גבורות

הגדרה^[1] - הברכה השניה של תפילת העמידה

מהותה, סדרה ונוסחתה

מהות הברכה

ברכה זו נקראת בשם גבורות (תורת כהנים אמור יא יג; משנה ראש השנה לב א; ברייתא שם ומגילה יז ב)^[2], והתחלתה: אתה גבור (רע"ב ראש השנה ד ה). תיקנו בה פתיחה זו של גבורה, לפי שכל מה שמזכיר בה הוא בגבורות (ראב"ן רד; אבודרהם סדר תפלות של חול; וראה להלן), שהגשמים נקראים גבורות גשמים (משנה ברכות לג א ותענית ב א), לפי שיורדים בגבורה, שנאמר: עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר וגו' הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וגו' (איוב ה ט - י), ובבריאת העולם כתוב: אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ (ישעיה מ כח), כשם שחקר האמור בבריאת העולם הוא בגבורה, שנאמר: מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה (תהלים סה ז), כך חקר האמור בגשמים הוא בגבורה (רבי יוחנן בתענית ב א, ותוספות שם ד"ה וכתיב).

ואף בימות החמה שאין מזכירים גבורות גשמים (ראה להלן) מכל מקום מזכירים טל, ואף בירידת הטל יש גבורה גדולה שיורד בכל יום (אבודרהם שם, וראה להלן: בטל; רוחות ועבים, הזכרת הטל, שיש נוהגים שלא להזכיר טל בימות החמה), וכן שאר עניני הברכה, תחיית המתים ופרנסה ורפואה ועוד, הם כולם מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ומטעם זה יסדו בה: מי כמוך בעל גבורות (ראב"ן רד), ואמרו: מנין שאומרים גבורות, שנאמר: הָבוּ לה' כָּבוֹד וָעֹז (תהלים כט א. ברייתא בראש השנה ומגילה שם), ואין עוז אלא גבורה, שנאמר: ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר (תהלים כד ח. מאירי מגילה שם).

ברכה זו סדורה אחר ברכת אבות (ראה ערכו), שכן נאמר באותו פסוק קודם לזה: הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים, שמכאן למדו ברכת אבות (ראה מגילה שם. וראה ערך אבות (ב)).

סדרה

עיקר הברכה מיוסדת על תחיית המתים (ראה משנה ברכות לג א), וכך היא חתימת הברכה: מחיה המתים, ואף בתפילת חנה, שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות, אמרו: ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה (שמואל א ב ו) - הוא כנגד ברכת מחיה המתים (ילקוט שמעוני שם בשם ילמדנו; רוקח שכו בשם מדרש ויכלו; האשכול (רצב"א) א עמוד 19 [ובהוצאת אלבק עמ' 27], וראה שם הערה יז בשם ירושלמי).

ולמה קבעו הזכרת הגשמים בברכה זו, שמתוך ששקולה כתחיית המתים קבעוה בתחיית המתים (רב יוסף בברכות לג א), שכשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך הגשמים חיים לעולם (ירושלמי ברכות ה ב, וראה רש"י תענית ז א ד"ה ופליגא)^[3].

השקולים כתחיית המתים

כתבו ראשונים שאף כל מה שהוזכר בברכה זו הוא מענין תחיית המתים, שסומך נופלים ומתיר אסורים בנפילתם של ישראל ואסוריהם מדבר, שהקב"ה סומכם ועתיד להוציאם ולהתירם בגאולה העתידה, ותחיית המתים תלויה בגאולתם של ישראל, וכן רופא חולים שאמרו גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה (ראה נדרים מא א. תשובת ר"ש ב"ר אברהם בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג [דפוס פראג] תתריח), ויש שכתב שסומך נופלים יש לו ענין לתחיית המתים לפי שפעמים יפול אדם ויחשבוהו הרופאים כמת והשם סומכו ומחייהו, וכן רופא חולים שפעמים יגיעו החולים עד שערי מות והשם רופאם ומחיה אותם, וכן מתיר אסורים על שם הכתוב: ה' מַתִּיר אֲסוּרִים (תהלים קמו ז), שגם הם חשובים כמתים שחיו (אבודרהם שם).

מספר הפעמים שמוזכר תחיית המתים

ועוד כתבו שמזכירים בברכה זו שלש פעמים תחיית המתים: מחיה מתים אתה, מחיה מתים ברחמים רבים, וברוך אתה ה' מחיה המתים, לפי שבשלשה עניינים הקדוש ברוך הוא מחיה מתים: הראשונה כשאדם ישן על מיטתו, והרי הוא חשוב כמת והקב"ה מחזיר לו נשמתו, והשנית בירידת גשמים (עי' לעיל הדמיון של גשמים לתחיית המתים), והשלישית תחיית המתים שלעתיד לבוא (אבודרהם שם).

יש שכתבו שמחיה מתים אתה שהוא סמוך לגבורות הגשמים הוא על שמחיה בני אדם על ידי הגשמים, והשני - מחיה מתים ברחמים רבים - הסמוך לסומך נופלים הוא על בני אדם שקרב קצם למות, והקב"ה מאריך ימיהם ומרפאם, והשלישי - מלך ממית ומחיה - הוא על המתים ממש שמחיה בעולם הזה על ידי נביאיו, כמתים שהחיה אליהו ואלישע, ואחר כך אומר על תחיית המתים שלעתיד לבוא - ונאמן אתה להחיות מתים (ריטב"א ריש תענית).

