריהן, כמו בברכת הלל ומגילה (ראה ערך ברכת המצוות. שו"ת הרשב"א ז תקמ).

• שאפילו אם היו מברכים על המצות לאחריהן, בתורה שמצותה כל היום וכל הלילה, ואין לך שעה שאינו חייב לעסוק בה, אין ברכה לאחריה שייכת (בית יוסף שם).

• שבקריאת התורה בציבור אסור להפסיק בשאלת שלום ולא בדבר אחר, אבל בתלמוד תורה בביתו אי אפשר שלא יפסיק בדבור עם תלמידיו או בשאלת שלום, לפיכך לא תיקנו ברכה לאחריה (ארחות חיים א, תלמוד תורה ב).

נשים

נשים מברכות ברכת התורה (שו"ע או"ח מז יד), ואף על פי שאינן חייבות בתלמוד תורה, ולא עוד אלא שכל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תִפְלוּת, מכל מקום בתורה שבכתב מותרות (ראה בערך תלמוד תורה), ועוד שחייבות הן ללמוד דינים הנוהגים בנשים (ראה ערך אשה), ועוד שחייבות בקריאת הקרבנות, כמו שחייבות בתפילה שכנגד קרבנות תקנום (שו"ת מהרי"ל החדשות מה ב; בית יוסף שם, בשמו).

גרים

אף גרים מברכים ברכת התורה, שגם להם ניתנה תורה, כמו שנאמר: חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם (במדבר טו טו), ואף הנוסח אשר בחר בנו וכו' (ראה להלן) יכולים לומר, שאף בהם בחר הקדוש ברוך הוא והבדילם מן האומות, ואין הבדל בין כשקורא ביחיד לכשקורא בציבור (שו"ת הרמב"ם (פריימן) מב).

הלימוד

על איזה לימוד מברכים

נחלקו אמוראים על איזה לימוד של תורה מברכים ברכת התורה:

• יש אומרים שלמקרא צריך לברך, ולמדרש - כגון מכילתא וספרא וספרי שהם מדרשי המקראות (רש"י ברכות יא ב ד"ה מדרש) - אין צריך לברך (רב הונא שם), שלדעתם ברכת התורה נצרכת רק למקרא עצמו (כן משמע מרבנו יונה שם).

• יש אומרים שלמקרא ולמדרש צריך לברך, ולמשנה אין צריך לברך (רבי אלעזר שם), שלדעתם ברכת התורה נצרכת למקרא ולהלכות הנלמדות מהמקרא, ובמדרש למדים מהפסוקים במידות שהתורה נדרשת בהם (כן משמע מרבנו יונה שם).

• יש אומרים שאף למשנה צריך לברך, אבל לתלמוד אין צריך לברך (רבי יוחנן שם), שבמשנה גם כן מפרש הפסוקים ומשם לומד טעמי המצוות, אבל התלמוד הוא פירוש המשנה, ולדעתם אין צורך לברך על פירוש (רבנו יונה שם).

• ויש אומרים שאף לתלמוד צריך לברך (רבא שם), שבתלמוד גם כן מפרשים עיקרי הפסוקים (רבנו יונה שם); או שלדעה זו אין מברכים רק על המקרא ופירושיה, אלא אדרבא, מברכים על התלמוד שהוא עיקר התורה, שממנו הוראה יוצאה, והיינו סברת טעמי המשניות ותירוצי משניות הסותרות זו את זו (רש"י שם ד"ה אף), וכן הלכה (כן משמע ברמב"ם תפילה ז י; טוש"ע או"ח מז ב).

אמירת פסוקים שלא לשם לימוד

המתפלל ואומר פסוקים לא לשם לימוד אלא דרך תחנונים וריצוי, נחלקו ראשונים אם צריך לברכת ברכת התורה:

• יש אומרים שהכתובים בכלל תורה הם, והרי זה בכלל מה שאמרו למקרא צריך לברך (שבלי הלקט ה, בשם הראב"ד; טור שם; בית יוסף או"ח מו א, בשם ארחות חיים; שו"ע שם ט, בסתם, ושנכון לחוש לדעה זו).

• ויש אומרים שאין צריך לברך (שבלי הלקט שם, בשם אחיו, שכתב בשם ה"ר מאיר; שו"ת מהרי"ל קנ; אגור, הלכות תפלה א, בשם המהר"ם מרוטנבורג ובשם המהרי"ל; שו"ע שם, בשם יש אומרים), וכן המנהג (רמ"א שם).

בימי הסליחות

לפיכך כתבו ראשונים שהמנהג בימי הסליחות, שמשכימים קום ואומרים הסליחות, ואחר כך מברכים ברכת התורה עם שאר הברכות (שו"ת מהרי"ל שם; רמ"א שם); ויש אומרים שהדבר תלוי במנהגים השונים בזמן אמירת ברכות התורה (ראה להלן):

• הנוהגים לאומרה קודם פרשת התמיד, הוא מפני שסוברים כדעה השניה, ולכן יכולים בימי הסליחות להמתין עם ברכת התורה עד לאחר הסליחות.

• אך הנוהגים לאומרה לפני תפילת שחרית, הוא מפני שחוששים לדעה הראשונה, שאף פסוקים הנאמרים דרך תחנונים וריצוי צריכים ברכה, ולכן אף בימי הסליחות יאמרו ברכת התורה לפני הסליחות, והוא הדין האומרים תהלים בהשכמה, קודם התפילה, שיברכו את ברכת התורה קודם לכן (לבוש או"ח תקפא א; מגן אברהם מו ס"ק טו, בשמו, והסכים עמו).

הרהור בדברי תורה

המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך, שהרהור אינו כדיבור (אגור, הלכות תפלה א, על פי תוספות ברכות כ ב ד"ה בעל; שו"ע או"ח מז ד); ויש מהאחרונים החולק וסובר שאף על פי שהרהור אינו כדיבור, אבל ההרהור עצמו בדברי תורה מצוה הוא, שנאמר: וְהָגִיתָ בּוֹ (יהושע א ח), והיינו בלב, כמו שכתוב: וְהֶגְיוֹן לִבִּי (תהלים יט טו), ונצרך ברכה (באור הגר"א שם סק"ב).

