פרשני:בבלי:נזיר כה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר כה ב

חברותא

ואילו ולדי קדשים דעולה ושלמים ימותו בבית הבחירה, קא משמע לן דלא ימותו כלל.  1  עוד מבארת הגמרא הא דקתני בברייתא: יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם - כן (שיקריבו אותם כמו את ולד ותמורת העולה ושלמים) תלמוד לומר "רק":

 1.  לפירוש השני שהובא בהערה לעיל והוא פירוש הרא"ש, שקושיית הגמרא היתה, שיש ללמוד ממה שנאמרה הלכה בחטאת שימותו, מזה נלמד שדוקא בחטאת ולא עולה ושלמים, ולמה לן קרא ד"ועשית עולותיך", ניחא תירוץ הגמרא, שמזה אין ללמוד אלא שלא ימותו בכל מקום, אבל יתכן שימותו בבית הבחירה. אבל לפירוש התוספות שקושיית הגמרא היתה: "מהיכי תיתי" שימותו, כי מחטאת אין ללמוד כיון שלא נאמרה ההלכה אלא בחטאת, אם כן צריך ביאור תירוץ הגמרא, והרי סוף סוף מהיכי תיתי נאמר שימותו כלל, כיון שמחטאת אין ללמוד; ובלשון הגמרא בתמורה יז ב מבואר בהדיא כפירוש התוספות, וצריך תלמוד. גם צריך ביאור דברי התוספות והרא"ש בברייתא לעיל שפירשו "יכול יעלם וכו", דהיינו משום שכן עושים בולד חטאת ותמורת חטאת, וזה שלא כמבואר בגמרא כאן.
ומקשינן: וכי למה לי קרא לולד חטאת שלא תיקרב!? והרי הילכתא גמירי לה מהלכה למשה מסיני דולד (ותמורת) חטאת למיתה אזיל!?  2 

 2.  בעמוד א בהערה 13 נתבאר, שעיקר כוונת הגמרא לעיל במה שהביאה מתנא דבי רבי ישמעאל, הוא להוכיח ממה שאמר הכתוב "רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך", שאף דמי חטאת נזיר - שהן באין על ידי נדר - אינם הולכים לנדבה, כי אם לא פסוק זה הייתי לומד מ"לכל נדריהם ולכל נדבותם" שאף מעות מפורשין של חטאת נזירות אינם הולכים לים המלח, וכמו שלדעת ריש לקיש נלמד מזה שמעות אשר מעורב בהם דמי חטאת אינם הולכים לים המלח, אלא הולכים לנדבה. ולכאורה מקושיית הגמרא כאן מוכח לא כן, שאם כן מאי קשיא לגמרא, והרי מהלכה למשה מסיני לא הייתי יודע שאף מעות מפורשין של חטאת נזיר הולכים לים המלח; ואכן כבר נתבאר בעמוד א, שאף מדברי התוספות מוכח לא כפירוש הנזכר, ולפי זה סוגיית הגמרא צריכה ביאור, וכפי שנתבאר בהערה לעיל, ראה שם. ואולם ראה ב"ברכת ראש" דף כה ריש עמוד א, שכתב לבאר דברי הגמרא כאן, שעיקר קושיית הגמרא אינה אלא על לשון הברייתא שאמר "יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן", דמשמע שאם לא הכתוב הייתי אומר שיקרבו, ועל זה שפיר מקשה הגמרא, שאת זה יש ללמוד מהלכה, ראה שם.
ומשנינן: הכי נמי, אכן לולד חטאת אין אנו צריכים ללמוד מ"רק", וקרא ד"רק" לתמורת אשם הוא דאתא (לתמורת אשם בא הכתוב), ללמד שאינו קרב.
ואכתי מקשינן: הא נמי הילכתא (הרי אף באשם נתקבלה הלכה למשה מסיני): דכל שבחטאת מתה, באשם אינו קרב ורועה עד שיסתאב ויפול בו מום ויביא בדמיו עולה לקיץ המזבח, אבל אינה קריבה, ולמה לי הכתוב "רק" כדי ללמד כן!?  3 

