פרשני:בבלי:סנהדרין קה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין קה א

חברותא

"יהודה מחקקי" - זה אחיתופל  719 , <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  דקאתי מיהודה (שבא משבט יהודה  720 ).

 719.  ונקרא מחוקקי, כי הוא היה רבו של דוד, שאמר מזמור זה.   720.  שהרי קראו דוד "מיודעי", דהיינו קרובי. שהיה משבט יהודה כדוד.
"מואב  721  סיר רחצי" - זה גחזי, שלקה על עסקי רחיצה  722 .

 721.  פירש רש"י, דהאי "מואב" היינו דוד, שבא מרות המואביה. והמילה "מואב" היא המשך מה שאמר לעיל "יהודה מחקקי". והיינו כפי שכתבנו לעיל, שהוא היה זה שאמר "יהודה מחקקי". מהרש"א.   722.  במעשה נעמן, שהיה מצורע, ובא אל הנביא שיטהרנו מצרעתו. שאמר לו הנביא שילך לרחוץ בידרן ויטהר, ואכן כך היה. חזר נעמן אל הנביא, ורצה לתת לו מתנה, ולא רצה הנביא ליקח. לאחר מכן רץ גיחזי אחרי נעמן, ונטל ממנו את מתנתו. ואז אמר לו הנביא: "וצרעת נעמן תדבק בך וגו"'.
"על אדום אשליך נעלי" - זה דואג האדומי  723 .

 723.  והיינו כפי שהגמרא אומרת להלן, שמלאך חבלה פיזר את אפרו של דואג בבתי כנסיות וכו', ואמר דוד ש"על אדום", על אפרו של דואג האדומי, "אשליך נעלי", אדרוס עליו בנעלי. והיא כפרתו של דואג, להביאו לחיי עולם הבא. מה רש"א.
"עלי פלשת התרועעי" - אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אם יבא דוד שהרג את הפלשתי, והוריש את בניך גת, ויטען על כך שאתה מנחיל לדואג ואחיתופל שונאיו חלק לעולם הבא, מה אתה עושה לו לפייסו?
אמר להן: עלי לעשותן ריעים זה לזה, ואז ימחל להם דוד על מה שעשו לו. וזהו שנאמר "התרועעי" - לשון ריעות.
כתוב בספר ירמיה: "מדוע שובבה העם הזה ירושלים משבה נצחת וגו'."
אמר רב: תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא.
אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה! שהרי אבותיכם שחטאו - היכן הם?
אמרו להן ישראל: ונביאיכם, שלא חטאו, היכן הם?
שנאמר: "אבותיכם איה הם, והנבאים הלעולם יחיו". והיינו טענת הנביא, ותשובת ישראל.
אמר להן הנביא: אבותיכם חזרו והודו. שנאמר: "אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים וגו'" (וסוף הפסוק: "הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו, כאשר זמם ה' צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו, כן עשה אתנו")  724 .

 724.  ביאר המהרש"א, שכאשר טענו לו ישראל "והנביאים שלא חטאו - היכן הם", ענה להם הנביא שאין הדבר דומה. כי אמנם הנביאים מתו כשם שאבותיכם מתו, אבל הנביאים מתו על מיטתן כדרך כל הארץ, וניתנו לקבורה. ואבותיכם שחטאו מתו במיתות משונות, ולא ניתנו לקבורה. וזהו שאמר "אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלא השיגו אבותיכם", דהיינו, כל אותה פורענות באה עליהם. ולכן "וישובו ויאמרו כאשר זמם ה' וכו' כן עשה אתנו", שהודו לנביא שאכן כך הוא. ואף שהודו לו לבסוף, מקרי "תשובה נצחת" לפי דעתם בתחילה.
שמואל אמר: באופן כזה השיבו לו תשובה ניצחת:
באו עשרה בני אדם  725  וישבו לפניו (לפני הנביא).