ויש שכתבו שהוזכרו בברכה זו שלשה הדברים שהמפתח שלהם הוא בידו של הקדוש ברוך הוא: מפתח של גשמים, ושל תחיית המתים, ושל חיה (עי' תענית ב א) - גשמים ותחיית המתים הוזכרו במפורש, ועל שם מפתח של חיה יסדו מחיה מתים ברחמים רבים, והם העוברים במעי אמם שנותן בהם רוח ומחיה אותם, ועל שם שהמעוברת חולה סמכו לה סומך נופלים, הם הנופלים למשכב, ורופא חולים ומתיר אסורים, שמתיר העובר שהיה אסור במעי אמו, ומוציאו לאויר העולם (ראב"ן סי' רד).

סמוכה לחברתה

ברכה זו אינה פותחת בברוך לפי שהיא ברכה הסמוכה לחברתה, היינו לברכת אבות (טור או"ח קיד, וראה ערך ברכות: הפתיחה והחתימה).

שכח להזכיר מוריד הגשם

נהגו להזכיר מוריד הגשם לפני מכלכל חיים, לפי שהוא עניין פרנסה, והגשמים הם גם כלכלה ופרנסה, אבל אם לא אמרה שם, בכל הברכה מקומה, שלא קבעו לה חכמים מקום מיוחד להזכרה זו, ואמרו סתם מזכירים גשמים בתחיית המתים (רא"ש תענית א א, וראה שם שהראבי"ה לכאורה חולק; טושו"ע או"ח קיד ו, ומשנה ברורה שם ס"ק כט. וליתר פרטי עניין זה ראה להלן: טעות בהזכרה).

דילג על ברכה זו

העובר לפני התיבה ודילג על בברכה זו - יש סוברים שמסלקים אותו, שמא מין הוא שאינו מאמין בתחיית המתים (ירושלמי ברכות ה ב; טור או"ח קכו).

ויש חולקים וסוברים שאין ברכה זו דומה לברכת המינים שאם טעה בה מסלקים אותו (ראה ערך ברכת המינים: הטועה בה), לפי ששם מסתבר שדילג מפני שהוא מין, ואינו רוצה לקלל את עצמו, אבל בברכת תחיית המתים למה ידלג, ומה לו בכך אם יאמר אותה בפיו ובלבו לא יאמין בה, ולכן מסתבר שדילג מחמת סיבה אחרת (תלמידי רבינו יונה ברכות ד ד"ה טעה; בית יוסף שם קכו, לדעת הבבלי ורי"ף ורמב"ם ורא"ש שלא הזכירו אלא טעה בברכת המינים^[4]).

זמן הזכרת גשמים

כל ימות הגשמים אומר בברכה שניה מוריד הגשם (רמב"ם תפלה ב טו, על פי תענית ב א).

בחג הסוכות

מתחילים להזכיר את הגשמים בחג הסוכות מכמה טעמים:

• שבו נידונים על המים (ראה משנה ראש השנה טז א), וצריכים לרצות לפני ה' שיבואו לברכה (תענית ב א ורש"י ד"ה ואיידי), ואף שעדיין לא הגיע זמן השאלה (ראה ערכו), כל הבא לבקש - מקדים ומרצה (תוספות שם ד"ה אם כן).

• שבחג נוטלים את הלולב, ואין ארבעה המינים באים אלא לרצות על המים (גמרא שם ב, וירושלמי שם א א לרבי אליעזר).

• שבחג יש ניסוך המים על המזבח (גמרא שם לרבי יהודה בן בתירה ורבי עקיבא. וראה להלן).

מאימתי מזכירים בחג

נחלקו תנאים מאימתי מתחילים להזכיר על הגשמים בחג הסוכות:

• רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג (משנה תענית ב א), שהוא משעת נטילת לולב^[5] (ברייתא שם ב) שבא לרצות על המים (ראה לעיל). ואף שגשמים בחג הם סימן קללה (ראה ערך סוכה), אינו מבקש דרך תפילה, אלא שמזכיר גבורותיו של מקום שמוריד הגשם בבוא זמנו (רבי אליעזר במשנה שם, ורש"י וברייתא שם ב)^[6].

• רבי יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר, שכן יש בו רמז לניסוך המים מן התורה, שנאמר בו: וְנִסְכֵּיהֶם (במדבר כט יט), והמ' של מילה זו, בצירוף י' ומ' בימים שלאחריו, מרמזים למים (ברייתא שם ב, ורש"י ד"ה בשני, ותוספות ד"ה מים).

• רבי עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר, שנאמר בו: וּנְסָכֶיהָ (שם לא) - בשני ניסוכים הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים, ואחד ניסוך היין (ברייתא שם).

• רבי יהושע בברייתא אומר משעת הנחת הלולב (ברייתא שם), והיינו מיום שמברכים על הלולב באחרונה, דהיינו ביום השביעי (רש"י שם ד"ה משעת); ויש אומרים שהוא ממוצאי שביעי, שמניחים בו את הלולב מליטלו, שכל היום כשר לנטילת לולב (תוספות שם ב ב ד"ה משעת, וראה ירושלמי שם, וביפה עינים שם, וראה להלן בדעת הירושלמי^[7]).

