מיקרופדיה תלמודית:ברכת שהכל

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:21, 24 בדצמבר 2014 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

ברכת שהכל

הגדרה[1] - ברכה כוללת על אכילת או שתיית כל דבר שאין לו ברכה מיוחדת

דברים שמברכים עליהם שהכל

דבר שאין גידולו מן הארץ

על דבר שאין גידולו מן הארץ, כגון בשר בהמה חיה ועוף ודגים וביצים וחלב וגבינה, מברך שהכל נהיה בדברו (משנה וגמ' ברכות מ ב; רמב"ם ברכות ח א; טוש"ע או"ח רד א).

כמהין ופטריות

וכן כמהין ופטריות (ראה ערכם), אף על פי שמלחלוחית הארץ גדלים על העצים ועל הכלים ונקראים גידולי קרקע, מכל מקום יניקתם היא לא מן הארץ אלא מן האויר, ולכן אינם נקראים פרי האדמה, ומברך עליהם שהכל (גמ' שם, ורש"י ד"ה מירבא; רמב"ם שם ח; טוש"ע שם). ואף בזמננו, שמגדלים כמהין ופטריות בארץ על ידי זריעה ולקיטה מברכים שהכל כי אין השורש שלהם דומה לשאר ירקות, ובעפר מועט הם גדלים (שו"ת שבט הלוי א רמח, על פי תוספות נדה נ א ד"ה וגידוליו, ומאירי ברכות מח ב. וראה שו"ת שאילת יעב"ץ ב כה). אבל בדיעבד אם בירך עליהם בורא פרי האדמה – יצא, ולא צריך לחזור (ערוך השלחן רד ה; כף החיים שם סק"ב)[2].

מאכל שנשתנה צורתו

הפת שעיפשה ותבשיל שנשתנתה צורתו, מברך עליהם שהכל (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), והוא שנתקלקל על ידי כך התבשיל (טוש"ע שם), ולא שנתקלקל לגמרי, שכיון שאינו ראוי לאכילה אין מברכים עליו כלל (בית יוסף שם; ט"ז שם סק"ב; מגן אברהם שם סק"א), וכן בפת (משנה ברורה שם סק"א).

יין שהחמיץ והתחיל להתקלקל עד שבני אדם נמנעים מלשתותו מחמת חמיצותו, נחלקו תנאים אם מברך עליו שהכל (תנא קמא במשנה שם, לפי הגמ' שם), וכן הלכה (רמב"ם שם); או שכל שהוא מין קללה - ובכלל זה החומץ (רש"י שם ד"ה מין קללה) - אין מברכים עליו כלל (רבי יהודה במשנה שם).

ואם נעשה חומץ גמור - דהיינו חומץ חזק שמבעבע כששופכים אותו על הארץ (מגן אברהם שם ס"ק יג) - ושותהו לבדו, נחלקו ראשונים: יש אומרים שהכל מודים בזה שאינו מברך עליו כלום, מפני שמזיקו (רא"ש ברכות ו כג), וכן הלכה (טוש"ע שם ב); ויש אומרים שמברך עליו שהכל, שכששותהו נהנה קצת ממנו (רבנו יונה שם).

הכל מודים שאם עירב את החומץ במים, שראוי לשתותו, מברך שהכל (רא"ש שם; טוש"ע שם), ואפילו אם עיקר כוונתו לשתיית החומץ, כגון שהשיניים כואבות לו, מברך שהכל, שברכת החומץ היא שהכל (מגן אברהם שם ס"ק יב), שאף שמתחילתו היה יין, כיון שנשתנה ונעשה חומץ ירד ממעלתו (משנה ברורה שם ס"ק כג).