פסיקה בלא נתינת טעם

כפי שבחדר האמצעי שבבית המרחץ מותר להרהר בדברי תורה (ראה ערך בית המרחץ), כך מותר לפסוק בו דין ללא נתינת טעם (ר"ן שבת י א ועבודה זרה מד ב), שאת הטעם, שהוא עיקר דברי תורה, אינו אלא מהרהר (לבוש שם ד), ולפיכך לדעה שמותר להרהר בדברי תורה ללא ברכה, מותר אף לפסוק דין בלא נתינת טעם (רמ"א שם); ולדעה שהדבר אסור, אף כאן הדבר אסור (באור הגר"א שם).

כתיבת דברי תורה

הכותב בדברי תורה, אף על פי שאינו קורא, צריך לברך (אבודרהם, ברכות השחר; שו"ע שם ג), ואף לדעת הפוסקים שעל ההרהור אינו מברך, כתיבה עדיפה מהרהור, שעושה מעשה (כן משמע בלבוש שם), או שדרך הכותב להוציא תיבות מפיו בשעת הכתיבה (חיי אדם ט יא); ויש מהאחרונים החולקים וסוברים שאין לברך על כתיבה בלבד, שהלא אינו אלא מהרהר בדברי תורה, ועל ההרהור אין מברכים, ולכן ראוי לכותב דברי תורה, אם אינו אומר אחר ברכת התורה קצת פסוקים כמו שנוהגים, שיוציא מפיו קצת תיבות להינצל מברכה לבטלה (ראה להלן. ט"ז שם סק"ב; שלחן ערוך הרב שם ג).

ולא נחלקו אלא כשכותב לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב, אבל סופר המעתיק ואינו מבקש להבין מה שהוא כותב, או אם כותב איזה פסוק באגרת לשם צחות המליצה, אינו צריך לברך, כיון שאינו מתכוין ללימוד (ט"ז שם; מגן אברהם שם סק"א; שלחן ערוך הרב שם).

הפסק

בין ברכת התורה ללימוד

הפסיק בין ברכת התורה ללימוד, שלא למד מיד אחר שבירך ונמלך אחר כך ללמוד, נחלקו בדבר:

• יש אומרים שצריך לחזור ולברך ברכת התורה, כדרך שחוזר ומברך בכל ברכת המצות שהפסיק בין הברכה לעשיית המצות (ראה ערך ברכת המצות), ולפיכך יש לקרוא מיד לאחר ברכת התורה מעט מדברי תורה, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה ללימוד (תוספות ברכות יא ב ד"ה שכבר, בשם מנהג הצרפתים; כן משמע ברמב"ם תפילה ז יא; כן משמע ברא"ש שם א יג; טור או"ח מז, לפי הב"ח שם), וכן הלכה (שו"ת מהרש"ל נו; דרכי משה שם סק"ב, בהגה"ה; ב"ח שם; חיי אדם ט ד)^[6], ולפיכך נהגו לקרוא ברכת כהנים (במדבר ו כב - כז. רמב"ם שם; שו"ע שם ט)^[7].

• ויש אומרים שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימוד אין בכך כלום (בית יוסף שם, בדעת התוספות שם; שו"ע שם ט, בשם יש אומרים), ואינו דומה לברכות הנהנין וברכת המצות שאם הפסיק חוזר ומברך (ראה ערך ברכות), שהאכילה והמצוה אינם דברים שחייב לעשותם תמיד, ולכן אין להפסיק, כדי להוכיח שהברכה חוזרת על האכילה והמצוה; אבל בלימוד, כיון שמחויב לעסוק בו תמיד בלי הפסק, אם כן באותו זמן שהפסיק חייב גם כן ללמוד, ואין זה חשוב הפסק כלל (לבוש שם ט; מגן אברהם שם סק"ז ומחצית השקל שם).

בין לימוד אחד ללימוד אחר

ברכת התורה פוטרת את הלימוד של כל היום, שאף אם הפסיק מלימודו ונתעסק בעסקיו וחזר ללימודו, אינו צריך לחזור ולברך, שכיון שחייב ללמוד כל היום - אין זה הפסק (תוספות שם; רא"ש שם; טוש"ע שם י), ונחלקו הדעות:

• יש אומרים שדוקא במי שתורתו אומנותו, ואינו מבטל אלא כשצריך לחזר אחר פרנסתו, ובכל פעם דעתו על לימודו, ומיד אחר שעשה צרכי פרנסתו חוזר ללימודו, אז אינו נקרא היסח הדעת, אבל כשאין דעתו לחזור ללימודו, אלא בדרך מקרה עסק בלימוד, צריך לחזור ולברך (רא"ש שם, בפירוש השני, ובשו"ת ד ב; שו"ע שם, לפי המגן אברהם שם סק"ט).

• ויש אומרים שאפילו מי שאינו רגיל ללמוד - אין צריך לחזור ולברך (רא"ש שם, בפירוש הראשון; שו"ע שם, לפי הט"ז שם סק"ח), וכן הלכה (לבוש שם י; ט"ז שם סק"ח; אליה רבה שם סק"ח), שכיון שמחויב לעסוק בו תמיד בלי הפסק, אם כן באותו זמן שהפסיק חייב גם כן ללמוד, ואין זה חשוב הפסק (לבוש שם), או שמן הסתם היתה דעתו בברכתו שאם יזדמן לו ללמוד, יוכל ללמוד אפילו בשעה שאינו רגיל בכך, ופטר לימודו בברכה זו (ט"ז שם), או שמכיון שנהגו לברך רק פעם אחת ביום, הרי שכל המברך כאילו התנה בשעת הברכה שיפטור כל הלימוד שילמד עד לזמן הברכה למחרת (ערוך השלחן שם כב).