• רבי יהושע במשנה אומר מיום טוב האחרון של חג (משנה שם ב א), והיינו בתפילת שחרית של שמיני (רש"י ג א ד"ה הי. וראה רש"ש ד א). בירושלמי אמרו שרבי יהושע במשנה ובברייתא אמר דבר אחד, ובשני המקומות סובר שמתחיל להזכיר בשמיני (ירושלמי שם^[8]).

• ורבי יהודה משום רבי יהושע בן בתירה אומר המתפלל מוסף לפני התיבה ביום טוב אחרון של חג מזכיר בו על הגשמים (ראה גמרא שם ג א).

הלכה כדבריו (גמרא שם ד ב; רמב"ם תפלה ב טו; טוש"ע או"ח קיד א).

בני בבל ועולי רגלים

יש מן הראשונים סובר שלבני בבל, שכל תשרי יש להם תבואה ופירות בשדה, ולבני ארץ ישראל בזמן שעלו עולי רגלים לבית המקדש, שאם ירדו גשמים יקשה להם הדרך בחזרתם, אין מזכירים מוריד הגשם אלא בזמן שמתחילים לשאול ותן טל ומטר (רש"י ד ב בפירוש הא לן הא להו שרצונו לומר על הזכרה, וכן בהגהות הב"ח בגירסת התוספות שם), אבל רוב הראשונים חולקים וסוברים שאין הבדל בין המקומות ולעולם מזכירים במוסף יום טוב האחרון של חג (ראה פירוש ר"ח ומאירי ועוד שרק לשאלה אמרו הא לן כו'. וראה באור הגר"א קיד סק"א שכן היא הסכמת כל הפוסקים).

הטעם שאין מזכירים בערבית ושחרית

הטעם שמתחילים להזכיר מוריד הגשם במוסף ולא בערבית, לפי שבערבית אין כל העם בבית הכנסת (ירושלמי תענית א א; מגן אברהם קיד סק"א), שהם טרודים במלאכה ובצרכי יום טוב (ראבי"ה הלכות תענית; מאירי שם ב א), ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר, ויעשו אגודות-אגודות (רא"ש שם א ב; מגן אברהם שם).

ואף בשחרית לא יזכירו, מפני שכשלא היו בערבית בבית הכנסת ויראו שמזכירים בשחרית יסברו שגם בערבית הזכירו (ירושלמי שם, לדעת הראשונים הנ"ל), כשאר הזכרות של שבת ויום טוב שמתחילים מבערב (ראבי"ה שם), ויזכירו לשנה הבאה בערבית, ויהיו אז אגודות-אגודות (ראבי"ה ורא"ש שם); ויש אומרים הטעם לפי שאסור ליחיד להזכיר את הגשמים עד שיזכיר שליח צבור (ראה להלן), ולכן אין מזכירים בשחרית שאין השליח צבור יכול להפסיק בין גאולה לתפילה (ראה ערך ברכות קריאת שמע: ברכת גאולה) ולהכריז (רא"ש שם בפירוש הירושלמי, ובערבית הטעם שאין כולם בבית הכנסת וכדלעיל), או שזהו טעם שאין מזכירים בערבית, שאין שליח צבור בערבית^[9] (ראבי"ה שם בפירוש הירושלמי, ובשחרית הטעם שיסברו שהזכירו בערבית וכדלעיל).

שני ימים טובים של גלויות

במקומות שעושים שני ימים טובים של גלויות, נחלקו אמוראים:

• רב אמר מתחיל להזכיר במוסף של שמיני ספק שביעי, שמא הוא יום טוב אחרון של חג, ופוסק במנחה, שמא הוא יום שביעי של חג וצריך להזכיר רק ממחר, ופוסק גם בערבית ושחרית של תשיעי ספק שמיני, וחוזר ומזכיר במוסף של מחר.

• שמואל אמר מאחר שעשה את הראשון קודש, שהזכיר בו גבורות גשמים כדין יום טוב האחרון, אל יעשהו חול, ולכן אינו מפסיק במנחה של אותו היום, אבל פוסק הוא בערבית ושחרית של תשיעי ספק שמיני וחוזר ומתחיל במוסף.

• ורבא ורב ששת אמרו כיון שהתחיל בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק (תענית ד ב וה א).

הלכה כדבריהם (גמרא שם; רמב"ם תפלה ב יז; טוש"ע או"ח קיד א).

בהושענא רבה

במקומות שנוהגים להזכיר הגשם בהושענא רבה, לא יפה הם עושים, אך אם הכריזו ביום הושענא רבה משיב הרוח וכו' כדי שיתחילו להזכיר בליל שמיני עצרת, יש קצת סמך למנהגם (מגן אברהם קיד סק"א, בשם שו"ת הרדב"ז).

הזכרת השליח ציבור

אסור ליחיד להזכיר הגשם עד שיזכיר שליח צבור (ירושלמי תענית א א; טוש"ע או"ח קיד ב), ונחלקו בפירוש הדבר:

• יש אומרים שזוהי הזכרת השליח צבור בחזרת הש"ץ, ולכן השליח צבור בלבד מזכיר במוסף, שהרי לציבור אסור להזכיר קודם שהזכיר הש"ץ, והם יזכירו רק במנחה, מאחר ששמעו כבר מהש"ץ במוסף^[10] (ראבי"ה תענית תתמד, ורא"ש שם א ב, ואור זרוע ב שצח, בשם סדר רב עמרם גאון^[11]).