נובלות

הנובלות נחלקו תנאים אם מברך עליהן שהכל (תנא קמא במשנה שם), וכן הלכה (שו"ע או"ח רב ט ורד א); או שכל שהוא מין קללה - ובכלל זה הנובלות (רש"י שם ד"ה מין קללה) - אין מברכים עליו כלל (רבי יהודה במשנה שם), ונחלקו ראשונים מהן נובלות:

  • יש מפרשים שהן תמרים שבישלם ושרפם החום ויבשו (רש"י שם ד"ה בושלי; ר"ש דמאי א א, בסתם; בית יוסף או"ח רב א; שו"ע שם ושם).
  • יש מפרשים שהן מין תמרים שאינם מתבשלים על האילן ואינם נכשרים לאכילה אלא על ידי שאחר שתלשו אותם מחממים אותם בעפר, או שנותנים אותם במחצלאות, או בתבן להתחמם עד שיתבשלו (ערוך, כמר א; ר"ש שם, בשם יש מפרשים; תוספות ר"י שירליאון ברכות שם; תוספות הרא"ש שם; טור או"ח רד).
  • ויש מפרשים שנובלות הן פירות שנפלו מן האילן כשהם פגים, קודם שיתבשלו (פירוש המשניות לרמב"ם שם; רבנו יונה שם).

גובאי

על הגובאי, והם חגבים טהורים, מברך שהכל (תנא קמא במשנה שם, ורש"י ד"ה גובאי; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רד א). ובדעת הסוברים שאין מברכים על מין קללה נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאף הגובאי הוא מין קללה (רש"י ד"ה מין קללה; רבנו יונה שם, בפירוש השני).
  • ויש אומרים שלא נחלקו אלא בחומץ ונובלות, שהיו טובים מתחילתם ונפסדו, אבל בגובאי, כיון שעמד טעמו בו, אינו מין קללה, ומודה שמברכים עליו (רבנו יונה שם, בפירוש הראשון).

מלח וזמית

על המלח מברך שהכל (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם) וכן על זמית (גמ' שם), ונחלקו בפירושו:

  • יש אומרים שהוא מי מלח (הגהת סמ"ק קנא; שו"ע שם).
  • יש אומרים שהוא מרק (ערוך, זמית; שו"ע שם) של בשר (מגן אברהם שם סק"ג)[3].
  • ויש אומרים שהוא הקצף העולה על ידי רתיחת הקדרה (טור שם, בשם רב האי גאון).

ענפים רכים של דקל

הענפים הרכים של דקל, המתוספים בכל שנה כדרך כל האילנות, ובדקל בשנה הראשונה הם רכים וראויים לאכילה, ובשנה השניה מתקשים ונעשים כעץ, נחלקו אמוראים בברכתם:

  • יש אומרים שברכתם בורא פרי האדמה, שפרי הם (רב יהודה ברכות לו א).
  • ויש אומרים שברכתם שהכל נהיה בדברו, שהואיל וסופם להקשות, ואין נוטעים אותם על דעת לאכול אותם, ברכותם אינם פרי (שמואל שם), וכן הלכה (רמב"ם שם ו; טוש"ע שם).

לדעה זו כל לולבי הגפנים ושקדים המתוקים שאוכלים אותם כשהם קטנים בקליפתם, מברך עליהם שהכל, שאין נוטעים אותם על דעת כך (תוספות שם ד"ה לא; טוש"ע שם)[4].

שחת

תבואה שלא הביאה שליש גידולה, והוא הנקרא שחת, מברך עליה שהכל (עירובין כח ב; טוש"ע שם), והוא הדין לכל פרי האדמה, כשלא נגמר הפרי, מברך עליו שהכל (מגן אברהם שם סק"ז).

קמח שעורים

על קמח שעורים מברך שהכל (ראה ערך ברכת הפת).

שכר תמרים ושכר שעורים

שכר תמרים ושכר שעורים ברכתם שהכל (בבא בתרא צו ב; רמב"ם שם ח; טוש"ע שם), ואף על פי ששעורים הן מחמשת המינים, שאם נתן מהם בתבשיל מברך בורא מיני מזונות (ראה ערך ברכת הפת), הרי זה כשיש בתערובת ממשם של חמשת המינים, ובשכר אינו אלא טעם בלבד, ועוד שחמשת המינים יש להם על ידי שינויים עילוי אחר, בפת, ולכן כל שנשתנו ולא הגיעו לכלל עילויים ירדו ממדרגתם (ראה ערך הנ"ל), ועוד שלא אמרו שמברך בורא מיני מזונות אלא בתבשיל הנאכל, ושכר אינו אלא משקה העומד לשתייה (תוספות ברכות לח א ד"ה האי)[5].

