פרשני:בבלי:גיטין פו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פו ב

חברותא

ועל זה אמר רב, כי דוקא אם היה כתב ידו ועד, הרי זה פסול לכתחילה והולד כשר.
אבל כתב סופר ועד, לא! אלא גם הולד פסול.
ולטעמו של רב, באה הסיפא של המשנה להשמיענו, שלא נאמר שאם היה כתב ידו ועד אחד תנשא אפילו לכתחילה. ולכן אמר רב שהסיפא מדברת דוקא בכתב ידו ועד אחד, ומשמיעה שלכתחילה זה גט פסול (אך הולד כשר), ואילו אם היה זה כתב יד הסופר ועד אחד
ושמואל אמר: אפילו היה כתב סופר ועד, הולד כשר.
שהרי שנינו במשנה לקמן (פז ב): כתב סופר ועד, כשר.
ומבארת הגמרא את תשובת רב לראייתו של שמואל:
ורב, מי דמי, כיצד דימה שמואל את דברי המשנה לקמן לעניננו!?
והרי התם, שם מדובר שחתם הסופר על הגט יחד עם העד, והרי זה גט כשר לגמרי, בחתימת שני עדים, והראיה, שנאמר שם: תינשא בו לכתחילה.
ואילו הכא, מדובר שהסופר רק כתב ולא חתם, והוא פסול, והיא אסורה להנשא בו, והולד כשר רק כשעברה ונישאה, בדיעבד.
ושמואל, ענה על תמיהתו של רב, שגם שם מדובר רק בכתיבת הסופר ועד אחד ולא מדובר שחתם הסופר ועד אחד.
ומה שטען רב, הרי שם שנו "תנשא לכתחילה" ואילו כאן הולד כשר רק בדיעבד, ובהכרח שכאן מדובר בכתב הסופר ועד אחד, ושם בחתימת הסופר ועד אחד:
לא קשיא: הא, המשנה לקמן מדברת בספרא דמובהק, שהוא בקי בהלכות כתיבת הגט, ולא יכתוב את הגט אלא אם כן שמע מפי הבעל שיכתבנו, ותהיה כתיבתו כחתימת עד.
והא, משנתנו, מדברת בספרא דלא מובהק, שאינו יודע בהלכות גיטין, ויש לחוש שיכתוב את הגט מבלי שיצוונו הבעל להיות עד עליו בכתיבתו.
וכן אמר רבי יוחנן כמו שאמר רב (כתב ידו שנינו).
אמר ליה רבי אלעזר: הרי יש עליו עדים שנינו!
אמר ליה, אסיפא, אמרתי זאת, וכפי שהתבאר לעיל.
זימנין אמר רב, בשלשת הגיטין במשנתנו, אם נישאת, תצא.
זימנין אמר רב: לא תצא.
הא כיצד?
יש לה בנים, לא תצא.
אין לה בנים, תצא.
מתיב מר זוטרא בר טוביה מהמשנה בתחילת מסכת יבמות:
אשה הנופלת ליבום לפני אחי בעלה, והיא אסורה על היבם באיסור ערוה, אין היא מתייבמת, ואין היא צריכה חליצה, אלא היא מותרת מיד להנשא לכל אדם.
כמו כן, צרתה של היבמה הזאת, שהיתה נשואה יחד עמה לאח המת, אינה מתייבמת ואינה צריכה חליצה, על אף שהיא מצד עצמה אינה אסורה באיסור ערוה על היבם.
ואם התגרשו העריות מן האח לפני מותו, יורד מעל צרותיהן השם של "צרת ערוה", והן זקוקות ליבום או לחליצה.
וכולן, כל צרות העריות, שהיו בהן, בעריות, ספק קידושין, או ספק גירושין, הרי אלו, צרות העריות, חולצות, שמא לא נישאו העריות לאח המת, או שמא נתגרשו ממנו, וממילא צרותיהן אינן צרות ערוה, והרי הן זקוקות לחליצה כדי להנשא לשוק, ולא מתיבמות, כי שמא נישאו העריות לאח המת, או שמא לא נתגרשו ממנו, והרי הן צרות ערוה, האסורות ביבום.
כיצד "ספק קידושין"?
זרק לה כסף קידושין, ספק הגיע הכסף קרוב לה, והרי היא מקודשת, ספק נפל הכסף קרוב לו, ואז היא אינה מקודשת, זהו ספק קידושין.
כיצד "ספק גירושין"?
כתב בכתב ידו, ואין עליו עדים.
יש עליו עדים, ואין בו זמן.
יש בו זמן, ואין בו אלא עד אחד, הרי זה כאילו "ספק גירושין", שאינן חולצות ואינן מתייבמות.
ואי אמרת שבשלשת גיטין אלו אם נישאת לא תצא, יש לחוש שמא יחשבו האנשים שגט זה הוא גט מעולה (בשעה שהוא רק בדיעבד), ולכן, אם ימות בעלה, ותיפול היא וצרתה לפני אחי בעלה, הרי למרות שהיא עצמה לא תתייבם, כמו שלא היה לה להנשא לבעלה שמת, אבל צרתה, אתיא ליב ומי!?
ומשנינן: תתיבם, ואין בכך כלום, כי רק חששא דרבנן היא.
לוי אמר: לעולם, לא תצא.
וכן אמר רבי יוחנן: לעולם לא תצא.
וכן אמר להו רבי יוחנן לבני רבי חלפתא דמן הונא, הכי אמר אבוכון, שתי הלכות:
האחת, הנוגעת כאן בענין גיטין: לעולם לא תצא.
והשנית, בענין אחר, במי חטאת של פרה אדומה: קרצית שבעמיר, אינה פוסלת במי חטאת.
והיינו, אם שתו בהמה ועוף ממי החטאת, נפסלים המים, כי בשעה שהמים נכנסים לפה הבהמה או העוף, בטל שם מי חטאת מעליהם, וכיון שדרכם של בהמה ועוף להחזיר חלק מהמים שבפיהם אל הכלי, נפסלים כל המים.
אך הקרצית שותה ואינה מחזירה מהמים שבפיה אל הכלי, ולכן אם היא שתתה ממי החטאת, הם אינם נפסלים.
מאי "קרצית"?
אמר אביי: דידבתא דביני כיפי, זבוב גדול, דמוי חגב, המצוי בין העומרים.
מתיב רב דניאל בר רב קטינא, מהמשנה במסכת פרה, ששנינו בה: כל העופות פוסלין במי חטאת, חוץ מן היונה, מפני שמוצצת ואינה מחזירה מהמים שבפיה אל הכלי.
ואם איתא, ניתני חוץ מיונה וקרצית.
ומשנינן: קרצית, לא פסיקא ליה, אין זה מוחלט שכל קרצית אינה פוסלת, דגדולה לא פסלה, וקטנה פסלה, ולכן לא שנה אותה התנא.
ועד כמה היא קרצית קטנה?
אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי אמי: עד כזית: שנינו במשנה: רבי אלעזר אומר אף על פי וכו': אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.  6 