• יש אומרים שזוהי הזכרת הש"ץ בתפילתו בין בלחש ובין בקול רם (ראבי"ה שם^[12]), ולכן אפילו שהוא חולה או אנוס - שבכל השנה מותר לו מחמת אונסו להקדים תפילתו לתפילת הצבור (ראה בית יוסף שם וט"ז שם סק"ה) - אסור לו להקדים תפילתו לתפילת הצבור (ראבי"ה שם; טור שם בשמו, וראה ב"ח; שו"ע שם ב^[13]), ואם בא לבית הכנסת אחר שהצבור התחילו להתפלל בלחש - אינו צריך להמתין לש"ץ, אלא יתפלל ויזכיר הגשם, שהש"ץ והעם כבר הזכירו בלחש (ראבי"ה שם, על פי הירושלמי שם).

• ויש אומרים שהזכרה זו היא הכרזת הש"ץ או השמש קודם התפלה, ולכן יש שנוהגים שקודם תפילת המוסף אומר הש"ץ בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם, כדי שלא יזכיר היחיד לפני ששמע מהש"ץ (ראבי"ה שם בשם ר"ח; טור בשם הראב"ד; המחבר בשו"ע שם, וכפירוש הט"ז סק"ו והגר"א סק"ג ועוד בדעתו; רמ"א בשו"ע שם^[14]), ואף לדעתם הבא לבית הכנסת ועמדו הצבור להתפלל מוסף ולא שמע כשהכריז הש"ץ - מזכיר, כיון שיודע הוא שהש"ץ הכריז, אף שהוא לא שמע (טור שם, על פי ירושלמי הנ"ל; שו"ע שם).

מאימתי מפסיקים להזכיר

מפסיקים מלהזכיר גבורות גשמים כשמפסיקים לשאול עליהם (ראה ערך שאלה. תענית ד ב), ולפיכך לסוברים ששואלים על הגשמים עד שיעבור הפסח, או עד שיצא ניסן (ראה ערך הנ"ל), מזכירים הגשמים עד אותו זמן (גמרא שם: תרי תנאי כו' ורש"י ד"ה תרי תנאי), אבל להלכה שבערב פסח מפסיקים מלשאול (ראה ערך הנ"ל), אמר רבי יהודה שהעובר לפני התיבה ביום טוב הראשון של פסח במוסף אינו מזכיר (משנה שם ב א), והלכה כרבי יהודה (רמב"ם תפלה ב טו; טוש"ע או"ח קיד א).

יש אומרים שאף בהפסקת הזכרת גשמים הצבור פוסק רק במנחה, כדי שלא יפסיקו עד שישמעו מהש"ץ במוסף שפסק (רמ"א בשו"ע או"ח קיד ג, וכתב שכן נוהגים), ואפילו לסוברים לגבי הזכרת הגשמים שהש"ץ מכריז קודם התפילה, והצבור מזכירים בתפילת מוסף (ראה לעיל: הזכרת השליח ציבור, שגם הרמ"א פסק כן), בהפסקה אין מכריזים, לפי שנראה כממאנים בגשמים (לבוש שם, ומגן אברהם סק"ה); ויש נוהגים להכריז מכלכל חיים בחסד להודיע לקהל שיפסיקו גם במוסף (מהרי"ל סדר תפלה יום א' של פסח).

וכל זה במקומות שאין אומרים מוריד הטל בימות הקיץ (ראה להלן: בטל, רוחות ועבים, הזכרת הטל), אבל במקומות שאומרים, מכריז השליח צבור קודם מוסף מוריד הטל (טור שם) וזהו סימן להפסקת הזכרת הגשם (ראה משנה ברורה שם סק"ג); ויש אומרים שמוריד הטל יכול היחיד להזכיר אף בלי הזכרת השליח צבור (בית יוסף שם, על פי ירושלמי שם. וראה ב"ח שם).

הטעם שאין מפסיקים בערבית ושחרית

אין מפסיקים מלהזכיר גבורות גשמים בערבית, לפי שבערבית אין כל הצבור בבית הכנסת - שטרודים במלאכתם בערב פסח, ובהכנת מצה ומרור (ראה השגות הראב"ד על המאור תענית א ב ד"ה ובמקום) - ובשחרית, כשלא יזכירו יסברו העם שלא היו בערבית שגם בערבית כבר לא הזכירו, ויעשו כן לשנה הבאה, ויהיו אגודות-אגודות (ראה לעיל: הטעם שאין מזכירים בערבית ושחרית. ירושלמי תענית א א, לפירוש הראב"ד והר"ן ומאירי ועוד שטעמים אלה נאמרו על ההפסקה).

מקומות הצריכים לגשם

אף במקומות שצריכים לגשם בקיץ לא ישנו ממטבע שטבעו חכמים ולא יזכירו את הגשם, אמנם יכולים להזכיר זאת בברכת שומע תפילה (תלמידי רבינו יונה ברכות יט ב ד"ה מיהו)^[15].