מי שעורים

מי שעורים שמבשלים לחולה, דינם כשכר שעורים, ומברך שהכל, שעיקר בישול השעורים אינו אלא שיקלטו המים כח חוזק השעורים להבראת החולה ולהחזיקו, ואף על פי שהשעורים נעשות דייסא, ואם אדם היה רוצה לאכול מהן היה צריך לברך בורא מיני מזונות (ראה ערך ברכת הפת), מכל מקום עיקר בישולן בשביל המים, ואינם נמשכים אחר השעורים (שו"ת הרא"ש ד טו; שו"ע שם)[6].

פרי העץ והאדמה שברכתם שהכל

עשבי השדה שאינם נזרעים, ברכתם שהכל (טור שם, בשם הראב"ד; שו"ע שם), ודוקא בעשבים, שאינם חשובים לא מצד עצמם ולא מצד הזריעה, שגדלים בלי זריעה, אבל פירות שהם טובים למאכל, אפילו שגדלים מעצמם, יש לברך עליהם ברכתם הראויה, אם בורא פרי העץ, או בורא פרי האדמה (ט"ז שם סק"ח).

אכן פירות הגדלים על אילני סרק, מברך עליהם שהכל, שאינם חשובים פירות לברך עליהם בורא פרי העץ (שבלי הלקט קס; בית יוסף ושו"ע או"ח רג ד), וכן הענבים הקטנים שרגילים להיות בהדסים (שבלי הלקט שם, בשם תשובת הגאונים, על פי מנחות כז א; בית יוסף ושו"ע שם ה), ואף כאן דוקא מינים גרועים הרגילים להיות בעצי היער, כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים וכיוצא, שאינם ראויים להיאכל חיים, ואין לברך עליהם אלא שהכל אפילו כשבישלם, אבל פירות שהם שוהים הרבה על האילן ומתבשלים והם טובים לאכלם חיים, מברכים עליהם בורא פרי העץ (ט"ז שם רג סק"א).

תבלינים

השבת[7], הכמון[8] והכוסברה[9], כיון שאינם עשויים אלא לטעם ולא לאכילה בעינם, מברך עליהם שהכל (טור או"ח רד, בשם הראב"ד; שו"ע שם א), בין רטובים ובין יבשים (ט"ז שם סק"ט)[10], ואינם דומים לפלפלים וזנגביל יבשים שאין מברך עליהם כלל (ראה ערך ברכת הפירות), שהם אינם ראויים לאכילה ביבשותם, אבל מינים אלה ראויים הם, שמתוקים לחיך, אלא שאין דרך אכילתם בכך, ואין זורעים אותם על דעת כן (מגן אברהם שם ס"ק יא).

מי השבת

אם שלק את השבת ושותה את מימיו, מברך בורא פרי האדמה, כעל מי שלקות (ברכות לט א; מגן אברהם שם ס"ק יד), ואפילו נתן בהם שמן (מגן אברהם שם), שלכך הוא עומד להטעים דבר שנתבשל בו (משנה ברורה שם ס"ק כג).

פרי הנאכל שלא כדרך אכילתו

כל פרי שאוכלו שלא כדרך אכילתו, כגון שדרכו להיאכל מבושל ואכלו חי, או להיפך, מברך שהכל (ראה ערך ברכת הפירות).