שינה ומרחץ ובית הכסא

למרות שאי אפשר ללמוד כשהוא ישן, ובמרחץ ובבית הכסא אסור ללמוד אפילו בהרהור (ראה ערך בית הכסא, וערך בית המרחץ), מכל-מקום אינו מברך ברכת התורה שנית לאחר שנתו, וכשיוצא מבית המרחץ ובית הכסא (הגהות מימוניות תפילה ז י, בשם מורו; אגור, הלכות תפילה א, בשם מהר"ח; שו"ע שם י), אם משום שגם אז אינו מסיח דעתו מללמוד (הגהות מימוניות שם), או משום שגם בבית הכסא צריך להרהר בדברים השייכים שם (אגור שם; מגן אברהם שם סק"י), וכן בבית המרחץ צריך לנהוג בדינים השייכים שם (מגן אברהם שם), או מפני שלימוד תורה אינו דומה למצוה אחרת שחיובה אינה תמידי, שבה מקום שאינו יכול לקיים המצוה חשוב הפסק, שמפני שחובה עליו ללמוד כל היום אם היכולת בידו, אין שום דבר נחשב כהפסק, גם אם יש מקום שאינו יכול ללמוד בו (ערוך השלחן שם)^[8].

שינת היום

בשינה שאמרו שאינה מפסקת, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שדוקא שינת עראי אינה מפסקת, כמו שרגילים להתנמנם מיושב על אצילי הידים, אבל שינת קבע של היום מפסקת, וצריך לחזור ולברך אחר כך (תשובת מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת הרשב"א א תתכא; רא"ש שם, ובשו"ת ד א; הגהות מימוניות שם; טור שם; תרומת הדשן, פסקים וכתבים קכג; שו"ע שם יא, בסתם), ואינה דומה לבית הכסא ובית המרחץ שאינם חשובים הפסק, לפי שכששוהה האדם בבית הכסא ובית המרחץ יכול לצאת מהם, ולכן הדבר אינו נחשב כהיסח הדעת, מה שאין כן בשינה (נשמת אדם ט סק"ב, על פי זבחים כ ב).

• ויש אומרים שאף שינת קבע אינה מפסקת (אגור שם, בשם אביו; שו"ע שם, בשם יש אומרים), שמכיון שנהגו לברך אותה רק פעם אחת ביום, הרי שכל המברך כאילו התנה בשעת הברכה שיפטור כל הלימוד שילמד עד לזמן הברכה למחרת (פרי מגדים שם אשל אברהם ס"ק יב; ערוך השלחן שם כג), או שכל תקנת חכמים היתה לומר ברכת התורה - על הלימוד ביחיד - פעם אחת ביום (מגן אברהם שם ס"ק יב; שלחן ערוך הרב שם ז).

והמנהג כדעה השניה (שו"ע שם), ויש אחרונים שפסקו כמותה (שו"ת הרא"ם ו; ערוך השלחן שם); אך הרבה אחרונים פסקו כדעה הראשונה (לחם חמודות על הרא"ש שם עז, בשם מהר"י גינצבורג, והסכים עמו; אליה רבה שם סק"ט; חיי אדם ט ז, בשם כל האחרונים), והסומך עליהם לא הפסיד (משנה ברורה שם ס"ק כה).

שינת קבע של הלילה

שינת קבע של הלילה מפסקת, ולפיכך המשכים ללמוד קודם אור השחר מברך ברכת התורה (תוספות ברכות יא ב ד"ה שכבר; רא"ש שם ובשו"ת ד א; אגור שם, בשם כל הפוסקים; תרומת הדשן פסקים וכתבים קכג; טוש"ע שם יג), ואפילו אם חזר וישן אחר כך שינת קבע - לסוברים ששינת קבע של יום אינה מפסקת (ראה לעיל) - בין קודם אור היום ובין אחר זה, אין צריך לחזור ולברך (פרי מגדים שם אשל אברהם ס"ק יב).

ויש מהראשונים הסוברים שאפילו שינת קבע של הלילה אינה מפסקת, והמשכים ללמוד קודם אור השחר אינו מברך ברכת התורה, שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת (תוספות שם, בשם רבנו תם; מרדכי שם כט, בשם הר"ם).

אם לא ישן בלילה

אם לא ישן בלילה ולמד, הלילה הולך אחר היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך (רא"ש שם; שו"ע שם יב), ואפילו אם לא למד ביום כלל, שכל זמן שהוא ניעור מוטל עליו ללמוד כל זמן שיש לו פנאי, ואינו הפסק לענין ברכת התורה (לבוש שם יא).

היה נעור כל הלילה

היה נעור כל הלילה, תלוי הדבר בדין שינת קבע ביום (ראה לעיל. שלחן ערוך הרב שם ז):

• לסוברים ששינת קבע ביום מפסקת, הרי שסוברים שברכת התורה תלויה בהיסח הדעת, וכשהיה נעור כל הלילה לא הסיח דעתו מהלימוד, שהרי חייב בו תמיד, ולכן אינו מברך שנית (כן משמע בשלחן ערוך הרב שם).

• אך לסוברים ששינת קבע ביום אינה מפסקת, הרי שסוברים שמכיון שנהגו לברך אותה רק פעם אחת ביום, כל המברך כאילו התנה בשעת הברכה שיפטור כל הלימוד שילמד עד לזמן הברכה למחרת, ולכן אם היה נעור כל הלילה, לא היתה דעתו על הלימוד של היום (אליה רבה שם סק"ט); או שכל תקנת חכמים היתה לומר ברכת התורה - על הלימוד ביחיד - פעם אחת ביום, ולכן אם היה נעור כל הלילה, מתחייב בבוקר פעם נוספת בברכה (מגן אברהם שם ס"ק יב; שלחן ערוך הרב שם. וראה שו"ת אורח משפט יא, טעם אחר).

• יש מי שכתב שאם ישן ביום הקודם – לכל הדעות יברך ברכת התורה בבקר לאחר שהיה ניעור כל הלילה – לדעת ראשונה יברך כי היה הפסק בשינה שישן ביום, ולדעה שניה בכל מקרה מברך ביום החדש^[9].