 725.  לפרסומי מלתא. עיון יעקב.
אמר להן: חזרו בתשובה!
אמרו לו: עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום?
כמו כן אנו, מאחר שמכרנו הקדוש ברוך הוא לנבוכדנצר, וגרשנו מעליו, שוב אין לו עלינו דבר!
אמר לו הקדוש ברוך הוא לנביא: לך אמור להן: "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעונותיכם נמכרתם, ובפשעיכם שלחה אמכם".
והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב "דוד עבדי", "נבוכדנצר עבדי"? היאך השווה ודימה הקדוש ברוך הוא את נבוכדנצר הרשע לדוד עבדו?!
אלא, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתידין ישראל לומר כך, שעתה עבדיו של נבוכדנצר הם, ואין לקדוש ברוך הוא עליהם דבר. לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא וקראו לנבוכדנצר עבדו.
ומעתה, אף אם אכן קנאם נבוכדנצר, הרי הוא עצמו עבדו של הקדוש ברוך הוא. ועבד שקנה נכסים, עבד למי, נכסים למי? הרי כל הנכסים שייכים לאדון!
"והעלה על רוחכם היו לא תהיה (מה שאתם סבורים - לא יהיה)  726 , אשר אתם אמרים: נהיה כגוים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן. חי אני נאם ה' אלהים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".

 726.  מה שאתם סוברים, שדינכם כעבד כנעני, שאם מכרו רבו לנכרי, יצא לחרות. וזהו שאתם אומרים "נהיה כגוים". לא כן הוא. אלא דינכם דין עבד ישראל, שנמכרנו לקדוש ברוך הוא לעבד עולם, ואין כאן חירות כלל. עיון יעקב.
אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן (מי יתן, שיבוא עלינו הכעס הזה, המוזכר בפסוק דלעיל: "בחימה שפוכה אמלוך עליכם", שיגאלנו הקדוש ברוך הוא בעל כרחנו, וימלוך עלינו).
"ויסרו למשפט אלהיו יורנו". אמר רבה בר בר חנה, זוהי התשובה הנצחת שהשיבו ישראל לנביא:
אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה!
אמרו לו: אין אנו יכולין, כי יצר הרע שולט בנו.
אמר להם: יסרו את יצריכם (זהו מה שנאמר "ויסרו למשפט").
אמרו לו: "אלהיו יורנו". שאלוקיו של היצר יורנו היאך ליסרו ולנצחו  727 .

 727.  כך משמע מרש"י. וביד רמה כתב שטענו לו לנביא, אם הקדוש ברוך הוא חפץ שנייסר את היצר, שיורנו בדרך ישרה. ואם אינו חפץ בכך, מה לנו לייסרו. ולא שמדת הדין נוהגת כך, אלא להודיעך רוע מחשבות רשעי ישראל. אבל באמת מדותיו של הקב"ה טובים ונכוחים למבין, וישרים למוצאי דעת. שאין הקב"ה כופה על האדם להרע או להיטיב, אלא בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו. ומסור הדבר בידו ליטמא או ליטהר. אלא שמדת טובה מרובה ממידת פורענות, שהבא ליטהר מסייעין לו.
שנינו במשנתנו: ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי. "בלעם" - משמעו: בלא עם  728 . דהיינו, שאין לו חלק עם עם ישראל בעולם הבא.

 728.  בערוך גרס "בלעם - בלע עם". והיינו שיעץ עצות לבלע את עם ישראל. דבר אחר: "בלעם - בלא עם". והיינו, שאין לו חלק עם ישראל. פירוש אחר: בלא עם - שיצא ממקומו ומעמו, והלך לעם אחר, אל בלעם.
דבר אחר: "בלעם" - שבלה עם. שבלבל את ישראל על ידי העצה שהשיא לבלק, ונהרגו על ידו עשרים וארבעה אלף מישראל.
"בן בעור" - בן שבא על בעיר (בהמה  729 ). שבא בלעם על אתונו.

 729.  כדכתיב: "טענו את בעירכם".
תנא: הוא, אותו אדם, אביו של בלעם  730 , נקרא בעור, וכן אותו אדם הוא כושן רשעתים, והוא זה שנקרא לבן הארמי.

 730.  כך פירש רש"י. אבל בעץ יוסף כתב שמדובר על בלעם, שנקרא בן בעור, והוא כושן רשעתים וכו'. והכי איתא במדרש תנחומא: בלעם זה לבן. והביא, שבעל זקוקין דנורא כתב, שבלעם היה גלגול של לבן.
ועתה מבארת הגמרא, למה נקרא בשמות אלו:
נקרא אותו אדם בעור - משום שבא על בעיר (בהמה)  731 .