 3.  שיטת רבינו תם (הובאה בתוספות בעמוד זה לקמן) שמעיקר דין תורה: כל שבחטאת תמות באשם קרב "עולה", ורק מדרבנן אמרו: כל שבחטאת תמות באשם "רועה". ולשיטתו קושיית הגמרא היא: למה לן קרא שלא תקרב התמורה לאשם, והרי כבר ידענו מהלכה שאינה קריבה לאשם אלא לעולה.
אלא לעולם צריך הכתוב "רק" כדי ללמד אף על חטאת, ודקשיא לך והרי כבר ידענו כן מהלכה למשה מסיני, לא תיקשי:
כי אי מהלכתא לבד הוה אמינא: אכן הילכתא היא, ומכל מקום אי אקרביה (אם בכל זאת הלך והקריב) לא ליחייב עליה ולא כלום (אינו עובר בכלום) -
לכן קא משמע לן קרא ד"רק", דאי מקריב ליה קאים עליה באיסור עשה (אם מקריב אדם ולד ותמורת חטאת ואשם הרי הוא עובר באיסור עשה), שהרי אמר הכתוב: רק ולד ותמורת עולה ושלמים הרי הם קרבים, אבל ולד ותמורת חטאת ואשם אינם קרבים.  4 

 4.  א. ביארו התוספות, שעדיין צריכים אנו גם את ההלכה, כי מן הפסוק אין אנו יודעים אלא שאינם קרבים, אבל לא היינו יודעים מה יעשו בהם, ולזה צריכים אנו את ההלכה; ולשיטת רבינו תם שמן התורה האשם קרב עולה, הפסוק בא לומר שלא יקרב לאשם ועובר על זה בעשה, ואולם יקריבנו אם ירצה לשם עולה או שלמים, ולזה בא ההלכתא ללמד שהאשם יקרב עולה; וראה מה שכתב על דבריהם ב"קרן אורה". ב. ב"אורח מישור" הוכיח מבכורות דף טז שיש לאו בחמש חטאות המתות לאוכלם, והוכיח שם דהוא הדין להקריבם יש בהם לאו, ראה שם היטב, ומכח זה תמה על סוגייתנו, ונשאר בצ"ע, וראה "קרן אורה". ויש מי שכתב לתרץ על פי שיטת רבינו תם, שהאשם מהלכה למשה מסיני הרי הוא קרב לעולה, ואם כן יש לומר שאין הגמרא חוזרת בה ממה שתירצה דעיקר "רק" בא ללמד על האשם שאם יקריבנו לאשם ולא לעולה עובר בעשה, ואיסור זה יש לומר שאין ללמוד ממה שהביא ב"אורח מישור" שם, כיון שהוא עומד להקרבה; ובאמת שכך משמע מדברי רבי עקיבא שאמר "אינו צריך" ומשום שנאמר באשם "אשם הוא", והרי רבי ישמעאל דיבר גם על החטאת, ולפי זה ניחא; ומיהו בגמרא אמר "אלא", וגם בתוספות ד"ה קתני מבואר לא כן, אלא שהכתוב בא ללמד איסור גם על חטאת, ואפילו לרבינו תם, ראה שם.
עוד מבארת הגמרא מה שלמדנו בברייתא: רבי עקיבא אומר: אינו צריך הכתוב "רק" ללמוד ממנו מה שלמד רבי ישמעאל, כי הרי הוא אומר באשם: "אשם הוא" ולמדנו: בהוייתו יהא:
ומקשינן: למה לי קרא!? והרי גמרא גמירין לה (הלכה למשה מסיני היא): "כל שבחטאת מתה, באשם רועה"!?  5 