• אם לא ישן גם ביום הקודם ורוצה לצאת ידי שתי הדעות, טוב לשמוע ברכת התורה מאחר, ולומר לו שיכוין להוציאו בברכות, והוא יכוין לצאת ויענה אמן, ויאמר אחר כך איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד, או יכוין לצאת בברכת האהבה (ראה להלן), וילמד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו (משנה ברורה שם ס"ק כה). ומכל מקום רבים מהפוסקים הכריעו שבכל מקרה יברך ברכת התורה גם כשנעור כל הלילה^[10].

ברכה שניה כשמגיע לבית הכסת

המשכים ובירך ברכת התורה בביתו, אינו צריך לחזור ולברך כשהולך לבית הכנסת, ואינו דומה לקורא בתורה בציבור שמברך ברכת התורה אף על פי שכבר בירך בשחר, שאותה ברכה ניתקנה על קריאתה בציבור, כמו שניתקנה על אותה קריאה ברכה לאחריה, ולא ניתקנה על לימוד היחיד (רא"ש שם; טוש"ע שם)^[11].

כשיוצא בברכת אהבה

מי שלא בירך ברכת התורה, שיוצא בברכת אהבה שקודם קריאת שמע (ראה להלן), הרי זה דוקא כשלמד מיד (ירושלמי ברכות א ה), ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שדוקא כשלמד בתורה אחר התפילה, ואז אפילו כשמפסיק באמצע היום מלימודו - אינו חוזר ומברך, אבל אם לא למד מיד, אף על פי שקרא קריאת שמע מיד אחר ברכת אהבה, חוזר ומברך כשלומד אחר כך, ואינו דומה למברך ברכת התורה בבוקר, שברכה זו פוטרת הלימוד של כל היום (ראה לעיל), שאותה ברכה כל עיקרה ניתקנה על לימוד התורה, אבל ברכת אהבה ניתקנה בעיקרה לקריאת שמע בלבד, וכשאינו לומד מיד לא נראית ברכה זו שאומרה לשם ברכת התורה (תוספות שם; רא"ש שם), וכן הלכה (טוש"ע שם ז).

• יש אומרים שאפילו אם קרא קריאת שמע מיד אחר אהבה, הרי ברכה זו עולה לו ללימוד של כל היום (רשב"א שם, בשם הראב"ד, לגירסתו בירושלמי; שבלי הלקט, תפילה ה, לגירסתנו בירושלמי).

ויש אומרים שאפילו אם למד מיד אין הברכה מוציאה אלא מידי אותו לימוד בלבד, ואם הפסיק וחזר וקרא - צריך לחזור ולברך (רשב"א שם, בשם הראב"ד, לגירסתנו בירושלמי).

הברכות

הנוסח

בנוסח הברכה נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שמברכים: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה (רב יהודה אמר שמואל בברכות יא ב, לגירסתנו; רא"ש שם א יג, בשם יש מקומות; טור או"ח מז, בשם נוסח האשכנזים); ויש גורסים: על דברי תורה (הלכות גדולות, הקדמה, עמ' ז במהדורת מכון ירושלים, וברכות א, עמ' לו במהדורה זו; סדר רב עמרם גאון (הרפנס) ברכות השחר; רמב"ם תפילה ז י; רא"ש שם, בסתם; טור שם, בסתם; שו"ע שם ה).

• יש אומרים שמברכים: הערב^[12] נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו^[13] וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ועוסקי תורתך^[14] ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל^[15] (רבי יוחנן שם).

• ויש אומרים שמברכים: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה (רב המנונא שם).

ומסקנת התלמוד שינהג ככל הדעות, ויאמר כל הברכות (גמ' שם), וכן הלכה (רמב"ם שם; טוש"ע שם)^[16].

מנין הברכות

לסוברים שמברכים "הערב נא" נחלקו הגירסאות:

• יש גורסים שלדעה זו מברכים ברכת "הערב נא" במקום ברכת "אשר קדשנו" (גמ' שם, לגירסת הלכות גדולות, ברכות א, עמ' לו במהדורת מכון ירושלים, והרי"ף שם).

• ויש גורסים שלדעה זו מברכים הברכה בנוסף לה (גמ' שם, לגירסתנו, ולגירסת רש"י בד"ה ור' יוחנן) - שמתחילים הברכה ב"ברוך אתה" וכו' וממשיכים "אשר קדשנו" וכו', ומוסיפים "הערב נא" וכו' עד לחתימה של "המלמד תורה לעמו ישראל" - מפני שלדעה זו צריכה הברכה לפתוח בברוך ולחתום בברוך (רש"י שם).

ובחילוקי הגירסאות הללו תלויה מחלוקת הראשונים במנין הברכות:

• לגורסים כגירסא הראשונה - שלש ברכות הן (רמב"ם שם יא; אבודרהם, ברכת המצות ומשפטיהם): הראשונה אשר קדשנו וכו', והשניה הערב נא, והשלישית אשר בחר בנו וכו' (אבודרהם שם). ולדעה זו אין השניה פותחת בברוך לפי שהיא ברכה הסמוכה לחברתה (ראה ערך ברכות. כן משמע באבודרהם, ברכות השחר).

• אכן לגורסים כגירסא השניה אינן אלא שתי ברכות, ש"הערב נא" היא חתימת הברכה של "אשר קדשנו" וכו', ולכן אינה פותחת בברוך, שאילו היתה ברכה אחרת היתה פותחת בברוך, ולא היתה נפטרת בתורת ברכה הסמוכה לחברתה, כי במטבע קצר אפילו ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך (ראה ערך ברכות).

"הערב" או "והערב"

במחלוקת זו תלויה השאלה אם אומרים "הערב" או "והערב":

• לדעה הראשונה צריך לומר: "הערב", בלי וי"ו, כי היא התחלת ברכה חדשה, ואינה סוף הברכה הקודמת (אבודרהם שם, שכן נהגו; רמ"א שם ו, בשם יש אומרים, ושכן נהגו).