 731.  הריא"ף תמה, היכן מצינו שבא אביו של בלעם על בהמה? ועיי' ביד רמה.
ונקרא אף כושן רשעתים - משום דעבד שתי רשעיות בישראל:
אחת בימי יעקב, שהרי הוא לבן הארמי, שביקש לעקור את הכל,
ואחת בימי שפוט השופטים, לאחר מות יהושע, שנאמר: "ויחר אף ה' בישראל, ויתנם ביד כושן רשעתים".
ומה שמו האמיתי - לבן הארמי שמו.
כתיב "בלעם בן בעור", ומצד שני כתיב "בנו בער", משמע שבנו של בלעם הוא בעור!
אמר רבי יוחנן: באמת בעור היה אביו של בלעם. ומכל מקום כינהו הכתוב "בנו בעור", שמשמע שהוא בנו של בלעם, משום שאביו של בלעם - בנו הוא לו בנביאות. שבלעם היה גדול יותר בנביאות.
ומזה שמנתה המשנה את בלעם עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא, משמע שדווקא בלעם - הוא דלא אתי לעלמא דאתי. הא נכרים אחריני - אתו (באים לחיי עולם הבא)!
מתניתין מני - רבי יהושע היא.
דתניא, רבי אליעזר אומר: כתוב: "ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים".
וכך נדרש המקרא:
"ישובו רשעים לשאולה" - אלו פושעי ישרא ל.
"כל גוים שכחי אלהים" - אלו פושעי  732  גויים. דברי רבי אליעזר.

 732.  ביד רמה לא גרס "פושעי". ופירש ש"כל גוים שכחי אלקים" היינו כל הגויים. שאם מדובר ברשעים, הרי כבר נאמר לעיל "ישובו רשעים לשאולה". ונראה שהמילה "פושעי" היא הוספה של הצנזור.
אמר לו רבי יהושע: וכי נאמר "ישובו רשעים לשאולה בכל גוים"  733 , שאז באמת היה משמע כדבריך, שפושעי ישראל יהיו ככל הגויים, שאין להם חלק לעלם הבא?

 733.  כך היא הגירסא לפנינו. ובעין יעקב איתא "ככל גוים". וביד רמה כתב "וכל גוים", שאז היה משמע שכל גוים לאו היינו רשעים דרישא.
והלא לא כך נאמר, אלא "כל גוים שכחי אלה ים"!
אלא, כך הוא פירוש הפסוק: "ישובו רשעים לשאולה", ומאן נינהו (ומיהם) אותם רשעים - "כל גוים שכחי אלהים", כגון בלעם ושאר רשעי אומות העולם. אבל שאר הגוים, יש להם חלק לעולם הבא.
ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אם יהיה לו חלק לעולם הבא. שכך אמר: "תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו".
אם תמות נפשי מות ישרים, שאמות מיתת עצמי, על מיטתי - תהא אחריתי כמוהו, כמו עם ישראל, שיהיה לי חלק לעולם הבא.
ואם לאו, אם לא אמות מיתה טבעית - הנני הולך לעמי, לגיהנם  734 .

 734.  עוד מפרש ביד רמה, שכך אמר: אם אפטר מן העולם בלא חטא - תהא אחריתי כמוהו. ואם לאו, הנני הולך לעמי, שיהא חלקי כמותם. והיינו שאמר לבלק: הנני הולך לעמי. שעתה, שאני עומד להשיאך עצה להכשיל את ישראל, יודע אני שסופי לילך לעמי.
כתוב בפרשת בלק: "וילכו זקני מואב וזקני מ דין". תנא: מדין ומואב, לא היה להם שלום מעולם.
משל לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צהובין (כעוסים  735 ) זה לזה.