טעות בהזכרה

כשלא הזכיר מוריד הגשם

הטועה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם - מחזירים אותו (תוספתא ברכות [ליברמן] ג ט: ברכות כט א, ותענית ג ב; רמב"ם תפלה י ח; טוש"ע או"ח קיד ה), במה דברים אמורים כשלא הזכיר לא גשם ולא טל, אבל הזכיר מוריד הטל (ראה להלן) - אין מחזירים אותו (ירושלמי ברכות ה ב, ותענית א א, הובא בראשונים שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), כיון שעל כל פנים הזכיר גבורתו של הקדוש ברוך הוא שמשפיע מים, ושיבחו בדבר הצריך לעולם (כסף משנה ובית יוסף שם), ויש מהראשונים שנהג משום כך לומר תמיד מוריד הטל, שלא יבוא לידי ספק לעולם (ר"י בשם א"ז בתוספות תענית שם ד"ה בימות. וראה להלן על מנהגים חלוקים בהזכרת טל בימות החמה).

אמנם יש מהראשונים שחולק וסובר שאפילו הזכיר טל בימות הגשמים, כל שלא הזכיר גשם, מחזירים אותו (ריטב"א תענית שם ד"ה וזה).

נזכר לפני סיום הברכה

נזכר עד שלא סיים הברכה, אין צריך לחזור לראש, אלא שנחלקו ראשונים היכן יאמרה: יש אומרים שיחזור למכלכל חיים, ויאמר משיב הרוח וכו' מכלכל חיים וכו' (ראבי"ה תענית תתמו, וראה ברא"ש שם א בשמו, ובטור ובית יוסף או"ח קיד בדעתו); ויש אומרים שאינו חוזר כלל, אלא אומרה במקום שנזכר, שלא קבעו חכמים מקום מיוחד בתוך הברכה להזכרת גשמים (רא"ש שם; טוש"ע שם ו. וראה לעיל: מהותה, סדרה ונוסחתה).

נזכר לאחר שהתחיל הברכה הבאה

נזכר משחתם הברכה והתחיל אתה קדוש, חוזר לראש התפלה, שכל שלש ברכות הראשונות נחשבות כאחת, ובכל מקום שטעה בהן - כשחוזר חוזר לראש (רא"ש תענית א; טוש"ע או"ח קיד ו); ויש אומרים שחוזר לראש הברכה אתה גבור (ראבי"ה תענית תתמו, וראה ערך שמנה עשרה על השיטות החלוקות בדבר).

בירושלמי אמרו שאם נזכר קודם שאמר ברכת שומע תפלה לא יחזור לראש אלא יזכיר בשומע תפלה, שאם בשאלת גשמים שהיא בקשה על הדוחק והצורך אמרו כך (ראה ערך שאלה), בהזכרה שהיא דרך שבח למקום לא כל שכן (ירושלמי ברכות ותענית שם), ויש מהראשונים שפוסקים כן (תוספות תענית ג ב ד"ה בימות^[16]).

אבל רוב הראשונים סוברים שהבבלי חולק על זה, ופוסקים כהבבלי (שאילתות כב; רי"ף תענית א ב; ראבי"ה תענית שם; רא"ש ברכות ד יד) שאין ענין הזכרה שהיא שבחו של מקום, לשומע תפילה, שהיא בקשה ותפילה (רש"י ברכות כט א ד"ה גבורות; שאילתות וראבי"ה שם ועוד).

נזכר לפני שהתחיל הברכה הבאה

נזכר אחר שחתם ברכת מחיה המתים, קודם שהתחיל לומר אתה קדוש, יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה (ראבי"ה תענית תתמו; רא"ש תענית א; טוש"ע או"ח קיד ו).

ויש חולקים וסוברים שכיון שסיים אותה ברכה הרי זה כמו שהתחיל ברכה אחרת וחוזר לראש (ב"ח שם, בשם מהרש"ל^[17]. וראה באור הגר"א ס"ק יז).

נזכר תוך כדי החתימה

חתם ברוך אתה ה' ונזכר - יש אומרים שיסיים למדני חוקך, שיהא פסוק שלם (תהלים קיט יב. וראה ערך ברכה שאינה צריכה), ויזכיר את הגשם ויחתום (ריטב"א תענית ג ב ד"ה ושמעתי, בשם הרב החסיד); ויש אומרים שכל שהתחיל בחתימה - חוזר (שם, בשם גדולי הצרפתים).

ולסוברים שקודם שהתחיל אתה קדוש יוכל להזכיר במקומו ולא יחתום, יסיים מחיה המתים, ויאמר תיכף משיב הרוח ומוריד הגשם (משנה ברורה קיד סק"ל, בשם אחרונים, וראה שם בסק"כ).

הזכיר מוריד הגשם בימות החמה

טעה והזכיר מוריד הגשם בימות החמה - מחזירים אותו (תענית ג ב, וירושלמי שם; רמב"ם תפלה י ח; טוש"ע או"ח קיד ד), אף אם אמר גם מוריד הטל (ר"ן תענית א א ד"ה ירושלמי; בית יוסף שם, לפי הרמב"ם והרא"ש; רמ"א בשו"ע שם ד), לפי שהגשם בקיץ סימן קללה הוא מפני הקציר (ירושלמי שם. וראה במפרשי הירושלמי שם), ואפילו בניסן שאין הגשם קללה בו, כיון שברוב ימות החמה גשם הוא סימן קללה, לא חלקו חכמים בדבר (ר"ן שם).