מים

השותה מים לצמאו, מברך שהכל (משנה ברכות מד א; טוש"ע או"ח רד ז), שאין אדם שותה מים אלא כשהוא צמא, שאין משתיית מים הנאה כשאינו צמא (רא"ה שם), ולפיכך השותה מים שלא לרוות צמאונו - כגון שעמד לו דבר אכילה בגרונו ושתה מים להעבירו דרך הגרון (טוש"ע ומשנה ברורה שם ס"ק מא, על פי גמ' שם מה א) - אינו טעון ברכה (רמב"ם ברכות ח א).

אכן שאר משקים, שמלבד מים, אפילו כששותה לשם העברת המאכל שעמד לו בגרונו - מברך, כיון שעל כל פנים נהנה מהם (תוספות שם ד"ה דחנקתיה; מגן אברהם שם ס"ק יח)[11].

עציץ שאינו נקוב

יש מי שכתב שגידולי קרקע הגדלים בעציץ שאינו נקוב שהם מנותקים מהקרקע – מברך עליהם שהכל, פרט לחמשת מיני דגן שמברך עליהם בורה מיני מזונות (חיי אדם נא יז, על פי ירושלמי כלאים סוף פרק ז); וחלקו עליו האחרונים, ולדעתם כיון שלא ניכר כלל שינוי בפירות ובירקות בין אלו שגדלו בקרקע לאלו שגדלו בעציץ שאינו נקוב – מברך עליהם ברכה הראויה להם (רש"ש פסחים לו ב ד"ה מוציא; שו"ת שבט הלוי א רה בהערות לסימן רד; שו"ת ציץ אליעזר ט יב; אורחות רבנו ג עמ' רכג, בשם החזון איש; וזאת הברכה, בירורים כד, בשם הגרש"ז אויערבאך).

טעות וספק

כשבירך בטעות שהכל על דבר שברכתו ברכה אחרת

על כולם - פירות האילן ופירות הארץ - אם אמר שהכל נהיה בדברו, יצא (משנה שם מ א; רמב"ם שם י; טוש"ע או"ח רו א).

על הפת והיין נחלקו אמוראים:

  • יש אומרים שאינם בכלל זה, והמברך עליהם שהכל לא יצא ידי חובתו (רב הונא בגמ' שם ב), לפי שהם חשובים שגורמים הרבה ברכות לעצמם, בקידוש ובהבדלה ובברכת-חתנים (רש"י שם ד"ה חוץ).
  • ויש אומרים שאף הם בכלל זה (רבי יוחנן שם), וכן הלכה (תוספות שם ד"ה ורבי; רי"ף שם ורא"ש שם ו כג, על פי גמ' שם יב א; רמב"ם שם; שו"ע שם)[12].

דבר שהוא מסופק בברכתו

כל דבר שהוא מסופק בברכתו, יברך שהכל (תוספות שם מג א ד"ה ועל; הגהות מימוניות שם; טור או"ח רב; רמ"א שם יח; שו"ע או"ח רד יג), ואף על פי שלא אמרו אלא שבדיעבד יצא בברכת שהכל, ולא לכתחילה, כיון שמסופק איך יברך, הרי זה כדיעבד (הגהות מימוניות שם), ודוקא אם יש לו ספק בדין, אבל המסופק על ברכה של דבר מסוים מפני שלא למד דינו, מלכתחילה לא יאכל עד שילמד מהי ברכתו הראויה (ברטנורא ברכות ו ב; מגן אברהם רב ס"ק לו, על פי גמ' שם לה א).

הנוסח

ניקוד המילה "נהיה"

נחלקו הדעות בניקוד המילה "נהיה":