 6.  אך בשטרות אין הלכה כמותו, משום הכתוב בירמיהו, האומר ששטר קנין יש בו חתימת עדים בשטר. רש"י
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: הלכה כרבי אלעזר אף בשטרות.
ותמהה הגמרא: וכי רב סבר, שבשטרות לא אמרינן הלכה כרבי אלעזר?
הא קתני "וגובה מנכסים משועבדים", ודין גבייה זה הוא בכל שטר.
ומשנינן: אכן רבי אלעזר, תרתי אמר, שעדי מסירה מועילים בין בגט ובין בכל שטר, מיהו:
ורב סבר כוותיה בחדא, בגט, ופליג עליה בחדא, בשאר שטרות
וכן אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
ורבי ינאי אמר: אפילו ריח הגט אין בו! ותמהה הגמרא: וכי רבי ינאי לית ליה דרבי אלעזר!?
הכי קאמר: לרבנן, אפילו ריח הגט אין בו.
וכן אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
אמר ריש לקיש, הלכה כרבי אלעזר בגיטין, ורבי יוחנן אמר, אפילו ריח הגט אין בו.
לימא רבי יוחנן, לית ליה דרבי אלעזר!?
הכי קאמר: לרבנן, אפילו ריח הגט אין בו.
שלח ליה רבי אבא בר זבדא למרי בר מר:
בעי מיניה מרב הונא: הלכה כרבי אלעזר בגיטין, או אין הלכה?
אדהכי, בינתיים, נח נפשיה דרב הונא.
אמר ליה רבה בריה: הכי אמר אבא (רב הונא) משמיה דרבא:
הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
ורבותינו, הבקיאין בדבר הלכה (רב חמא בר גוריא), אמרו משום רבינו (רב), אמרו: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
איכא דאמרי, וחברינו (רב חסדא), הבקיאין בדבר הלכה, ותלמידי רבינו משום רבינו, אמרו: הלכה כרבי אלעזר בגיטין. דאמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
מתניתין:
שנים ששלחו שני גיטין, שהיו שמותיהם של הבעלים והנשים שוין, ונתערבו שני הגיטין, ואין ידוע איזה גט שייך לכל אחד ואחד:
נותן השליח את שניהם לזו, ושניהם לזו.
לפיכך, אבד אחד מהן, הרי השני, שנשאר בידי השליח, בטל. כי אין יודעים מי הם המגרש והמתגרשת ששייך גט זה להם.
חמשה שכתבו "כלל" בתוך הגט: איש פלוני מגרש פלונית, ופלוני פלונית. והעדים מלמטה.
כולן כשרין, וינתן לכל אחת ואחת.
היה כותב "טופס" (וכפי שיתבאר בגמרא) לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים ניקרין עמו, כשר:
גמרא:
ומבארת הגמרא: מאן תנא, מיהו התנא של משנתנו, הסובר שיתכן לתת את שני הגיטין לכל אחת מהן, למרות שלא ידוע באיזה גט היא מתגרשת?
אמר רבי ירמיה, תנא זה, הוא דלא כרבי אלעזר.
דאי רבי אלעזר, כיון דאמר "עדי מסירה כרתי", הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה, ואין זו "נתינה" לשמה, שהיא נתינה המבוררת שבגט הזה המסויים היא מתגרשת, וכיון שלרבי אליעזר עדי המסירה הם הנותנים את התוקף לגט, נאמר בנתינה דין "לשמה".
אביי אמר: אפילו תימא רבי אלעזר.
אימא דבעי רבי אלעזר כתיבה של הגט לשמה.
"נתינה" לשמה - מי בעי!? שנינו במשנה: חמשה שכתבו כלל כו': היכי דמי "כלל"? היכי דמי "טופס"?
אמר רבי יוחנן: אם הוזכר בגט זמן אחד לכולן, זהו "כלל".
ואם הוזכר זמן לכל אחד ואחד, זהו "טופס".

דרשני המקוצר