ויש מהראשונים חולק וסובר שאם הזכיר שניהם, מוריד הטל ומוריד הגשם, אין מחזירים אותו, שאין הגשמים סימן קללה אלא כשלא ירדו קודם לכן, אבל כשירדו - סימן ברכה הם, אלא שאם לא הזכיר טל שהוא דבר המתבקש עכשיו בעולם, והזכיר גשם שהוא לפעמים סימן קללה אחר שיצא ניסן, מחזירים אותו (רמב"ן, הביאו הר"ן שם).

מהו מחזירים אותו

נחלקו ראשונים בפירוש מחזירים אותו שאמרו כאן: יש אומרים שלא ממש מחזירים אותו, שהרי כבר הזכיר, ואין תועלת במה שחוזר, אלא מלמדים ומחזירים אותו מזה הענין שיזהר בפעם האחרת, וגוערים בו שלא יעשה כן (אור זרוע ב שצט, בשם ריב"א; מרדכי תענית תריב, בשם רבו, וראה פסקי תוספות ב); אבל רוב הראשונים סוברים שחוזר לראש, כיון שלא התפלל כהוגן, ויחזור ויאמר בלא מוריד הגשם (רש"י תענית ג ב ד"ה מוריד; ראבי"ה תענית תתמו; רא"ש שם א; רמב"ם תפילה י ח; טוש"ע או"ח קיד ד).

ואף שנזכר עד שלא חתם הברכה אינו חוזר למכלכל חיים, שאם אינו חוזר לראש הברכה - אינו מבטל מה שאמר, ואין היכר במה שגוערים בו (ראבי"ה שם, וטור שם בשמו), אלא יחזור לראש הברכה (רש"י שם; ראבי"ה ורא"ש שם; טוש"ע שם), או לראש התפילה (באור הגר"א שם סק"י, ופירש כן גם בדעת הרמב"ם).

נזכר אחר שסיים הברכה - חוזר לראש התפלה לדברי הכל (טוש"ע שם, כדין כל טעות בשלש ראשונות, ראה ערך שמנה עשרה), ואפילו נזכר קודם שהתחיל אתה קדוש (ראה ביאור הלכה על המשנה ברורה שם ד"ה ואם, שכיון שהזכיר מה שאין ראוי להזכיר גרוע מלא הזכיר גשם בימות הגשמים, ראה לעיל^[18]).

מקומות הצריכים לגשם

אפילו במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם במקום טל מחזירים אותו (תלמידי רבינו יונה ברכות יט ב ד"ה ומיהו; שו"ע או"ח קיד ד. וראה שו"ת הרא"ש ד י), ואפילו היתה עצירת גשמים באותה מדינה, והתפללה והתענתה לגשם, אם הזכיר בה גשם במקום טל מחזירים אותו, כיון שאין להזכיר שבחו של מקום בדבר שהוא קללה בשאר מקומות (חיי אדם א כד, וראה ביאור הלכה על המשנה ברורה שם ד"ה ואפילו).

ולגבי הזכרת הגשם במדינות השוכנות בחצי כדור הארץ הדרומי, ששם ימי החורף הם ימי הקיץ שלנו, דהיינו מפסח עד סוכות, לא מצאנו בראשונים ובגדולי האחרונים שדנו בדבר, אמנם יש מהאחרונים שהכריע שאין להם להזכיר ולשאול על הגשם לא בימות החורף ולא בימות הקיץ, כי בימות הקיץ שלהם שהוא ימות החורף שלנו הגשמים מזיקים להם, ובחורף שלהם שהוא הקיץ שלנו גם כן אין מן הראוי להזכיר ולשאול על גשם בזמן שהוא היפך מתקנת חז"ל שקבעו לנהוג ככל הארצות, ולכן שישאלו בברכת שומע תפילה ובלחש (ראה הגהת אשל אברהם [אופנהיים] שעל השו"ע, בשם תשובת תורת חיים ג ג).

אמנם בימינו עקב התפתחות הטכנולוגיה, למדו ברוב המדינות לנצל את גשמי הקיץ שלהם לזריעה ולנטיעה, ואין הגשמים מזיקים להם, ומחמת כך הכריעו פוסקי זמנינו שלכל הדעות יש להם לנהוג כפי תקנת חז"ל וכפי רוב העולם, אמנם בימות החורף שלהם שהם ימי הקיץ שלנו, רשאים הם להזכיר ותן טל ומטר בשומע תפילה (כמבואר בשו"ע או"ח קיז ב. ראה שו"ת הר צבי א נו, ושו"ת מנחת יצחק ו קעא, ושו"ת אור לציון ב ז ל^[19]).

כשאינו יודע מה הזכיר

התפלל ואינו יודע מה הזכיר, אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד [רגיל] הזכיר, מכאן ואילך מה שהוא צריך הזכיר (ירושלמי תענית א א), ולפיכך בימות החמה אם נסתפק אם אמר מוריד הגשם או לא, עד שלשים יום בחזקת שהזכיר מוריד הגשם וצריך לחזור, וכן לנוהגים שלא להזכיר הטל בימות החמה (ראה להלן: בטל, רוחות ועבים, הזכרת הטל), ונסתפק בימות הגשמים אם הזכיר הגשם, כל שלושים יום בחזקת שלא הזכיר וצריך לחזור (תוספות תענית ג ב ד"ה בימות, ושאר ראשונים שם; טוש"ע או"ח קיד ח, ורמ"א שם. אבל לנוהגים לומר טל בימות החמה, בימות הגשמים אם לא אמר גשם ואמר טל כהרגלו אין צריך לחזור, ראה לעיל: כשלא הזכיר מוריד הגשם).