• ולדעה השניה צריך לומר "והערב" בוי"ו, כי היא המשך הברכה הקודמת (תוספות ברכות מו א ד"ה כל ופסחים קד ב ד"ה חוץ וכתובות ח ב ד"ה שהכל, בשם רבנו תם; רבנו יונה ברכות יא ב; מרדכי שם לא).

וכתבו הפוסקים שיותר טוב לומר בוי"ו, שבזה יוצאים ידי כל הדעות, שאם יאמר בלי וי"ו הרי עושה אותה ודאי לברכה בפני עצמה, והרי זה הפסק לסוברים שברכה אחת היא, אבל אם יאמר בוי"ו, אפילו שהיא ברכה בפני עצמה, אין בכך כלום (בית יוסף שם; רמ"א שם), וכן המנהג בימינו (משנה ברורה שם ס"ק יב).

עניית אמן אחר לעסוק בדברי תורה

ובמחלוקת זו תלויה השאלה אם יש לענות אמן אחר "לעסוק בדברי תורה":

• לדעה הראשונה צריך לענות אמן, כי היא ברכה בפני עצמה (ט"ז שם סק"ד, ומגן אברהם שם סק"ה, בשם האר"י).

• ולדעה השניה אין לענות אמן, מפני ש"הערב נא" היא המשך הברכה, ואין מקום לאמן באמצע הברכה (כן משמע בפרי מגדים שם, משבצות זהב סק"ד; דרך החיים, דיני ברכת התורה א).

ומכיון שיש להסתפק בדבר (פרי מגדים שם), לכן הנכון שלא לומר אמן (פרי מגדים שם; דרך החיים שם; משנה ברורה שם, בשם רוב האחרונים), ומכל מקום כדי שלא להכניס השומע לספק, נכון שיברך המברך ברכה זו בלחש (משנה ברורה שם).

פתיחת ברכת אשר בחר בנו

ברכת אשר בחר בנו, אף על פי שהיא סמוכה לחברתה, פותחת בברוך, לפי שבבית הכנסת, בקריאת התורה בציבור, אינה סמוכה לחברתה (תשב"ץ ג כז), כמו כל הברכות, שאם במקום אחד אינן סמוכות פותחות לעולם בברוך (ראה ערך ברכות).

מיקום ברכות התורה

מנהגים שונים במקומן של ברכות התורה בשחרית:

• יש מברכים אחר ברכת-אשר-יצר (ראה ערכו. רמ"א או"ח מו ט), בכדי שלא לומר שום פסוקים קודם ברכת התורה, ואפילו לא פסוקי תחנונים וריצוי (ראה לעיל. ראה טור שם).

• יש מברכים אחר אלהי נשמה, לפי שהם סוברים שאסור לומר פסוקים קודם ברכת התורה, ואפילו לא פסוקי תחנונים וריצוי (ראה לעיל), והם סוברים שאין להפסיק בין אשר יצר לאלהי נשמה (ראה ערך ברכות השחר. טור שם, שכן נהג; סידורי האשכנזים לפי מנהג מזרח-אירופה).

• יש מברכים אחר ברכות השחר (סידורי הספרדים), לפי שנוהגים לומר ברכות השחר מיד בקומם, ואינם ממתינים עד שיגיעו לבית כנסת (ראה ערך ברכות השחר), ואינם אומרים פסוקי תחנונים וריצוי קודם לברכות התורה.

• ויש מברכים קודם פרשת התמיד (סדר רב עמרם גאון (הרפנס) ברכות השחר; רמב"ם, בסדר התפילה; מחזור ויטרי (הורוויץ) פט; שו"ת הרא"ש ד א; טור שם, שכן המנהג; סידורי האשכנזים לפי מנהג מערב-אירופה), שסוברים שמותר לומר פסוקי תחנונים וריצוי לפני ברכות התורה (ראה לעיל).

יציאה ידי חובה בברכת אהבה

ברכת אהבה שקודם קריאת שמע (ראה ערך ברכות קריאת שמע) יש בה ברכת התורה: ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדנו חוקי רצונך, ולפיכך אם לא למד עד שקרא קריאת שמע אין צריך לברך, שכבר נפטר בברכת אהבה (ברכות יא ב, ורש"י ד"ה שכבר נפטר; רמב"ם שם; טוש"ע שם ז).

בציבור

הקורא בתורה בציבור מברך לפניה ולאחריה (ראה לעיל).

מעיקר הדין, הפותח, היינו הקורא ראשון, מברך לפניה, והחותם, היינו הקורא אחרון, מברך לאחריה (משנה מגילה כא א, וגמ' שם ב), אלא שבפרשיות מיוחדות, והן: שירת הים, עשרת הדברות, קללות שבתורת כהנים, וקללות שבמשנה תורה, אמרו שהקורא מברך עליהן לפניהן ולאחריהן (סופרים יב ה; ירושלמי מגילה ג ז), אבל תיקנו חכמים שכל אחד מהקוראים יברך לפניה ולאחריה (גמ' שם; רמב"ם תפילה יב ה; טוש"ע או"ח קלט ד), גזרה משום הנכנסים ומשום היוצאים (גמ' שם): שאם יכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך הראשון, ולא ישמע את האחרים מברכים, יאמר אין ברכה בתורה לפניה, ואם יצא אדם מבית הכנסת, ולא שמע את החותם מברך לאחריה, יאמר אין ברכה בתורה לאחריה (רש"י שם ד"ה משום הנכנסין, וד"ה ומשום היוצאין).

נוסח הברכות

קודם ברכה שלפניה אומר: ברכו את ה' המבורך (ברכות נ א; ירושלמי שם ז ג; סופרים יג ו; רמב"ם תפילה יב ה; טוש"ע או"ח קלט ו), וכל העם עונים: ברוך ה' המבורך לעולם ועד (רמב"ם שם; טוש"ע שם ז)^[17], והמברך חוזר ואומר: ברוך ה' המבורך לעולם ועד (ראה ערך ברכו. שו"ע או"ח קלט ז).

