פרשני:בבלי:שבועות יב ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
קיץ כבנות שוח למזבח. ככאדם שמביא לקינוח סעודה מיני מתיקה חסר טקסט (חברותא). ותמהינן: וכי אפשר להביא למזבח פירות? והכתיב "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'", וכל הפירות הן בכלל זה!?
ומשנינן: תני רב חנינא: הכי קאמר - קיץ זה שמקייצים את המזבח, הוא כבנות שוח לא דם!
דרש רב נחמן בר רב חסדא: אין מקייצין את המזבח בעולת העוף, שאין מביאין בדמי הנדבה עולת העוף אלא בהמה בלבד.
אמר רבא: הא בורכא! דבר זה, בדוי מלבך הוא, כי זאת - מנין לך?
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי בורכתא? אמאי קרית לה דבר בדוי, והרי אנא אמריתה להא דינא שאין מקייצין בעולת העוף ניהליה בפני רב נחמן, ומשמיה דרב שימי מנהרדעא אמריתה ניהליה. דאמר רב שימי מנהרדעא: מותרות של אשם, שמתו בעליו או נתכפרו באחר, לנדבת ציבור אזלי.
ואין עולת עוף בציבור. לפיכך לא מקייצי בעופות!
ואף שמואל סבר להא דרבי יוחנן: דלר"ש תמידין שלא הוצרכו מקייצין בהן את המזבח (רש"י) דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות ציבור - סכין, דהיינו השוחטן סתם בסכין, הסכין מושכתן למה שהן מיועדין. ואפילו כשבתחילה חל עליהם שם עולת תמיד, הרי כשנותרו לשנה הבאה הם מיועדים לקיץ המזבח, ושחיטתם מושכתן להיות קיץ המזבח מבלי שייעשה בקרבן ענין נוסף כדי להחיל עליו שם קיץ המזבח.
תניא נמי הכי, דאי איכא בקרבן מקצת מעניינו אפשר להקריבו בתור קרבן אחר.
שהרי שנינו במשנה: רבי שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על הטהור שאכל את הטמא, ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף!
וקתני עלה בברייתא: ומודה רבי שמעון בשעיר חטאת של ציבור, שאם לא קרב ברגל יקרב בראש חודש, ואם לא קרב בראש חודש יקרב ביום הכיפורים, ואם לא קרב ביום הכיפורים יקרב ברגל, ואם לא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר. וזאת, על אף שכפרתם חלוקה, כיון שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון.
והיינו, כיון שיש מקצת דבר משותף בין כל השעירים, והוא - הקרבתם על מזבח החיצון כדי שלפחות יתכפר המזבח החיצון, הרי ניתן להביא שעיר של זה בזה.
ואם כן, הוא הדין קרבן תמיד, שהוא עולה, אפשר להביאו בתור עולת נדבה לקיץ המזבח, שהרי יש בהם מקצת ענין משותף, ששניהם הם קרבן עולה.
שנינו במשנה: ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפרין!
מנהני מילי?
דתנו רבנן: "וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם".
פשעים - אלו המרדים. וכן הוא אומר: "מלך מואב פשע בי". ושם הוא לשון מרידה, שמרד מלך מואב במלך ישראל. ואומר: "אז תפשע לבנה בעת ההיא". והוא המרד שמרדה אדום בשלטון ישראל.
חטאות - אלו השגגות, וכן הוא אומר "נפש כי תחטא בשגגה"!
שנינו במשנה: על שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין - שעיר המשתלח מכפר.
והוינן בה: מדוע חזר התנא ושנה פעמיים את אותם הדברים בשני לשונות, שהרי -
היינו עבירות קלות, היינו עשה ולא תעשה, ומדוע חזר ושנה אותם התנא פעמיים?
וכמו כן תיקשי: היינו חמורות, היינו כריתות ומיתות בית דין.
וכמו כן תיקשי: הודע היינו מזיד, לא הודע היינו שוגג.
אמר רב יהודה: הכי קאמר: על שאר עבירות שבתורה, בין קלות בין חמורות, בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד - אותן שעשאן בשוגג והתחייב עליהן אשם תלוי (כגון שאכל חתיכה מתוך שתי חתיכות, שאחת היתה חלב והשניה שומן, ואינו יודע איזה אכל), הרי בין נודע לו ספיקן, שנודע לו שאכל ספק חלב לפני יום הכיפורים והתחייב בקרבן אשם תלוי, בין לא נודע לו ספיקן לפני יום הכיפורים ועדיין לא התחייב באשם תלוי, אין הוא צריך להביא לאחר יום הכיפורים אשם תלוי, משום שהוא התכפר בשעיר המשתלח.
ועתה מבארת הגמרא את הסיפא: ואלו הן עבירות קלות - עשה ולא תעשה. ואלו הן חמורות - כריתות ומיתות בית דין!
והוינן בה: האי עשה שהשעיר המשתלח מכפר עליו, היכי דמי?
אי דלא עשה תשובה, כיצד מהני ליה קרבן דיום הכיפורים? והא "זבח רשעים תועבה", וכיון שהוא עצמו אינו יכול להביא קרבן ולהתכפר, כיצד יכפר עליו קרבן הציבור ביום הכיפורים?
ואי דעבד תשובה לפני יום הכיפורים, הרי כל יומא נמי הוא מתכפר, ללא צורך בכפרת יום הכיפורים ובשעיר המשתלח.