לומר תשעים פעמים

יש מהראשונים שהיו רגילים לומר ביום שמיני עצרת תשעים פעמים רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם, כנגד שלש התפילות שבכל יום משלשים הימים, בכדי שאם יהיו מסופקים אחר כך אם אמרו מוריד הגשם לא יצטרכו לחזור לראש (הגהות סמ"ק יא בשם מהר"ם מרוטנבורג; טור או"ח קיד, בשמו ובשם הרא"ש; רמ"א בשו"ע שם ט: מאתה גבור עד מוריד הגשם^[20]).

וכן אם אמר ביום ראשון של פסח תשעים פעמים ברכת אתה גבור עד מוריד הטל, אם שכח אחר כך אם הזכיר גשם הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו צריך לחזור (המחבר בשו"ע שם ט), וכן לנוהגים שלא לומר מוריד הטל בימות החמה (ראה להלן:בטל רוחות ועבים,הזכרת הטל), אם אמר עד מכלכל חיים - ועד בכלל - תשעים פעמים בלא משיב הרוח ומוריד הגשם, שנתרגלה לשונו לומר רב להושיע מכלכל חיים (רמ"א בשו"ע שם ומגן אברהם ס"ק יד)^[21].

ויש חולקים וסוברים שאף שהרגיל לשונו לומר מתחילת אתה גבור בלא ברכה ראשונה - ברכת אבות (ראה ערכו) - אין זו חזקת הרגל באופן שיתחיל להתפלל כסדר התפילה מברכת אבות ואילך (אבודרהם סדר תפלות חול בשם הר"פ), ועוד שכיון שהדבר תלוי בהרגל הלשון - אינו דומה מה שהורגל בשלשים יום למה שהורגל ביום אחד, שבקירוב זמן אינו מתרגל כל כך (בית יוסף שם, בשם מהר"י אבוהב, וראה שו"ת דעת כהן ח).

בטל, רוחות ועבים

לא חייבו חכמים להזכיר בברכה זו לא מוריד הטל ולא משיב הרוח (תענית ג א) אפילו בזמנם, כגון טל בימות החמה ורוח בימות הגשמים (רש"י שם ד"ה בטל; ר"ן שם א א ד"ה תנא; ריטב"א שם ד"ה ג א תנא), כיון שאינם נעצרים (גמרא שם) ולעולם הם מצויים, שאלמלא הם אין העולם מתקיים (רש"י שם), ואינם צריכים בקשה (רמב"ם תפלה י ח בטל), ואף שרוחות שאינן מצויות נעצרות (ראה תענית שם ב), ויש בהן תועלת להביא הגשמים ולגדל צמחים, לא רצו לחייב הזכרה אלא בדבר הכרח שאי אפשר זולתו, והרוחות האלו כל שיש גשמים כראוי - אין צורך בהן, ואף בטל של ברכה שנעצר (ראה תענית שם) לא חייבו, כיון שאין שינוי בגופו מטל שאינו של ברכה, ואין הגבורה ניכרת בו (ריטב"א שם).

הרוצה להזכירם

אם בא להזכיר טל ורוחות - מזכיר (ברייתא תענית ג א), ונחלקו המפרשים בביאור הדבר:

• יש מפרשים אם בא להזכיר אפילו שלא בזמנם, כגון טל בימות הגשמים ורוח בימות החמה - מזכיר, שכיון שאינם נעצרים אין הזכרתם מועילה או מורידה, ואין בכך כלום (ר"ן תענית א א ד"ה תנא, בשם פירשו בו, וראה שם שדחה; ריטב"א שם ג א ד"ה תנא).

• ויש מפרשים אם בא להזכיר בזמנם, היינו טל בימות החמה, ורוח בימות הגשמים - מזכיר (ר"ן שם. וכן נראה מתוספות ג ב ד"ה בימות בשם הר"ם).

ונהגו העולם להזכיר משיב הרוח בימות הגשמים (ר"ן וריטב"א שם; טוש"ע או"ח קיד א), מפני שהרוח הבאה אחר הגשם מועילה לאדמה לתקנה ולנגבה, והרי זה חלק מן השבח של הורדת הגשם (רש"י שם ד"ה לפי, על פי הגמרא שם ב, וראה הגהות הב"ח שם, וראה ר"ן שם), או שעל ידי הרוח באים הגשמים והאדמה מגדלת דשאים (ריטב"א שם. וראה ט"ז שם סק"ח), אבל אין מזכירים זאת בימות החמה (תוספות שם ב ד"ה בימות, בשם הר"מ; ר"ן וריטב"א שם), שאינה נצרכת בימות החמה (ר"ן שם), אלא שאם הזכיר אין מחזירים אותו (רבי חנינא בגמרא שם ב; טוש"ע שם ג).

