פרשני:בבלי:מנחות קח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות קח א

חברותא

ג. והכבשים (בני שנה) שהובאו לאשם נזיר ואשם מצורע, שאם אבדו ונמצאו יפלו דמיהם לנדבה.  12 

 12.  ביאר רש"י: ואהכי לא מערב מותריהן עם מותר גזילות ומעילות, משום דלא דמו, דאלו בני שנה ואלו בני שתי שנים, אלו באין לכפר ואלו באין להכשיר.
ד. והשעירים של חטאות הציבור שנאבדו ונמצאו.  1 

 1.  כתב רש"י: ואין לנו בהמה ניתקת לרעייה אלא אלו, דכבשה ושעירה הבאין לחטאת ציבור ושל יחיד אין ניתקות לרעייה אלא מתות, (וזו היא אחת מחמש חטאות המתות).
ה. והמותרות, כגון מי שמקריב אחד מכל אלו, והפריש מעות לשם כך והוזלו בהמות וניתותרו המעות, שהם הולכים לנדבה.
ו. והמעה, היא מעה קטנה הקרויה "קלבון", שמוסיפים שנים ששקלו שקליהם בשותפות.  2 

 2.  ראה תוספת ביאור ברש"י.
ומפרשת הגמרא: כולהו כל שאר האמוראים כחזקיה (שיהא שלום זה עם זה) לא אמרי בטעם ששת הקופות, משום דלאנצויי לא חיישינן (אין חשש למריבה בין בתי האבות) דכל חד וחד יומיה קא עביד, (כי כל בית אב עושה את מה שנפל לו באותו יום), כלומר, אין זה מן הדין שיתבע בית אב שלא הקרבו קרבנות הנדבה ביומו שיתנו לו מן העורות, כי די לו בעורות שקיבל ביומו משאר קרבנות שהובאו באותו יום.
וכרבי יוחנן (כדי שלא יתעפשו) לא אמרי, משום דלאיעפושי לא חיישי (אין הם חוששים לעיפוש).
כזעירי (כנגד פר עגל איל כבש גדי ושעיר) לא אמרי, משום דכיחידאה - היינו כרבי - לא מוקמי.
כבר פדא (כנגד פרים אילים כבשים שעירים מותות ומעה) נמי לא אמרי, משום ד"מותרות!? כלומר, וכי אפשר לומר שקופה אחת היא למותרות, והרי כולהו שאר חמשת הקופות נמי מותרות הם, כי מה לי נשאר מן המעות מה לי נשאר הקרבן עצמו.
וכן מה שפירש בר פדא שהשופר הששי ל"מעה" נמי קשה, כי דעת שאר האמוראים כדעת רבי מאיר הסובר: אותו קלבון לקופה שנותנין בה את השקלים אזלא, ולא לקופה של נדבה ! דתניא:
להיכן קלבון זה הולך? לשקלים, דברי רבי מאיר; רבי אליעזר אומר: לנדבה.
ושמואל אמר: ששה קופות אלו כנגד:
א. מותר חטאת; ב. ומותר אשם (היינו אשם גזילות ואשם מעילות); ג. ומותר אשם נזיר;  3  ד. ומותר אשם מצורע; ה. ומותר מנחת חוטא (מנחה שמביא העני בדלי דלות כשנתחייב על חטאתו קרבן עולה ויורד);  4  ו. ומותר עשירית האיפה של כהן גדול.  5 

 3.  ברש"י מתבאר הטעם שהצרכו לאשם נזיר ולאשם מצורע לקופה נפרדת, ראה שם.   4.  ברש"י מבואר הטעם שמותר זה הולך לנדבה: הואיל ואיקרי חטאת:. אבל שאר מנחות לא אזל לנדבת ציבור, אלא הוא יוסיף משלו ומביא מנחה אחרת.   5.  ביאר רש"י: אם הפריש מעות לעשירית האיפה של היום וניתותרו, שוב אין יכול לצרפן לשם מחר אלא תפול לנדבת ציבור, שגם היא נקראת חטאת במועד קטן (טז א): "יקריב חטאתו" זו עשירית האיפה של כהן גדול. ולקמן מבואר, שאפילו אם אינו הולך לנדבה, מכל מקום ירקב; ובטעם שאינו יכול להביא מן המותר עשירית האיפה של מחר, כתבו בשם הגרי"ז, דכיון דזה הופרש לחובת החביתין של היום, אינו יכול להביאו לחובת מחר, דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין; אך ראה מה שכתבו התוספות בד"ה ומדאינה.
ורבי אושעיא אמר:
כנגד: א. מותר חטאת; ב. ומותר אשם; ג. ומותר אשם נזיר; ד. ומותר אשם מצורע; ה. ומותר קינין של יולדת וכיוצא בה, שהפרישו מעות לקיניהם וניתוזלו הקינין וניתותרו המעות; ו. ומותר מנחת חוטא.
ושמואל  6  מאי טעמא לא אמר כרבי אושעיא שהשופר הנוסף בא למותר קינין ולא למותר עשירית האיפה?