ואחר כך מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה (רמב"ם שם; טוש"ע שם ח).

ולאחר קריאת התורה מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת^[18] וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה ה' נותן התורה (סופרים שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם י)^[19].

סדר הברכה הראשונה

בסדר הברכה - הראשונה (כן משמע בתוספות מגילה לב א ד"ה גוללו) - נחלקו תנאים:

• יש אומרים שפותח ספר התורה ורואה - מביט למקום שקורא בו (רמב"ם שם) ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו (כסף משנה שם; שו"ע שם ד) - וגולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא (רבי מאיר במגילה שם), ואינו מברך כשהספר פתוח, כדי שלא יאמרו - עמי הארץ (תוספות שם) - ברכות כתובות בתורה (גמ' שם).

• ויש אומרים שפותח ורואה ומברך וקורא (רבי יהודה שם), שאין לחשוש שיאמרו שברכות כתובות בתורה, שהכל יודעים שאין הדבר כן (גמ' שם, ורש"י ד"ה אבל ברכות), ומבואר בתלמוד שכן הלכה (גמ' שם).

ומכל מקום נחלקו ראשונים ואחרונים כיצד יש לנהוג:

• יש הסוברים שיש לנהוג כדעה השניה (רמב"ם שם; כלבו כ, בשם יש אומרים; טוש"ע שם; ב"ח שם; ט"ז שם), שכן נפסק להלכה בגמרא (כן משמע בערוך השלחן שם יב), ועוד, שאם גולל הספר או מפנה פניו אל הצד (ראה להלן), נראה כמברך על דבר אחר (ב"ח שם; ט"ז שם סק"ד).

• יש הסוברים שיש לנהוג כדעה הראשונה (כלבו שם, בסתם; תוספות שם, לגירסת הגהות הב"ח שם), לפי שהם מבארים בדעה השניה שאינה אומרת אלא שאין חיוב לגלול הספר תורה כשמברך, כיון שסוברת שאין חשש שיטעו, אבל אם רוצה לגלול אף היא מודה שמוטב לנהוג כן (ב"ח על הטור שם, לדעה זו), או שלא נאמרה הדעה השניה אלא בזמנם, שהיה הדור בעלי תורה, אבל אחר כך שנתקלקלו הדורות ויש עמי הארץ שאינם יודעים כלום, יש לחוש לכתחילה (ט"ז שם, לדעה זו).

ויש הסוברים שאין לגלול ספר התורה, אך בשעה שמברך צריך להפוך פניו אל הצד, שלא יהא נראה כאומר הברכות מספר התורה (כלבו שם, בשם יש אומרים; רמ"א שם), שלגלול ולפתוח יש בדבר משום טורח הציבור, שיצטרכו להמתין עד שיחזור ויפתח, ולכן לא חששו לטועים, אבל בהפיכת הפנים שאין בו טורח ציבור טוב לחוש (לבוש שם ה; באור הגר"א שם ס"ק טז), ויהפוך פניו לצד שמאל (רמ"א שם), שהוא ימינו של הקדוש ברוך הוא (מגן אברהם שם סק"ח).

סדר הברכה השניה

וכל זה בברכה ראשונה, אבל בברכה אחרונה לדברי הכל גולל ומברך (תוספות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שמכיון שבין עולה לעולם צריך לגלול את ספר התורה (ראה ערך קריאת התורה), אין משום טורח הציבור אם יגללנו קודם הברכה (כסף משנה שם ובית יוסף שם).

בקול

יאמר הברכות בקול רם, כדי שישמעו הצבור ויענו אחריו אמן (סידור רס"ג עמ' שס; הגהות מימוניות תפילה יב ה, בשם הרא"ם; שו"ע שם ו). ובדיעבד אם אמר את הברכות בלחש, אינו מעכב (כן משמע מהגהות מימוניות שם, בשם הרא"ם; אליה רבה שם סק"י; באור הלכה שם ד"ה והברכות, במסקנתו), ואינו דומה לברכו, שהדבר מעכב בו (ראה ערך ברכו), שדבר שבקדושה הוא ואינו נאמר בפחות מעשרה, וכשלא שמעו אין כאן עשרה, אבל הברכות נאמרות גם ביחיד (אליה רבה שם).

להפטר מברכת התורה בציבור על ידי ברכת התורה ביחיד

אף על פי שכבר בירך בשחרית על התורה, חוזר ומברך כשקראוהו לעלות לתורה, ואין זו ברכה לבטלה, שמשום כבוד התורה ניתקנה כשקורא בצבור (תוספות ראש השנה לג א ד"ה הא; סמ"ג עשין יט; רא"ש ברכות א יג; טור שם).

ואם איחר לבוא לבית הכנסת עד קריאת התורה, וכשסיים ברכת התורה ולא הספיק לומר אף פסוק אחד תיכף קראוהו לעלות לתורה, נחלקו בדבר:

• יש אומרים שיש לו לברך שנית על התורה ברכת אשר בחר בנו (טור שם, בשם הרא"ש; שו"ע שם), כי לא חלקו חכמים בזה (טור שם, בשם הרא"ש).

• ויש אומרים שלא יעלה כלל, אם אינו יכול לומר פסוק אחד בינתיים, שאם יברך ברכה אחת פעמיים בזו אחר זו בלי הפסק ביניהן תהיה אחת מהן לבטלה (טור שם, בשם אחיו ה"ר יחיאל, במסקנתו; ב"ח שם).

לכן אם קראוהו לעלות לתורה תיכף אחר שאמר ברכת התורה, יאמר דרך הילוכו פסוק אחד בינתיים, שאז יכול לברך שנית לכל הדעות (לבוש שם ט; ב"ח שם; מגן אברהם שם ס"ק יא).