 5.  כלומר: הניחא לרבי ישמעאל שהוא לומד מ"רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת וגו"' שתמורת אשם אינה קריבה, ועובר בעשה, אם כן אכן צריך כתוב ללמד שעובר בעשה מה שלא ידענו מהלכה למשה מסיני, אבל רבי עקיבא שלומד כן מ"אשם הוא", שזה לא משמע כל כך איסור עשה, (כי "רק קדשיך" שהוא אמור אצל "ועשית עולותיך", משמע: את אלה תעשה ולא את אלה, אבל "אשם הוא" לא נאמר גבי עשייה, ולכן אינו משמע איסור עשה, רא"ש ב"שיטה מקובצת"), אם כן תיקשי: לשם מה נצרך הכתוב כלל, והרי יודעים אנו כן מהלכה למשה מסיני; (וראה בהערה שבסוף ביאור הגמרא על דברי רבי עקיבא, מה שהובא שם בשם התוספות, לבאר את דברי רבי עקיבא שהם תמוהים לכאורה הרבה).
ומשנינן: הכי נמי שכבר ידענו דין זה מהלכה, וכי אתא קרא (ולא בא הכתוב אלא) לדרב!
דאמר רב הונא אמר רב:
אשם שדינו להיות רועה עד שיסתאב ולהביא בדמיו עולות לקיץ המזבח,  6  שניתק לרעייה, כלומר: שכבר מסרו לרועה, ואחר כך שחטו לשם עולה הרי הוא כשר, שהרי לבסוף היו דמיו נופלים לעולה, ולכן משניתק לרעייה הרי הוא כשר אף כששחטו בעצמו לשם עולה.

 6.  לשון התוספות הוא: "וכי אתא קרא לאשם שניתק לרעייה, דקיימא לן חטאת שמתו בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה - תמות, וכל שבחטאת מתה, באשם רועה", העתיקו כאן התוספות לשון שאינו מתאים כל כך לסוגייתנו, שהרי כל זה ידענו כבר, ולא היה להם להזכיר אותן שלש שאינם שייכות לעניננו, אלא תמורת אשם שהוא עיקר הנידון בסוגייתנו.
וטעמא דניתק שכבר מסרו לרועה, הא לא ניתק שעדיין לא מסרו לרועה - לא כשר אם שחטו לשם עולה, כיון דאמר קרא: "הוא" בהוייתו יהא, כמו שהיה אשם ולא עולה.  7  אמר מר: אמר רבי יוחנן: הלכה היא בנזיר שמעות סתומים - המעורב בהם דמי חטאת - יפלו לנדבה:

 7.  א. כן היא פשטות הגמרא; אבל התוספות כאן הקשו על פירוש זה: למה לי קרא והרי אף זה יש ללמוד מההלכה שנאמרה: "כל שבחטאת מתה באשם רועה", הרי שבלי רעייה אינה כשירה לעולה! ? עוד הקשו, דבשבועות (יב א) משמע: שכל דין מסירה לרועה אינו אלא מדרבנן, ואילו כאן לומדת הגמרא דין זה מ"הוא". ולכן פירשו בשם רבינו תם: דאכן מעיקר הדין "כל שבחטאת מתה באשם עולה", כלומר: יקריבנה לשם עולה, ומדרבנן אמרו שירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה, ובדברי הגמרא כאן אין גורסים: טעמא דניתק הא לא ניתק לא, אלא כוונת הגמרא ללמוד מ"הוא", שאם לא שחטו בפירוש לשם עולה אינו כשר, וכך הוא נלמד "הוא בהוייתו יהא, יהא הוויית אשם עד שיעקרנו בפירוש לשם עולה", ואת זה לא ידענו מההלכה, כי הייתי אומר אף אם לא שחטו בפירוש לשם עולה הרי הוא כשר לעולה. והביאו עוד, דבפסחים עג ב איכא למאן דאמר בדעת רב הונא, שאפילו שחטו סתם הרי הוא כשר לעולה, ולשיטה זו נלמד מ"הוא" שהוא כשר לעולה אף על פי שלא נשחט לשם עולה, כי מהלכה למשה מסיני לבד, הייתי אומר שדוקא אם עקרו לשם עולה אז הוא כשר אבל בלא עקירה, לא, ונלמד מ"הוא": "שיהא עומד לעולה אף לפני עקירה כמו שעתיד להיות כשיסתאב היינו עולה יהיה בלא שום עקירה". ב. הקשו התוספות: כיון ש"אשם הוא" אינו איסור עשה, אם כן איך אמר רבי עקיבא: "אינו צריך" דמשמע: יש ללמוד את מה שלמד רבי ישמעאל מ"רק" - מכתוב אחר, והרי אינו כן, שרבי ישמעאל למד מ"רק" שעובר בעשה, ואת זה הרי אין ללמוד מ"אשם הוא"! ? וביותר, הרי למסקנת הגמרא לומד רבי עקיבא מ"הוא" את דינו של רב הונא אמר רב, ואם כן אין ללמוד מזה את דינו של רבי ישמעאל שתמורת אשם אינה קריבה, ומה שייך לומר "אינו צריך", והרי אף רבי ישמעאל צריך הוא מקרא זה כדי ללמוד את דינו של רב הונא, ושוב ממילא צריך רבי ישמעאל ללמוד מ"רק" קדשיך שתמורת אשם אינה קריבה! ? וביארו התוספות, שרבי עקיבא היה טועה בהבנת דברי רבי ישמעאל, והיה סבור שלא קיבל מרבותיו את ההלכה למשה מסיני שולד ותמורת חטאת מתים, ולמד מ"רק" את עיקר הדין שולד ותמורת חטאת ואשם אינם קרבים. וכך אמר לו רבי עקיבא: בשלמא לדידי שקבלתי מרבותי הלכה למשה מסיני שולד ותמורת חטאת ואשם אינם קרבים, ואם כן אין אני צריך לקרא ד"רק", ולומד אני מפסוק זה לעבור בעשה, אבל אתה שלא קבלת מרבותיך את ההלכה שהחטאת והאשם אינם קרבים, ואתה לומד דין זה מן הפסוק ד"רק", לזה אינך צריך מקרא זה כי יש לך ללמוד דין זה מ"אשם הוא" הכתוב באשם עצמו, ואין לך לומר שהפסוק בא לכדרב הונא כי יותר מסתבר לדורשו לומר שתמורת אשם אינה קריבה, מלומר שהוא בא לכדרב הונא. ונמצא לפי ביאורם, שלפי האמת אין מחלוקת בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא, ושניהם לומדים שעיקר הדין שולד ותמורת אשם אינם קרבים נלמד מהלכה למשה מסיני, ו"רק" בא ללמד שיש בזה איסור עשה, ו"אשם הוא" בא ללמד את דינו של רב הונא אמר רב. ג. יש לתמוה: הרי רבי ישמעאל למד מן הכתוב הן על חטאת והן על אשם, ואיך אמר רבי עקיבא "אינו צריך" משום הכתוב שנאמר באשם, והרי עדיין לא ידענו מזה על חטאת! ? וראה מה שכתב בזה ב"ארזי הלבנון" אות קח, ומה שנתבאר בהערה 4 לעיל בעמוד זה, וראה לשון הרא"ש.
כיון שאמר רבי יוחנן "הלכה היא בנזיר", הרי משמע שרק בנזיר נאמרה הלכה זו, ולפיכך מקשינן: ותו ליכא, וכי אין עוד מעות סתומים שיפלו לנדבה מלבד בנזיר!?
והתניא: ושאר חייבי קינין (שתי תורים או שני בני יונה שהאחד לחטאת והאחד לעולה נקראים "קן") שבתורה, כגון מצורע עני -  8 

 8.  מצורע עני מביא לטהרתו "קן" האחד לחטאת והאחד לעולה, וכבש לאשם, ואם עשיר הוא, הרי הוא מביא כבש לעולה וכבשה לחטאת, וכבש לאשם.

דרשני המקוצר