פרשני:בבלי:נדרים סט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים סט א

חברותא

שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע את הנדר עד שמת - חוזר האב ומפר את חלקו של בעל.
ואמר רבי נתן, על הדין האחרון,  11  שחוזר האב ומפר את חלקו של הבעל:

 11.  דוקא באופן זה חולקים ב"ה וסוברים שאינו יכול להפר, כיון שהאב המיפר חי והפרתו קימת, והרי הוקלש הנדר. אבל בדין הראשון, שהפר הבעל, ומת, מודים ב"ה שיכול האב להפר את חלקו של בעל, כיון שנתבטלה הפרתו של בעל לאחר מיתתו, וחוזר הנדר להיות חזק כבתחילה יכול האב לרשת את הנדר ולהפירו. (ראשונים) והרמב"ם סובר, שב"ה חולקים גם באופן שהפר הבעל ומת, משום שעל אף שמת, קלישות הנדר לא בטלה, ואין האב יכול לרשת נדר זה
הן הן דברי בית שמאי.
אבל בית הלל אומרים: אין האב יכול לחזור ולהפר חלקו של בעל.
שמע מינה, מוכח מכאן, שהמחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, היא בספק של הגמרא: לדעת בית שמאי הפרת האב קודם שמת הבעל עושה מיגז גייז, ולכן חלקו של הבעל נשאר חזק כבתחילה, ויכול האב לרשת את חלקו של הבעל ולחזור ולהפר.
אבל לדעת בית הלל, הפרת האב עושה מיקלש קליש, והרי זה נדר חלש, וכיון שנחלש הנדר, אין הוא חשוב בכדי שיוכל האב לרשת את חלק הבעל. ולכן אין האב יכול לחזור ולהפר חלקו של בעל.
אדם הנודר נדר ורוצה אחר כך להתירו, יכול לבוא אצל חכם ולהישאל על נדרו, ואם ימצא לו החכם פתח להתיר את הנדר, יכול החכם להתיר לו את נדרו, ולעקרו כאילו לא היה.
בעי רבא: האם דין הקיום של הנדר הוא כדין הנדר עצמו, וכשם שמצינו בנדר אפשרות להישאל עליו, ולהתיר אותו על ידי פתח וחרטה, כך גם יש אפשרות שאלה והתרת חכם בהקם, ולאחר התרת ההקם אפשר לשוב ולהפר את הנדר  12 . או שאין אפשרות שאלה בהקם. ולאחר שקויים הנדר, שוב אין אפשרות לשוב ולהפר?  13 

 12.  יש שכתבו, כי מה שמועיל להישאל על הקיום הוא רק אם נשאל על הקיום בו ביום ששמע את הנדר, אבל לאחר מכן כבר אינו יכול לחזור ולהפר את הנדר, כיון שחלף יום שמעו ובטל זכותו. ויש חולקים וסוברים, כיון שלא היה יכול להפר באותו יום לאחר שקיים, אין זה נחשב כמו שתיקה ביום שמעו. ולאחר שנשאל על הקמתו הרי זה כדין יום שמעו חדש. ויכול להפר את הנדר. (ראשונים)   13.  השיטה מקובצת מביא פירוש אחר בגמרא. שהספק הוא האם לאחר שקוים הנדר יש אפשרות לישאל על הנדר אצל חכם, או לא. מכיון שהנדר התחזק לאחר הקיום יכול להיות שאי אפשר כבר להתיר את הנדר. והרש"ש מקשה, לפי הצד שיכול החכם להתיר נדרים שקיים הבעל, אם כן, מדוע כתוב בתורה "כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש, אישה יקימנו ואישה יפירנו", ומשמע מזה שאף לגבי קיום יש דין שצריך זה יהיה נדר של ענוי נפש. ולכאורה מדוע צריך לומר את זה, הלא כל הקיום מועיל רק שהבעל לא יוכל לחזור ולהפר, ואם כן בנדר שאינו ענוי נפש בלאו הכי אין הבעל יכול להפר את זה? אבל לפי הצד שהקיום מועיל אף לכך שהחכם לא יוכל להתיר את הנדר, לא קשה קושית הרש"ש, כיון שהתורה צריכה לומר שאין הבעל יכול לקיים אלא נדרי ענוי נפש, כי אילו היה הבעל יכול לקיים אף שאר נדרים, לא היה החכם יכול להתיר נדרים אלו לאחר שהבעל קיימם, ולכן אומרת התורה שאין הבעל יכול לקיים אלא נדרים של ענוי נפש.
ואם תמצא לומר, ואפילו אם נאמר יש שאלה בהקם, עדיין יש להסתפק מה הוא הדין בהפרת נדרים:
האם מאחר שהוקשה הפרת נדרים לקיום נדרים, יהא דין ההפרה כדין הקיום, ויש אפשרות שאלה והתרת חכם בהפר, ובכך תתבטל ההפרה.
או דלמא, אף על פי שהוקשה הפרה לקיום, בכל זאת, לענין התרה היא לא הוקשה, ואין שאלה בהפר, ואין אפשרות לבטל את ההפרה?
תא שמע פשיטות לשאלה זו מדברי רבי יוחנן:
דאמר רבי יוחנן: נשאלין על ההקם, ואין נשאלין על ההפר!  14 

