פרשני:בבלי:נדרים מד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים מד ב

חברותא

וכיון שכן, יש מקום לחשוש דלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור, דהיינו, שהזוכה יאמר: כיון שזיכוני חכמים במה שזכיתי - ודאי הפקר גמור הוא, ומה שחזר בו המפקיר - אינו כלום מן הדין, ובאמת פטור אני מן המעשר. וזה שחייבוני במעשר, אינו אלא מדבריהם, מפני גזירת הרואים  160 , שיראו שחזר בו המפקיר, ויחשבו שחזרתו נחשבת חזרה, ויבואו אף הם להפקיר ולחזור בהם אחר כך, לכן תקנו שצריך הזוכה לעשר. אבל באמת אין חזרתו של המפקיר כלום, שאילו כן, היאך זכוני בהפקרו!? ויבוא הזוכה לעשר מדבר זה שזכה בו, שהוא סבור שהוא פטור ממעשר, על דבר אחר שהוא באמת פטור מן הדין ממעשר, כגון חטין שגדלו בעציץ שאינו נקוב, ובאמת לא חל מעשר זה כלל ! וכן יש לחשוש שמא יבוא לעשר מן הפטור על החיוב, דהיינו, מפירות של עציץ שאינו נקוב - על מה שזכה בו!

 160.  בר"ן הגירסא "מפני גזירת הרמאין", וכתב הרש"ש דנראה דט"ס היא, וצ"ל "הרואים".
ומתרצינן: אין לחשוש לזה, משום דאמרינן ליה לזוכה: כי מעשרת, כשתעשר את מה שזכית בו, עשר דווקא מיניה - וביה. דהיינו, עשר דווקא ממנו - עליו, ולא ממנו על דבר אחר, ולא מדבר אחר עליו.
מיתיבי: המפקיר את כרמו, ולשחר (בבוקר למחרת) - עמד ובצרו (שזכה בו מחדש),
חייב בפרט, ובעוללות, ובשכחה, ובפיאה, משום שנכתב בהם מילת "תעזוב" יתירה, לחייב את בעל הבית עצמו שהפקירם, אם חזר וזכה בהם (אבל אם לא חזר וזכה, באמת גם מדברים אלו נפטר הכרם כדין הפקר).
ופטור מן המעשר, כיון שלא נאמר בו "תעזוב" מיותר.
ועתה, בשלמא לשיטת עולא שהעמיד את כל הברייתא דלעיל כשיטת רבנן, ברייתא זו דרבנן קתני לה, כלומר, כשיטת רבנן היא, ובאמת תוך ג' ימים יכול לחזור בו, וממילא יהיה חייב במעשר. והברייתא - דין דאורייתא קתני לה. שהרי מדאורייתא אינו יכול לחזור בו, ולכן פטור ממעשר.
אלא לריש לקיש, שמעמיד את הברייתא דלעיל אליבא דרבי יוסי, אמאי פטור מן המעשר? הרי כיון שלשיטת רבי יוסי יכול לחזור בו, אם כן, כשעמד ובצרו, הרי אין לנו ראיה שהתכוון לזכות מן ההפקר, ויתכן שחזר בו עתה מהפקרו - והתברר שלא היה הפקר מעולם, וחייב במעשר.
אמר לך ריש לקיש: כי אמרי אנא לרבי יוסי, דווקא גבי ברייתא דלעיל. אבל הא, ברייתא זו, על כרחך כשיטת רבנן היא, ולא כשיטת רבי יוסי.

דרשני המקוצר