להפטר מברכת התורה בציבור על ידי ברכת האהבה

ברכת התורה בציבור אינה נפטרת בברכת אהבה שלפני קריאת שמע, כדרך שהקריאה ביחיד נפטרת, לפי שקריאת התורה בעשרה היתה קבועה ועומדת מימות משה רבנו, וברכה לא זזה ממקומה (שבלי הלקט, תפילה ה, בשם הלכות הר"ר יהודה).

להפטר מברכת התורה ביחיד על ידי ברכת התורה בציבור

קראוהו לעלות לתורה קודם שבירך ברכת התורה לעצמו, כבר נפטר מלברך ברכת אשר בחר בנו, שהרי זה לא גרוע ממי שנפטר בברכת אהבה (טוש"ע שם ט), אבל מכל מקום יברך ברכת אשר קדשנו וכו' והערב נא, אף על פי שבברכת אהבה נפטר לגמרי (ב"ח שם; מגן אברהם שם ס"ק יב).

אחיזת ספר התורה בשעת הברכה

בשעת הברכה צריך לאחוז עמודי ספר התורה בידו (אורחות חיים א, דין מה שמוסיפין וכו' יט, בשם הירושלמי; מרדכי סוכה תשס, בסתם, ובשם הראבי"ה)^[20], שנאמר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה (דברים לא כו. ארחות חיים שם, בשם הירושלמי), ואין לומר "הזה" אלא למי שתופס החפץ (ארחות חיים שם)^[21].

כריעה בשעת הברכה

יש שנהגו לכרוע באמירת ברכו שלפני ברכת התורה (מגן אברהם שם סק"ו, בשם הש"ך, שכן משמע ברוקח, ושכן הוא במטה משה), ויש שנהגו לכרוע בברכה שלפני קריאת התורה ובברכה שאחריה (כן משמע בלחם חמודות ברכות ה סה); ויש שלא נהגו כן (ערוך השלחן שם יד, שכן המנהג).

הנוהגים כן הוא מפני שסוברים שאינו נחשב כמוסיף על הכריעות שתקנו חכמים (ראה ערך כריעה), שאינו עושה כן אלא לכבוד התורה (מגן אברהם שם); ואלה שאינם נוהגים כן, סוברים שטעות לכרוע שם, שאין להוסיף על הכריעות שתקנו חכמים (לחם חמודות שם).

נענוע התורה בשעת הברכות

יש נוהגים שכשאומר בברכה הראשונה "ונתן לנו את תורתו" ובברכה השניה "אשר נתן לנו תורת אמת" ינענע התורה (מגן אברהם שם ס"ק יב, בשם מטה משה; ערוך השלחן שם יד, בשם המגן אברהם), דהיינו שיגביה אותה קצת על ידי העמודים שלה שאוחז בידיו, ומגביה אותה במילים הללו להורות שהתורה הזו שאנו מברכים עליה היא תורתנו, ואין הדבר מעכב, שאינו אלא מנהג (ערוך השלחן שם).

עניית ברוך הוא וברוך שמו

המתכוין לצאת בברכה ידי חובתו אינו אומר ברוך-הוא-וברוך-שמו (ראה ערכו), ומכיון שנחלקו ראשונים אם הקהל חייב לברך על הקריאה והעולה מוציאם ידי חובה, או שהחיוב אינו על העולה בלבד (ראה ערך קריאת התורה), נמצא שענייה זו תלויה במחלוקת: לדעה שהקהל חייב לברך על הקריאה - אין לו לענות ענייה זו; ולדעה שרק העולה חייב בה - יש לקהל לענות כן (כן משמע בילקוט יוסף מו ה, הערה ה; באורי הדף לירושלמי מגילה לא ב).

הפסק בציבור

קרא בתורה ונשתתק

היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, שאם אתה אומר ממקום שפסק, נמצא שהראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם, והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם, וכתוב: תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ (תהלים יט ח) - שתהא כולה תמימה (ירושלמי ברכות ה ג, ומגילה ד ה) בברכותיה (פני משה ברכות שם), שהשני מברך לפניה ולאחריה (רבנו יונה ברכות לד א; רא"ש מגילה ג ג; ר"ן מגילה יא ב מדפי הרי"ף; טוש"ע או"ח קמ א, בסתם; משנה ברורה שם סק"ד; כף החיים שם סק"ה).

ויש מהראשונים הסובר שהשני אינו מברך בתחילה (רמב"ם תפילה יב ו; טוש"ע שם, בשמו), שמכיון שמתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ברכת הראשון עולה לכל הקריאה (כסף משנה שם ובית יוסף שם, לדעה זו).

בימינו

אף בזמן הזה שבעל הקורא קורא הפסוקים, אם נשתתק הקורא, העולה תחתיו מתחיל ממקום שהתחיל בעל הקורא לקרוא, ומברך ברכה לפני הקריאה, שכיון שבעל הקורא קורא במקומו אנו דנים כאילו הוא עצמו קורא (רבנו יונה שם; רמ"א שם, וט"ז שם סק"ב)^[22].

אמירת ברכו

כשהעולה השני אומר הברכה הראשונה, נחלקו אחרונים בדבר:

• יש אומרים שמתחיל מברכו (מגן גבורים שם, אלף המגן סק"ב; אליה רבה שם סק"א, שכן משמע מסתימת הפוסקים), שכיון שמתחילים מתחילת הקריאה, הרי שקריאת הראשון וברכתו כאילו אינם (מגן גבורים שם)^[23].

• ויש אומרים שאינו צריך לומר ברכו (אליה רבה שם; ערוך השלחן שם ד), שאינה עיקר הברכה, ובה כבר יצאו ידי חובה (אליה רבה שם), שהרי אמר להם העולה שיברכו את ה', והם קיימו דבריו וברכוהו (ערוך השלחן שם).

הפסיק בדברים לאחר שקרא מקצת פסוקים

בירך ברכה שלפניה וקרא מקצת פסוקים, ופסק ודיבר דברי תורה או דברי חול, נחלקו ראשונים בדינו:

• יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך, שאין היסח הדעת מפסיק בתורה (מרדכי מגילה תתלב, בשם רבינו אפרים), וכן הלכה (שו"ע שם ב).