  • יש סוברים שיש לומר בקמץ בלשון עבר (מגן אברהם רב סק"ח, שכן דעתו; מור וקציעה קסז, ושו"ת שאילת יעב"ץ א קד, בשמו ובשם אביו החכם צבי; ברכי יוסף רד סק"ב; שלחן ערוך הרב רד יח; הגהות חתם סופר על המגן אברהם סקי"ד, ובשם רבו הגר"נ אדלר), שברכת שהכל שהיא על כך שה' ברא המציאות, ודאי נתקנה בלשון עבר, שהרי ברא העולם בששה ימים, ואין העולם מתהוה כעת בדיבורו (מור וקציעה שם).
  • ויש סוברים שצריך לומר בסגול תחת היו"ד, שהוא לשון בינוני, ולא בקמץ שהוא לשון עבר, שרוב הברכות ניתקנו בלשון בינוני (מגן אברהם רב סק"ח, ושם רד ס"ק יד, בשם חכמת מנוח; מעשה רב עו; חיי אדם מט א; ערוך השלחן רד א), וה' משפיע בכל רגע ורגע שפע בעולמות להחיותם ולהעמידם ולהציבם בצביונם (פרדס רימונים ו ח), ואם לרגע יסיר חפצו ממציאות הבריאה, מיד יהיו לאין (רמב"ן בראשית א ד ד"ה וירא; פרדס רימונים שם).

מדוע אומרים "נהיה" ולא "בורא" כמו בשאר הברכות

ותיקנו בלשון נהיה ולא בלשון בורא או ברא, מפני שברכה זו ניתקנה על דבר שאין גידולו מן הארץ, כגון בעלי חיים והיוצא מהם, שעיקר בריאתם לא לכך היתה; ועוד כיון שתיקנו מטבע ברכה זו על יין שהחמיץ, וחומץ ופת שעיפשה, ותבשיל שעברה צורתו, ונובלות, הרי כל אלה אינם תיקון הבריאה אלא השחתת הבריאה, ואין לומר בהם לשון בריאה (אבודרהם, ברכת שהכל, בשם ה"ר אשר מלוניל)[13]; ועוד, שלשון בריאה אינו נופל רק על דבר שמתחדש בכל שנה, כמו תבואה ופירות, כי לשון בריאה הוא על ההתחדשות כמו בראשית ברא אלקים, אבל כל דבר שהוא תמידיות כמו בעלי חיים ומים וכיוצא בהם אינו נופל עליהם לשון בריאה אלא לשון הויה (ערוך השולחן אורח חיים רד א).

הערות שוליים

  1. ד, טור' תרנא-תרנו.
  2. ועי' שו"ת יביע אומר ח"ח סי' כג אות כב, שהביא כמה אחרונים שנחלקו בדבר.
  3. על מרק של פירות וירקות, ראה ערך ברכת הפירות.
  4. על השקדים המרים, ראה ערך ברכת הפירות.
  5. ואפילו לסוברים שמי בישול של פירות מברך עליהם בורא פרי העץ (ראה ערך ברכת הפירות), בשכר מודים, לפי שבמי פירות מורגש טעם הפירות עצמם במים, מה שאין כן בשכר, שאין התמרים והשעורים עצמם מורגשים כלל, אלא הוא טעם אחר לגמרי (ב"ח שם: מגן אברהם שם סק"ט).
  6. על אופנים שבהם מברך שהכל על מי פירות, ראה ערך ברכת הפירות.
  7. שמו המדעי: Anethum graveolens, ובאנגלית: Dill.
  8. נזכר בישעיה כח כז. שמו המדעי: Cuminum cyminum.
  9. הוא גד (שמות טז לא). שמו המדעי: Coriandrum sativum.
  10. ויש המסתפק מהי הברכה על אכילתם כשהם יבשים (ב"ח שם).
  11. שמרי יין ותמד שעושים מחרצנים שנותנים עליהם מים, ראה ערך ברכת היין על המקרים שמברכים עליהם שהכל.
  12. על ברכת הריח אם יוצא בדיעבד כשבירך שהכל, ראה ערך ברכת הריח.
  13. ומטעם זה אין אומרים "היה בדברו" אלא נהיה, שאלו הדברים שהם מין קללה לא נבראו בכוונה, אלא נמשכו על דרך הסתר פנים, והיה משמעו בכוונה (ר"ש סירליאו ברכות ו ג, בשם ה"ר אשר מלוניל); טעם נוסף לדבר, ש'נהיה' משמע יש מאין, ואילו 'היה' משמע רק על הצורה (ר"ש סירליאו שם).