 14.  הר"ן מפרש את טעם החילוק בין קיום להפרה, משום שהקיום הינו כעין נדר, שמחזק את הנדר, וע"כ יכול החכם לבטלו, אבל הפרה אינה אלא ביטול הנדר, ואם כן לאחר שבוטל הנדר שוב לא שייך להחזירו. ומדברי הר"ן יש ראיה, שקיום אינו רק ביטול זכות ההפרה אלא מחזק את הנדר. (עיין לעיל הערה 2)
בעי רבה:
אם קיים האב או הבעל בלשון כפולה, שאמר פעמיים: קיים ליכי, קיים ליכי.
ולאחר מכן נשאל על ההקמה הראשונה, וביטלה.
מהו? - האם לאחר שבוטלה ההקמה הראשונה, חוזרת ההקמה השניה וחלה.
או דלמא, כיון שההקמה השניה לא חלה בשעה שקיים אותה, משום שהנדר כבר היה מקוים ועומד, לכן לא תחול שוב ההקמה הזו אפילו לאחר שהתבטל הקיום הראשון.
תא שמע מהא דאמר רבא: אדם שנשבע, וחזר ונשבע פעם נוספת את אותה השבועה, לא חלה השבועה השניה, היות שאין שבועה חלה על שבועה. אך בכל זאת נשארת השבועה שניה כשהיא תלויה ועומדת. ואם נשאל על השבועה הראשונה, וביטלה, חוזרת שבועה שניה וחלה עליו.
ומכאן יש ללמוד לעניננו, למי שקיים וחזר וקיים, שאף על פי שלא חלה ההקמה השניה בזמן שהיתה ההקמה הראשונה קיימת, בכל זאת, ההקמה השניה תלויה ועומדת, ואם בטלה ההקמה הראשונה, חוזרת וחלה ההקמה השניה.
בעי רבה:
אם אמר בתוך כדי דיבור לשון זה: קיים ליכי ומופר ליכי, ולא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה -
והיינו, שהוא קיים והפר כאחת, וגם התנה שהקמתו לא תחול אלא אם תחול גם ההפרה  15 ,

 15.  ואם לא התנה תנאי זה חלה ההקמה. כיון שקיים לפני שהיפר. (ואפילו לדברי רבי יוסי לקמן שאף בגמר דבריו אדם נתפס, היינו דוקא באופן שיכול לחול שתי הדיבורים. אבל כאן שאין שתי האמירות יכולות לחול ביחד מודה רבי יוסי שרק ההקמה חלה ולא ההפרה). (ראשונים)
מהו? - האם הנדר מופר או לא.
שהרי ההקמה אינה יכולה לחול ממה נפשך, כי אם לא חלה ההפרה אז ההקמה לא תוכל לחול, שהרי התנה ואמר שלא תחול ההקמה אלא אם תחול גם ההפרה. ואם חלה ההפרה, גם אין ההקמה יכולה לחול כיון שהנדר כבר הופר, ואין אפשרות לקיים נדר אחר שהופר.
ולכן כל הספק הוא רק לגבי ההפרה  16 :

 16.  לפי פירוש הר"ן.
האם מאחר והקדים לשון הקמה ללשון הפרה, היתה כוונתו להתנות גם שההפרה לא תחול אלא אם כן תחול גם ההקמה, ולפי צד זה אף ההפרה אינה יכולה לחול, שהרי לא חלה ההקמה.
או שלא היתה לו כוונה מיוחדת בכך שהקדים לשון הקמה ללשון הפרה (שהרי אין ביכולתו לומר שניהם כאחת), ועיקר כונתו היתה שלא תחול ההקמה ללא ההפרה, אבל ההפרה לא איכפת לו שתחול אף בלא ההקמה.

דרשני המקוצר