 735.  תרגום של "וכעסתה צרתה" - ומצהבא לה.
בא זאב על האחד.
אמר האחד (הכלב השני): אמנם אנו כועסים זה על זה. אבל אם איני עוזרו - היום הזאב הורג אותו, ולמחר בא עלי והורגני, כי לא יהיה מי שיעזרני.
לכן, למרות שלא היה שלום ביניהם, הלכו שניהם - והרגו את הזאב.
כך גם כאן. למרות שמעולם לא היה שלום בין מואב למדין, מכל מקום, מחמת פחדם מישראל, עשו שלום ביניהם.
אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: כרכושתא ושונרא (חולדה וחתול), שאין ביניהם שלום לעולם, עבדו הלולא מתרבא דביש גדא (עשו מסיבה מחלבו של ביש מזל).
כתוב בתחילת הענין: "וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק". "ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשיבתי אתכם דבר וגו'". ולבסוף כתוב: "וישבו שרי מואב עם ב לעם". ושרי מדין, שבאו בתחילה עם שרי מואב אל בלעם, ואינם מוזכרים לבסוף - להיכן אזול (להיכן הלכו)?
כיון דאמר להו בלעם: "לינו פה הלילה והשיבתי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי", אמרו בליבם: אם כך, אם סובר בלעם לעשות רק מה שידבר ה' אליו, לא יועיל לנו כלום, כי ודאי לא ידבר ה' רע על ישראל. שהרי הקדוש ברוך הוא - אביהם של ישראל הוא ! כלום (וכי) יש אב ששונא את בנו?!
אמר רב נחמן: חוצפא, אפילו כלפי שמיא מהני.
שהרי מעיקרא כתיב, שאמר הקדוש ברוך הוא לבלעם: "לא תלך עמהם". ולבסוף, לאחר שאמר בלעם: "לינו פה הלילה וגו'", שיש בכך חציפותא כלפי שמיא, שאמר בליבו: שמא אפתה את הקדוש ברוך הוא - ויתרצה, כתיב שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "קום לך אתם".
אמר רב ששת: חוצפא - מלכותא בלא תאגא היא (כלומר, שררה גדולה היא, שאינה חסרה אלא כתר מלכות). דכתיב שאמר דוד: "ואנכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה, בני צרויה, קשים ממני וגו'." כלומר, איני גדול מהם - אלא בכך שאני משוח כמלך.
אמר רבי יוחנן: בלעם - חיגר (צולע) ברגלו אחת היה  736  . שנאמר: "וילך שפי" ("שפי" לשון הזזה הוא, כמו: "בוקא דאטמא דשף מדוכתיה" (חולין נד ב). דהיינו - שיצא ממקומו. וכמו כן כאן, היינו שנקעה רגלו, ונעשה צולע).

 736.  ואשמועינן, שאף על פי שהיה חיגר, והיה קשה לו ללכת, בכל זאת, מחמת שנאתו הגדולה לישראל, הלך לקללם. וכן לגבי שמשון המובא להלן, אף שהיה חיגר בשתי רגליו, בכל זאת עשה את כל גבורותיו. מהרש"א.
שמשון - חיגר בשתי רגליו היה. שנאמר בברכת יעקב לדן: "שפיפן עלי ארח הנושך עקבי סוס" (שפיפן - משמעו פעמיים שפי), ושמשון משבט דן היה.
בלעם - סומא באחת מעיניו היה. שנאמר: "שתם העין" ("שתם" משמעו פתוח  737 . כפי שתרגם אונקלוס: "דשפיר חזי". כלומר, עינו אחת פתוחה. משמע שהעין האחרת סתומה).

 737.  כדאיתא במסכת עבודה זרה (סט ב): "שתומו ניכר". רש"י. עיי"ש.
בלעם - קוסם באמתו (כמו המעלה באוב בזכורו) היה. שהרי כתיב הכא, גבי בלעם: "נפל וגלוי עינים", וכתיב התם, במגילת אסתר: "והמן נפל על המטה וגו'", וכשראה זאת אחשורוש אמר: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית", והיינו ענין בעילה. משמע שגם בלעם עשה את קסמיו באמתו.
איתמר, מר זוטרא אמר: בלעם קוסם באמתו היה  738 .

 738.  על ידי הוצאת זרע לבטלה. ענף יוסף.
מר בריה דרבינא אמר: שבא בלעם על אתונו.
מאן דאמר קוסם באמתו היה - כדאמרן, שלמדים דבר זה מדכתיב הכא: "נפל וגלוי עינים", וגבי המן כתוב: "והמן נפל על המיטה".

דרשני המקוצר