הזכרת הטל

בהזכרת הטל יש מנהגים חלוקים:

• יש נוהגים להזכירו בימות החמה ולא בימות הגשמים (ר"ן תענית א א ד"ה וצריך; ארחות חיים תפלה קט; אבודרהם בברכת אתה גבור; טור או"ח קיד, בשם מנהג ספרד, וראה בית יוסף שם, וראה מחבר בשו"ע שם ג, ומגן אברהם סק"ג^[22]), ומתחילים להזכיר מוריד הטל במוסף יום ראשון של פסח (ראה לעיל: זמן הזכרת גשמים ושם מאימתי מפסיקים להזכיר, אם מכריז הש"ץ מוריד הטל).

• יש נוהגים להזכיר בין בימות החמה ובין בימות הגשמים (תוספות שם ג ב ד"ה בימות, בשם הר"י בשם א"ז, וראה לעיל: טעות בהזכרה; כשלא הזכיר מוריד הגשם).

• ויש נוהגים שלא להזכיר טל אף בימות החמה, אלא אומרים רב להושיע מכלכל חיים וכו' (סידור רס"ג עמ' יח וכ; מחזור ויטרי עמ' 66; טור שם, בשם מנהג אשכנז; רמ"א בשו"ע שם. וכן הוא בסידורים נוסח אשכנז).

מנהג זה שלא לומר מוריד הטל אף ימות החמה, מצוי רק במקצת קהילות, כי במרוצת הדורות גם אצל האשכנזים נתפשט המנהג להזכיר מוריד הטל בימות החמה (ראה שער הציון על המשנה ברורה שם ס"ק טז שכתב: כן המנהג היום. וכן נהגו כמה מגדולי ישראל, ראה מנהגי חתם סופר א ט, ושו"ת מהרש"ג ב לו, ועוד).

הטועה בהזכרה

לדברי הכל אם לא הזכיר טל בימות החמה אין מחזירים אותו, שאין הטל נעצר ואינו צריך בקשה (רמב"ם תפילה י ח; טוש"ע או"ח קיד ג), וכן אם לא הזכיר משיב הרוח בימות הגשמים אין מחזירים אותו (גמרא שם ג ב; טוש"ע שם). ואפילו אחר שנהגו להזכיר רוח בימות הגשמים וטל בימות החמה - אם לא הזכיר לא עיכב (ריטב"א שם ד"ה אמר).

וכן אם הזכיר טל בימות הגשמים (ירושלמי תענית א א, והובא בתוספות שם ד"ה בימות; טוש"ע שם), אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל - היינו מעביר הרוח שלא ינשב, ומפריח הטל שלא ירד - אין מחזירים אותו (תענית שם ורש"י שם).

בעבים

לא חייבו חכמים להזכיר בברכה זו שבח על העבים [עננים] - היינו לומר מקשר עבים (רש"י תענית ג ב ד"ה בעבים) - לפי שאינם נעצרים (ברייתא שם), ואף שהעננים הבאים לאחר המטר לפעמים נעצרים, ואף הם מועילים, כיון שאין כולם נעצרים לא חייבו להזכיר (גמרא שם ורש"י); ויש מפרשים שאין בעצירתם היזק, ואף על פי שהתבואות שנזרעו אחר הגשמים צריכות לעננים להעמיד לחות הארץ, אין צרכן כל כך גדול שנחייב בכך בהזכרתם (מאירי שם, בשם הראב"ד).

ואף לפי המנהג להזכיר רוח וטל בזמנם, בעבים לא נהגו כלל להזכיר, לפי שבריבוי הגשמים אין העבים צריכים ולא ראויים, ותועלתם אינה אלא כשהגשמים מועטים להעמיד הליחות, ולמה לנו לפתוח פה לשטן שנהיה צריכים לעבים מפני מיעוט הגשמים (ריטב"א שם ג א ד"ה עיקר).

הוספה בברכה

נהגו להוסיף בברכה זו בעשרת-ימי-תשובה (ראה ערכו): מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו וכו' (רמב"ם תפלה ב יט; רא"ש ברכות א ט; סידור רס"ג עמ' רנ בתפלת ראש השנה; מחזור ויטרי עמוד 345; שבלי הלקט השלם כח ועוד. וכן הוא בכל הסידורים שלנו).

יש סוברים שאפילו בדיעבד אם לא אמר מי כמוך מחזירים אותו (תוספות ברכות יב ב ד"ה והלכתא, ושם לד א ד"ה אמצעיות; תוספות ר"י החסיד שם יב ב), אבל רוב הפוסקים חולקים וסוברים שכיון שלא הוזכרה הוספה זו בגמרא, ואינה אלא מנהג^[23], אין מחזירים אותו כשלא אמר אותה (רא"ש ברכות שם; טור או"ח תקפב; אבודרהם סדר תפלות של חול; בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם תפלה פרק ב-י; שו"ע שם ה).

ויש שהיו מערערים על כל עיקר הוספה זו, שאין להוסיף לדעתם כלום על מה שהותקן בתפילה (ראה ספר הפרדס [הוצאת עהרנרייך] עמ' רל בשם ר"ה גאון, ובספר העתים עמ' 252 בשמו. וראה שבלי הלקט השלם כח. וראה ערך עשרת ימי תשובה, וערך תפלה).

הערות שוליים