• ויש אומרים שהיסח הדעת הוא הפסק, וחוזר ומברך (מרדכי שם, בשם רבינו יואל הלוי).

כשצריך לקרוא פרשה אחרת ממה שהראו לו

העולה לקרות בתורה, והראו לו מקום שצריך לקרות ובירך ברכת התורה, והזכירוהו שצריך לקרות פרשה אחרת, וגלל הספר תורה למקום שצריך לקרות בו, נחלקו בו ראשונים:

• יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך, שהשתיקה בשעה שגלל הספר תורה אינה הפסקה, בין בשהייה מרובה ובין בשהייה מועטת, ואף על פי שקורא עכשיו במקום אחר, כיון שהספר תורה כולה מונחת לפניו, דעתו היתה בשעה שבירך על כל הפרשיות הכתובות בספר (אבודרהם, ברכת הלחם, זימון, ברכת המזון, בשם ה"ר גרשון ברבי שלמה; שו"ע שם ג, בשם יש אומרים, הראשון), ואין הבדל בין התחיל לקרות אחר שבירך, ובין לא התחיל (שו"ע שם)^[24].

• ויש אומרים שצריך לחזור ולברך, שכיון שבשעה שבירך היה סבור שצריך לקרות פרשה זו ולא עלתה על דעתו קריאה אחרת, הרי לא נתכוין בברכתו לקריאה אחרת (אבודרהם שם, שכן כתב ה"ר גרשון ברבי שלמה שיש מאנשי הדור שאומרים, על פי ירושלמי ברכות ו א; בית יוסף שם, במסקנתו; שו"ע שם, בשם יש אומרים, השני), וכן המנהג (שערי אפרים ד יז; משנה ברורה שם סק"ט, בשם האחרונים), ואפילו אם כבר התחיל לקרות ונזכר באמצע שטעה וגלל למקום שצריך לקרוא, חוזר ומברך (שו"ע שם, לדעה זו, לפי באור הגר"א שם; אליה רבה שם סק"ד; שערי אפרים שם)^[25].

אכן, אם הפרשה הראויה לו לקרות היתה גם כן מגולה לפניו בשעת הברכה, נחלקו אחרונים בדבר:

• יש אומרים שלדברי הכל אין צריך לחזור ולברך, שדעתו היתה על כל שמגולה לפניו (ט"ז שם סק"ד), ואפילו אם המקום שהראו לו בתחילה היה מהפרשה של השבוע שעבר, כיון שגם הפרשה של השבוע הזה פתוחה לפניו (חיי אדם לא ל, לדעה זו; משנה ברורה שם סק"ט).

• ויש אומרים שדעתו של העולה רק לעמוד שמראים לו בו מקום הקריאה, ולפיכך אם היה המקום שצריך לקרוא בו באותו העמוד, אינו חוזר ומברך, אך אם היה בעמוד אחר, גם אם היה מגולה לפניו, שלא העלה על דעתו שיהיה מקום הקריאה בעמוד שלפניו או לאחריו, למרות שגם הוא מחובת היום (שערי אפרים שם).

טעות

בירך ברכה אחרונה במקום הראשונה

טעה בברכת התורה ובמקום הברכה הראשונה אמר הברכה האחרונה:

• אם נזכר טרם אמרו ברוך אתה ה' נותן התורה, יתחיל מ"אשר בחר בנו" (באר שבע, שו"ת לז, על פי ברכות יא א; מגן אברהם שם סק"ה, בשמו; דרך החיים, הנהגת העולה לקרות ודיני ברכת התורה ה; משנה ברורה קלט ס"ק טו, בשמו)^[26].

• אם גמר בטעות הברכה האחרונה במקום הראשונה - או שכבר אמר את השם של ברכת החתימה, שהרי זה כמו שגמר (דרך החיים שם; משנה ברורה שם, בשמו): יש אומרים שלא יחזור ויברך ברכת אשר בחר וכו', אלא אחר הקריאה יברך במקום הברכה האחרונה ברכת אשר בחר בנו, שאין סדר לברכות אלו, ואם החליף ברכה אחרונה במקום ראשונה וראשונה במקום אחרונה - יצא (באר שבע שם; מגן אברהם שם, בשמו; דרך החיים שם; משנה ברורה שם, בשמו, ושער הציון שם סק"ט, במסקנתו); ויש אומרים שעל הסדר ניתקנו, וסדרן מעכב, לכן יחזור קודם הקריאה ויברך אשר בחר בנו (מהרי"ל, הלכות קריאת התורה ג, לפי אליה רבה קמ סק"ג, והסכים עמו; שערי אפרים ד טז; מגן גבורים שם, אלף המגן ס"ק יב).

בירך ברכה ראשונה במקום האחרונה

אם אמר הברכה הראשונה כראוי, ובברכה השניה טעה והתחיל אשר בחר בנו:

• אם נזכר טרם אמרו ברוך אתה ה' נותן התורה, יתחיל מ"אשר נתן לנו" (שערי אפרים ד כג; דרך החיים שם ו; משנה ברורה שם, בשמו).

• אם לא נזכר רק אחר שסיים כל הברכה, נחלקו הדעות אם יתחיל עוד הפעם מתחילת הברכה (דרך החיים שם; משנה ברורה, שם בשמו); או שאינו חוזר ומברך כלל, שמכיון שהברכה שלאחר קריאת התורה היא מדרבנן (ראה לעיל), יש לסמוך בה על הדעה שאין סדר לברכות התורה (שערי אפרים שם ופתחי שערים ס"ק טז).

• ואם נזכר בחתימת הברכה, לאחר "ברוך אתה ה' ", ולפני "נותן התורה", תלוי הדבר באותה המחלוקת: לדעה הראשונה יאמר מיד: "אלהינו מלך העולם אשר נתן" וכו' (דרך החיים שם; משנה ברורה שם, בשמו); ולדעה השניה מסיים "ברוך אתה ה' נותן התורה", ואינו חוזר כלל (שערי אפרים שם)^[27].

הערות שוליים