 6.  וכן כל שאר האמוראים דלעיל; תוספות.
משום דקינין הא תנא ליה ברישא של המשנה בשבעת השופרות האחרים.
ותמהה הגמרא: וכי רבי אושעיא תני (היה שונה) לשבעת השופרות שבמשנה, ולא תני בהו קינין (בגירסתו לא היה שופר לקינין)!?
והתני רבי אושעיא את דין המשנה, ותני נמי קינין!?
ומשנינן: חד לקינין שכל המחוסר כפרה מביא מעות לקינו ונותן שם ואוכל בקדשים לערב, וסומך על כך שהכהנים הקריבו את קינו, וחד למותר קינין.
ורבי אושעיא  7  מאי טעמא לא אמר כשמואל?

 7.  ביארו התוספות: בשלמא אמוראי דלעיל סברי דמותר מנחה לאו לנדבה אזלי, אלא לרבי אושעיא דחשיב מותר מנחת חוטא, כל שכן מותר עשירית האיפה; ולא ביארו מאי "כל שכן", והרי באמת הגמרא מתרצת דמנחת חוטא אזיל לנדבה, ואילו מנחת כהן גדול אינה הולכת לנדבה.
משום דסבר לה כמאן דאמר: מותר של עשירית האיפה של כהן גדול - ירקב ולא ילך לנדבה.
דתניא:
מותר מנחת נדבה, מותר מנחה ירקב.
מאי קאמר?
אמר רב חסדא: הכי קאמר: מותר מנחת חוטא - נדבה, מותר עשירית האיפה של כהן גדול - ירקב.  8 

 8.  לכאורה טעם החילוק הוא, משום שמנחת חוטא נקראת "חטאת", ובאמת על חטא היא באה, תאמר במנחת כהן גדול, שאם כי נקראת היא "חטאת" הרי היא לא באה על חטא; וראה מה שצויין בגליון הגמרא מהרש"ק וצאן קדשים; אך ראה מה שנתבאר בברייתא בסוף הענין, שהוא נלמד מן האמור במנחת חוטא "חטאת היא" למעט, ראה שם.
רבה אמר לפרש את הברייתא: אפילו מותר עשירית האיפה של כהן גדול נמי נדבה, אלא מותר לחמי תודה ירקב.  9  בפלוגתא:

 9.  שהרי אינם נקראים חטאת, רש"י; והוסיף: ונדבת יחיד לא קרבי, דבפני עצמו אי אפשר להקריבו, שלא מצינו לחם קרב בפני עצמו, ועם תודה אחרת אי אפשר להקריבו, שהרי אין תודה קריבה בלא לחמה, והכי מפרש בשקלים בפרק שני.
מותר עשירית האיפה של כהן גדול:
רבי יוחנן אמר: נדבה.
רבי אלעזר אמר: ירקב.
מיתיבי:
מותר שקלים - חולין; ומותר עשירית האיפה, ומותר קיני זבין וקיני זבות, וקיני יולדות, וחטאות ואשמות, מותריהן נדבה.
מאי לאו, האם אין פירוש מה ששנינו "מותר עשירית האיפה": מותר עשירית האיפה של כהן גדול, הרי מפורש שמותרה לנדבה!?
ודחינן: לא כאשר פירשת, ומה ששנינו מותר עשירית האיפה לנדבה, היינו מותר מנחת חוטא שאף היא באה עשירית האיפה.
אמר רב נחמן בר רב יצחק:
מסתברא כמאן דאמר: מותר עשירית האיפה של כהן גדול - ירקב, דהרי תניא:
כתיב גבי מנחת חוטא (ויקרא ה): "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא", אמר רבי יהודה: לכך אמר הכתוב "היא" כדי למעט: היא קרויה חטאת ואינה טעונה לבונה, ואין אחרת קרויה חטאת, כלומר אין לה דין חטאת וטעונה היא לבונה, לימד על עשירית האיפה של כהן גדול שאינה קרויה חטאת וטעונה לבונה -
ומדאינה קרויה חטאת, כלומר, ומדאין לה דין חטאת לגבי לבונה, כך אין לה דין חטאת לענין מותר, שאם כי קרויה היא "חטאת"  10  הרי נתמעטה מ"חטאת היא" ולפיכך מותרה ירקב, ולא ילך לנדבה כחטאת.

 10.  כמובא בהערה 5.
מתניתין:
המתנדב ואומר "שור זה עולה", ונסתאב (נפל בו מום), ודינו להיפדות ויהיו דמיו לעולה:
אם רצה יביא בדמיו שנים קטנים.
וכן אם אמר "שני שוורים אלו עולה" ונסתאבו: רצה יביא בדמיהן אחד גדול.
ורבי אוסר לכתחילה, ומפרש בגמרא, שעל שני האופנים נחלק רבי.
המתנדב ואומר "איל (בן שני שנים) זה עולה" ונסתאב:
אם רצה יביא בדמיו כבש (עד שנה).
האומר "כבש זה עולה": אם רצה יביא בדמיו איל.
ורבי אוסר בשתיהן.

דרשני המקוצר